אור החמה על ספר הזהר ב:תסו

ודא איהו רזא דחפיא דא על גבי דא ל"ב לגו ד"ל והיינו סוד יאהדונה"י ששם הוי"ה שעולה אותיות ל"ב במילוי המילוי והפשו' מתלבש בשם אדנ"י עול' מילוי מילואו עם ד' אותיותיו ד"ל ובתוך ד"ל מתלבש ל"ב ואמה מכאן ואמה מכאן מזה ומזה לכסותו ויתחיל הצרוף באותיות אדנ"י ומסיים אדנ"י ג"כ ונמצא כל השם מכוסה ל"ב בתוך ל"ד וז"ש ל"ב איהו קיימא לגו וגו' וכן ממש רומז ענין מציאות היריעות במעשיהם.

בגין הדא משחתא קדמאה דאיהו קדישא כלו' מהאצילות העליון בגוונין קדישין בסוד שם יהו"ד דאינון שש משזר בסוד הלובן קו הימין חח"נ דהיינו י' אל הימין ותולעת שני בסוד האודם מקו השמאל בג"ה דהיינו ה' אל השמאל. וארגמן בסוד הת"ת תערובת הימין ושמאל והוא בסוד קו אמצעי סוד ו'. ותכלת היא המ' גוון תכלת למטה כסא לכל ולזה היא ה' המשמשת לכל הקצוות ולכל ההנהגות לחסד ולדין ולרחמים ויריעות אלו שהם בסוד הגוונין אלו היו בסוד ל"ב כנז' והיינו אומרו וכל חשבן דיליה סלקא לחשבן ל"ב:

ומשחתא תניינא שהיא בשם אדנ"י המתפשט התפשטות אחר התפשטות דהיינו מילוי המילוי לתת מדה לכל הכחות המתפשטין לחוץ להלביש הקדושים בתוכם ולכך עולה לחשבון ד"ל שהוא עוני ודלות והם מכסה לכסות שלא ישלטו הקליפות ולא יביטו בקדושה העליונה ולזה המשכיל והמלביש סוד השכל שם יהו"ד כי בזה הוא מתכסה שם יהו"ד ולזה מדה כנגד מדה ביום רעה ממש שהם הקליפות ימלטהו יהו"ד שהוא סוד ל"ב המלובש בתוך ל"ד:

אמאי עזים וגו' כי יריעות עזים הם מקום שבתוכו שורה הקדוש' סוד הנוגה והיינו או' למיהב דוכתא ברזא דקודשא כלו' מקום לקדושה יר' כי בסוד השם ד"ל נותן מדה למטה להעשות מקום להתלבש הקדושה בפנים ומבחוץ מתייחס אל הקלי' החצונית והיינו יריעות עזים שהם כעין שעיר כדפי' בזוהר כי אינם בחצונים ולזה הם טהורים. אמנם שריא עלייהו דסטרא דשמאלא והיינו סוד עורות תחשים מלמעלה שהם דוחות קשים יותר ומתפשטין לחוץ יותר וז"ש מה אגוז אית ליה קליפה דסחרא וחפיא על מוחא וגו':

ת"ח כל מה דאוסיף גרע שהרי המדה הראשונה ל"ב והיא לאין תכלית כנז' וזו היא ד"ל ואינה מוספת כי היא דלה ועניה שהיא מתלבשת בחצונים ומראה להם פנים של עוני שאין שם שפע וסימנך פרי החג שהם השרים ומציאותם בסוד הקליפ' הדקה היפה שבה נשרשים וקורבתם ועלייתם ימעט מדתם מפני שבהתרחקם מן הקדש מתפשטין ומוסיפין ובהתקרבם מתמעטי' עד שימתק שורשם בקדוש' ואינם אלא מעט מזעיר:

כתיב ואת המשכן תעשה עשר יריעות בסוד י"ס עשתי אוסיף אתוון עשתי במקום אחד עשר הרי אוסיף ע' חשבן וגרעה אחד במספר עוד העשר יריעות מדתם עד אין תכלית והם בקדש ואלו העשתי עשרה הם בחוץ והם ד"ל וז"ש אוסיף חושבנא דכתיב אורך היריעה האחת שלשים באמה וגו' וכד סליק בחושבנא סליק לחושבנא ד"ל יותר פחות מן עני ולזה עם היות שהשכינה נק' פניה וכיוצא לית בכל זיני מסכנותא וגו'. דא סליק החצונה ודא גרע הפנימית החצונה שאמרנו בה דא סליק גרע שהוא בסוד מיעוטה כנז'. הפנימית שאמרנו שגרע בחשבון סליק בסוד הקדושה ל"ב נתיבות חכמה לזה דא לגו ל"ב ודא לבר ד"ל:

האי קו המדה שארי לאתפשטא שעדיין לא מדדה אלא ביריעות שהם סוד הל"ב שהם על המשכן למטה מהם שארי לאתפשטא ולתת מדה פרטית בחלקי מדתה והיינו סוד כסא הכבוד בסוד שרפים המתפשטים במדה במשקל כפי המשוער אליה' מקו המדה העליונה ולכך הרמז אליהם במשכן באו על המדה הזאת והם מתחלקים לתלת סטרין ט' לכל סטר כמו שפי' לעיל שהם בסוד שם יה"ו וסודם ג' בחי' שהם חסד רחמים דין והיינו סוד ט' מדות והם י' חכמה ה' בינה ו' דעת וכך הם חג"ת וכך הם נה"י ויקרא מדת הקדש היינו סוד ההנהגה א' מאלו ההנהגות שהם ד' עמודי הכסא סדר העמוד בט' מחנות שרפים ומדתם בסוד ט' ונקודה האמצעית בסוד כתר לספי' דהיינו חד רוחא דשריא עלייהו המשלים עשר לכל תשעה הם עשרה ולפי שבכאן מתפשטים ג' אותיות יה"ו ג' אחר ג' כנז' לכך אמר אמות עשר אמות מה שאין כן למעלה ביריעות שאין התפשטות אלא אמה אחת מדה אחר מדה כנז' לעיל וז"ש הכא כתיב עשר אמות ולא כתיב וגו' והענין אמה וחצי אמה הענין כי האופנים הם י"ב בסוד מדת יה"ו כזה יה"ו הי"ו וה"י הו"י בצרוף שם בן ד' הרי י"ב אותיות שהם ג' אופנים לכל אות כי האופן אינה צריכה אות ה"א שהם סוד ההי"ן במלכות נמצאו מדתם י"ב שלמים. אמנם מדת השרפים ביחד אינם אלא חד סרי ופלגא מפני שצד מערב המשלים המספר הם ג' ההי"ן כזה יה"ו חב"ד יה"ו חג"ת יה"ו נה"י והמ' ה' משלים לכל יה"ו ג' ההי"ן להשלים ג' שמות ומפני שהם ג' פעמים יה"ו וג' ההי"ן הם אמה וחצי מפני שהמ' אינה נמנית אלא חצי והטעם שהיא פרוסה בסוד המיעוט והעוני מצדי פרוסה לא סלקין למדת אמות שלמות י"ב אלא חד סרי ופלגא:

ואינון עשרין וגו' הענין כי השרפים הם ארבעים בסוד ט' מחנות לכל סטר ועולים עשר בסוד הנקודה האמצעית המשלמת ונמצאו בשתי צדדין עשרים וכל שרף ושרף מדתו בכלל כל עמוד וז"ש ואינון עשרים בסוד השרפים שהם להאי סטרא עשר ולהאי סטרא עשר והם ד' סטרין וכבר נודע כי המזרח נחשב לדרום מוליך לימין משה וגו' והמערב נחשב לצפון נמצאו עשרים לדרום ועשרים לצפון בסוד הנהגתם לדין ולחסד וז"ש עד דסלקין לרזא דשרפים עלאין ומפני שאינם דרך כלל אלא כ"ח מחנות ג' פעמים ט' כנז' לעיל לכך היו במערב ח' קרשים לומר לך דרום במערב כ"ח וצפון במערב כ"ח דהיינו עיקר שלמותם בעמוד המערבי שהיא הנקבה שהיא המשלמת המספר לכל עשרים כ"ח וזה ראיתי לישב שלא נזכרו בדברי ר' אלעזר ח' קרשים של המערב:

ולבתר סליק רזא דקדשא שהוא סוד הרוחניות האצילות המתלבש בבריאה שהוא קושרם בת"ת וז"ש עד דאתערו כלהו וגומר והענין שהקרשים היו סוד ד' עשרה מחנות לכל סטר כנז' ולזה היו ד' בריחים ב' בריחים לעשרה קרשים א' מלמטה ואחד מלמעלה לרמוז קשר סוד הרוחניות המתפשט מלמעלה למטה וממט' למעלה והיינו סוד מזרח לעצמו ומערב לעצמו ודרום לעצמו וגו' שהם סוד ד' אותיות יהו"ד אמנם הבריח התיכון קושרם כלם עם היותם מבחי' שונות קושרם יחד בת"ת קו האמצעי שהוא הקושר ד' אותיות אלו ממטה למעלה וממעלה למטה:

וע"ד פלגא אית ביה בלא שלימו דהיינו חצי אמה מפני שמורה על היחוד הנקשרת מדת המ' למעלה בסוד הזכר כנזכר שהוא רמז סוד קשר ג' ההי"ן עם ג' יה"ו דהיינו סוד הבריח התיכון ממש כנז' בענין שיעלה מדת עשרים קרשים באורך מאתים אמות עשר לכל קרש ב' פ' י' הם ר' ורחבם ל' דהיינו אמה וחצי לכל קרש בענין שהם ר"ל וז"ש רזא דהאי משחתא לעשרין דפין אינון מאתן ותלתין לרמז עליון. והכי סליק כל חושבנין דנפקא מהא מדידו וגומר כלו' שאם נעשה תשבורת מהגובה עם הרוחב כלם יחד כאלו נאמר י' פ' ל' יעלה ש'. גם המספר הזה ירמוז סוד מה והכל בסוד השרפים העליונים בסוד קו המדה שבהם. והנה עתה יקשה השתא שפי' כי הקרשים הם סוד השרפים כנז' יקשה היאך היריעות שהם בסוד שם יהו"ד כנז' מתלבשות מיד בסוד יריעות העליונות החצוניות כנז' וכיון שיש למטה מהם קרשים בסוד שרפים לא היה ראוי שיתלבשו אלו העליונות בסוד החיצונות לז"א יריעות דמשכנא דאמרן דאינון רזין עילאין רזא דשמיא שהם הקרשים כגון הככבים והיריעות רקיעין ורזא דהאי אלו היריעות בההוא חושבן דקאמרן שהם סוד התפשטות השם במעלותיו ומדרגותיו כנז' ואית יריען שהם רקיעים לרקיעין ברזא אחרא ועם היות שאנו אומרים חצונים כלא איהו ברזא דלעילא שיש כחות שההנהגה העליונה מתפשטת ומתלבשת ולזה הם יריעות עזים לכסות אותם היריעות כדמות התלבשות הנהגה עליונה בכחות התחתונים ואין חשש אם יהיו עליונות ושרפים קדושים הפנימיים למטה שהכוונה אינו אלא לפרש סוד החכמה המתפשטת בכחות ואלו לבוש לאלו והאדם על פי הדברים ישיג ויאמר אלו תחתונים ואלו עליונים אף אם ברמז הגשמי יהיו עליונים למטה ותחתונים למעלה שנסדרו הדברים בחכמה עליונה מין אצל מינו וז"ש וע"ד כלא אבחין בר נש בין טב לביש וגו':

ורזא דא דארונא וגו' שהיא מדת המ' דקאים בחשבנא במדתו ממה דאיהו נטיל וגו' והענין או שהיא עולה לקבל השפע בידה והיינו נטיל או שהשפע יורד אליה ואז נק' מקבלת וכיון שהיא נוטלת מהמדות העליונות היא נמדדת במדותיהם והנה יש לה ג' בחינות הא' קומה. והב' אורך והג' רוחב. והענין שהיא עולה למעלה ומקבלת או נוטלת מתרין סטרין ימין ושמאל ולכך אמתיים וחצי ארכו והם אמה מסטרא דא ואמה מסטרא דא והיינו סוד תרין סטרין הם ב' זרועות האוחזות בה מימין ומשמאל וחצי באמצע היא מדת המ' מצד עצמה באמצע וז"ש וע"ד אמה איהו בסטרא דא וגו'. הרמ"ק זלה"ה: