אור החמה על ספר הזהר ב:תסז

האי באורכא ירצה אמתים אינה נכללת בהם אלא מצד רחמי א"א מתעורר סוד האהבה ומתחבקת בין ב' זרועות והיינו החסד שאליו יתייחס האורך מפני שנוטלת מג' ראשונות ובה סוד אהבה הגמורה. אמנם בפותייא ורומא אמה וחצי שפעמים היא מקבלת מן השמאל לבד ומשם הרוחב כנז' באדרא. ורומא הוא מצד הת"ת שהוא שיעור קומה ודאי והיא חצי אמה כנז' לעיל ועם כל בחינה המקבלת דהא לא שריא מלה אלא על מלה ואם תעביר החצי הרי אין כסא לאמה השלימה ולכך אמר ובג"כ פלגא בכל חושבנא וחושבן:

ארונא מקבלת מכלהו מ' מצד החסד בסוד אהבה באורך ומצד הגבורה ברוחב ומצד הת"ת בקומה כנז' ולכך קיימא בחושבנא ברזא דכלא כנז'.

על מה איהו מחפיא וגו' אפשר שהזהב הפנימי בינ' והעץ האמצעי ת"ת והזהב החצוני מצד עצמה שהיא ג"כ זהב כנודע ויצדק מציאות זה להבין ענין מדותיה שהוא קשרה בבינה. והאי איהו שעורא למיקם במדידו קדמאה הנז' ביריעות שלא הי' מתפשט קו המדה אלא אמה אחר אמה ומעין אותה המדה היא מדת הארון שכל מדותיו הם אמה לבד ולא כך המדה השנים אשר אל השרפים כנז':

ת"ח וגו' הענין שסוד קו המדה הוא סוד התפשטות הת"ת בסוד הוא"ו כנז' לעיל והוא סוד אמה ולכך כל מדותיו בסוד שש קצוות לכך אפי' כתונת שלא היה אפשר בו מדות אמה שצריך שיהי' כמדת הכהן ואע"ג דכלהו אתעבידו ברזא דקדשא כאו' ועשית בגדי קדש שמורה שהם מצד החכמה העליונה והיה ראוי שלא יהיה סוד שש קצוות יסוד האמה כלל עכ"ז כולא איהו ברזא דשש דהיינו ו' קצוות להורות על סוד קו המדה בסוד הו' שמתפשטים מחכמה בסוד הדעת ולזה הם קדש ברזא דשש ובעובדא דשש דהיינו כל מעשהו בפשתן הנק' שש ובחוטים שש וקיימא בשש היינו סוד לבוש קומת הגוף שהוא וא"ו גוף ודאי:

וכלהו תיקונין לאתלבשא ולתקנא בהו שש ירצה כל מה שנעשה במשכן היה תיקוני שכינ' להתלבש בה סוד הת"ת ואפי' שנמצא בו כלים רומזים במ' כמו ארון וכיוצא עכ"ז לעולם נקודות המרכז בסוד הששה שכל השיעורין דתיקונין אלו הם בסוד קו המדה שהיא ששה טפחים והיינו היות כל המציאות הרוחניים למעלה בסוד ו' קצוות:

וקנה המדה בההוא מדידו דיחזקאל מפני שלא היה משכן שהוא עראי גם לא בית שנחרב ראשון ושני כי נודע שהחרבן הוא מקום שליטת החצונים ואינם מגיעים אלא עד שש קצוות לכך קנה המדה בההוא מדידו דיחזקאל בגין דההוא ביתא לאתקיימ' וג"כ באתריה למטה שהיא המ' ולכך כל תיקוני פרטיה בערך הבית היו בסוד הקנה באינו כתלים בכל פרטיו כתלין טורין פתחין דלתין ארכ' ורחבם הכל בסוד קנה חכמ' קנה בינ' קנה הכולל אמות הרב' מה שאין כן בסוד קו המד' כנזכר ולקיומה שלא תחרב מפני שהיא סוד המ' למטה: כתי' ורחבה ונסבה למעלה. והענין שגבולי א"י ידועי' שהם נגד היכל לבנת הספיר וכל השרים סביב לינק וכן תחומי א"י ידועים שעד תחומה מגיעים השרי' ואויר ח"ל הטמא והקליפו' והנה לעתיד לבא לא יהיו תחומים לא לצד מעלה ולא לצד מטה שאין שרים לעתיד שכבר הועבר שרת' כנודע כאו' כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וגו' ואין חצונים בלע המות וגו' ואין טמאים ושעשע יונק וגו' א"כ תתרחב הקדושה בכל אויר העולם והיינו ורחבה ונסבה למעלה והיינו ע"י השכינה הנקשרת בג' ראשונות וז"ש בשעתא דשרי בה קנה המדה סלקא לעילא לעילא לארכא מצד החסד ולפתיא מצד הגבורה דהיינו מצד החכמ' ובינ' למהוי אתפשטותא דביתא שהיא מ' בכל סטרין שהם ו' קצוות בכח החכמה והבינה ואין חצונים פועלים רע שנתבטל כח רעתם ולא ישגיחון עליהם לביש היא סוד השגחת החצונים בקדושה ולעתיד נתבטל כחם הרע ומתפשט במה שהוא עתה אויר טמא כאו' ודמשק מנוחתו ופי' ז"ל עתידה דמשק להיות רחבה של ירושלם כי אז היא בלא מצרים שאויר כל העולם טהור ולא יהי' קליפות ולא דין לדון לעולם וז"ש מההוא זמנא דינא לא אשתכח בעלמא. והטעם כי עתה בסוד המיעוט והפגם הדין הוה ומתנהג אמנם בהיות מדה זו עולה אל מקומה בקשר הייחוד אז אין שטן ולא דין וז"ש דכולא אתקיי' על קיומוי וכו'.

ות"ח כל משחתין וגו' הענין שאפי' בזמן הזה שקשה היחוד מפני המיעוט והפגם עכ"ז כל משחתין וכל מדידין כלהו קיימין בגין לאתקיימא עלמא ברזא דלעילא דהיינו שיקשר הרוחני בגשמי ע"י היותו דומה הגשמי ונאות אל הרוחני כמו המשכן והמקדש ע"י היות בו מציאות הצורות העליונות נקשר הרוחני בגשמי וז"ש כלהו קיימין בהאי עלמא בגין לאתקיימא עלמא הגשמי ברזא דגוונא דלעילא הרוחני לאתקשרא על ידי הדמיון הזה נקשר הרוחני בגשמי וגשמי ברוחני למהוי כלא חד וגו' והנה ענין זה הוא אפי' בהיות העולם גס ועב ומתלבש בעפרו הטמא זוהמת הנחש כ"ש וכ"ש בההוא זמנא דקב"ה אתער לחדתותי עלמא שאז יצא העולם מקללותיו כדיו ישתכחון כלהו עלמין ברזא חדא שאינו טמא ודומה אליו בכל פרטי אבריו ויחשוקו זה לזה כזכר אל הנקבה. ובהקשר העולמות יתפשט רוחניות הבורא בתוכם וז"ש ויקרא דקב"ה בכולא כלו' יתפשט כבודו בכל העולמות כענין מלא כל הארץ כבודו: וכתי' כתי' וגו' מפני שאין שמו אחד כל זמן שאין העולמות שלמים ואין שלום שלם ואין כסא שלם ועיקר האחדות הוא בתיקון המיעוט:

פתח ר' יהודה וגומר ההוא רזא עילאה דקיימא בגינייהו וגו' הענין כי כל הנמצאות כולם כמו שהם מתפשטות למט' בהם ממש הם נעלמות למעלה והיינו או' רזא עילאה דקיימא בגניזו ועניינו סוד חקיקת הנמצאות כול' בל"ב נתיבות הבריאה אלו הנתיבות וההויות יש להם נפש רוח ונשמה מתעלמות למעל' והגשמיים רואים אלו ההויות בגשמיותם ואינם יודעים בסתרם וסודם הנעלם מצד דקותו והיינו או' רזא עילאה דקיימא בגניזו ולא שאינו נעלם מצד עצמו אלא דאיהו סתים וגניז ולכך לא קיימא אלא ליראיו שלא חקק הקב"ה צורות אלו הדקות אלא להודיע גדולתו לזולתו ולא נמצאו ולא היו אלא כדי שיכירוהו בהם יראיו דאינון דחלין לקב"ה תדיר ולא לעתים כי בעת חלול האדם כבודו ויטה אל התאוות יתחלל כבודו הסודות הנגלות אליו ולזה צריך למדחל תדיר. ואינון אתחזון לאינון סודות כי זולתם אין בשכל' לסבול הסודות ואפשר שיציצו ויפגעו אמנם היראי' יכנסו בשלום ויצאו בשלו' ויהיו הסודות להם בשמירה ולא יהיו מגלה סוד וז"ש ולמהוי אינון רזין עילאין בגניזו ובסתימו כדקא יאות בגין דאינון רזין עילאין ואין ראוי לדבר בהם וכל זה נכלל באומ' סוד ה' ליראיו. אבל ובריתו להודיעם יר' יש חלק בעניינים לתת חלק לכל אדם העובר והיינו ובריתו שעדיין הוא סוד וז"ש רזא דאיהו קיימא למטה ביסוד בברית קיימא להודיעם לכל עם ה' העובדים יכולי' לגלות להם מהענייני' שאינ' נסתרי' מיסוד ולמעלה אלא נגלים ביסוד ומיסוד ולמטה בגין דאיהו אתר דקיימא באתגליא למנדע ויכולים להבין בסודו כל ישר' כי כלם קדושים ויש להם חלק במדה זו כאו' ועמד כולם צדיקי' ולפי פי' זה דוחק כי מלת להודיעם אהדר על יראיו ולפי זה פי' פירוש שני ואמר תו סוד ה' ליראיו אלו ואלו ליראיו וסדר הכתוב סוד ה' ליראיו לענין יראה לבד ולא להתגלות אליה' מפני הסתר המדרגה ואין ראוי להתעסק באלו אלא האלדי"ם והיינו או' דאינון רזין דקיימין בדחילו ואינון דחלי חטאי' אינ' רשאי' לעסוק בהם אלא דחלין בהו באינון רזין עילאין. אבל המקום שאלו היראים רשאי' לעסוק ולפרש מפה לאזן הם הדברי' שהם ביסוד וז"ש אבל ובריתו להודיעם לפרשא ולמנדע מילין בגין דאינון מילין דקיימין לפרשא והם יכולי' לפרש בפיה' ולעיין בהם אלו לאלו אבל הנעלמי' אינ' מפרשין בהם אלא יראי' מרוממות':

ת"ח במ"ב אתוון וגו' אינו שם אבגית"ץ וגו' שהוא בבריאה ואינו באצילות כנזכר בתקוני' אמנ' סוד שם מ"ב הוא סוד ל"ב נתיבות וי' מאמרות שכל הנמצאות כולם נמצאו מי' מאמרות שהם אבות ול"ב נתיבות תולדות וכל מאמר אות א' וכל נתיב אות אחת נמצאו מ"ב אותיות מ"ב צורות קדושות והיינו או' במ"ב אתוון אתגליף עלמא ולא לבד נחקק העולם להמצא הוייתו אלא גם קיומו הוא מאור הנובע ממ"ב מקורות אלו שהם אלו האותיו' אל ההויות המתגלות מהם מתקיי' וז"ש ואתקיי'. וכלהו עטרא דשמא קדישא פי' עטרין וכיוצא היינו בחינת הסתעפות הענפים והנה שם ה' נכתב בד' אותיות אלו אבל יש לאלו האותיות ענפים וענפי ענפים עד שיעלו למ"ב אותיות קדושות שהם באצילות וברדת אלו המקורות והתפשטם למטה יתלבשו ויתכנו באותיות אבגית"ץ שהוא בבריא' ובאו בתורה בפסוק בראשית וגו' ואין אלו האותיות אלא צרופי צרופים וז"ש כד מצטרפים סלקין באתווי לעילא בסוד מציאותם הנעלם ונחתין לתתא בסוד סוף התגלמם למטה וז"ש ונחתין וגו' מתעטרין עטרין בארבע סטרי עלמא דהיינו שהאותיות מתעטרות בסוד ד' יסודות שהם מתפשטי' מדקות עד מציאות גשמית הזה ולזה הושרשו ד' יסודות לעלמא ויכיל לאתקיימא ולא יחרב מפני מה שמתפשט ומתרחק מהסיבה. נפקו אתוון מאצילות לבריאה ליצירה לעשיה וברו עלמא לעילא בסוד הויות המשורשות באצילות שכל הנמצא התחתון מצוייר שם ומשם יפרד ויורד בעולם היצירה והיינו עלמא דפירודא ומשם יפרד והיה לד' ראשים ונק' הרי בתר. דמשתקיין כד סטרא דדרו' שארי לקרבא בהדיה יר' כאשר החסד תתפשט בכל העולמות הנפרדים שהם ההיכלות והיינו החסד המתפשט בעולם התחתון. מהרמ"ק זלה"ה: