אור החמה על ספר הזהר ב:תעג

בזמנא דחבו ישראל קשה לו למה ישראל לא הקריבו עגל כמו שהקריבו אהרן כיון שחטאם היה בעגל לזה אמר אהרן מצד המעשה שגרם להמצא בעולם עגל צריך ליטהר בו בביטולו ישראל גרמו יצה"ר שהמשיכו ושעיר הוא יצה"ר לכך הקריבו שעיר כדמפרש ואזיל: והענין שהחטא שגרם לשעיר שיבא היה העגל מפני שבהתחלה צריך להמשיך קליפה קשה כדי שיהי' אח"כ שליטתה בעולם אם כן להחטיאם היה עגל תחלת התפשטות הטומאה מהקליפה דהיינו כדמסיק תבנית שור דהיינו שור הוא שמאלי מהגבור' ותבנית אותו הדין ודומה אליו הוא עגל מבחוץ והיינו תחלת הקליפה וז"ש מאי תבנית שור וגומר ולכך אהרן חטא בראש הקליפה שהמשיכו למטה וז"ש אהרן ימינא אתכליל שמאלא ביה דהיינו פני שור הכלולים בפני אריה ולכך אתתקף ביה ונפק על ידיה. אמנם ישראל חטאם היה שהגבירו עליהם שעיר המחטיאם בכחו דהיינו יצה"ר מדרגה המתפשטת מכח שור כענין סמאל ונחש שפי' לעיל:

ת"ח וימירו את כבודם וגומר כלומר בצד מה דומה לעון אדם הא' שהחליף עץ החיים בעץ הדעת טוב ורע כך אלו החליפו והמירו את כבודם דהיינו שכינה דאזלת קמייהו וגומר ובג"כ לא אתעבר וגומר כענין וביום פקדי ופקדתי כל זמן שיש פקיד' ומה נשתנה עון זה שיהיה אבקו מעורב בכל פקידת עון אלא מפני שהוא שאור עסת כל יצה"ר המחטיא שאלמלא הוא היה העולם נטהר מזוהמתו וז"ש ובגין כך לא אתעבר פגם עון זה וזוהמתו עד ההוא וגומר שאז הוא תיקון עון אדם הראשון ותיקון עון זה דדא בדא אחידן:

ת"ח אית מאן דעביד וגומר כענין אתמחי גברא דהיינו שיש לאדם הזה מבוא בסוד רוחו לקמיע ולהפעילו ולהמשיך בו כחו כך לחצונים יש נפש פגומה שהחצוני' מתחזק על ידו והיינו בלעם. ואהרן בענין העגל מורכב משנים אלו ח"ו שיהיה בו פגם כמו בלעם אבל היה בענין כחו הכנה יפה להכנות החצוני מפני שאין להם קיום אפי' לשקריהם אלא מתוך הקדש א"כ אהרן גרם:

וחיזו דעינוי לא הוה באורח משור וגומר הענין כי בלעם היו בו ב' פגמים חד עינא סתים להראות שאין שני הכרובים סוד העינים שאינם משפיעים אלא מפריד א' מחבירו וז"ש דחד עינא סתים תדיר והפגם השני וחיזו דעינוי לא הוה באורח מישר שאותו העין בעצמו היה מסתכל בעקמימות משפיע לנחש עקלתון ובזולת זה פגם שני מומא הוה ביה בעינוי ולא הוה שלם בעינים וכל זה הכנה וכלי לחצוני בעל עין הרע לשלוט בעינו כי ראש לכל המומים איש עור שהאבר הראשי לכל המציאות הם העינים וזהו עין הרע הבחינה שהחצון מסתכל בקדש לגבי מעלה ורואה בחינת התעוררות לינק בפיו מלמעל' ופוגם:

אשתכח מדברא שהוא חלק הקליפות נחש שרף עקרב וצמאון הם ד' קליפות. דהבא מצד שמאל כנזכר לעיל וכל אלו אינם מתקיימין אלא אם יוכללו בקדש דבר מה שאין השקר מתקיים אלא על היסוד אמת ואין החצונים מתקיימין מצד עצמם אלא מצד מה שיונקין מתמצית הקדושה והיינו מה שנכללו מאהרן:

ומנ"ל דרוח מסאבא הוה דילמא לא היה אלא צורה בעלמא ורצו לעובדה. חטאה גדולה חטאה היא נקבה דהיינו סוד הנחש כנזכר ולכך היא גדולה ולא גדול דהיינו שנתלבש שם נחש הנקבה וע"י בא שם הזכר וז"ש נחש קדמאה כמעשהו בפעם ראשונה כך מעשהו בשנית ואפשר שהנקבה חטאה ועל ידי הזכר נעשית גדולה ומתגדלת עגל מההוא סטרא וגומר הענין שהחצונים יש להם שתי בחי' הא' חצוני טמא והוא נפרד מן הקדש כמו שעיר עזאזל בחוץ בארץ גזירה והב' פנימי טהור והוא מתחבר אל הקדש והוא השורש הפנימי וזהו בטול כח החצוני להפריד בינם ובין שורשם וישארו כאילן שאין לו שורש והיינו לקרב השורש על גבי המזבח לנתחו ולהכניעו שיהיה נקרב ונטהר ומורה על התגברות ישראל וצד הקדושה והיינו סוד ראשו של עשו בתוך מערת המכפלה וכן סוד מקום חסידי אומות העולם שהם קרובים אל הקדש ויש להם קצת חלק עולם הבא ובזה כד דינא אתעביד בסטרא דא דהיינו עגל הקרב והוא מתנתח לפני הקדש כל אינון דשלטין מסטריה שהם הכחות החצונים שהם מרים ואינם מתמתקין אתכפיין בתוך נוקבא דתהומא רבה:

ת"ת במצרים בההוא סטרא וגומר הענין כי סוד קרבן פסח שיש' היו מקריבין אמוריו על גבי המזבח היה בעצם השורש הטהור אמנם פסח מצרים לא נקרב על גבי המזבח אמנם הי' נקשר בכרעי המטה מ' וכרעי הם הכחות המתפשטים למטה ועכ"ז לא היה פנימי כפסח דורות ולז"א בההוא סטרא דלהון שהיה ריחו נודף לגבי מעלה ומתעלה ע"י כח הקדושה ומתכפייא כל החצונים המתפשטין למטה ולכך היה מכת בכורות.

כגוונא דא פרה אדומה היא ג"כ שורש לכל הדינים התחתונים ובשריפתה מתבערין כל כחות המשורשים בה ונטהרי' ומבטל כחם.

אמר ליה ר' אבא והאי פרה קדישא איהי בבחינת המ' שהיא פרה מן השמאל. הכי הוא ודאי כדקאמרת אלא שהיא בערך התפשטותה והיותה מתלבשת בקליפות דהיינו סוד גלותן של ישראל כאו' גלו לבבל שכינ' עמהם וגומר וז"ש פר"ה השכינה אינה פרה אלא כשישראל הם סוררים ומשפיעים בה הדינים כאי' אל תראוני וגומר אדומה דא מלכות בבל והיינו הקליפה ראשונה שנתלבשה בראש הצלם ועשה בישראל כמה כקמות בחורבן הבית והיינו אומרו למענכם שולחתי בבלה: תמימה דא מלכות מדי ע"ש שהעלה את ישראל מן הגולה להבדילם מעמי הארץ ומן הקליפות והיינו ושמתי כסאי בעילם. אשר אין בה מום היינו כשגלו ליון שהיו אונסים אותם לבטל שבת ר"ח ומילה והם עמדו בנסיון וישראל עושה חיל ולא היה בהם מום ושכינה אז לא נפגמה אלא אדרבה היתה מתקדשת ברבים ע"י קדושתם. אשר לא עלה עליה עול היינו כשגלו לאדום שפרקו יש' עול מלכות שמים והפרידו והיינו על ו' לא עלה עליה יסוד אלא היה פרוד גלותא לשכינה ונחרב הבית. ועם היות שפי' הענין בשכינה הכל יתיישב לדרך א' וז"א ורזא דמלה וגומר. טהור מטמא וגומר כדפי' שיש סוד נצוץ טהרה מתפשט אל החצונים ומקיימם והיינו שורשם וכל זמן שהוא בתוכם אותו השורש מר נתפשט מהם ונזדכך נטהר השורש ונמתק והיינו טהור מטמא. מהרמ"ק זלה"ה: