אור החמה על ספר הזהר ב:מז

ת"ח אש וגומר הענין כי הם י"ב ארבע' ראשונים שהם רומזים בחג"ת מ' אמנם לא במקומם אלא רומזים בסוד נעלמים בבינה אימא עילאה דמתמן נפקי כדפי' בכמה דוכתי קול נפיק מגו שופר דהיינו אימא עילאה וקול כלול אש ומים ורוח שיוצאים מפנימיות הבינה ועפר בלי ספק משם יוצא יסודו והיינו דאמרינן הכל היה מן העפר ואפי' גלגל חמה הרי שיש עפר בבינ' והיינו בחינת המלכות שבה וז"ש ואלין אינון קדמאי ושרשין דלעילא ותתא דהיינו שאלו הארבעה הם בבינה שורש לכל נמצא ממנה ולמטה כלם נמצאים משרשים אלו וכן כל אותם המורכבים מארבעה יסודות הם מתקיימין מכח אלו כיצד הנה כל נמצא מורכב בעולם הבריאה הם נמצאים מד' יסודות שבבריאה וכן בעולם היצירה הם מורכבים מד' יסודות דיצירה וכן בעשיה אמנם מתקיימין מכח ד' יסודות אלו שהם שורש לכל ד' שבכל המציאיות וז"ש ותתאי ועלאין עלייהו קיימי:

ואלין אינון ארבע לארבע סטרי עלמא הם ד' ס' נאצלות במקומם למט' שבאמת שם במקומם הם מתבחנים אל ארבעה בעצם מה שאין כן בעומקם בבינה וז"ש ואלין אינון ארבע לארבע סטרי עלמא וקיימין בד' אלין צפון גבורה דרום חסד מזרח ת"ת מערב מ' וקיימין אותם הנעלמים בארבע אלין. וד' אלין בארבע אלין קטורין היינו שורש וקשר העולמות בעילתו בענין שהם ד' מדות מתגלות נקשרות בארבע מדות נעלמות ועוד יתקשרו בדרך אחרת כי כמו שבבינה אינם נפרדות לארבעה אלא הם מיוחדות קול אחד כנז' כן מצד אחדותם יחד ע"י יחוד השרשים יתייחדו יחד ויתקשרו לבחינה א' עם היות שהם ד' מדות וז"ש וכולהו חד. ואלין עבדי ארבע מתכאן כשהם מתערבים בסוד העפר שהיא מדה אחרונה נקבה לכל השלשה והיא מקבלת כח כולם והיא מוציאה ד' מחנו' שהם ממש ד' בחינות הנז' אמנם כל א' וא' כלולה מכל הארבע' ואלו הם נעשים במעבה האדמ' דהיינו יסוד העפר הד' לכולם נקבה לכולם והיינו מלכות לכך ארבע יסודות שבה הם כסף וזהב ונחשת וברזל כנזכר לעיל והיינו השתלשלות הארבעה הנז' בענין שהם ג' בחינות הבחינה א' ד' מדות חגת"ם שבבינה שורש לכל. הבחינה הב' ד' מדות חגת"ם במקומם. הבחינה הג' ד' מדות חגת"ם שבמלכות הא אינון תריסר וכולהו חד שהם קשורות השרשים שבבינה במשתלשלים מהם למט' בקשר השורש בענף וענף מכ"ש בשורש. מהרמ"ק זלה"ה:

ת"ח אש שמאלא לסטר צפון וגו':

והרח"ו זלה"ה פי' ז"ל ענין הד' יסודות הנראה מפשט הלשון שהם ארמ"ע וזולתן הן הד' הרוחות בטבע הד' יסודות אלא שהחליפן השי"ת כדי למזגן כי האש חם ויבש ורוח דרום חם ויבש ומהראוי שיהיה האש ברוח דרום שהוא מטבעו ומפני שהוא מתגבר שם כחו לאין קץ החליפם ומזגן ונתן יסוד המים שהוא היפוך ממש קרים ולחים ברוח דרום שטבעו חם ויבש כי כל שתי קצוות יולידו אמצעי שוה וכן האש שהוא חם ויבש נתנו ברוח צפון שהוא בהפוך קר ולח ובזה לא יקשה מאמר הפלוסוף אם נרא' כחולק על זה וכפי גרסת הדפוס נראה כי גם ברוח מזרח הוא כן כגוונא דא וגומר כי גם הם הפכיים וגרסת הדפוס נכונה כי רוח קר ויבש ונראה בחוש העין שמקרר האדם ומייבשו ומזגו ונתנו ברוח מזרח שהוא חם ולח ועפר ומערב ולא אמר רוח ומזרח ועפר ומערב נראה שעפר ומערב לא נתמזגו אלא שניהם טבע אחד קר ויבש וזהו ההפרש בין רוח ומזרח לעפר ומערב ובזה תבין מ"ש בגין דמערב וגומר וכן תבין מ"ש דהא חמימותא וגומר ולא אמר בחמימותא דרוחא כי הרוח קר ויבש כנז' ועדיין צ"ע למה עפר ומערב היו לאחדים בלי מיזוג עכ"ל. עוד מצאתי כתוב מהרח"ו זלה"ה ז"ל כי דרום חם מאד הוא עצמות הספי' שלו אמנם בא בתוכו יסוד המים לצננו וכן צפון הוא קר מאד ובא בו יסוד האש לחממו וכולהו כגוונא דא וכל חד וחד כליל בחבריה עכ"ל:

והרמ"ק זלה"ה פי' ת"ח אש הוא שמאלא וגומר הענין כי פעולו' הדין הם שתים הפכיות זו לזו והיינו כי הגבורה פועלת בדרך א' בפעולת אש והיינו חום המתלהב ממקורו ויורד ומעורר כל כחות הדין ומלהיבן ושורף העולם ח"ו באשו וזו פעול' קשה נובעת ממקור הגבור' דהיינו מהבינ' הב' בפעולת הקרירות וזו קשה מהקודמת כי יען האש אינו שולט ביסוד המים אלא המים שולטים עליו דהיינו המים מכבין האש אמנם דין הקרירות הוא דין הגבור' הגוברת ושולטת בחסד ומי שפע הרחמים הנשפעים מן הימין נשרשים ומתערבים ומונעת הגבורה כל שפע החסד שלא תרד לעולם ופעולה זו אינה בשרשים העליונים אלא למטה בספי' במקום אצילותם ולכן יתייחס בגבורה העליונה שהיא משורשת בבינה שם האש השורף והמים מי החסד ודאי מכבין אותו. אמנ' בגבורה התחתונה דהיינו גבורה במקום אצילותם תפעול ג"כ פעולת הקרירות דהיינו ניגוב שפע החסד מפני שהחסד אינה גוברת ברחמיה כ"כ ויש כח בגבורה לקרש מימיה שלא יושפעו והיינו צפון הקר בגבורה למטה במקומה. ושתי פעולות אלו כדמותם בצלמם בחסד הא' מים היינו חסד לקרר וללחלח חום הגבורה העליונה ולתקן יבשותה אשר לה פנימה בתוך הבינה כדפי' והיינו חסד שבבינה. הב' חם ויבש דהיינו לחמם ולהתיך המים הקרושים מצד הגבורה והיינו שפע הבינה וגבורתה שיש בה תועלת לעולם הגבורה מעכבת אותו השפע ולכך הנה החסד נגדיית להמחמם קרירותה ומשלח המים שיותכו מקרישות והיבשו' ג"כ הוא לענין זה כי ההפך מקר ולח הוא חם ויבש ולתקן הנגדיים צריכה להיות חמה ויבשה שאם היה לח היה נקרש ג"כ מקרישות הגבורה וע"י חם ויבש מתקרבת אל הגבורה הקרושה ומתכת מימיה ומשלחם כדי שימצא בעולם ג"כ שפע הגבור' שצורך לעולם בהשפעתה. ואלו היו פעולות הגבורה אחת למעלה בבינה ולמטה במקומה מסכימות בחם ויבש דהיינו אש היה העולם נשרף ואבד וכלה כרגע. מה עשה הקב"ה האציל הבינ' סוד הגבור' שבה ללהוב ולשרוף ומוריד האש והגבורה בעצמה לקרוש ולמנוע השפע בבא אש הבינה לרדת לתחתונים הגבורה סותמ' ומונע' שלא תרד כדי שלא יושפע הדין ויתמתק ויהי' בו תועל' נמצאו שני הדיני' מסכימין לדין ויש בהם נחת רוח קצת לעולם.

וע"ד זו החסד חסד שבבינה לשלוח המים הקרים והם נקרשים מצד לחותם וקרירותם אם יפגשו בקרירות הגבורה למטה מתהפך שהגדולה היא חמה ויבשה מצד הדין קצת אין הרחמים מתעכבין אלא נשפעים ומה שזה מקלקל זה מתקן ומה שזה מקרר זה מחמם ומה שזה מיבש זה מלחלח נמצא העול' מזוג בהנהגת החסד והגבור' בסוד שתי פעולות בשרשים מים ואש ושתי פעולות בענפים צפון ודרום יפגוש האש עם הקרירות יפגוש המים בחמימות ויתמזגו יחד האש יתקרר והמים יתחממו ויולידו שאם יושפע החסד הפשוט אינו רחמים לעולם כמו שאמרו יצה"ר צורך לעולם ליחמנה הצאן בבואן לשתות באופן שהם שתי המזגות הא' צפון גבורה באש גבורה היא בעצמה בין דרום חסד במים חסד ועל המזגה זו הראשונה אמר אש הוא שמאלא וגומר ואתמזג חד בחד והיינו גבור' בגבור' בעצמ'

מים לימינא לסטר דרום וגומר עביד מזגא דא במזגא דא וגומר דהיינו הדרום במים בהמזגת הצפון באש עצמו חסד בחסד גבורה בגבורה. והב' הוא חסד בגבורה וגבורה בחסד בענין שאין הגבורה פועלת עד שתסכים החסד מפני שאם תוציא אש הגבורה יכבוהו אש החסד ואם יקרר ויקרוש המים והשפע יתירוהו ויתיכום החסד לזה אמר דקב"ה מזיג לון בחד ולזה נפקי מיא מדרום ועאלין בגו צפון כדי שע"י הצפון יושפע החסד והיינו אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי. וכן נפיק אשא מצפון ועאל בתוקפא דדרום ואומרת הגבורה החסד תסכים עמי ראשונה וע"י הדרום יושפע החסד ומדרום נפיק תוקפא דחמימות' לעלמא ואין ספק כי לזה צריך שתהיה חסד כלולה בגבורה וגבור' כלולה בחסד כענין הנני בני וז"ש בגין דקב"ה אוזיף דא בדא וגומר. היינו כללותם בבינה עצמה המים והאש ולמטה החסד והגבורה הצפון ודרום והיינו קב"ה אוזיף דא בדא בינה למעלה וכל חד אוזיף לחבריה הם בעצמם למטה החסד בגבורה וגבורה בחסד כדפי':

כגוונא דא רוח שהוא הת"ת בתוך הבינה ומזרח שהוא הת"ת בעצמו למטה יש בו המזגה כזו וכן עם המלכות מערב ועפר כדי שיהיו המזרח והמערב והרוח והעפר מזוגים יחד וז"ש בגין דיוזיף כל חד לחבריה שתהיה מלכות כלולה מת"ת ות"ת כלול ממלכות ואתכליל דא בדא לא שיהיה תוקף דינם כל כך כמו חסד וגבורה כדפי' אלא כדי שיתייחדו בסוד הייחוד אשר בין ת"ת למלכות וז"ש לאתחברא כחד. הרמ"ק זלה"ה:

ת"ח אשא מסטרא דא וגומר ירצה כי בזולת הכללו' הנז' דהיינו שנכללת החסד בגבורה וגבורה בחסד כדי שיוכל העולם להתקיים בהמזגת המדות עוד ההפכים בעצמם נשלמו בדרך אחר' והיינו בבחינה עליונה שהם בבינה מים ואש אשא מסטרא דא מים מסטרא דא דהיינו מים בחסד ואש בגבורה ואינון מחלוקת דהיינו שני הפכים חולקים בהנהג' עאל רוח ת"ת בינייהו והשלי' שתי הקצוות בהכרעתו והיינו במה שהת"ת כולל תרין סטרין יכלול בעצמו בחינת המים חסד והאש גבורה. והנה בחינות אלו הם בבינה כנז' ששם המים והאש ולזה יאמר ורוח אלהים דהיינו בחינת הת"ת שבבינה.

ועתה בזה ניחא מאי דהוי מים לתתא ואש לעילא שאין הסדר כך אלא מים לעילא חסד ואש למטה גבורה ורוח ביניהם להשלים אלא מצד הבינה שהיא עיקרה שמאלית גובר השמאל ולזה העולם הזה שנברא בדין כאו' בראשי' ברא אלהים וגומר האש שולט על המים וז"ש דהא אשא קאים לעיל' בסטרא דא בשמאל ודאי ומים קיימי על אפי ארעא דהיינו טעם שנית אל סדר היסודות שהחסד עם המלכות כאומרו הושיע' ימינך וגומר והיינו לקיום העולם שהחסד יושפע לתחתו' ועם היות שהארץ על המים הביא ראיה מזמן קודם יקוו המים וז"ש הה"ד ורוח אלהים וגומר ומים קיימי על אפי ארעא ואין הסדר כן אלא הרוח על אפי ארעא ויעלו המים אצל האש אלא מפני שהוא מחלוקת וז"ש רוחא אעיל בינייהו אין ספק שהרוח אינו חוץ מטבעו להיותו על פני הארץ שנאות הוא אליו כפי טבע המציאות אלא שהעלוהו על המים ואעיל בינייהו להשלים שתי הקצוות וכן הוא ת"ת מקומו ג"כ על המלכות אלא שעולה אל בין חסד וגבורה להשלימן ואחיד לתרין סטרין דהיינו הרוח חם ולח שוה למים בלחותו ולאש בחמימותו ועוש' שלום בין שתי הקצוות בהיותו משתוה אליהם וז"ש ואפריש מחלוקת שבין החסד והגבורה אפי' באותה הבחינה שאין האחת נכללת בחבירתה יושלמו ע"י הת"ת והיינו שנוטל קצת דין מהגבורה דהיינו שתהי' חמה ולא יבש' שתשרוף העולם ותיבש לחות המים וכן מהחסד נוטלת הלחות ולא הקרירות המכבה חום הגבור' בענין שירדו המים והשפע לעול' מזוגים חמים מצד הגבור' ולחים מצד החסד כדי שיוכל העולם לסבול הנהגת הדין ולא ישרף ולא יתקלקל העולם ברוב טובה בקרירות ולחות המים והיינו ואפריש מחלוקת:

עפר יסוד רביעי שבבינ' אינו שם ענין הייחוד ממש שהוא למטה במקומ' אלא עתה שהם נשלמים ג' היסודות האלו שהם צורת ה וא"ו לימין מים וא"ו בגגה למעלה בשמאל אש ו' רג"ל הה"א באמצעם משלימים והיינו לשמאל להורות על חמימות הרוח ואינו נוגע בשמאל והוא משוך למטה ברגל ימין להורות על לחות הרוח וכלם משפיעים בה' של מילוי ה"ה והוא יסוד העפר ועיקרו אל הימין חסד אסתר חוט של חסד משוך עליה לכך מיא קיימי עליה עיקריים וג"כ הרוח ואש ומקבלא מכולהו בחילא דלתתא אלין דקיימי עלה ולכן עיקרה חסד ואח"כ מת"ת רוח שעל המים ואח"כ הגבורה אש שעל הרוח ואמר בחילא שאין צורך שיתקרבו ממש אלי' אלא המים הם משקין אות' והרוח מנגב המים ומולידה ומצמיח'. ובחום הגדלת הפירות. בענין שכול' פועלים בה לא מצד שיהיו ממש קרובים אלא בחילא דתלת אלין דקיימי עלה שהשלימו כלם ע"י הרוח כנז' והיינו בעלה הרוח הפועל בה ע"י השלום הזה והכל ענין א':

ת"ח רוח ומזרח וגומר השתא יפרש כי ההמזגה שבין מים ודרום וכן בין אש וצפון יש בין רוח ת"ת שבבינ' ומזרח ת"ת שבמקום אצילותו ואמר שהם שני הפכים ממש וז"ש רוח ומזרח מזרח חם ולח רוח קר ויבש ועתה יפרש ההכרעה המשתלמת בין רוח ומזרח סטרא דאיהו יבשא שברוח דהיינו ת"ת הנעלם בבינה אחיד באשא ומאותו הצד אפשר להכלל בו מפני בחינת היבשות שגם הוא מעכב ואינו משפיע לעולם דין כיון שאינו משפיע רחמים נאחז בחסד והוא אוחז בשתי מדות אחר שאינם הפכיות ממש כנז' ולא ימצא הייחוד אלא מזרח חם ולח והרוח קר ויבש ושניהם ישלימו פעולת החסד והגבורה מצד התלבשם זה בזה ושניהם יחד הם משלימים הכל אמנם עפר למעלה קר ויבש ואע"ג שיפגוש ברוח קר ויבש אין חשש כל זה כפי הגרסא דקאמר רוח קר ויבש ומה שנמצא בתיקונים ובכמה מקומות רוח חם ולח היינו אחרי רדתו והתלבשו במזרח שפועל פעולת המזרח דהיינו חם ולח למט' במקום אצילות הת"ת בעצמו ושם פעולת הכרעתו חם ולח ומערב קר ויבש משלים ההכרעה וע"ד אסכים בינייהו שהוא משתוה למי' בקרירותם ולאש ביבשותו ושתי הפעולות הנשארות הוא ע"י המזרח שמשתוה לאש בחומו ולמים בלחותם וז"ש וע"ד מפני היותו אוחז שתי פעולות פעולה א' מחסד ופעולה א' מגבורה והם פעולות בלתי הפכיות שאם יאחוז בקרירות וחמימות או ביבשות ולחות לא אפריש מחלוקת אלא אדרבה המחלוקת בו בעצמו אלא ע"ד אפריש מחלוקת דהיינו אסכים בינייהו מה הגבורה רוצה יבשות שלא יושפע שפע א"כ יהיה קרירות שלא יושפע להם דין כרצון החסד ומה החסד רוצה לקרר שלא יושפע הדין ג"כ לא יושפע החסד ויהיה יבשות עכוב השפע והיינו דין בינוני לא טוב ולא רע והחם והלח למטה מהגבורה רוצה לחמם ולשרוף יהיה ידונו התחתונים ויושפע להם טובה והיינו לחות המים שילחלח הדין בשפע החסד ומה החסד רוצה להשפיע שפע וללחלח העול' במי החסד יתייסרו ג"כ ויהיה ג"כ נשפע הדין ויתחמם והיינו חם ולח במזרח להכריע ובחר בדרך הזאת מזרח חם ולח רוח קר ויבש ובין שניהם נגמר ונשלם השלום בין שתי פעולות החסד ושתי פעולות הגבורה כנזכר. ומה שהוא אמת רוח קר ויבש במקומו בסתר והוא חם ולח בצאתו לאויר המזרח ובזה יצאנו מקושית המציאות וממה שפירש בתיקונים רוח חם ולח דהיינו בצאתו אל המזרח כנז'.

עפר איהו קר ויבש הנה העפר צריך שני עניינים הא' שתהיה נקבה לקבל כח הזכר. ב' שיהיה בה צד דמיון להאחז בין שתי זרועות והיינו שהיא שוה אל החסד בקרירותא ונקשרת עמה ושוה אל הגבורה ביבשותא ונקשרת עמה והיא בית קבול לקבל שתי בחינות היבשות בית קבול ללחות החסד והקרירות בית קבול לחמימות הגבורה נמצאו החסד והגבורה משפיעים בה החו' והלחות שכן היא עניה אין בה לא דין ולא רחמים קר שאין בה דין ויבש שאין בה רחמים. וז"ש עפר איהו קר ויבש וע"ד מקבל עליה כולהו יש בית קבול למים ולאש. וכולהו עבדי בה עבידתייהו שהיא נקבה לכלם להיות המתכות שעיקרם בחום הדין ולחות החסד וכן מצד הזכר שהוא הרוח והיא שוה אל הרוח בשתים אלו מפני שאין למעלה בבחינת הבינה בפנימיות פירוד ביניהם כלל אלא מיד בואי הרוח ופחי לכך הם שוים רוח ועפר מה שאין כן למטה מזרח ומערב שהם רחוקים הרבה שהרי מזרח הפכי למערב מערב קר ויבש כעפר והמזרח חם ולח ולולי הצפון והדרום שהם אחוזים במערב בסוד שמאלו תחת לראשי לא היה יחוד לעולם שהם הפכיים ממש צד א' חם ואותו הצד אינו משתוה עם היבש שבה אלא ע"י הגבורה שהיא חמה ויבשה משתוה אל הת"ת בחמימותו ואל המלכות ביבשותו וכן הצד הא' שבת"ת לח והצד הא' שבמלכות קר משתוה ביניהם החסד שהיא שוה אל המזרח בלחותו ואל המלכות בקרירותו מה שאין כן למעלה שהמערב היא למעלה עפר וטבעה קר ויבש למעלה בעפר ולמטה בבחינת מערב שלא תשתנה הנקבה ממציאותה לעולם ולעולם היא נקבה לכלם וכלם פועלים בה פעולותיהם. והפעולות בשתי בחינות הא' להוות ההויות והיינו או' עבדי בה עבידתייהו. הב' השפע לזון ההויות והיינו או' ומקבלא מכולא לאפקא בחיליהון מזוני לעלמא. ופי' איך אין המלכות מתהפכת מציאותה שבבינה ממציאותה למט' כמו שעשו צפון ואש ומים ודרום ורוח ומזרח כדפי' שהם הפכיים אלא לעולם עפר ומערב במקומו עומד קר ויבש וז"ש בגין דמערב אתאחיד עפרא דאיהו קר ויבש ואין שינוי בין מערב לעפר:

השתא אשתכח דרומית מזרחית וגומר היינו כעין סחרא דמדבחא שהוא סוד החיבוק והייחוד דהיינו דרומית חסד מזרחית נקשרת בת"ת מצד שהם שוים בלחות מזרחית ת"ת נקשר בגבור' צפונית מצד שהם שוים בחמימות צפונית גבורה נקשרת במלכות מערבית מצד שהם שוים ביבשות. מערבית מלכות נקשרת בחסד דרומית מצד מה שהם שוים בקרירות וע"י הת"ת נקשרים החסד והגבורה מצד א' וע"י המלכות מצד א' דהיינו שתי פעולות שיש בהם בכל א' מהם שתים קר ולח בחסד חם ויבש בגבורה וע"י החסד נקשרים הת"ת והמ' מצד א' וע"י הגבורה מצד א' דהיינו שתי פעולות שיש בכל א' מהם חם ולח בת"ת קר ויבש במלכות א"כ נמצא שעל ידי ארבעתם הם ארבעתם נכללות ומשלימות ובכל א' מהם אין אלא פעולה א' ובהקשר כלם יחד יתחבקו משולבות אשה אל אחותה ולא יתפרדו ויוכללו בפעולה א' וז"ש וכלהו כלילן דא בדא כדי שע"י הייחוד ישתלשלו פעולות כל א' מהם מורכבת וכלול' מכל ארבעתם לאשתלשלא חד בחד משולשלו' כשלשלת יחד זו בזו וזו בזו כדפי'. והנה המתכות פי' לעיל שהם סוד הרכבת כל הכחות יחד במלכות מכח השרשים העליונים שבבינה ובהסכמת המדות למטה יחד כלם וזה גלה הכתוב בזהב דהיינו שאמר מצפון זהב יאתה. וז"ש צפון עביד דהבא מסטרא דתוקפא דאשא אתעביד דהבא. בענין שעיקרו מכח האש שהיא כח הגבורה שבבינה שהיא שורש לצפון. עוד לא ימצא אלא מורכב מד' יסודות יחד וז"ש אש אתאחיד בעפר דהיינו קשר היסודות בבינה דכולהו עבדי בה עבידתייהו ואתעביד דהבא והיינו ועפרו' זהב לו שהזהב מהעפר. וע"י הזהב אנו מכריחים לכל שאר המתכו' וכל זה ע"י ייחוד ת"ת ומ' כאו' שנים כרובים זהב ששניהם מתייחדים ומגבירים צד צפון וצד האש ומוציאים הויה מורכבת מד' יסודות והיינו זהב ומכאן נקיש לשאר מתכות:

מים אתאחיד בעפר כענין האש בעפר והדרום ממילא משתמע כענין הצפון לזהב וקרירות' דיסוד העפר בלחותא דמים עביד כסף הויה מורכבת מד' יסודות למטה במלכות כנז':

השתא הא עפר הענין אחר שהוציא העפר זהב וכסף אתאחיד בתרין סטרין בזהב ובכסף ואתייהיב בינייהו ועתה מטעם זה רוחא אחיד למיא ואחיד לעפרא שהוא מכריע בין שניהם ולכך פועל בשניהם ומוציא מתכת דומה לשניהם דאיהו עין נחשת קלל דומה לכסף ולזהב בינוני כמו שהרוח אמצעי בין שני היסודות. בענין שכל מה שאנו מפרשים בין היסודות והרוחות דהיינו המדות שבבינה והמדות במקומם קרוב לזה אנו אומרים בהם במציאותם שבמלכות. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' דדמיין לון. לקמן מפרש להו כגוונא דזהב אוליד עפרא סוספיתא ירוקא וכו':

ועילאין ותתאין עלייהו קיימין. כלומר על השפעתם והארתם להם ע"ד כי הוא על ימים יסדה שפי' על השפעתם:

הא אינון תריסר. כזה אש צפון זהב. רוח מזרח נחושת מים דרום כסף. עפר מערב ברזל:

הא אינון תריסר וכולהו חד. כלומר הרי הם תריסר נגד י"ב גבולי אלכסון שבת"ת וי"ב גבולים במלכות וי"ב בקר שתחתיהם י"ב שבטין וכולהו חד כי כשההנהג' מתנהגת בעולם היא מוסכמת מכלם: ת"ח אש הוא שמאלא לסטר צפון. נשמר שלא תאמר בהיפך שהצפון להיותו קר הונח אצל האש להתחמם ויהי' העיקר האש והצפון נטפל אליו וכן הדרום שהוא חם יונח אצל המים ויתקרר ויהיו המים עיקר והדרום נטפל אליהם אלא אדרבא הוא שהאש הוא שמאלא סוד הדין החזק ילך לו לסטר צפון שהוא קר כדי שיתקרר חום האש בקרירותו ויתחמם הצפון שהוא קר באש וכן המים שהם קרים ילכו להם לימינא שהוא דרום שהוא חם כדי שיתחמם קרירות המים באש הדרום ויתקרר אש הדרום בקרירות המים באופן שלא יעמוד שום א' מהם בשלו בכחו אלא זה יתמזג בזה וזה בזה:

ואתמזג חד בחד ואיהי חד. תו אשמועינן שלא יעל' בדעתך שילך זה אצל זה ויתקרר או יתחמם וכל א' יהי' גובר בשלו אלא אתמזג בהמזג' כ"כ ממוזגת עד דאיהו חד ואין בחי' זו שולטת על זו כלל:

וקב"ה לחברא לון כחדא עביד מזגא דא במזגא דא: הנה ע"כ פי' מציאות המזג' א' שעש' הקב"ה אש שהוא חם לצפון שהוא קר ומים שהם קרים לדרום שהוא חם הרי המזג' א'. עוד עשה המזגה שנית לחברא לון כחדא כלומר כדי שיתחברו השני אחים בשני אחים אחרים כחדא עשה מזגא דא במזגא דא והא כיצד צפון איהו קר ולח מצדו אש חם ויבש מצדו הם שני אחים יחד ומלאכתם הפכיים זה מזה:

אחלף לון. פי' המציאיות הללו שהוא קר ולח חם ויבש אחלף לון לסטר דרום שיש בו המזג' זאת ממש אעפ"י שהוא מהופכת בקצת דהיינו דרום איהו חם ויבש מים קרים ולחים הרי עתה בסטר דרום המים שהם קרים ולחים ממוזגים בחם ויבש מצד דרום שנכלל בהם עתה חזר הקב"ה ומזיג לון כחד שיוצאים המים מדרום:

ועאלין גו צפון ומצפון נגדי מיא. ולכך נקרא גבורות גשמים ולא חסדים גשמים: וכן נפיק אשא מצפון. האש שכבר ממוזג בקרירות הצפון שהוא המזג' ראשונ':

ועאל בתוקפא דדרום. ושם נכלל בחמימות הדרום ומדרום נפיק תוקפא דחמימותא לעלמא:

בגין דקב"ה אוזיף וכו'. נתן טעם לשני המזגות הנז' כנגד הא' שהוא המזגת האש שהוא חם ויבש בצפון שהוא קר ולח ומים (קרים שהם) [שהם קרים] ולחים בדרום שהוא חם ויבש אמר בגין דקב"ה אוזיף דא בדא כלומר מלו' ומחבר זה בזה וכנגד המזגה שניה (אחלף שהיא) [שהוא אחליף] דא בדא שיוצאים המים מדרום ועאלין גו צפון ונפיק אשא מצפון ועאלין בתוקפא דדרום. אמר וכל חד וחד אוזיף לחבריה מדיליה כדקא חזי ליה. דהיינו מבחי' שבו הראויה להלות לו יבש במים קר באש כדמפרש לקמיה וכבר קדם להם המזגת הקר בחם וחם בקר וכל זה למעלה במדות העליונות בחסד וגבור' בחי' הגבורות כלולות בחסדים וחסדים בגבורות ואותה הבחי' הגבור' הפרטית באיזו מדה שיהי' היא כלולה מחסד וכן בחי' החסד בכל מקום שהיא היא כלול' מגבור' וכל זה הוראה להנהגות המתנהגות בעולם תחתון כלם באים ממוזגים בהמזגה כלולה מכל הבחי':

כגוונא דא רוח ומזרח וכו'. כלומר ע"ד שפי' לעיל בהמזג' הראשונ' אש בצפון חם ויבש בקר ולח. ומים בדרום לחים וקרים בחם ויבש כגוונא דא רוח ומזרח אף שאינו דומ' להם ממש כמ"ש בסמוך בס"ד. אמנם לא הזכיר כאן ההמזגה השנית כי אין לו חבר שינגדהו בחסד וגבור' אלא אדרב' הוא המשלים בין שניהם שעם היות שנמזגו בשתי ההמזגות שאמר לעיל עדיין יהי' האש גובר למעל' במקומו בקצת וכן המים במקומם גוברות למט' וז"ש ת"ח אשא מסטרא דא למעל' שהוא יסוד האש העול' על כל היסודות. מים למטה מיסוד הרוח שכן המים הם על הארץ נכנס הרוח בין האש והמים להכריע ביניהם הה"ד ורוח אלהים מרחפת על פני המים הרי הרוח למעל' מן המים ולמט' מן האש וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"ד מהלכות יסודי תור' ואע"ג דלמעל' במדות אש ומים הם תרין דרועין שוין מ"מ פי' דרך פשטן וסדורן של ד' יסודות כמו שסדרם הרמב"ם. אמנם באצי' סמך על המבין חסד מהאי סטרא גבור' מהאי סטרא ת"ת מכריע בנתיים:

סטרא דאיהו יבשה אחיד באשא.

רוח קר ויבש וכו'. נרא' בוודאי שהדין עם ההגה' וכן כתב הרמב"ם בפ' הנזכר והם היש אומרים שבהגה' ומעת' צריך להגי' הספרי' כך מזרח ורוח הם חם ולח ופי' כפי ההנהג' ואע"ג דמזרח ורוח טבע א' להם מש"כ בדרום וצפון שכל א' מהם שתים שהן ארבע והכא שתים שהם שתים לבד ל"ק מידי דבדרום ובצפון שהם מתנגדים הוצרך לזה אמנם במזרח ורוח שהוא המשלים ואין לו מנגד טבע שניהם מזרח ורוח הכל אחד:

ומקבלא מכלא בחילא דתלתא אלין דקיימי עלה. כי העפר להצמיח מוצא דשא צריך מים ואח"כ רוח דהיינו זיקא דבתר מיטרא כמיטרא כדאיתא בגמ' כי הרוח מפזר המים שעל הצמחים שלא יתעפשו ויורדים על העפר וחוזרים ושואבים ואחריהם האש שהוא מחמם הארץ והוליד' והצמיח' והגרעינין נבקעין מחרות החום ויוצאים כדאיתא בגמ' שמשי בתר מטרא כתרי מטרא. וז"ש בחילא דתלת אלין וכל זה למעל' בספי' מלכות שהיא עפר מוציא' ההויו"ת והמציאות למט' בכח חג"ת שלמעל' ממנו החיבוק קודם ואחריו הנישוק ואחריו הייחוד.

השתא אשתכח דרומית מזרחית וכו' דרו' שהוא חם ויבש נקשר במזרח שהוא חם ולח צד החום שבדרום נקשר בחם שבמזרח. מזרחית צפונית מזרח שהוא חם ולח כקשר עם צפון שהוא קר ולח הלח שבמזרח נקשר עם לח שבצפון:

צפונית מערבית. צפון שהוא קר ולח נקשר עם מערב שהוא קר ויבש צד הקר שבצפון נקשר עם קר שבמערב.

מערבית דרומית. מערב שהוא קר ויבש נקשר עם דרום שהוא חם ויבש. צד יבש שבמערב נקשר עם צד היבש שבדרום. ובזה כלהו כלולין דא בדא והכל רמז למעל' להנהגות הספירות וכללות כל א' באחד בסוד הייחוד כנזכר בפרשת במדבר מהזהר ולשבר את האזן ציירתי ציורם # אש אתאחיד בעפר. כשמתקשר הגבור' עם המלכות שהוא עפר מוציאה הזהב ולאו דוקא הזהב אלא מיני הארות והשפעות לעולם כגון עושר וניצוח אויביו דם ברית וכיוצא:

ורזא דא שנים כרובי' זהב הם תרין בנין דתחותי' שהם מטטרו"ן וסנדלפו"ן כנזכר בפרשת ויצא דף קי"ז נמצאת העפר מלכות הוציא' הזהב שהם הכרובים:

עביד כסף. כשמתקשר חסד במלכות מוציא' כסף דהיינו מיני הארות והשפעות כגון מי בורות שיחין ומערות תלגא לטורי דעדיפא מחמש מטרי בנים דאנפיהון (חוזרין) [חוורין] מצד החסד וכן אבנין יקירין חיוורין מסטרא דחסד וסגולתם לחן ולחסד וכיוצא בזה כנזכר בתיקונין דף ס"ה. עכ"ל הרא"ג ז"ל: