אור החמה על ספר הזהר ב:תעא

ימינא ושמאלא דהיינו בצלאל ימינא למט' יהודה שהוא אל הימין ודאי כנזכר פרשת ויחי ואהליאב לשמאל דהיינו למטה דן ודאי ואליהם ילוו שאר סטרין דהיינו חכמי המלאכה שהיו מכל שאר קצוות שכולם בחסד דין והם היה להם כח לעשות כמו שהוא כחם להשפיע לשכינה והיינו או' דאינון אורחין מן התחתונו' הנגלות ושבילין מן העליונות הנעלמות יותר לאעלא גו ימא כאומרו הנותן בים דרך דהיינו נגלה ובמים וגומר דהיינו נעלם. ומליא ליה שפע ואור להוציא כליה למטה ומאלו נתפשטו העולמות למטה ממנה ולכך ואינון עבדו ית משכנא דהיינו פעולת הכלים ומעשיהם ואחר כך להאיר בהם והיינו ואתקינו לה אמנם הקמת המשכן הוא להקים אותה ולהציבה על מעמדה לקשר העולמות כלם שיהיו מוכנים להאיר המשכן דאצילות בתחתון בי"ע וענין זה תלוי בסוד מרע"ה ולכן לא הוקם אלא על ידיו:

בההוא יומא דאתקם משכנא אתבטל וגומר יר' שהקמת המשכן מורה התפשטות הא"ס עד למטה כנז' לעיל ואם ח"ו מיתה היה שולט היה פירוד שאותו חלק שהמיתה בו לא יתפשט בו סוד הרוח הקדוש העליון שהוא באחד ולזה בההוא יומא וגו'. אתפרש סמאל הוא האמצעית שבעשר ספירות רוחניות של עשר תמורות. מעל תוקפא דחויא ההיכלות הטמאות שבאמצעותם פועלות הטמאות הדקות ולכך לא יכיל לשלטאה שאין להיכלות כח אלא מסמאל ואין סמאל פועל אלא על ידי נחש ובהפרדם נתבטל כחם:

ור' יהודה פליג שאצ"ל משכן אלא אפי' אהל מדרשו של משה לא היה בתוך בני ישראל אם היה יצה"ר ביניהם דלאו דוקא קדושה ממש אלא אפי' סטרא דקדושה לא תשרי בגו סטרא מסאבא ולאו דוקא מותא כדקאמר ת"ק אלא יצה"ר ושטן המשטין להחטיא:

ור' אלעזר פליג אכלהו שטעם משה הוא מפני נזיפת יש' כי מפני צד הטומאה אין קדושה מסתלקת אלא אתכפיא כענין הגלות כדמסיק וע"ד תנינא וגו'. אלא ותרא את יצחק חמת בההיא שעתא וגו' כלומר אם הראיה גשמית יקשה מנא ידע וגו' אלא ודאי אינה גשמית אלא בסוד הנבואה ואם בסוד הנבואה יקשה ותפול שהיא פעולה גשמית נצטרך לפרש הענין ברוחני:

חמת ליה ברוגזא דדינא קשיא בתוקף מדת הגבורה עם היותם קדושים הם קשים שמשתלשלים מעצמם עד החצונים עד בואם אל סיומא דרוגזא קשיא שהוא שליח הפעולה בעולם הגשמי דהיינו נחש גמל שגופו עקום כנחש ודא איהו רזא דמותא כלומר המות הנפעל בתחתונים היא ע"י הכח הזה: ונודע שרבקה היא בסוד נקבא מלכות ופעולתם כפי פעולות הזכר והיא נקבה השמאל וכראות רבקה שהזכר הנגדיי לה היה יצחק בתוקף הדין כדי שלא להניק לחצונים נטהרה מהחצונים והיינו ותפול מעל הגמל והכוונה מסתלקת וז"ש ובג"כ אתרכינת כלו' כתרגומו שאין ותפול נפילה ממש שהיא עליונה אלא אתרכינת כלו' אשמיטת גרמה דהיינו שנטהרה כדי שלא תניק לחצונים:

ת"ח האי גמל היינו רזא דכתיב וגמולו והם סוד הקליפות הגסות המקבלות מן הדקות לפעול הגמול לבני אדם על מעשיהם הרעים הגשמיים וזה ענין גשמי קרוב לבני אדם וז"ש והאי איהו זמין תדיר לקבל בני נשא או להחטיאם או להענישם והיינו תדיר:

האי מאן דחזי בחלמיה גמל וגו' מפני שאם הכוונה שימות ממש היה ראוי שירכוב על הגמל וישאהו הגמל וכיון שראהו לבד מורה מיתה וניצול שלא הזיקו:

ת"ח האי סטרא דמסאבא וגומר קשיא לי' כי רבקה הי' לה להתרחק מסמאל הרוכב על הגמל שהוא למעלה כי גמל אינו פועל אלא מכח רוכבו לז"א כי עיקר הטומאה הוא כח זה הפועל הרעה וז"ש האי סטרא דמסאבא שהוא הגשמי הם היכלות הטמאים איקרי הכי גמל על שם שהגמל מתגשם להשיג בגשמי ולבא על בני אדם הוא הכח הזה וז"ש דגרים מותא לכל עלמא והאי הוה דאסטי לאדם ולאתתיה שלא הי' יכול סמאל הרוחני למצוא מקום להטעותם ולהביאם אל המות אלא ע"י הכח הזה וז"ש וההוא דרכיב עליה סמאל שהוא רוחני ואינו יכול לפעול אלא באמצעות זה הכח הגשמי וז"ש ואיהו אתא למטעי עלמא יצה"ר המחטיא שואב כח סמאל כי יצה"ר הוא מהנחש וז"ש ובג"כ ושלט כלו' מפני שנזדמן לו הנחש שאם לא כן לא הי' לו כח לשליט באדם ובאשתו שהם גשמיים למטה. ועוד אעפ"כ הוא רוחני בערך האדם הגשמי וכיון שאדם נוטה אחר חומרו כדין איהו אתמשך אבתרייהו עד דאסטי לון כי החומר לנחש כמו בית לנקבה נחש וסמאל הוא הזכר ולזה אין כח אפילו לנקבה אלא למי שיקרב אל ביתה דהיינו החומר ואז תצא היא ותפגע בו וז"ש ואל תקרב אל פתח ביתה שהוא פתח שתצא היא ותפגע בו וז"ש כדין נפקא ומתקשרת ע"י שנמשך אחר החומר שכל זמן שלא יקרב אל החומר אין נחש כרוך אחריו:

וע"ד רבקה השתא מתרץ מה דקשה ליה לעיל ואמר כד חמת דהות לה לאדבקא וגו' ראתה בעצמה שהיא הנקבה מרכבה לבחינת המ' כשהיא יונקת מן הדין וז"ש כיון דחמת ליה ליצחק ברזא דדינא קשיא וידעה השתלשלות הגבורה בכל הכחות עד למטה וז"ש וחמת דמההוא סטרא נפיק דינא אחרא תקיפא מזוהמת דדהבא שהוא השתלשלות החצונים השמאליים שיש סיגי כסף שהם ישמעאל ותולדותיו ויש סיגי הזהב שהם עשו ותולדותיו: וכד חמת האי מיד ותפול מעל הגמל פירשה עצמה מכל כחות החצונים המפתים האלה שהם מצדה שהיא נקבה ואלו נגדיים אליה בחצונים נקבה ג"כ ולא שתקנה מכל וכל אלא לאתרפויי מן דינא מההוא זוהמת כלו' להקל כל מה שאפשר חוזק החצונים שבזה קצת תיקון תדע שהרי הכתוב החשיבו והיינו או' קול ה' משלם גמול לאויביו רצה בזה שהקב"ה פועל שליחות גמול למטה בזה ועם היות שאין פעולה נמשכת ע"י זו אלא ע"י הזכר המשפיע על הנחש עכ"ז עשה הכתוב ממנה עיקר א"כ בביטולה קצת יהי' ביטול הזכר ג"כ. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. בצלאל לימינא וגו' זה יובן לעיל דף רכ"ב ע"א ורכ"ג ע"א בסוד אל דאיהו ימינא ולכן משום דאתי משמאלא ואהדר לימינא:

בההיא שעתא אתפרש סמאל תקיפא וגו' פי' כי אמלאה החרבה כתיב כשזה נופל זה קם פי' כי כשיש זווג בקדושה יש פירוד בסטרא אחרא וכן להפך ח"ו והנה אין יכולת בסמאל להטעות את האדם אלא עד יתלבש בנקבותו שהוא הנחש דלתתא מיניה וזהו ענין סמאל שרכב על הנחש והטעה לאדם הא' וא"כ בהיות זווגא דמטרונא במשכנא אז נפרד סמאל מן הנחש ואין בו יכולת להטעות את העולם:

איהו גמל לתתא וגו' נ"ל שהוא גיהנם העליון כי היא גמל הרשעים ולכן הרואה גמל בחלום מיתה נקנסה עליו כי המיתה הוא במקום מדרגות הגמל אמנם ניצול ממנה כיון דלא היתה בחבורו סמאל הרוכב עליו. עכ"ל: