אור החמה על ספר הזהר ב:מח

ועפר דקאמר וגומר שהיא המ' שיש בה כח הזהב והכסף והנחשת כדפי' ואיהו בלחודוי ביבישו וקרירו דיליה מוציא הויה שוה אל מציאות' דהיינו ברזל והיינו אם קהה הברזל והוא לא פני' קלקל לא היה לו הפני' העליוני' המשתתפי' עמה להוציא זהב וכסף ונחשת ולכך קהה הברזל והיינו מצד המלכות בעצמה כח שיש בו דין ונמצאו כלם מן העפר כאומרו הכל היה מן העפר שהיא נקב' לכלם וז"ש והאי עפר אתא יד וגומר ולכך ד' מתכות אלו אינ' ביסודות ולא ברוחות אלא למט' בעפר והם מציאות הנטיעות העליונות הנראות במלכות והם מורכבות מד' בחינות ויש בכל א' כח כלם אמנם למטה במלכות היא מוציא' מכח אלו הארבע' עוד ד' תחתונים מאלו והם מטבע אלו הנז' אבל ירדו ממעלתם בלי ספק מפני שאלו אינם צל העליונות ממש כד' מתכות ראשונות אמנם צל צלם ויורדים למט' ואינם מכח הספירות אלא מהכח הנשאר במלכות משיורי כוסות היא מוציאה ד' אלו והיינו דמסיק בלא עפר לית זהב ירצה לא יוכל הגבור' לפעול הוית הזהב למט' אלא באמצעות הנקב' שהיא העפר המגשימן ופועל הוויתן כנקב' שהיא מקבלת הטפ' דקה והיא מגשימת' וכיצד יחודם בעפר. דהא כל חד אוזיף לחברי' כנז' לעיל המים כקרשים ברוח ורוח באש להתקשרא דא בדא כי תקבר ההפכים ע"י אמצעי ואין ענין העפר כענין האש והמים שלא יתקשרו כי אם ע"י הרוח האמצעי בין שניהם אמנם העפר כל שלשתם דבוקים בו והעד יאומת ע"י המציאות בגין דתרין סטרין דהיינו המים מצד קרירותם אוחזים בעפר הקר והאש מצד יבשותו אוחז בעפר היבש הרי הנקב' בין שתי הזרועות מיד הרוח הזכר הוא בעצמו מתייחד עמה ע"י שניהם וז"ש בגין דתרין סטרין אחידן ליה אשא ומיא שתי הזרועות ומיד ורוחא שהוא הת"ת אתקריב ביה ע"י החבוק וז"ש בגין תרין אלין ועביד ביה עבידתא ע"י הייחוד מוציא מכחו טפה זרעית בה להוות הויתם מצד הימין כסף ומצד השמאל זהב ומצד האמצע נחשת קלל.

אשתכח וגומר כי מטעם הייחוד הנז' הזכר מחתים בנקב' מציאות דקי' שהם בזווג משניהם זהב וכסף ונחשת וברזל אמנם היא מוציא' לחוץ מציאות עבים וגסים שהראשוני' שורש לנגלים וזה ע"י הרושם שהניחו בה בשיתוף העליונים עביד ואוליד עפרא אחרנין כגוונא דילהון. והנה מציאות הגבור' שבה מוציא' לחוץ כל כח הדינים והיינו כגוונא דזהב אוליד עפרא סוספיתא דדהבא היינו עפר ידוע ירוק במעדני הזהב נמצא למעלה ומתעלם הזהב בעפר אחר למטה מאותו הירוק. ובמציאות החסד שבה אוליד עופרת והוא נמצא במעדני כסף.

כגוונא דנחשת שהוא הת"ת אוליד קסטרא נחשת זוטא בלתי קלל.

כגוונא דברזל שהוא אוירו שהוא מצד עצמ' מוציא' ברזל שני גרוע שאינו חשוב כעליון כנודע. ואעפ"י שהברזל הוא ממנ' בלתי שום מדה הולידה עוד להתגלות מציאות שני והיינו כחות הדין כי יש כחות דין שמצבה שאינם עכורים ויש עכורים יותר והיינו ברזל בברזל:

ת"ח אש רוח וגומר הם ד' מדות שהם חגת"ם במקומם שהם מולידים מכח השרשים כנז' כולהו אחידן דא בדא והוא הכללות הראשון שהאש שוה ונכלל ברוח מצד החום ולעפר מצד היובש והעפר שוה ונכלל באש מצד היובש ולמים בקרירות וכיוצא בזה כולם היינו אחידן דא בדא. עוד יש אחר זה כללות ב' והוא נוסף על זה הראשון והיינו שיכללו המים ברוח והרוח במים וכן כולם ויהיה במים חמימות וברוח קרירות וכן יכלול הרוח באש והאש ברוח בענין שיהי' ברוח יבשות ובאש לחות וכן כולם וז"ש ואתקשרן דא בדא. ואח"כ כללות ג' נוסף על הב' הראשונים שימצאו כל ארבע' פעולות בכל א' מהם דהיינו האש בו קור וחום יובש ולחות וכן בכולם בענין שלא ימצא בהם שום צד ושום בחינה שיתפרדו מאותה הבחינה וז"ש ולא הוי בהו פרודא מפני שנכללו המים ביבשות מצד העפר ובחמימות מצד הרוח וכן כולם והיינו כללות הפעולות כולם שהם סוד ד' פנים בד' מדות בד' חיות אשנ"א וענין הקשר הזה נמצאו במדות בשלמות לא כן בחיו' התחתונות המשתלשלות מהמלכות ולמט' ולכך הכסף והזהב והנחש' קלל והברזל הם נקשרות ונכללות אמנם הד' מתכות האחרות שהם המשתלשלים מהמלכות לחוץ אין בהם הייחוד הן אמת הם כלולי' מד' יסודות אמנם יסודותיהם אינם מיוחדים בהם כייחודם וקשר' בד' מתכות ראשונות וז"ש לבתר לא מתקשרן דא בדא באינון עילאי כד"א ומשם יפרד והי' לד' ראשים שהם סוד ד' חיות ונודע כי החיות הם כלולות אמנם בערך הספירות המיוחדות תכלית הייחוד יקרא פירוד וז"ש באלין הוי פרודא כאן יתייחס הפרוד קצת אמנם למעל' אין פרוד ועם היות שיחס אותם בד' מתכות גרועים אין ענין מציאותם מכל וכל בגריעות זה אלא משתלשלי' עד הגריעות הזה וז"ש בגין דהא עפר כד איהו אוליד לעצמ' בחילא דאלין תלת עילאי אפיק ד' נהרין שהם ד' בחי' חגת"ם הם אריה שא"ן דתמן משתכחי אבני יקר שהם סוד י"ב אבנים שהם ג' מלאכים לאריה וג' לשור וכן כולם והם הנקראים י"ב מרגליטן.

ובאתר חד אינון ירצ' עם היות שהם ד' נהרות הי"ב אבנים הם בנהר א' מפני שהם בסוד הנהר הא' שהוא סוד הזהב כאו' וזהב הארץ ההיא טוב דהיינו סוד קשר ימין חסד בשמאל גבורה ומצדם השתלשלות המלאכים הקדושים שהם אש ומלאכי שלום מלאכי חסד כי השמאלים הם חצוני' ולכך בנהר הא' הזה שהוא בחסד שם הבדולח ואבן השוהם ועם היות שלא נזכרו בפסיק אלא שנים יש בהם הגוונין כולם וז"ש ואלין אבני יקר אינון י"ב כדפי' ואינון כנהר א' לד' סטרי עלמא שהם בחינות המזרח אדם ת"ת דרום חסד ארי' וגומר והם ד' יסודות ממש כדפי' לקבל תריסר שבטין שהם סוד ד' דגלים ג' שבטים לכל דגל לד' רוחו' וכן הם ד' טורי אבן בחשן בסוד ד' דגלים אלו ד' חיות הנז' וכן המלכות ים והים עומד על י"ב בקר שהם ממש י"ב אלו והכל סוד א':

ת"ח כל ארבע' סטרין וגומר הם ד' מדות אע"ג דמתקשרן ומורה שהם כולם צורך והא בלא הא לא סגיא והם יסודות לכל נמצא א"כ קיום כל נמצא הוא מצד כל ארבעתם שאין הויה בתחתונים או בעליונים שיהי' פחות מארבעת היסודו' אלו שהם קשורים יחד קיומא דעלמא יתיר רוח שהוא הת"ת הוא קיום ועיקר ההנהגה והן אמת לא יפרדו אמנם הגובר בין כולם שהוא עיקר הוא הת"ת בגין דכולא קיימא בגיניה קשר וייחוד היסודות העליונים העיקר הוא הרוח הת"ת המכריע בין הקצוות ונפשא שהיא מלכות לא קיימא אלא ברוחא דהיינו הת"ת וזולתו אין ייחוד. ולזה הוא בגשמי דאי גרע רוחא אפי' רגעא חדא שהיא כנשימה נפשא לא יכילת לאתקיימא והיינו גם בלא דעת שהוא הרוח דהיינו ת"ת הנקרא דעת נפש שהיא מ' לא טוב אפי' ישפיעוה כל המדות ולאו דוקא לא טוב אלא לא יכלה לאתקיימ' ות"ח אינון תריסר דקאמר דאינון תריסר אבנין וגומר הם י"ב כחות שתחת המלכות בעולם הנפרדים והם אבני' מצד המלכות הנקרא' אבן מצד הי' מצד החכמה והחסד והיא נקראת פר"ה מצד הבינה והגבורה והם מצדה י"ב בקר ורצו הנשיאים להעלות' ולתקנם ולכך בקר לעולה למתק דינם והכל בסוד קשר הנפרדים במלכות בסוד אשה ריח ניחוח שהם נקשרים בה:

אר"ש הא דא"ר חזקיה וגומר מעפרא דמקדשא דלתתא וגומר נקודת מרכז קדש הקדשים היא נקודת ציון שממנ' הושת' העולם. מקדשא דלעילא היינו תחת כסא הכבוד והיותר מצויין בה הוא מקדש שלמעלה שהנשמות חצובות מתחת כסא הכבוד. והנה מלת אדם לא יצדק על העפר לבדו אלא על צורת הארבע' יסודות והעד או' ופני אריה אל הימין ופני שור אל השמאל וגו' שהם כלולות מאלו הפנים כולם ודמות פניהם פני אדם א"כ לא ישתלם להיות אדם אלא בהשתלם יצירתו מד' יסודות יחד וז"ש כמה דכד אתברי מעפר' דלתתא אתחברי ביה תולדתו מהעפר ומתחברים אליו ונכללים בו תלת סטרין דהיינו מזרח וצפון ודרו' יסודי עלמא דהיינו אש ומים ורוח והם כלולים בעפר מערב ואשתלים אדם נקרא אדם ודאי בהשלמת ד' פנים בו ד' יסודות כנז' שאין אדם שלם פחות מארבעתם: ג"כ בסוד הנשמה כד אתברי דהיינו בשעת הזווג העליון להאציל הנשמה.

אתחברו מעפרא דלעילא שבבינ' כאו' הכל היה מן העפר וגומר כדפי' בסבא.

אתחברו ביה תלת סטרי יסודי דהיינו חג"ת שבבינה ובזה אשתלים אדם שאין אדם פחות מד' פנים אלו יחד ובזה יובן התלות הגוף בנשמה מפני שיסודות הנשמה שרשים אל יסודות וכן יתבאר טעם פגם הנשמה במעשה הגוף מפני שיש בה ד' יסודות בנשמה כגוף והיא נפעלת מכח הגוף בפעולת העלול בעילתו כנודע א"כ כאשר יתקן האדם בתשובה ד' יסודות תחתוני' תיקן וטיהר ד' יסודות שברוחו העליונים:

ת"ח משה אשתלים יתיר מאבהן הענין שכל השלמות תלוי ד' יסודות עליונים בד' יסודות תחתונים כי מהנשמה לא יבצר כל מזמתה לעשות להשיג מפני שהיא חצוב' מרום המעלות והכל תלוי בטהרת יסודות תחתונים אלו וזכך אותם שלא יהיה שום רמיה ברוח והיינו מעלת מרע"ה אשתלים יתיר מאבהן והיינו בסוד עפר נשמת משה נדבק קב"ה בסוד דקות פנימי. מהרמ"ק זלה"ה:

והרי"ו זלה"ה פי' ת"ח אש רוח מים וגומר כי הד' יסודות כל א' כלול מכולם כנז' לעיל נמצא שהם י"ב והם ד' לבד ובגין דא לא אית פרודא בינייהו אבל לתתא אית פרודא בינייהו דלאו כלול כל חד בחבריה ומכאן תבין טעם היותם י"ב המרכב' שתחת השכינה והמרכבה העליונה שבאצילות אינה כי אם ד' ועיין היטב בדף זה כי כולו סודות ורמזים.

ורזא דא כתיב גם בלא דעת וגומר הענין כי הנפש באה ממלכות והרוח מן הת"ת הנק' דעת והענין בב' פנים או ידבר למעלה כי בהכרח צריך ייחוד המלכות עם הת"ת דאם ח"ו יש ביניהם איזה פירוד אינו טוב והכוונה כי בא הענין ההוא מצד הרע היא הקליפה המפסקת כנודע או מחמת היסוד כד"א אמרו צדיק כי טוב ר"ל כי על שאין צדיק ביניהם שייחדם לזה היא בלא דעת. או ידבר גם באדם כי נודע כי תחלה שורה הנפש זכה יתיר יהבין ליה רוח ואם אין בו רוח אין האיש ההוא טוב כי אין חבור אחר יותר מתחבר כמו הנפש עם הרוח ואם אינו טוב לא תשרה עליו הרוח.

והאי דכתיב אשרי אדם וגומר פי' אימתי לא יחשוב לו עון ומובטח הוא ית' בו שלא יחטא בשום א' מד' יסודותיו אשר ע"י ארבעתם נק' אדם ופי' ואמר כשאין ברוחו רמיה פי' כשגם ברוחו ובנשמתו אין בו רמיה רק הוא שלם מד' יסודות עליונים שהם נשמה לנשמה ונשמה ורוח ונפש בסוד יהו"ה אז מובטח כי גם ד' יסודות גופו לא יחטאו עכ"ל: גם בלא דעת וגומר עיין בפ' חקת דף קפ"ב ע"ב. ולכן אמור לבני ישראל וגו' אפכא וגומר שתחלה הוא מציאות הגאולה מידם ואח"כ והצלתי אתכם בגאולה הנז' ואח"כ והוצאתי אתכם שאח"כ יצאו משם שבתוך מצרים ממש הם נגאלים ממצרים ונצולים מעבודתם ואח"כ יוצאים.

לבשרא לון בשבחא דכולא ולכך הזכירם ממטה למעלה מן המאוחר אל הקודם. ועכ"ז צורך הוא להזכי' מהמאוחר אחר שאמ' והוצאתי אתכם מעבודת' שיצאו אחריהם כמו שיצאו לזה אמר והצלתי אתכם אח"כ מעבודתם במה שילחם להם ושמא תאמר שאח"כ לא יהא לו פרוקא ירצה אפשר להיות כדרך העבדי' המורדים מתחת יד אדוניה' ולא יהיו גאולים ממש לזה אמר וגאלתי גאולים ממש. או אפשר שיאמר לא יהא לון פרוקא גאולה קיימ' תדירא. או אפשר שיאמר לא יהא לון פרוקא ששאר אומות ישתעבדו בהם הרמ"ק זלה"ה:

גליון אוליד קסיטרא פי' בדיל וכן בערבי נק' קסטיר. אינון תריסר בקר וגומר ויחי רמ"א עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' ואפיק תרין כחדא מתכת מעורב מזהב וכסף והוא נחושת קלל.

ועפר כד איהו בלחודוי. שאינה מתייחדת למעל' ואין לחות וחמימות מחסד וגבור' אלא יבשה וקרה: נפיק ברזל סוד הדין החזק והשפעות חזקות ודינין תקיפין כהא פרזלא דמהדק כלא. וסי' אם (כהה) [קהה] הברזל כלומר אם שיניה קהות שאין ליחות וחמימות שהם הארו' והשפעות החסד והגבור' אז גם היא מוציא' הברזל דין חזק.

ת"ח (כלא) [בלא] עפר וכו'. כלומר אל תחשוב שהמלכות צריכ' אליהם כשאינם היא קהה אמנם הם [אינם] צריכים אליה דת"ח בלא עפרא לית זהב וכסף וכו' והן סוד ההכרע שמכריע הת"ת אינו מכריע בלתי המלכות:

בגין דתרין אחידן אשא ומיא. שהם חסד וגבור' אחידן לי' להאי עפר מלכות בין תרין דרועין ואח"כ:

ורוחא. שהוא ת"ת אתקריב ביה בהאי עפר כי הם קודמין אל החיבוק ואח"כ בא הת"ת אליה לענין היחוד וז"ש ורוחא אתקריב ביה בגין אלין תרין שקדמו ועוררו האהב' ועביד ביה עבידתא. אשתכח כד אתחבר וכו' אוליד עפרא אחרנין כגוונא דלהון. היינו כעין ההיא דפ' תרומ' סדרא קדמא' סדרא תניינא וכו' שכל סדרא וסדרא מאינון עצי הלבנון עביד בההוא אפריון כל חד וחד כגוונא דיליה ע"ש:

אוליד ברזל היינו שקורין בלע"ז אזירו נחשת זוטא שהם נק' בלע"ז קובְרִי.

ולא הוה' בהו פירודא כי אלו הד' יסודות חגת"ם הכל אצילות א' יחוד גמור מש"כ בתולדות שיצאו מן העפר למט' כדמפרש ואזיל:

לא אתקשרן דא בדא באינון עילאין. פי' התולדות הללו שהוציאה המלכות הם ד' חיות שבהיכל הרצון בעולם היצירה סוד מרכבו ארגמן ואע"פ שהסכמתם יחד באיזו הנהג' שיתנהג מ"מ הם עלמא דפירודא כי אינם אצילות שנא' בו הוא וחייו חד בהון כנז' בתיקונין וז"ש לא מתקשרן דא בדא באינון עילאי:

והיה לד' ראשים. הם ארגמן כנזכר ונק' ראשים כי הם ד' הנהגות כנגד ד' הנהגות העליונות (האצי') שבאצילות:

באילין הוי פירודא. אמנם בבריא' אין בו פירוד כי היא נק' לבושין דמלכא כעין חלוק סמוך לבשר וכל א' מארגמן יש עמו שני אחרים שהם ד' פעמים ג' הם י"ב מרגלן כנז' שמותם בס"ת פ' ויצא:

ואינון לד' סטרי עלמא. מיכאל וחבריו אל הדרום ר"ל אל הנהגת החסד גבריאל וחביריו אל הצפון וההיקש על זה:

ואינון קיומא דלעילא ותתא. שכן הנהגת חגת"ם משתלשל אל עולמות בי"ע ומשם אל העשי' הגשמית הזאת:

קיומא דעלמא יתיר הוא הרוח. לפי שהרוח הוא מקרר הנפשות בני אדם (היוצאות) [שיוצא] הרוח מתוך גופו ונכנס קרה לקרר הבבות ולמעל' הרמז קיומא דעלמא מלכות הוא הרוח דת"ת וז"ש ונפשא לא קיימא וכו' דא נפש דוד:

גם בלא דעת. שהוא ת"ת:

נפש. מלכות לא טוב:

ומאן דישגיח במילין אילין וכו' כלומר הגם שפירשתי כל הענין כפי הפשט מ"מ אם ישגיח המעיין ויעמיק בהם ימצא עומק נחל שכל מה שהיא בנגל' הוא רמז אל הנסתר כנז' קצת לעיל.

אימתי לא יחשוב ה' לו עון וגומר היינו נמי כדפי' לעיל בדברי ר' חזקי' הכוונ' על משה שהטיח דברים כלפי מעל' (לו) [לא] חשבו לו עון. אחר שלא דבר מתוך טינא אלא בראותו צערן של ישראל. וראי' לזה שלא הי' בלבו של משה שום טינא ח"ו:

ת"ח משה אשלים יותר מאבהן וכו' בגין דמליל עמיה מדרגא עילאה. ת"ת. משא"כ באבות שהיו באל שד"י כנ"ל ועוד שהיה פנימאה מבי מלכא דהיינו סיד בכל ביתי נאמן הוא כי להיות משה בסוד הדעת הי' כולל הכל ובוודאי נביא גדול כזה לא הי' ראוי לדבר בדברים ההם אלא ודאי מפני צרתן של ישראל דבר שאין אדם נתפס על צערו כי צערם הוא צערו כי הוא אב לכל נשמות ישראל ולכך לא יחשוב ה' לו עון: (מ"ד) [וע"ד] כתיב. כלומר ומ"מ הוכיחו הקב"ה לבל יוסיף עוד לעשות כדבר הזה:

לכן אמור לבני ישראל וגומר.

ר' יהודה אמר האי קרא וכו' היל"ל מעקרא וגאלתי והצלתי אתכם מעבודתם שכבר פקעה בחד מינייהו שאחר שנגאלו והם ברשותם או יצאו ודאי ינצלו מעבודתם:

בשבחא דכלא בקדמיתא כי העבד המשועבד המלוכלך בטיט אין לו בשורה היותר טוב' אלא בהוצאתו מתוך הטיט ההוא וזהו והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים זהו שבחא דכלא: