אור החמה על ספר הזהר ב:מו

ורזא דא עינא ירצה נתוח העין של אדם יורה סוד זה והיינו שיש בו לובן שבעין שהוא פשוט כנגד י' (גי' עיין ויחי רכ"ו) ואח"כ גוון אדום או ירוק או שחור שישתנה זה הגוון בסוד הפרצוף והוא כנגד ה' ואח"כ יש גוון ארגמן והיינו ו' ופנימה לג' גוונים אלו היא בת עין שהיא ה' מלכו' בת עין. וגוונים אלו אין ראות בשום גוון מהשלשה אלו שאין אדם רואה אלא בבת עין וז"א וכולהו לא מזדהרי כשהאדם מביט בהם אינם זכים אלא עכורים הם בעצמם ואין אדם רואה בהם אמנם לא נצטיירו שם על חנם כי הם לצורך האור המאיר בתוך העין וז"ש בגין דקיימי בנהור' דלא נהיר דהיינו מצד מציאותם למטה במלכות דהיינו משל אל המדות כדפי':

ואלין אינון דאתחזיין לא בהן היינו ג' גווני העין שאין הראות בהם שהם ג' גווני פעילות שהם במ' שם אל שדי שאין הפעולה בהם אלא העליונים פועלים מתלבשים בהם כדפי' שאין הגוף פועל אלא מכח הנשמה א"כ בהיות האבות מסתכלים בשם אל שדי העיקר היה שישיגו הראות אל העין דהיינו ע"י הראות הפנימיות וז"ש ואלין אינון דאתחזיין לאבהן למנדע אינון סתימין דמזדהרי מגו אלין דלא מזדהרי כדפי' והיינו ושמי ה' למעלה לא נודעתי לא אתגלתי אמנם למטה השיגום שאין פעולה בגוונין אלו התחתונים אלא ע"י העליונים והיינו בראות העין שאין ראות בגוונין אלא באורות הפנימים כדפי'. ומרע"ה נתעלה נבואתו על נבואת האבו' שהשיג האורות העליונים דהיינו שם יהו"ה מצד עצם השם לא מצד התלבש בשם אל שדי וז"ש ואינון דמזדהרי ואינון סתימין לאבות שלא השיגום מצד עצמם אתגליין למשה בההוא רקיעא דיליה דהיינו שהיה סוד הדעת נעלם והוא אור אל הגווני' הפנימיים אותיות יה"ו כדפי' ובהם היה השגת מרע"ה ורזא דא סתים עינך וגומר הכוונה לתרץ לשון לא נודעתי ולא אמר לא נראתי לא נגלתי ואמר כי סוד ענין זה יתבאר ממשל ודמיון עיני בשר שדימה למעלה ואמר כשהאדם סוגר עיניו וידחוק בידו או באצבעו בגלגל עינו עד שיצדדהו לצד א' יראה אל הצד שכנגדו ממש ג' גוונים אלו מתעגלים בעין עין הבשר מאור מזהיר וכשירצ' להסתכל בזה בראיה לא יושג וכשירצ' לסתום עיניו שאז רואה בשכלו ובאור הראות המסתתר ישיג ג' אורות אלו והוא ממש משל אל ג' אורות יה"ו הנז' שהם מתלבשים בג' אורות נגלים אל שדי כנז' והנה אם הוא נביא שהוא בלתי מזדכך הרבה והוא דבק אל ענייני העולם וירצה להשיג השגת הנבואה קרובה אל ענייני הגוף בלתי מתפשט מחומרו אז לא ישיג אלא גווני אל שדי שהם הפעולות הקרובות אל הגשמות ואינם מאירות והוא ממש המסתכל בעינו פתוחה שלא ישיג בעין בשר אלא גוונים אלו הנראים החשוכי' כנז' אמנם אם הנביא יזכך עצמו מחומרו בזיכוך שזכך עצמו משה רע"ה השיג בזה שכמעט לא היה מסתכל בחזחזית אל שדי כמו שבסתימת העין מסתלקים ג' גווני החשוכי' כן לגבי משה נסתלק מראה אל שדי והשיג בעיני השכל. הדרך הרוחני סוד מראה יהו"ה דהיינו האור המאיר כמו האדם בהסתלק עיני בשר וסותם עיניו רואה בשכלו ומשיג ג' כחות אלו האורות המאירים בגוונים וז"ש ולא אתייהיב רשו למחמי אותם האורות המזהירות בתוך עין בשר אלא בעיינין סתימין וכך הוא ממש במאורות הדקים העליונים יה"ו בגין דאינון סתימין עילאין ומתוך סילוקם וסתימתם צריך שיתעלה האדם מן החומר ויתפשט ממנו ומיד ישיגם כמו שמשיגים בסתימו דעיינין בגוונין בגין דאינון סתימין עילאין דקיימין והם מזומנים שם להשיגם המתפשט כמרע"ה או הסותם עינו במשל ומסתכל בשכלו:

אספקלריא דנהרא היינו סוד מראית יה"ו כדפי' ומשה מצד זכוך חומרו זכה לזה לא על העליונה דהיינו זוהר הרקיע שהרי הושב לא יראני וגו' אלא דקיימא על ההוא דלא נהרא דהיינו סוד אותיות יה"ו המאירות באות ה' על שם אל שדי כדפי'.

שאר בני עלמא דהיינו שאר נביאים לא הגיעו למדרגת האבות אלא השיגו שם אל שדי לבד ולא השיגו סוד אור המתלבש בהם בגוונין התחתונים והיינו או' אספקל' דלא נהרא דוקא. אמנם האבות זככו חומרם משאר נביאים לא הגיעו למדרגת מרע"ה לזה היו בינוניים והיינו שאמר ואבהן הוו חמאן גו אלין דאתגליין דהיינו שם אל שדי אינון סתימין דקיימי עלייהו דהיינו אורות יה"ו המתלבשים בתוך אורות אל שדי וז"ש עלייהו דלא נהרין פי' על אותם שאינם מאירים והיינו מדה אמצעית בין מרע"ה לשאר נביאי עולם וז"א ושמי ה' לא נודעתי ר"ל שלא תחשוב באומרו באל שדי שהיא מדרגת שאר נביאים אלא ושמי ה' לא נודעתי להם אלין גוונין עילאין סתימין דזכה בהו משה ואותם לא השיגו אמנם למטה באל שדי השיגום מה שלא השיגו שאר נביאים. אמנם או' לא נודעתי ולא אמר לא נגלתי כי הכוונה אל מראה גווני יה"ו שהם שכליות בהתפשט הנביא מהחומר בסתימו דעינא יתייחס בשם ידיעת השכל לא מראה מושג בראיה ודבקות החומר וזה פי' דבריו באומרו סתים חמי וגומר וע"ד וארא באספקלריא דלא נהרא כדפי'. מהרמ"ק זלה"ה:

פתח ר' אבא וגו' דאיהו אמר בגיניה וגומר כי החי יקרא צדיק שהחיים האמתיים בחלקו אבל שאר בני אדם אינם נקראים סתם חיים א"כ הוא חנופא שיאמר דוד לנבל שהוא רשע כמו שהוא מוכח מהענין ומהכתובים א"כ למה אמר כה לחי.

יומא טבא דר"ה הוה כאומרו כי על יום טוב באנו ועוד באומרו ויהי כעשרת הימי' ופי' רז"ל דהיינו עשר' ימים שבין ר"ה ליו' הכפורי'.

וקב"ה יתיב היינו סוד המ' הנקשרת בסוד הדין ומתוק הדין ותיקונו תלוי בהיות מדה זו שהיא ב"ד תחתון על העולם נקשרת במקור כל הברכות דהיינו היסוד והנה דוד צוה ואמר ואמרתם מה שתקדימו שלום לאיש רע מעללים כזה כדי שלא יהי' נחשב לנו לעון ואמרתם כ"ה לח"י פי' תעלו ותקשרו כה שהיא מדת מלכות שיש בה שתי פנים כ"ה לימין ה"ך לשמאל כאו' מכה רבה א"כ צרי' לתקנ' ואמרתם כ"ה תקשר לחי שהוא היסוד מפני שאינה מקבלת משום מדה אלא ע"י היסוד הנקרא ח"י והיינו כ"ה לח"י דכל חיים בין חיים מצד שמאל בין חיים מצד ימין תליין ביה:

אתה מבעי ליה בשלמא אם כה לחי הם דברי דוד לנבל יצדק ואתה בוא"ו מוסיף על ענין ראשון אלא השתא דאמרת כה לחי לקב"ה ואתה שלום בוא"ו לא יצדק אלא אתה שלום שהוא תחלת דבר לזה אמר כי הוא מוסיף על ענין ראשון דהיינו אל הת"ת ו' עם המלכות אתה לקשרה גם במה שלמעלה מהכל והנ' שלום הוא היסוד ואמר ואתה דהיינו מ' נקשרת למעלה בת"ת ע"י מדת השלום יסוד עצמו בחיים העליונים כדפי'. נקרא חי וכאשר הוא מייחד שתי מדות נקרא שלום ודאי ואתה דהיינו מלכות נקשרת למעלה בת"ת יהיה יחודו בשלום וביתך דהיינו ת"ת למטה שלום יהיה ג"כ מיוחד ביסוד וג"כ יחודם באמצע שירד הת"ת ליסוד ויעלה המלכות אליה וכל אשר לך ג"כ יהיה מיוחד ביחוד השלום והיינו לקשרא קשרא דמהימנותא כדקא יאות בכל בחינותיו וצדדיו מפני היות יום הדין להפך לרחמים כל בחינות הדין.

מכאן אוליפנא ממה שהוא מוכרח שלא היה ראוי שיקרא אותו חי אוליפנא דלקב"ה קאמר וקשה יאמר לנבל ולא יאמר חי ודאי למדנו שהוכרח דוד לזה מפני שאסור להקדים כל איזה צד שלום והוא היה מוכרח להקדים מפני צורך פרנסת אנשיו לזה עשה בחכ ' א"כ מכאן אוליפנא שני עניינים הא' האיסור בעצמו והב' התיקון.

כל מאן דסליק ליה לקב"ה וגו' מפני שלא יתרעם העבד בשלום המלך כלל שהמלך אין אליו רמאות שהוא יודע מחשבות לב והעבד אחר שנסתלק הדבר לפני המלך אין לו להתרע' רמיתני.

ומאן דאקדים שלם לזכאה כי הצדיק שכינה עמו והמקדים לו שלום משפיע לשכינה השלום. מהרמ"ק ז"ל:

גליון יומא טבא דר"ה הוה וגו' כדאיתא בפ"ק דר"ה ויהי לי' הימי' ויך ה' את נבל אלו י' ימים שבין ר"ה לי"ה ובפ' אמור ק"ד א' עכ"ל:

מכאן אוליפנא דקרא לבר נש חייבא וגומר וישלח קע"א ב':

והרח"ו זלה"ה ז"ל לקשר' כה לחי הביאור לקשר אילנא דמותא באילנא דחיי כדי למתקה ביום ר"ה שלא תפעול רוגז בעולם ואתה שלום כבר ידעת כי ואתה הוי פי' ת"ת ומלכות הוא ובית דינו כנזכר פ' תרומה קל"א ע"ב ופי' חזר להביא ראי' לדבריו כי על נבל היה מדבר מאי קאמר ואתה בתוספת וא"ו הל"ל אתה שלום וגומר אבל השתא דקאמר להקב"ה א"ש כי ואת' הוא חיבור מלכות ות"ת כנז'.

מר דאיהו שלמא וגומר זה יובן במה שיש בידינו עיקר כי רשב"י הוא יסוד ונקרא שלום עליון ותחתון בסוד נכנס בשלום ויצא בשלום תבין בשלמות. עכ"ל:

וארא אל אברהם וגומר ר' חזקיה פתח וגומר על מה קיימין בעלמא אינם יודעים סוד מרכבת' בגופ' וחומר' וחושבין עצמם סתם מורכבים מד' יסודות חומרים ולא ידעו סוד נסתר בהרכבתם ואלמלא ידעוהו היו מזככים עצמם לפני בוראם שאינם כהרכבת הבהמה והחיה מד' יסודות בגופם כאשר דמו החוקרים שהדומם והצומח והחי והמדבר מורכבים מד' יסודות סתם ויתחלקו לפי רוחם ויש להם מעלת שכל לבד ואינו שהרכבת האד' בחומרו הוא בענין אחר שאינה כהרכבת היסודות בשאר הנבראים דהא קב"ה כד ברא עלמא הנה העולם התחיל בריאתו לרדת מאת הבורא מעלה אחר מעלה והיינו אומרו קב"ה ברא עלמא יורד מאת הבורא ובסוף כל הנמצאים שהם רחוקים יותר מן הכל חזר וקשר הסוף בראש ע"י האדם והיינו עבד ליה לבר נש כגוונא דיליה ממש כמו שהוא יחיד בעליונים נבדל מכל נמצא כן האדם יחיד בתחתונים שאין לו יחס עם שום נברא ועוד בזולת הבדלו מכל נמצא אתקין ליה בתיקונוי אותו חומר זך שבראו ואות' עיס' יפה שגבל לתכונת גופו ציירה ותקנה על סוד היותו נבנה בצור' עליונה כולל סוד הספירות והיינו אתקין ליה בתיקונוי והשתא מפרש שתיהן ואזיל הא' שהוא נבדל בחומרו משאר נבראים דהא כד אתברי אדם מעפרא דמקדש' דלתתא אתקן ירצ' בזה שנקוד' שממנה הושתת העולם דהיינו מנקוד' ציון טבור הארץ יסודה האמתי היא היותר נקשרת בעילתה ומתרחקת והולכת לכל צדדי' ומאותה הנקודה שהיא הנקשרת בעילתה משם נלקח העפר ליסד גוף האדם בענין שהוא העפר המשובח מכל עפר הנמצאים הנקשר בעילת העולם. וא"ת אם ציון נקודת טבור הארץ לבריאה למה לא היה בו סוד נקודת מרכז כל העולם דהיינו הקו השוה והיא באקלים הרביעי ולא בנקודת הטבור בקו השוה. וי"ל שהעולם נברא מנקודת ציון אמנם הקב"ה בחכמתו צדד הרקיע ולא גלגלו על נקודת טבור הארץ להראות שאין אדם ותורה וירושלם ובית המקדש נתון ת ת מערכות השמים אלא המערכות שולטות על אותם שהם רחוקים מן הנקודה האמיתית והיינו אין מזל לישראל:

וארבע סטרין דעלמא וגומר הענין כי להיות האדם כולל כל העולם וקיומו תלוי בו לכך כלל באדם כל מציאות העולם כיצד קודם שהורם חלתו מעפר המקדש כלל שם כל טוב וכל סגולה שבכל ד' הקצוות והיינו ד' סטרין דעלמא המזרח ומערב וגומר אתחברו בההוא אתר. ואינון ארבע סטרין דעלמא שהם סוד רוח מזרח ת"ת. מערב עפר מלכות מים חסד דרום צפון אש גבורה והיינו אתחברו בד' סטרין דאינון יסוד' דעלמא שעם היות ד' יסודות גשמיים נמצאים בכל ד' צדדים ודאי נתייחסו העניינים ההם יחד ונקשרו ממעלה למטה דהיינו אומרו ואינון ד' סטרין דעלמא אתחברו בד' סטרין דאינון יסודא וגומר דהיינו ממעלה למטה אח"כ חזרו ונקשרו תחתונים בעליונים והיינו ואתחברו בד' סטרין עלמא ואחר שנקשרו תחתונים בעליונים ממעלה למטה וממט' למעל' כמבואר ואתקין מינייהו חד גופא דהיינו גוף האד' ומציאות חילוק אבריו גופא תיקונא עילאה מיוסד על סוד אברי' עליונים ומסודר בסדר העולמות כולל בצורתו בעורקיו גידיו ורידיו בהתפשטם בהתקשרם בצורתם במציאותם והיינו תיקונ' עילאה כדקאמרן.

והאי גופא אתחבר מתרין עלמין ע"י הקשר הנז' וע"י הצורה הנז' היו יסודותיו מזוככים מכל יסודות שהיו בו סוד קשר ראש העילות מכסא הכבוד כדפי' בסוף העלולים עפר והיינו מתרין עלמין מעלמא דא תתאה ומעלמ' דלעילא ולא בסוד נשמה כי זה ענין לעצמו אלא בסוד הגוף ובזה אינו מן הרחוק שיזכך האדם עצמו ויתקשר בעילתו כגון חנוך ואליהו:

אר"ש ת"ח ארבע אינון קדמאי וגומר ר"ש בא להוסיף ביאור על סוד ד' יסודות בנין האדם ואמר ארבע אינון קדמאי שהם בסוד השרשים העליונים והם ראשונים לכל ההויות העליונות מבינה ולמטה ולכן הם נמצאים באצילות ד' ספירות ובכסא ד' רגלי הכסא ובחיות ד' חיות המרכבה ובאופנים ד' אופנים נגדיים לד' חיות וכיוצא הוא השתלשלות הכל ולזה אינון אבהן דכלהו עלמין ורזא דרתיכא עילאה קדישא ואמר רתיכא שהכסא היא בינ' ומלך חכמה יושב על כסא רחמים בינה וחיות הכסא חגת"ם ויש כסא למטה בבריאה אמנם זאת המרכבה היא עילאה קדישא נבדלת מכל ומתעלית ולזאת נעשו האבות המרכבה כנודע. ואינון אש וגו' סדרם על סדר העולם התחתון אמנם למעלה נודע סדרם. אש גבורה רוח ת"ת מים חסד עפר מלכות:

אלין אינון רזא עילאה בסוד האצילות ומשתלשלים למטה ובכל עולם ועולם הם אבות כי בכל עולם כל הנמצא בהם נעשה מהמזגתם והרכבתם יחד וכן בעשיה. ומפני שהנמצאים בכל מערכה ומערכה מאלו שהם בי"ע ובכל חלק וחלק מהם הם שתי בחינות ראשונה העול' ב' השוכנים בה והכל נמצא מד' יסודות אלו וז"ש ואלין אבהן דכולהו עלמין דהיינו העולמות בעצמם אבהן דכולא דהיינו המשרתי' עצמם ופרטי האישים הנמצאים בהן בעולמות הסובלן. ומאינון נפקין לא למטה לבד אלא בכל עולם ועולם מאבי"ע נפקין זהב וכסף ונחושת וברזל וסודם כסף אל החסד וזהב אל הגבורה ונחושת אל הת"ת וברזל אל המלכות ועניינם כי ד' יסודות יתרכבו ויתמזגו ואחר המזגתם יוכללו ארבעתם בחסד וכלל ארבעתם בחסד נאמר כסף וכלל ארבעתם בגבורה נאמר זהב וכן בת"ת נחשת ובמלכות ברזל דהיינו הגובר בכסף מים חסד והגובר בזהב אש גבורה וגומר.

ותחות אלין מתכאן וגומר היינו שיש מתכות אחרות והם בחינות למטה מאלו ואלו הארבעה מתכות כאבות לכל שאר מתכות ושאר המתכות הם בנים ואפשר שירמזו בנהי"ם למטה מהם וז"ש כגוונא דאלין הם דומין דמיין לון והם למטה כגוונא דאלין כדפי':

והרא"ג ז"ל כ' וכולהו לא מזדהרי. הגם כי הראות נמשך מבת עין ומהשחור הסביב לה מ"מ הם בעצמ' אינם מאירים אעפ"י שהם רואים:

בגין דקיימי בנהורא דלא נהיר. כלומר שהם כנגד המלכות שהיא נהורא דלא נהיר כנזכר לאפוקי אותם הגוונין הנעלמים כעין דמפרש בסמוך שהם כנגד המאורות העליונות שהם נהורא דנהיר נהורא דזהרא נהורא דארגוונא הנ"ל שהם מאורות מאירים ולזה אלו הגוונין שבעין להיותם כנגד המלכות אינם מאירים כמוה אמנם אותם הנעלמים להיותם כנגד המאורות העליונות מאירים:

ואלין קיימו על אינון בוונין דאתחזיין ביה בעינא. פי' למעלה מאלו הגוונין שבעין הנראים ונגלים לכל יש למעלה ולפנים מהם שורשי אלו הגוונין שהם הנותנים אור וכח לאלו הנראים ועומדים עליהם בכח:

סתום עיניך ואסתר גלגליך. פי' אחר שתסתום עיניך בסתימות סתם לא שתעצים עיניך באומץ וחוזק אלא סתימא רפיא שנוגעים תרין ברובי עינא דא לדא. ואח"כ שים אצבע שלך על גבי העין סמוך לעצם וכבוש אצבעך על גלגל העין [כלפי פנים דהיינו כלפי חלל שבין העצם לגלגל העין וכו'] ותכף יתגלה לך כמין גלגל עין בגוונין מאירים חיוור סומק וירוק:

באספקלריא דנהרא כתיב ביה ידיעה דכתיב לא נודעתי. כלו' לא הי' לאבות שום ידיע' והשגה באותם הגוונים הנעלמים שם במקומם [אלא] באלו הגוונין המתגלים באספקלריא דלא נהרא:

פתח ר' אבא וכו'. להחזיק טובה לרשב"י ע"ה:

לא הוה ידע ביה בנבל וכו'. פי' כבר הי' מוחזק ברשע כדפי' רז"ל במדרש והרשע הזה יושב ועוש' מרזחין וכו':

דאיהו אמר בגיניה ואמרתם כה לחי. כי אין שם חי אלא צדיק ואם הי' רשע למה קראו חי:

לקשרא כה לחי. מלכות ליסוד.

אלא כלא לקב"ה קאמר פי' אתה מלכות כנז' בפ' ויצא דף קנ"ח. ו' של ואתה ת"ת. שלום. יסוד המקשר שניהם כאחד והם שני יחודי' וז"ש בגין לקשרא קשרא דמהימנותא כדקא יאו':

ר' חזקיה פתח. אשרי אדם וגומר:

בדיוקנא דיליה. בצל' ודמו':

ואתקין ליה בתיקוניה. מלבד שעשאו בצלם דמות תבניתו תיקנו בתיקונים העליונים דהיינו מוחא קרומא שערין וכו' שהם הנק' תיקוני מלכא כנזכר באדרא דמשפטים:

דמקדשא דלתתא. ממש ב"ה תחתון כדפי' רז"ל אדם ממקום כפרתו נברא:

וד' סטרי עלמא אתחברו בההוא אתר. פי' כשנטל עפר זה מב"ה של מטה נטל אותו מד' רוחות של ב"ה ודוק אומרו וד' סטרי עלמא אתחברו וכו' ולא אמר ונטל עפר מד' סטרי עלמא והנה ר' חזקי' הרכיב ב' סברות דרז"ל דחד אמר מב"ה נברא וחד אמר שקבץ עפרו מד' רוחות העולם ור' חזקיה אמר שבהיות מורכב מד' רוחות משרשיהם דהיינו אבן השתי' ממקום שהיו מחוברים ד' רוחות ונתחלקו כאלו קבץ עפרו מד' רוחות מרוחקים כדי (שיקבלהו) [שיקבלוהו] שם ואפשר דיהיב מלתא בטעמא למה אתברי מעפרא ב"ה לפי שד' סטרי עלמא אתחברו בההוא אתר כי שם אבן שתי' ומשם נתפשטו:

ואינון ד' סטרין נתחברו בד' יסודין. פי' שנתחברו ד' רוחות בד' יסודות צפון אתחבר באשא מזרח ברוח וכו' כפשטן בלתי המזגה ואומרו ואתחברו בד' סטרי עלמא. הוא התחברות שני שחזרו ונתהפכו כדי להתמזג כסברת ר"ש לקמן כי התחברות הראשון הי' כפשטן אמנם כדי לתקן בריאת האדם שיהי' מורכב וממוזג חזרו ונתחברו בהפך הסדר ובזה ואתקין וכו' ואח"כ בא ר"ש לפרושי דברי ר' חזקי' ולהרחיב הדרוש יותר הרבה כדמפרש ואזיל:

והאי גופא דאתחבר וכו'. כלומר ונמצא לפי זה שהאדם מורכב מתרין עלמין:

מעלמא דא תתאה. דהיינו מעפר ב"ה מד' רוחותיו כדפי':

ומעלמא עילאה. ד' יסודות אש ורוח וכו' אמנם הטע' לר' חזקי' שביאר ענין בריאת האדם אגב דפתח בי' קרא אשרי אדם ולא אמרי אשרי האיש לכך פי' ענין בריאת האדם מהיכן וכיצד נברא אמנם נרא' שלא פי' בקרא דפתח בי' מידי ולא בקרא דוארא אל אברהם וגומר והענין במה שפי' רז"ל בתנחומא בשעה שאמר משה ומאז באתי אל פרעה וגומר בקש הקב"ה לישב עליו בדין שנאמר וידבר אלהים אל משה וגו' נכנסה סנגוריא ולימד עליו זכות ויאמר אליו אני ה' אין אדני אלא רחמים וגומר וזהו שפי' ר' חזקי' בקרא דפתח ביה וז"ש אשרי אדם על משה שלא חשב לו ה' לעון הדברים שהטיח כלפי מעלה כי לא הי' מלבו שלא הי' לו שום טינא בלבו חלילה וזה ואין ברוחו רמיה וזהו הסניגורייא שלמד עליו כי לא הי' כ"א על שראה צערן של ישראל ולזה כיוון יהונתן בתרגומו על זה הפסוק על משה ובזא' הפתיח' אתא ר' חזקי' לאשמועינן שאע"ג שא"ל הקב"ה וארא אל אברהם כנראה שהי' מתרעם ממנו ח"ו שעש' רושם דליתא דלא חשבו ה' לרעה:

אר"ש ת"ח וכו'. אפשר דאתא לאוסופי אר' חזקי' והתחיל הדרוש משורשו דהיינו שורשי ד' יסודות דאצי': וז"ש ארבע אינון קדמאי וכו'. וכן במסקנא הוסיף על דבריו של ר' חזקי' ב' דברים הא' הוא שכמו שהגוף נברא מעפר בי מקדשא דלתתא הכי נמי אתייהיב בי' נשמתא מעפר בי מקדשא דלעילא והב' כמו שהגוף התחתון אתחברו בי' ג' יסודות אחרים כמו כן בנפש אתחברו בה תלת סטרי יסודי עלמא עילא' וכו':

ד' אינון קדמאי. כלומר עוד יש למעל' מאלו הד' יסודות גשמיים שאמרת ד' יסודות אחרים דקים והם רזא מהימנותא בסוד האצילות שהם שרשים לאלו התחתונים שאמרת: וז"ש ואינון אבהן דכולהו עלמין. כל חלקי בי"ע שהם חגת"ם שהם שרשי השרשי':

רתיכא עילאה קדישא. פי' שהם רתיכא כי חגת"ם הם מרכב' לבינ' עילא' לאפוקי ד' יסודות דבריא' שהם ד' עמודי כסא שהם מרכב' תחתונ' למלכות:

קדישא. שאין שום אחיז' לקליפות שם משא"כ במרכב' תחתונ' דסביב רשעים יתהלכון:

אש רוח וכו'. א"ש גבור' רו"ח ת"ת מים חסד עפר מלכות ולקח סדר ד' יסודי עולם העשי' אע"ג שאין הסדרן במדות כך:

אבהן דכולהו עלמין. הם בי"ע כנז' אבהן דכלא שכל הדברים שנבראו בעולם הן רוחניות שבכל העולמות הן גשמיות הן מורכבים מד' יסודות אלו:

ומאינון נפקין זהב וכסף וכו'. כאן נקט סדר חשיבותן בעולם התחתון. עכ"ל הרא"ג ז"ל: