אור החמה על ספר הזהר ב:תע

תוספתא. ברזין עילאין וגומר ביה קיימא ההוא כרוזא דקרי וגומר בכל מקום שהכרוז הוא גבריאל המלאך והעד קרא הגבר כנזכר פ' בלק בינוקאי אמנם כאן נראה ליחס הכל למטטרון שהוא כלל עולם היצירה והוא פועל ענין הכרוז ע"י מלאך גבריאל והוא המקבל מהכסא ומזהיר בני אדם לעבודת האלהות כאשר נבאר:

אסתמרו מגלגלא דסחרא היא מדת המ' מפני שבה היא עיקר הנהגת העולם ושנויי הפעולות והיא פועל דין וענין ההנהגה למטטרו"ן אם טובה ורחמים ואם רעה לכך מזהיר על שלוחיו הכרוזים שהם כחות ממונים מתחת ממשלתו והם כחות מגבריאל. וכאשר הכרוז יוצא נשמע לנפש ורוח ונשמה שבאדם והם מזהירים אל הגוף דאע"ג דאיהו לא חזי מזלא חזי והיינו התעוררות המגיע לאדם לשוב לפני קונו מצד מה שהכרוז הזה שהוא מפחד מהנהגת הדין החזקה משפעת בו להנהיג העולם מכריז ומזהיר כדי שיתקנו בני אדם מעשיהם: אסתמרו מגלגלא שלא יהיה ההנהגה בדין ובפירוד ח"ו ואז היא נותנת כח לחצונים לפעול הדין ולכך הזהרו שלא תכוו בגחלתה וההזהרה היא שיגרימו היחוד תדיר ושלא יפרד לעולם וז"ש מאן איהו מארי דעיינין בסכלתנו יר' שעיני שכל לו וחננו ה' דיעה יודע ילמוד סוד החכמה הנסתרת ויסתכל בחכמתא דמארי' לדעת סוד ההנהגה על ידי המדות העליונות בסוד אצילותם מחכמה להנהגת העולם: וידע בלמודו באינון מילין עילאין דהיינו הספירות העליונות. דמפתחן דמאריה קיימן תמן שהקב"ה פותח אוצרות פעולותיו והשגחתו בעולם דהיינו ו' קצוות דאינון טמירין גו משכינא כנזכר לעיל שסוד י"ב גבולי הת"ת הם בתוך המ' ממש והיינו דוקא בעוד שמשכן קדוש ואינו פגום במעשה התחתונים וזה שאמר טמירין גו משכנתא קדישא ולכך יזהר שתהיה לעולם בקדושה והת"ת בתוכה ובזה לא יהיה דין בעולם ונמצאו אלו שהם גורמין היחוד זכאין בעלמא דין שהם מסלקים מעט הדין בזכותם וגורמין להם חלק טוב בעלמא דאתי כי מכל יחוד הנעש' למעלה נתן להם חלק טוב להלביש נשמתם בג"ע העליון ורוחם בג"ע תחתון ולעדן נפשם במדור הנפשות ולהחליץ עצמותיהם בקבר:

אשרי אדם עוז לו בך עוז הת"ת כדפי' לעיל ר' יוסי לו בך בתוך המ' וזה בסוד הענוה מסילות בלבבם שיעשה עצמו כמסלה זו שהכל דשים בה כדפי' ז"ל. אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך במ' כדי שמשם נשבעה המ' וחייליה כענין נגילה ונשמח' בך. בטוב היסוד ביתך הבינה קדוש החכמה היכלך הכתר כנזכר פ' לך לך:

ברזא דמשכנא במציאות מעשה המשכן וסודו מורה על התלבש הת"ת בתוך המ' והיינו או' קיימין רזין עילאין ברזא דשמא קדישא עילאה דהיינו שם יהו"ד המתלבש באדנ"י ועם היות שאברי המשכן ופרטיו הם רמזים למחנות הנפרדים שהם אברי השכינה שהם מתפשטין למטה והיינו שם אדנ"י עם כל זה כיון שהיא בית קיבול לת"ת שם יהו"ד כל הפרטין שנמצא שהם במשכן נוכל לכון מתוכם ענפי שם יהו"ד הנעלם והיינו או' ברזא דמשכנא קיימין רזין עילאין להבין ולהשיג ברזא דשמא קדישא עילאה שהוא שם יהו"ד כנזכר: וענין זה נכון כי המשכן הוא שם אדנ"י וזה שאמר האי איהו רזא דמשכינא ונודע כי שם זה דומה לשם יהו"ד וזה שאמר רזא כגוונא עילא' תדע דכתיב ארון הברית ונודע כי אדון כל הארץ היינו מדת המ' בסוד התפשטותה למטה בי"ב פנים להנהיג העולם והיינו מילוי שם אדנ"י ואמר ארון הברית יר' ארון ותיק לברית העליון וידענו כי בבחינת שם אדנ"י דומה לשם יהו"ד שהוא לבושו כזה יאהדונה"י ממש בית קיבול אם כן התפשטות אבריו הם בית קבול לענפיו ממש דומה זה לזה וכל מה שנמצא שיהיה מתגלה למטה בשם אדנ"י כגון התפשטות י"ב ענפים נדון י"ב ענפים הם למעלה ולאמת ענין זה צריך לדעת הדמות שם יהו"ד אל שם אדנ"י ומשם נקיש אל היותר וזה שאמר ואתוון אלין כגוונא דאלין וגומר כדמפרש ואזיל א' איהו יו"ד כי מילוי של יו"ד הוא צורת א' כזה # א ד' איהי ה' כנודע כי ה' דלת הוות אלא שנוסף בעולם הזכר סוד הבן ובגשמי דא כגוונא דדא וכן ברמז וכלא כגוונא ורזא חדא:

נ' איהי רזא דאת ו' ואף על גב דדא דכר ודא נוקבא יהיה הענין כי מציאות הנון היא בחינה ידועה במ' מצויירת בתוכה מציאות וא"ו הוא הזכר והעד נון במלואה שאמצעיתה וא"ו אם כן ו' חלק נון היא ומתלבש בה ומקבלת שם וזה שאמר אבל דא אתכלילת בדא וגומר:

ה' איהו רזא דאת יו"ד גם זו רחוקה והענין כי ה' היא המ' יש לה מציאות מתעלם בתוך הּ' כזה והיינו מציאות אשר למ' מן החכמה וזה שאמר בגין דהכא באות ה' איהי מתעלמת חכמה זעירא דאיקרי חכמת שלמה ונמצאו האותיות יהו"ד דומות לשם אדנ"י ומשם נלמוד לשאר הפרטים כנזכר:

משכנא דלתתא בארעא שהוא המשכן הגשמי קיימא באבריו ומדותיו וכליו ברזא דמשכנא עילאה שהיא המ' המתנהגת ע"י עולם היצירה והבריאה והם מלאים מאור המתנוצץ מחכמה: וההוא משכנא שהוא מ' קיימא ברזא דמשכנא אחרא עילאה על כולא שהוא אברי הזכר המתאחדים עם הנקבה ודומין אלו לאלו וכלא איהו כליל דא בדא שהת"ת שוכן בתוך המ' ומלכות בתוך המשכן הגשמי למהוי חד סוד קשר העולמות להאיר בהם א"ס ולזה נק' העליון משכן שהוא משכן לא"ס והיינו והיה המשכן אחד: ת"ת ביומא דאתקם וגומר הוקם המשכן ולא פריש וגומר והוקשה לו כי מהיכן כח להחכמים לפעול כיון שאין להם כח להקים ולזה אמר ויבאו כל החכמים וגומר ימינא וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. והא אוקמוה ן' ו' נ"ל שהוא טעות וכך צ"ל נו"ן ו' באמצעיתא ומה שכתב והא אוקמוה הוא בפ' תצוה דף ק"ף ועיין בס' אור הגנוז בס"ד: