אור החמה על ספר הזהר ב:תעו

מאתר דכל ברכאן נפקין דהיינו אתר דמשה כנז' לעיל מפני שעשו אותה כאשר צוה ה' מתוקנה אמנם שאר המתפללים נוטלין שפעם מהמ' המשפעת למטה. ובגין כך ויביאו החכמים המתקנים את המשכן היינו קשר הייחוד כנז' אל משה דאיהו מארי דביתא וגומר והוא הצופה ומביט בתקוני השכינה אמנם זולתו אינו בודקה וז"ש לאחזאה וגו' סתרין ורזין דהיינו האהל כלא יחד ואת כל כליו לבדוק בסתריה פרט וכלל: וכד אייתיאו ליה למשה וגומר יר' כי או' ויביאו את המשכן וגו' נראה שלא הוקם עדיין ולא יחדו הכל יחד כמו מעשה התפלה אלא משה הקימו לז"א וכד אייתיאו ליה למשה כולא איית או ליה לא חסר מהייחוד דבר ולא שום כלי אלא שהביאוהו בשייפין ידיעאן מוכנים להכלל א' בחבירו והרי הם עשו המוטל עליהם כל מה שאפשר להעשות ע"י בני אדם ומה שלא נשלם אינו חסרון מתחת ידם אלא צורך גבוה וז"ש וכד הוו בעאן לתקנא דא בדא וגומר לא הוה סליק בידיהון מפני שיש רוחניות עליון שנמצא למט' מאת רצון עליון שאינו תלוי במתפלל למטה. ולזה לא הוה סליק בידיהון מפני ששלמות זה נעשה מעצמו ע"י בעלה דהיינו משה וזה שאמר וכל שייפא ושייפא הוה אסתליק מעצמו ואעל בדוכתיה והיינו הוקם המשכן מאליו כגזבר על ידי רוחניות הנמשך ממשה העליון:

ת"ח וגומר ושארי לאתקנא וגומר והיה מכוון בכחות העליונים לקשר אבר אל אבר ולהלביש עליון בתחתון והיינו לאעלא דא בדא כגון קרשים באדנים בריחים בקרשים וכיוצא בזה למעלה מיד התחיל להפריד החצונים שכל קשרם וייחודם אינו אלא ע"י פירוד הקדושים דהיינו בהיותם שואבים דין העליון אז כל הבחינות הימין והרחמים נסתמים והשמאליות נפתחות ונודע שאין המשכן א' אלא בקשר כל הכחות זהב וכסף ונחשת וגו' ומתאחדים ומתמזגים ואז מקורות הדין נפסקים כי אז כח ההשפעה מזוגה והחצונים מתבערין וז"ש כדין אתרפיאו כל שייפין וכל תיקונים דסטרא אחרא מסאבא כדמפ' כד שארי וגו'.

לאתתקפא מרזא דלעילא ולא יתתקף וגו' הענין שהחכמים היו בסוד עולם הבריאה ויצירה ומשה היה מאצילות והנה אם יוקם המשכן ע"י החכמים הי' קשר וחוזק הקדושים מצד בריאה ויצירה ואין חוזק בהקמה זו לבער החצונים ולהכפותם מכל וכל והיינו או' ולא יתתקף מרזא דלתתא אמנם מרע"ה בסוד אצילות באספקלריאה המאירה מ' המאירה מסוד הת"ת הוא הדעת ובהגלות אורו אל התחתונים מיד החצונים נחבאים בנוקבא דתהומא ולזה הוקם ע"י משה לאתתקפא מרזא דלעילא:

אצטריך איהו שמ' מתתקנת צורך גבוה וצורך מדתו הי' שיוקם המשכן מצדו וע"י לא מהאור התחתון כנז' וג"כ צורכה וז"ש וע"ד סיהרא כדי לקבל ממדת מרע"ה אצטריך לאנהרא מן שמשא ולא יוכל להאיר בה אור שלם אם לא תתקן משם א"כ צורכו כדי שיוכל להאיר בו וצורכה כדי שתוכל לקבל ממנו הוא תיקונה ממשה ולא מאחרא:

ת"ח כ"י וגו' יר' שא"א לשום עלול לעלות אלא כפי זכותו ותיקונו ואם יתתקן מלמטה תהי' עומדת במקומה עד בא לה אור הת"ת ויהיה היחוד ת"ת במ' למטה ואין יחודה שלם אלא עיקר יחודה אצטריכת לאסלקא לעילא בסוד תיקוניה כדי שיהי' היחוד מ' בת"ת למעלה וז"ש לאתדבקא גו שמשא וגו':

אר"ש אע"ג דקאמרן בפ' ויקרא בפסוק כי יקריב מכם וגומר אדם ובהמה תושיע ה' דהיינו אדם יחוד עליון ובהמה יחוד תחתון דהיינו מ' על חיות הקדש ולפי דרך זה היה ראוי שקרבן עולה כיון שהיא מן הבהמה לא היה יחידה למעלה הפך דבריו כאן עכ"ז עולה סילוקו וקשירו דכ"י לעילא ואחר שיתקשרו שניהם יחד יתדבקו בתוך הבינה שהם יחד מושרשי' שם ויתעטרו משם בסוד בעטרה שעטרה לו אמו וגו' והיינו בגו עלמא דאתי שיכנסו יחד בתוכיותה פנימה שאין אחדות הספי' שלא יהיו עלה ועלול אלא בהכנסם שם בבינה ששם כלם שוות מפני קורבתם אל מקורם שלפניו כולם שוות וז"ש למהוי כולא חד והכרח לענין זה הוא ממה דתנן העולה קדש מצד החכמה והיא קדש המלאה מהספי' שהם קדושים ו' ימי בראשית:

ובג"כ איקרי עולה וגו' תירוץ הקושיא הנז' וירצה אעפ"י שהיא בבחי' בהמה כנז' יעלה למעלה דסלקא לאתעטר' מבהמ' לאדם למהוי חד היא אדם כמוהו פני אדם בקישורא חדא שניהם בבינה בחידו שהוא תוספת מעלה על בחינת אדם כנז'. ולא תאמר שתעלה לבדה לז"א הכתוב זאת תורת דהיינו מ' זאת ות"ת תורת העולה שניהם כאחד עולות רזא דכר ונוקבא כחדא. והשתא קשה בשלמא דכר משכחת לה שהעולה באה זכרים ולא נקבות. אמנם נקבה דהיינו זא"ת מהיכא לז"א ובג"כ סידורא דנכיסו דילה לסטר צפון שהוא בגבורה והיינו צד הזכר המעורר דהיינו שמאלו תחת לראשי סוד צפונית מערבית א"כ גוף המעשה יורה על חיבוק הנקבה וכדין איהי סלקא בחביבותא שהיא סוד אהבה ואתעטר' בימינא שהוא החסד סוף מערבית דרומית ואח"כ ואתחברת שהוא באמצע בת"ת ואח"כ מושך לה הת"ת אור מפנימיות הבינה ועולות שם להאיר יחד ודא מגו רזא דאדם שהוא בחינת הת"ת בסוד הדעת ועם היות שמציאות הקרבן עולה בהמה עכ"ז סוד אדם נכלל בה ברעו דכהנא שהוא סוד כוונת הכהן בהקרבת הקרבן שמוסר חלק נשמתו למעלה.

ובצלותא היינו ישראל במעמדם שהם מקו האמצעי ותפלתם עולה ונקשרת בכוונת הכהנים ובשירת הלוים שהוא מצד השמאל אלו הם גורמין סוד עולה בסוד אדם למעלה עם היות שהקרבן בהמה. כמה דעולה קדש קדשים ברזא דרוח עילאה הוא סוד הדעת הפנימי בתוך החכמה והבינה כדמפרש ואזיל תלת רוחין הם ספירות וקראם רוחין מפני דקותם מצד החכמה הנק' רוח אלדים חיים ולזה הם קשירין כחדא בסוד היחוד כדמפרש ואזיל. רוח תתאה מ' מצד החכמה הקדש העליון. רוח דלגו היינו הת"ת שהוא פנימה לרוט זה ששם יהו"ד מתלבש בשם אדנ"י והוא רוח אמצעי בין האש והמים בין חסד ודין ולכך נק' רוח חכמה קו החסד ובינה קו הדין:

רוח עילאה היינו בחינת הת"ת בסוד הדעת המתעלם למעלה מקום שאין הספי מתגלות ולכך רוח סתים ושם אין הת"ת לעצמו אלא כל רוחין ביה קיימין דהיינו סוד ו' קצוות מהחכמה וז"ש דביה קיימין כל רוחין קדישין וכל הספי' שם שוות וז"ש כל אנפין נהירין הארתם שוה לכל הפנים אין שם פני הדין עצבין וכיוצא אלא נהירין באור שוה לכל וכמעט שם במקורם כל הששה מדרגה אחת וע"כ עליית ב' הרוחין שהם ת"ת ומ' בסוד העולה ולכך הם נעשים רוח בסוד העולה וז"ש ובגין כך אהדרת עולה רוח ממש בסוד אדם כנז'. ולבתר שנקשר האצילות ונתפשט סוד הרוחניות בכל הבחינות בסוד בהמה שהיא מ' על החיות. מסתפקי שנותנים להם סיפוק וגבול לשפעם לאתקשרא רוח אחרא היינו סוד אומרו לאש"י שהם כחות המתפשטים למטה והם המלאכים הנק' אישים למטה מהיכלין ומדורין דרך הקליפות והרקיעים עד העולם התחתון שהם שרי עופות ובהמות שרי הרים וגבעות שרי דשאים ואילנות בסוד פרק שירה ואלו הם מתפשטים גו מסאבו וז"ש לאתקשרא רוח אחרא דאיהי גו מסאבו והנאתם היא מעביות הקרבן והמעשה הגשמי והיינו עשן המערכה ולא החצונים ממש שהחצונים אינם נזונים אלא מאברים ופדרין המתאכלין כל הלילה. אמנם העולה רוחניותה קדש הקדשים העולה למעלה מעלה כנז' וז"ש בג"כ עולה קדש וגו': שאר הקרבנין הבאים בנדר ונדבה שהם למעבד שלמא בעלמין כולהו בין ביצירה בין בעשיה מפני שיש כחות הדין מתפשטין מהגבורה העליונה ובאים ונמשכין מהמ' בכסא ומכסא להיכלין ומדורין ומשם לתחתונים והיינו מכמה סטרין ומארי דדינין הם החצונים הטמאים המקבלין כח מבעלי הדין הקדושים והם מעוררים מדנים ומפרידין מלאכי דין שיתערבו עם מלאכי חבלה ויתפרדו ממלאכי שלום וחסד ורחמים וכן הם מעוררים למעלה עד הגבורה והם בעלי מריבה ואלו צריכים לאתעברא להכניסם בנוקבא דתהומא רבה וזה שאמר לאתעברא. אמנם מלאכי רחמים ושלום וחסד וכן הכחות הימניים והאמצעים הנאצלים והנביאים שאלו הם לאתנהרא הם מקבלים אור מהפנים העליונים המאירים ובהארתם הם מתמתקים כל בעלי דין הקדושים אחר שהחצונים נתעברו משם וז"ש ולאתנהרא מגו רעותא שהוא הרצון העליון הנשפע למטה לאתבסמא כחות הדין כנז' ואלו אינם נכנסים פנימה לבינה כעין העולה מפני שמתיקות הגבורה הוא בתגבורת חסד ות"ת ומושכין למ' שהיא קלה מן המקור ועושים שלום ג' קוי ההנהג' שהם חסד דין ורחמים והיינו קדשים קלים ומשם המ' אל כל הקלים התחתונים וז"ש בגין דלא מתעטרי לעילא לעילא כעולה כנז'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. והא אוקמוה כמה דעולה וגו' זה נתבאר ריש פרשת צו ומבואר היטב. עכ"ל: