אור החמה על ספר הזהר ב:תעד

וכיון דאתעביד אפר וגו' הנה פרה היא חצונית טהורה מתלבשת בקליפות והיינו נשמת הרשעי' הנעשים שורים מועדים מזיקים ונכנסים אל תוך החצונים והנה המתקדש ונטהר למעלה למעלה נקרא עפר דהיינו ועפר אחר יקח וגו' כנזכר בסבא. וכאשר אינם זוכים במעלת עפר שהוא בסוד הטהר' הגמור' נעשים אפר דהיינו שאינו עושה פירות אמנ' נטהר ועל סוד אלו נאמר ועסותם רשעים כי יהיו אפר מצד האש הגבורה המבעיר ושורף את החמץ ובטל כחם ויחזרו אל שורשם ולכך הם נכנסים לגן עדן תחת כפות רגלי הצדיקים:

כדין איהו טהור מטמא דהיינו נצוץ הקדושה המתפשט לחצונים ואחר שהחצונים מתבטלים ונעשה בהם הדין היא נעשית אפר ועדיין היא בעמקי הקליפה ומטמא הטהורים אמנם אח"כ בדבקותה בימין דהיינו מים אז היא מטהרת מפני שדומה אל סוד הניצוץ העתיד להיות אחר ביטול הקליפות. וכראות הטומאה ענין זה מיד בורחת שרואה ביטולה והעברתה מן העולם:

ובגין דאיהי פתח חטאת דהיינו שורש נצוץ הקדושה אשר החטאת אחוזה בה והיא משפעת אותם לכך אינה נעשית במקדש אלא מחוץ למחנה עד שיטהר ולכך אין קדושת כ"ג שהוא פנימי גבוה נוגע בה אלא סגן שאין קדושה רבה מתפשטת שם:

מי חטאת מי נדה כולא מסאבא ועם היות שכשנתן בו מים אין שם נדה ולא חטאת אפשר דהכי קאמר מים המבריחים הנדה או החטאת או יר' מים שקוד' היה שם אפר זה נדה או חטאת קודם טהרתו והעשות הדין בו כנז':

אר"ש אע"ג דכל הני מילין וגו' ונראה שביטולו הוא השמחה וכיוצא עכ"ז יש בחינה בצד אחר דקב"ה יהיב ליה שולטנו ואנו מכבדין את החצונים בבחינת מה וז"ש ורוח מסאבא בעיא לאכפיא ליה בכל הצדדים כעין אפר הפרה כנזכר אנו משפילים אותם כנזכר ופעמים בהיותינו מכבדי' אותם כעין שעיר המשתלח וכיוצא ופעמים בהיותינו מכניסים אותם אל תוך הקדש כעין שעיר ר"ח ופרי החג וכיוצא וכל ההוראה שאנו מראים אותו בתוך הקדש כעין שער של תפלין דלקמן וכיוצא וזו אינה מתבטלת לעולם ואנו מכבדין אותה בהראותינו את עושר כבוד מלכות' וזהו ביטול' כי אז אין לה כח שוב לקנתר כלל ולא שליטה רעה אמנם בזמן שהם גוברים כמו ביום הכפורים אנו שולחין אליו דורון וגו'. אמנם בזמן שאינ' גוברים והיינו בטולם ממש והעשות הדין בהם והיינו סוד פרה אדומה והיינו אומ' לאכפיא ליה בכל סטרין:

שולטנו למשלט בעלמא בכמה סטרין הא' הוא מציאות השליטה שכל מעשה רע חולי או מיתה או יסורים או פגע רע או מקרה הכל נעשה על ידו אפי' חרבן בית או נפילת שור כל המזיקים ממנו נבראו לצורך העולם ושולטים. ב' יש עת רעה שהוא שולט כמו היוצא בלילה יחידי מתחייב בנפשו. ג' ששולטים למעלה להלשין ולעורר מדנים ואלמלא ערעורו והלשנתו היו מעבירים על עון והיה פנאי לשוב או למחות העון מעט מעט והוא עד ממהר והדין נעשה כרגע. ולזה לית רשו לאנהגא ביה קלנא שלא יגרה עליו השטן ויהיה מקטרג למעלה וכ"ש בדברים שהם קדושה שאדם רוצה להתקדש ולהתקרב אל הק' פנימה ויש לו מעשים מגונים אם לא על צד הרחמים אינו ראוי לאותו דבר ואם יתגרה עמו יקטרג:

וע"ד רזא חדא אית לן וגו' היינו שאנו מכבדים אותו ונותנים לו חלק בה להראות שאין לנו אחיז' בקדושה אלא עמו והיינו שער של תפלין שורש מתוק וקדוש שאינו פוגם ובזה לא יקטרג כלל:

דא לא מסאיב בר וגו' נראה שאין להצריכו כשעורה מפני שכשהוא מתפשט מיד יש שם אחיזה לחצונים הטמאים וכל אינון דאתדנו למותא. היינו הנכתבי' והנחתמי' לאלתר למיתה והיינו דאתרשימו קמיה שהם נמשכים דיוקנין דילהון לצד המיתה והחוץ ורשומין לפניו כדי שיהא מכירם: