אור החמה על ספר הזהר ב:תעט

וע"ד קב"ה ת"ת לא אוקים לה לא ירד אורו אליה להקימה שהוא סוד ניסין וגבורות שהם משם יהו"ד וכל דבריה על צד הטבע. לא תוסיף דייקא דה"ל למימר לא יוסיף דהא קב"ה אוקים לה בגלות מצרים אלא היינו מעצמה כנז' אבל קב"ה יוקים לה והיינו אקים דברי הת"ת ולא אמר תקום סוכת דוד או דוד מלכם אשר יקום להם אלא אקים שאז היא קימה כראוי מלמעלה שהיא מבטלת החצונים ובג"כ הכא ויקם משה את המשכן דהיינו משה למטה ולמעלה כדמפרש ואזיל. אוקם משכנא אחרא היא השכינה ומדרגותיה שהכל נכלל במשכן ומשכנא עילאה שהוא הת"ת ו' קצוות שהבינה משכן שוכנת בהם שהם ב' משכנות מ' ובינה ומשכנא עילאה בינה עם ו' קצוות אוקים וסעיד כולא המ' וכל אשר למטה ממנה עד זה המשכן הגשמי: תרי משכני התחתון גשמי ע"י משה הגשמי והעליון רוחני בסוד ו' קצוות קשורים בסוד הדעת בבינה ובחכמה כנז':

א"ר יוסי וכי ויקם משה וגו' קשיא ליה לפי הנדרש ויקם משה הוא הקמת המשכן העליון וזה א"א שהי' לו להקים תחילה וישם את אדניו וגו' ואח"כ ויקם משה שאין הקמת המשכן העליון עד גמר המשכן התחתון ותיקונו ואח"כ ירד העליון ויכנס בתחתון שאין הרוחני שורה אלא בגשמי שלם וז"ש והא כולא עד לא אתתקן וקיימא התחתון לאו איהו העליון אלא כד אשתלים כולא ונגמר ואח"כ עאל שייפא בשייפא פרק רוחני בפרק גשמי א"כ היאך הקדים ויקם ואח"כ אמר ויתן את אדניו וישם וגו'. ותירץ ר' יצחק בתלת סטרין וגו' כלל תשובתו שקימה עליונה היא בג' בחינות הא' נעשת מיד בנתינת האדנים וסדורם ומושבם שהם יסודות המשכן מיד נעשה שם תיקון למשכן העליון בסוד ההיכלות והכנעה א' לקליפות וקמה שכינה מדרגה א' וז"ש ויקם את המשכן קימות הרבה הא' וישם את אדניו הב' וישם את קרשיו וקמו כל הכתלים והעמודים כל זה עשה קימה אחרת עליונה לשכינה בסוד האדנים ונפילה עוד גדולה לחצונית. הג' ויתן את האהל על המשכן שאז נגמרה מעשהו אז היה הקמה ג' שנפלו החצונים בנוקבא דתהומא רבה ועמדה שכינה על שלמות מרכבותיה בסוד ההתפשטות האור העליון המסך על הכל בסוד י' יריעות י"ס:

ובג"כ שהיה בהקמתו סגולה משה אוקים ליה.

ת"ח דכתיב ויתן וגו' ארבעין רתיכין דעימיה הם עשר מרכבות לכל אות ואות של סמאל והיינו דעימיה ממש מאותיותיו: ארבע מאה מאה כנגד כל מרכב' והיינו התפשטו למטה בנוקבא דתהומא רבה וז"ש גו טהירו דנוקבא דעפרא. דהא לית קימה לכ"י וגו' והם הנפשות שכולם רע שכולם חלק סמאל ואלו אין בהם נפש קדושה ואלו הם הנפשות טמאות דערב רב בניה של לילית ועל אלו נאמר בחרב וגו' ואלו נשמות טמאות בעת הזווג המגונה והם מהחצונים אלא שנזרעו בקדש וצריך לצרפן לבנות פרצותיהם ולכך נק' חטאי עמי. והריסותיה מבעי ליה אלא אהדר לדוד בעל הסוכה. והענין שהשכינה עם כל המרכבה העליונה נק' סוכת דוד שהיא סוככת למטה בסוד מלכות בית דוד ועיקר מלתתא דרקיעא אינו מסודר על תכונתו אלא בסוד היחוד ואז נקשר אבר אל אבר אברי המרכבה ובנינה וכיון שאינם קשורים אלו באלו נק' סתירת הבנין ונאמר הריסה כענין מזבח ה' ההרוס מתקונו וייחודו וקשרו וענין זה יתייחס למ' דוד ולזה ענין הבנין לא אהדר לסוכה עצמה אלא לדוד שאלו הוא יחס המ' וסדר. והוא ההרוס בסדר שרים וממונים קדושים והוא הקם ונבנה:

מאי ובניתיה אם ההריסה כבר נבנה כאו' והריסותיו אקים אלא ובניתיה לשון תיקון מלשון ויבן ד' אלדים את הצלע והענין שהם שתי בחינות הא' הוא תיקון שהי' לה מקודם להחזיר עטרה ליושנה וזהו והריסותיו אקים ענין שהיה בנוי מקודם. הב' הוא תיקון נוסף שמעולם לא הי' לה דהיינו סוד והיה אור הלבנה וגו':

ויקם משה את המשכן בהאי אוקים ליה וגו' אינם דברי ת"ק אלא האי תנא קשיא ליה כדקשיא לת"ק לעיל ומפרש בהאי אוקים ליה דכתיב ויר' ויקם משה את המשכן דרך כלל ודרך פרט במה הקים המשכן העליון ויתן את אדניו וגו' והא כיצד יהיה הקמתו אפי' באדנים ומפרש ואזיל יהב אינון סמכין דתחותיה שהם יסוד כל המשכן שהכל נתון עליו עוד הכנת האדנים לקבל הקדושים שהם כחות עליונים רוכבים על התחתונים וז"ש לקיימא עלייהו ולאסחרא בהו אינון צירין דפתחין והענין שיש פתחי השפע העליון הנשפע מעולם הכסא אל עולם החיות דהיינו מבריאה ליצירה והם סוד שתי ידות לקרש הא' ותרגומו תרין צירין וכמו שהדלת תסוב על צירה כך בחינת כל שרף ושרף שהם סוד הקרשים הוא צנור ובית השפעה למטה וכל אדן ואדן שהוא סוד כח מלאך המקבל משרף והיינו שיש כח באדנים לקבל כל הבחינות והם מסכימין אל הקרשים שיקיפו ויגלגלו הקף בחינותיהן מצד התעוררות האדנים מלמטה וז"ש בגין דאינון סמכין דתחותייהו אינון קיומא לאסחרא שהתחתונים סמך וסעד להתגלגל העליונים ולהשפיע בבחינותיהם:

מאי ויתן וגו' קשיא ליה דהיל"ל וישם או ויסדר דלא שייך נתינה אלא דבר הניתן מיד ליד ולז"א כי אמר ויתן בסוד נתינ' משה שם כחו והשפעתו לחזקם וז"ש אתקין ואתקיף לון בתוקפיו מפני שהם נגדיים לחצונים וצריכים חזוק וז"ש בההוא שעתא אעדיו וגו':

כגוונא דא וגו' ירצה מטעם זה ממש שאנו אומרים שיסוד זה הוא התמוטטות זה יתהפך הענין שהתמוטטות ירושלם הוא עמידת בני אדם ולז"א זכור ה' לבני אדום שאינם עומדים אלא מתוך יום חורבן ירושלם ואפשר דקאמר כגוונא דא שאמרנו שיום הקמת המשכן הוא התמוטטות אדום והחצונים אמר הכתוב זכור ה' לבני אדום את יום ירושלם ותיקונה והתייסדה כדי שתחרב אדום ואפשר דלא מייתי ראיה אלא מסיפיה דקרא דכתיב האומרים ערו ערו עד היסוד בה כנראה שיסודה להם הכנעה ולכך בקשו לערער יסודה:

מיסודין אחרנין הענין כי יסודי ירושלם וכתלי הבית כולם רמז לכחות העליונים רוחניים בסוד מדת המ' אמנם לעולם יסודותיה הם בבחינות התחתונות ששולטים שם החצונים לפגום ולזה היה כח לס"מ ליכנס ולהחריב מפני שרמז הבית אל בחינת למעלה שהוא מחריבה בהמשכת הדין שם ויניקתו ממנה וביטול תיקוני ותכשיטי הבחינה ההיא הוא חורבנו אמנם לעתיד יהיה מבחינות עליונות דהיינו סוד בחינות המלכות מהחכמה כאו' ה' בחכמה יסד ארץ ומשם אדניה ובחינותיה ספירים מאירים שאין אורו מכהה כלל שעל בחינה זו לא ישליטו השונאים כלל וז"ש באלין אינון יסודין וסמכין תקיפין עילאין דלית להון חלישו כקדמאי שאין שום פגם מגיע שם כלל מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. ת"ח כד אוקים ליה משה למשכינא וגו' ג' משכנין אינון חד עילאה לעילא סוד האצילות ובכח האי אתוקמו ב' אחרנין והם משכן העליון של מלאכים ומשכן משה למטה.

א"ר יוסי וכי ויקם משה וגו' כולא עד לא אתקם וגו' הוקשה לו כי תחלת הכל אמר ויקם וגו' ואח"כ אמר ויתן וגו' וישם וגו' וא"כ כשאמר ויקם היאך הקימו כיון שעדיין לא חיבר כלהו שייפי אלין באלין והל"ל תחלה ויתן וגו' ואחר הכל הל"ל ויקם וגו' ותירץ ר' יצחק דהכי הוא האמת כי הקמת המשכן לא היתה תלויה בכל פרטיו אמנם באלו הג' סטרין הנז' בפסוק זה לבד ובהון אתקרי שפיר ויקם ונתן טעם היאך הוא וביאר איך בנתינת האדנים ברח סמאל וגו' ואין לך הקמה גדולה מזו. עכ"ל: