אור החמה על ספר הזהר ב:תסד

והאי ביתא כד יהא מתתקן וגו' הנה בסוד לבושים אלו נעשה הר הבית שיתלבש בו שם יהו"ד ולזה אמר עתה והאי ביתא וגו' והנה הבית הזה לפעמים היא בית בלבושי כהן הדיוט כנז' ולפעמים יוסף והיא מתלבשת בלבושי כהן גדול כאומר כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה מצד הבינה ולזה יהי' נכון פעמים הרבה מהכנת כהן הדיוט ועולה למעלה בתיקונין עילאין וז"ש דאיהו כהנא רבא כדין אתקשר ואסתלק לעילא בקיומא עילאה שאין התמוטטות לתקוניה:

ויתנהיר עלמא שהיא המ' מההוא נהירו עילאה שהיא הארת הכהן מלמעלה בה ואז יקרה שהיא עולה למעלה מעל חייליה וז"ש כדין ונשא מגבעות כי המרכבות הם נק' גבעות נקבות שהם תחתיה ועתה שהיא מאירה כנז' היא מסתלקת מכל שאר חיילין וגו' ומלת שאר מורה כי קצתם עולים בסוד נגילה ונשמחה בך וקצתם כשארים כנז' בפ' תרומה. ומפני שיש' הם בכלל חיילין והם עולים עמה בסוד בשכמל"ו שאנו מעלים הייחוד מהיכל לבנת הספיר ומעלה בקשר נשמתינו הקדושה למעלה ונכללים בייחוד בסוד אליך ה' נפשי אשא לז"א מכל שאר חילין ומשריין עילאין אמנם תתאין ישראל נקשרים עמה שהם בניה. ונהרו אליו כל הגוים בערך שתהי' ההנהג' אז מצד המ' באמצעות מדרגות הקדושה לא באמצעות השרים כדמסיק:

ת"ח בשעתא דכהנא פריש ידוי שאז מתברכת השכינ' כדין רוחא עילאה היינו א"א אנהיר ח"ב ואח"כ נפק ומתגלה וכל בוצינין שהם הספי' הנדלקים מאש הדין נהרין מאור החכמה כנז'. וכולם נקשרים יחד מאירים ונמשכים למטה עד דיתנהירו אנפהא דכנסת ישראל יר' סוד כל בחינותיה היינו סוד אור הלבנה כאור החמה וגו'.

וכלא על ידא דנהורא קדמאה וגו' כנז' לעיל. וכד כהנא אתער לתתא לברך בסוד נשיאת כפים. כהנא חסד אתער לעילא לשאוב הרוח הנז' מא"א דבעובדין דלתתא וגו' יעבר לון ויפיל לון הענין שהשרים הם אחוזים בקליפה הד' האחרונה ולזה תחלה יעבירם משולטנותם ואח"כ יפילם למדרגה תחתונה להיותם מופקדים על שום שרות אחר כענין שעשה לדומה שהי' שרו של מצרים ואתעביד שרו של גיהנם כנז' פ' בשלח:

וכלא איהו בשעתא וגו' היינו שעה קלה בשעת ברכת כהנים ויתמיד הענין לעתיד שאותו האור יתמיד במ': שית אינון בכל סטרין היינו שכל לבוש ואור שיאיר בשכינה יהי' בכל בחינה שיהי' כלול משש קצוות דהא ברזא דשית ינהיר לה דהיינו וא"ו ת"ת:

ר' אלעזר ור' יצחק וגו' עדן הוא למיהך בשכינתא שהיא שומרת והדרך הוא מבוא מהמ' לצדיק והשכינה שומרת אותו הדרך שלא יושפע אלא בה והצדיקים ההולכים בדרך שיחו תורה עמהם ומיד שכינה מתלוות אליהם להיותם שמירת הדרך א"כ עידן הוא למיהך בשכינתא שיהי' לדרך שמיר' וא"א לשכינתא דתשרי עלן להיות שמירת הדרך אלא מגו מילי דאורייתא כנז':

ואיהו אמר אבן מאסו וגו' אעפ"י שפי' ז"ל כי פסוק זה אמרו אחיו כשנמשח למלך סוף סוף הוא כלל אותו בשבחיו ועל שמו יתייחס ונדון לשתי הפנים כי אומ' אבן מאסו הבונים היינו שפלות ובאומ' הית' לראש פנה היינו שבח:

דהוה סליק בדרגא דשלמא היינו יסוד הנק' שלום ועלייתו במדרג' השלום הוא יחוד השכינ' ביסוד. ואסתלק בדינא קשוט היינו אמת ת"ת ודין אמת היינו השכינה נקשרת לסמא"ל הת"ת והיינו במקומה:

הוה קא משבח גרמיה שהי' מורה על טוב מדרגת המ' העולה לגבי בעלה.

ובזמנא דחמא גרמיה המ' בעאקו היינו שהקליפות אוחזות בה ושנאוי קא דחקין לי' שאז הקליפות יונקות ממנה ואז יש' הם במאיכו ולזה הוה מאיך גרמיה כדי שישמע צערו למעלה בצער השכינ' וירחמו עליו מלמעל' ולזה הי' קורא עצמו מסכנא מהשפע והאור העליון זעירא היינו מיעוט הירח לכלא שכל הכחות גוברים ונשפעים ממנה.

מ"ט בגין וגו' ירצה מאיזה טעם ידע דוד בחינת השכינה באיזה זמן היא בעוני או בעושר שהרי אין באותו זמן גלות שכינה ותירץ שהי' ניכר אליו בגין דהא לזמנין הוה שליט ולזמנין הוה בעאקו ונמשך לו זה מצד מדתו שהית' עולה ויורדת והי' מתנהג במדתו למעל' כפי צורך השעה ולא שיהי' אז גלות שכינה אלא הי' שולט לעולם אמנם לפעמים בדוחק וז"ש ועכ"ד איהו שליט עלייהו וגו' וזהו בערך מדתו אמנם בערך עצמו הי' מתנהג לפני יש' כמלך שלא לפגום מדתו שאין כבוד המלך מחול מפני שנוגע בכבוד המ' והי' מתנהג ושפיל גרמיה לגבי קב"ה שאין לפניו כבוד מ' שהקב"ה הוא המלך האמתי וז"ש דוד מלכא איהו שפיל גרמיה כאו' ונקלותי עוד מזאת וגו' ושאר בני אדם מאן דמאיך גרמיה קמי קב"ה אפי' לגבי כל אדם זולתי לצורך גבוה כגון דיין או רב וכיוצא:

וע"ד אמר אבן מאסו וגו' ירצה שהמשפיל עצמו הוא נעשה מרכבה לשכינה שהיא שפלה ודלה בעולם הזה ולזה הקב"ה יגביה אותו גם לעתיד כשתעלה המ' אל מקומה הרמתה כל השפלים עמה יעלו כענין שישו אתה משוש:

ת"ח בשעתא דסיהרא וגו' מפרש ואזיל כמה גרעון יש לה הא' אתעברת נהורהא שחשכו כל מיני מאורות המאירים לה ועברו ולא נשאר לה כי אם מאור עצמה. ולא נהירת לאחרים אפילו מאור עצמה. כדין איהי במסכנותא היינו העוני שאין לה אפילו כדי צורכה. ונוסף על מסכנותא ועוני הגיעה עד מדרגת האביון שהיא תאבה לכל מיני שפע וז"ש לכל סטרין. נוסף עוד הפגם מצד התחתונים והיינו שחרותה החצונית הנאחזת בה והיא משחירה והיינו ואתקדרת. נוסף עוד כי המעט אור שהי' בה לצורך עצמה ולקיומה שהחצונים יונקים אותו כאו' שמוני נוטרה את הכרמים וגו' וז"ש ולית לה לעצמה ולחלקה נהורא כלל:

וכד שמשא ת"ת אהדר לקבלה וקבל השמש אור החכמה העליון ואנהיר לה למטה והפך נציצו אורו שהיו מסולקים לגבי מעלה האירם לצד מטה אל כנגדה. כדין אתקשטת וגו' הכנתה לקבל האור בעזר התיקון שהספי' העליונות מתקנים אותה. וכדין איהי שלטא בשלטנותא וגו' והיינו השפעתה אל התחתונים האור שהיא מקבלת ומנהגת העולם. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. וכלא איהו ברזא דשש וגו' פי' בסוד השש קצוות שהיא סוד אור החמה והוא סוד קו המדה שהוא אות וא"ו הכולל כל שם בן ד' וז"ש לקמן דף רל"ד ע"א וברזא דשש וכלא ברזא דקו המדה. עוד יאמר כי הכוונה כי כל השש קצוות כלם כלולים ונמשכין מן אברהם הנק' ראש ההרים כי ו' הרים הם ו' קצוות ואברהם ראשון שבכולם וגם כי דהא ברזא דשית ינהיר לה פי' כי היסוד נק' רזא דשית כי הוא רזא וסוד של כלם וכלם מאירים בו בעת הזווג דינהיר לה והנה היסוד הוא סוד אור קדמא' אור החסד דאתגניז ביה לצדיקייא א"כ הרי כי החסד הוא ראשון והוא אחרון ולעולם הוא המנהיר לה וכלא ברזא דשית. גם אפשר או' וכלא ברזא דשית שית אינון בכל סטרין וגו' הכוונה כי הם ז' ספירות וכל אחד מו' כנפים בסוד שם ב"ן מ"ב כאשר ידעת וכל הו' שמות נהרין בשם השביעי שקוצי"ת הנה כי שית אינון וכל אחד ברזא דשית וכנז' פ' תצא דף רפ"ב סוף ע"א עכ"ל: