אור החמה על ספר הזהר ב:תעב

כד עבדו ישראל ההוא עובדא ולא אמר כד עבדו ית עגלא מפני שדעת ר"ש בפ' בלק בינוקי שלא עשו יש' העגל לכך אמר ההוא עובדא איזה חטא המתייחס אליהם יהי' מה שיהי' והיינו אומרו וגרמו לההוא חובא כלו' גרמה מה היתה שם או שלא מחו או שראו ושמחו:

ואהרן רעותיה הוה לאעכבא ולא הסכים לשום מעשה אלא השליך הזהב אל הכור ואח"כ יכה בקרנס מעט מעט עד שיבא משה אלא שמאליו נעשה מעשה וזה שאמר אלא ודאי עבידתא אתעביד כדקא חזי מצד משך הזהב כדמסיק דהא מסטרא דדהבא צד הגבורה מפני שיש צד הכסף שמשם יוצא חמור כדפי' בתקונים אמנם מסטרא דדהבא נפקא סוספיתא והסוד הכל היה מן העפר שהיא הבינה אימא ואין שם שמרים אלא עפר טהור וכאשר העפר יתפשט לצאת ממנו זהב הגבורה שהוא נקיו דדינא נעשה שם שמרים וז"ש כד אתבריר דהבא. ומתמן מתפשט לא מהגבורה עצמה ח"ו שאין חצונים למעלה ואפי' בהיכלות אלא מחוץ למטה מההיכלות אלא הכוונה שהזהב הוא דין שמתפשטין כמה מינים דינים קדושים נאצלים נבראים נוצרים ושם מהיצירה אתברי שמרי הזהב ומתמן מתפשטי כל אינון סטרין שמאלא דהיינו התפשטות הכחות הטמאים למטה מהיכל לבנת הספיר לצד צפון וז"ש דאינון התוכא דההוא סוספיתא ומתפרשן מפני שיש בהם כח עשר מדרגות ושבעה היכלות וכל כח מאלו יש בו כמה כחות:

וכל אינון דאית לון חיזו סומקא הם צד השמאלי והם כחות השולטים בשרב השמס להזיק ולכך קיימי בטורי והם שדין הנמצאים בהרים ומזיקים בחצי היום מתגשמים בתוקף השמש וטבע החמה אז להשליטם בהנהגת עליונה שכך הוא מוליד הזהב וגו':

חיזו דיליה כעגלא מפני שהם מהשמאל והקדושים נאמר בהם ופני השור מהשמאל והחצונים דומה אל הקדושה כקוף לפני אדם. ואיקרי קטב שהוא קוטב והורג בחצי היום בצהרים כנז' ואלו הם כחות תחתונים שיש כחות רוחניים עליהם כנזכר לעיל וז"ש ודא נפקא מגו עגלא התוכא סומקא דדהבא שהם בסוד כחות ההיכלות שהם מתגלמין לשלוט בעולם הגשמי וז"ש וכל הני אתיין וגו' והאי רוחא מסאבא המתפשט בעולם שיש בו כח להגלם בין להעניש בין להטעות בני אדם איהו חויא בישא ואית רוחני דק שהוא אין לו תפיסה בגשמיות דרכיב עליה והוא כמו נפש לגוף ואינון דכר ונוקבא ואיקרון שניהם אל"ה מפני שע"י הנקב' מזדמן הזכר ושניהם יחד מזדמנין בעלמא לכמה אלף מיני פעולות כדמסיק וזה שאמר בכל אינון סטרין וגו': ורוח קודשא שהיא ג"כ מזדמנת לאדם הבא ליטהר מסייעין אותו הוא בסוד אחד לכך אקרי זאת יר' זאת מזומנת לאדם: רזא דברית וגו' היינו א"ת מדת המ' ז' הוא יסוד שניהם יחד זא"ת ובהיותה מתייחד' בבחי' אחרת יקרא זה דהיינו ז' יסוד ה' מ' ולעולם מורה על האחדות אבל החצונים איקרון אל"ה המורה על הריבוי: וע"ד כתיב אלה אלדיך ישראל אלהות רבים ונפרדים כנזכר וכן כתיב תשכחנה מורה על הרבים ובקדושה כתיב ואנכי לא אמר אנו ח"ו שאין שם אלא יחידו של עולם אנכי היינו זאת לא אשכחך כתיב ולא אמר נשכחך מפני שהכל אחד מיוחד כנזכר: ועל אלה עון אלוהות רבים אני יחידה בוכיה או על אלה על הקליפות לכלהו פי' רזא דמלה על אלה דא סטרא מסאבא שהם רבים וכולם אתייהיב רשו לשלטאה אני בוכיה דא רוח קודשא וגו' שמורה ייחוד כנז':

ואי תימא וגו' מורה שמלת אלה בקדושה דכתיב אלה דברי הברית ותריץ שהם החצונים ודאי ארור האיש אשר לא יקי' וגו' ויר' אלו הארורי' להעניש על העובר על דברי התורה וכן אלה המצות כל מה שצוה הב"ה הוא להזהר שלא ידבק בחצונים שהם אלה והיינו לאתדכאה בר נש ולא יסטי וגו': ויש להקשות דהא כתיב אלדים ודרשינן מי אלה בכמה דוכתין וכתיב אלה פקודי המשכן אלה שמות בני ישראל וכמה אחריני שאי אפשר לתקנם כלל על דרך זה. וי"ל כי שם אלדים בבינה ובגבורה ובמ' באצילות וכן ביצירה יאמר על המלאכים ובחצונים יאמר על אלדי' אחרים וכל שם מאלו השמות יקרא מי אלה אמנם בחצונים אין שם מ"י ח"ו אלא י"ם כאו' והרשעים כים נגרש והיינו אלה פסל את הראשונים דהיינו אלה דמדת המ' שהתחתונים אלה למטה ממנה פסולים אמנם ואלה מוסיף דהיינו ו' שהוא ת"ת מוסיף אלה שבחג"ת נה"י על אלה שבמ' שהם קדושים והנה ענין אלה בקודש אין להמלט ודאי הם דברי ר"ש בכמה דוכתי ומאי דמהדר הכא לאוקמי קראי בסטרא אחרא הכי קא קשיא ליה ואי תימא אמאי לא פרשת על אלה אני בוכיה על שעברתי על אלה דברי הברית וגו' לז"א שא"א לפרש כן דהתם נמי הוא בחוץ כדמפרש ואזיל ובתר הכי קא קשיא ליה אלה המצות אמאי לא פריש על אלה אני בוכיה שעבר על מצות עשה ואמר שגם זה א"א דהתם נמי הם חצונים כדפי'. ובתר הכי קשיא ליה אמאי לא פריש על אלה אני בוכיה על בני יצאוני ואינם כענין אלה תולדות נח ופי' שאין התולדות נק' אלה והתם אתקריאו הכי על שם החצונים כנען וגו' וע"ד כל הני התוכא סוספיתא דדהבא הם מלת אלה בכל מקו' שהם:

ואהרן קריב דהבא הענין שאהרן הוא ימין אמנם יש לו צד שני בשמאל שהוא בא משבט לוי שעיקרו השמאל ולזה דהבא סטרא אחרא דיליה כדמסיק דכליל איהו בתקפא דאשא שימין זה הוא ימין היוצא מן השמאל. דהבא ואשא ורוח מסאבא ג' אלו סייעו הא' יסודו היות מן הזהב שהוא בחוץ בבחינת עגל הב' ואשליכהו באש שהאש מצד גיהנם הג' היותו במדבר ששם שוכן החצוני ושולט בכל מעשה כ"ש הנעשה בהכנות אלו:

ובג"כ אהדר לעיל דקאמר דאהרן מסטרא דילי' גרם א"כ עיקר גופא דעובדא על ידוי הוה ואצטריך לאתדכאה והיינו שני כפרות הא' ליכנס אל הקדש והיינו בהימנותא וגו' הב' לבער החצוני והיינו העגל. איהו ימינא חסד ואיהו תוקפ' דשמשא דהיינו שהשמש הולך וגדל ומתחזק מצד מדת החסד שמשם האור וכפי התגברות החסד בת"ת כן יגבר בו צד הגבורה מפני שהוא נוטל לשתי הקצוות והעד שאור השמש מתחזק וחומו מתגבר בעולם ואז הזהב מתגדל ומתילד בבטן הארץ וז"ש ואיהו תוקפא דשמשא ודהבא דשמשא:

ואסתאבו ישראל בעצם מפני שהם קרובים אל השמאל ואסתאב איהו ומ"ט אסתאב בשלמא ישראל האמינו בו אלא אהרן ח"ו שטעה בו כי כיוון בו לטובה כנזכר לעיל א"כ מ"ט אסתאב בגין דנפק עגל כלומר קליפה שמאלית החזקה המתמצאת מן הגבורה ואהרן עם היותו חסד נכלל בגבורה ומשם מבוא אל החצונים אל הפגם במציאות נשמתו עם היות שלא טעה נמצא בסבתו שהוא שמאלי ויצא מן השמאל מזוהמתו. מהרמ"ק זלה"ה.

והרח"ו זלה"ה כתב. ואיהו תוקפא דשמשא ודהבא דשמשא פי' כי אהרן הוא מצד הימין הנק' כח כי כל הכח הוא בימין ושמשא שהוא בת"ת כל כחו הוא בזרוע הימין וז"א ואיהו תוקפא דשמשא וא"כ הנה הדהבא אתי משמשא כנ"ל דתוקפא דשמשא אחזי דהבא נמצא כי כיון דאשתכח האי דהבא דמתמן נפיק סוספיתא ואשתכח בידא דאהרן הנקרא תוקפא דשמשא לכן בכח זה הך סוספיתא דדהבא הנק' שור. עכ"ל: