אור החמה על ספר הזהר ב:תסג

כד אתתקם משכנא דהיינו בראשית ברא אלדי"ם את השמים ואת הארץ והוה אתתקן היינו הדרים בתוכן דהיינו הכלים כנזכר לעיל. ואסתכל לעילא ותתא דהיינו במעשה עולם הגשמי ועולם רוחני הכל היה רואה שנכלל במעשה המשכן. כלהו אתתקנו ביה במשכנא שהמשכן בא לתקן מעש' שמים וארץ שלא ימוט כאו' על ג' דברים העולם עומד וגו' על העבודה כל מאן דחמי וגומר הוה מסתכל בנהיר וגומר יר' כי ידמ' המעש' הגשמי בנהירו דילהון בנהירו דככביא ואין ספק שהרמז גבוה מעל גבוה וכדומה גם לככבים כאשר יבאר וז"ש בגין דהכי קיימין ככביא ברקיעא:

רזא דשמא קדישא דהיינו את כי יש שבחים שיוכלל שבחם בשם י"ה ויש בשם אל ויש בשאר השמות אמנם שבח שם יהו"ד כולל כל השבחים כמו שכולל כל השמות וז"ש רזא וגו'. ותושבחתא בתראה דכלא ירצה שחתם דוד כל שבחיו בו מפני שבו כלל הכל ואל בקדשו היינו שם יהו"ד שהוא בקדשו דהיינו החכמה מקור שם יהו"ד.

אבל דא הוה על עשר דהיינו הללויה הללו אל בקדשו יש בו עשרה פעמים הללויה אבל הללו את ה' מן השמים יש בו ז' פעמים הללוהו מורה שזה שבע מדרגות: אמונים אית דגרסי אטונין והיינו עשר נימין דכנור ואינו שאין נקרא אטונין אלא דוקא מיתרים הגסים והעבים אמנם מיתרי הכנור נק' נימין והיותר נכון אמונים דהיינו י' פעמים הללוהו שהם מהאמונה העליונה בספירות העליונות וזה של עשר מפני שמנה מכתר ולמט' וזה משבע סוד שבע ספי' לחוד כדמסיק וכלא רזא חדא בשמא קדישא סוד עולם העליון הזכר ודאי וז"ש בשמא קדישא ולא מדת שבע ולמטה במ' וההכרח הוא פתיחת זה השבח הללו את ה' מן השמי' איהו שרות' דשית סטרין תחלת הגלות' מהבינ' כללות' בת"ת.

לאתפשטא לתתא שנקודה הוא מתגלה ראשונה ואחר כך מתפשט כל א' וא' במקומו ונקרא שרותא ותחלה בערך הגילוי דדא איהו רזא דקיימא לשאלא והותר לשאול דהא כתיב לימים ראשונים ולזה התחיל מן הללו את ה' מן השמים ולא למעלה שאסור לשאול שא"א להשיב ולזה דקדק במדרגה זו כאו' הללו את ה' מן השמי' כלו' מן השמי' ולמט' שיש השגה וז"ש וע"ד הללו את ה' מן השמים. הללוהו במרומים וגו' היינו חסד וגבורה וז"ש אלין תרין סטרין דאינון רומא דשרותא יר' התחלת שמים אלו שפי' שהם ימינא ושמאלא. ומהכא אתפשטאן כלהו אחרנין לתתא שאלו ימין ושמאל הם שרשים להתנהג חסד ודין וכל השאר שהם נה"י לא נמצאו אלא לתקונים העליוניות ולהכרע' הגמורה וז"ש ברזא דדרגין לאתתקנא כדקא יאות.

הללוהו כל מלאכיו אלין תרין קיימין וגו' והת"ת נזכר קודם דהיינו מן השמים וכן ירמוז אותו למטה שמש וירח. תרין קיימין נצח והוד יכין ובעז ואומרו מלאכיו כינוי לגוף למשען גופא עלייהו נשען לזקיפת הנהגת העולם עליהם כי כשירצ' להנהיג העולם ברחמים מזוגים ישפיע דרך הנצח וההוד כדי שיכינו אותם הרחמים לפי מה שיוכלו שאת התחתונים. ולפי ששם מלאכים בהם חדש כי אינ' נק' אלא נבאים שחקים וכיוצא לזה נתן טעם בגין דירכין אינון שליחן למיזל מאתר לאתר. והענין כי הת"ת לעולם משפיע במ' והוא לא ישתנה הנהגתו לעולם והמ' היא מתגלית בסוד בחינותיה וע"י אלו שני המדות הם מקבלות השפע מהת"ת ומבשלות אותו ומבחינות אותו לפי הבחינה ההגונ' במ' והיינו דירכין אינון שליחן למיזל מאתר לאתר:

ומרזא דא נפיקין וגומר הענין שההנהגה העליונה היא דקה מאד לזה נבראו המלאכים בעולם היצירה שהם עושים שליחות עולם העליון בענין שיוכלו התחתונים לסובלם והם פועלים אל עול' האצילות והבריאה כפעולת נצח והוד אל הת"ת כנזכר ולז"א מהכא נפקין אינון דאיקרון מלאכים דאינון שליחן שהם מתעבי' כנזכר לא המלאכים הקבועים הפועלים בהשגחה דקה ורוחניות אלא דוקא שליחן מסוד הרגלים כדי ללכת לצורך ההשגחה העליונה.

אתר דנפקי מיניה היינו הסוד כי הצבאות כלם יוצאים ממנו עם היות שיהיו מלמעלה וז"ש כל חילין קדישין עילאין לא טמאים תתאין כי הם נמשכים בדרך אחרת שלא ע"י זווג וז"ש רזא דאת קיימא קדישא שע"י במ' ממציא כל הנמצאים ולזה נק' ה' צבאות ופי' אות הוא בצבא שלו שהם הרבוון המשוכים משם למטה וכלם נותנים אות גדולה ואדנות לבורא ע"י מדה זו והיינו אות איהו בכל חילין ורבבן שהם צבאות המ' שהם קשר היצירה וקשר ההיכלות צבאותיה והוא מתקשר בהם להאירם ורשו' בכתובים שהוא אצילות והם יצירה העולה:

ביה קיימא רזא דא כי עם היות שהם שתי מדות ת"ת ומ' ודאי שזה עולה אל היסוד וזה יורד אל היסוד בענין ששניהם אחד ביסוד הנק' רקיע השמי' ובו נתלו המאורות ת"ת ומ' שמש וירח ובזולת זה היסוד נעשה שמש שהוא סוד גוף וברית חשבינן חד לזה לפעמים הרבה יתייחס שמש ביסוד כי הארת הת"ת במ' הוא ע"י היסוד וז"ש דאיהו שמשא דנהרא.

וביה קיימין ככביא עילאין דנהרין ומזלי. הענין כי התנוצצות ז' מדות מהמלכות ולמעלה הם שבע ככבי לכת ואלו קבועים במלכות כיון שהם מאירים מאור המלכות המתנוצץ ממט' למעלה אמנם ככביא עילאין הם אותם הקבועים בגלגל השמיני והוא סוד הבינה ובה ב' בחינות הא' הם מזלות שהם י"ב גבולי אלכסון שהם בבינה בסוד ו' קצוות שבה והם נוזלים השפע העליון ועיקר כח הרקיע השמיני נתון בהם והוא בחינת הת"ת שהוא סוד הדעת אמנם יש עוד בחינת ככבים ימיניים ושמאליים ואלו הם מצד תרין עטרין דירית ברא ואלו כלם ככבים להאיר וכל אלו הככבי' ומזלות הם בבינה ויסוד משיך אור החיי' מאימא עילאה ולכך נקרא אל חי ומטע' זה ויתן אות' אלדי"ם בינה ברקיע השמים יסוד המתפשט מהת"ת ולזה ביה קיימין ככביא עילאין דנהרין דכתיב להאיר על הארץ שאינם לוקי' כככבי' שהם למטה במ' ולז"א הללוהו כל ככבי אור אות' שהם בעלי אור עליון:

הללוהו שמי השמי' היינו אחר שגמר ענין ו' קצוות אהדר לעילא לההוא אתר דקאי' ברומא דמרומים הבינה על החסד וגבורה הנק' רומא דמרומי' והיינו שמי השמי' כי שמי' הם בינה על הת"ת שעל חסד וגבורה ולא תימא שמי' ת"ת שמי שמי' חסד וגבורה שעליה' ולהכי קאמר דקאים ברומא שהם שמי שמי' דהיינו בינה על הת"ת שעל חסד וגבורה וטעם לא אחרה אחר ו' קצוות אמר ותמן תקיעו דכלא שכלם מושרשות שם לבתר הללו את ה' מן הארץ ויש לה אברים נגדיים לאברי הזכר דהיינו תנינים וכל תהומות הם בחינות נעלמות נגדיות לבינה ששם התהומות וכן התניני' כנזכר פ' בא. ואח"כ בחינה כנגד חסד וגבורה דהיינו אש וברד וז"ש לקבל אלין אש וברד הנקבה מקדמ' האש תחלה בסוד צפונית מערבית ואח"כ מערבית ברד ואח"כ הת"ת שלג וקיטור מימין ומשמאל ובאמצע רוח סערה המתק המ' והיינו עושה דברו שהמ' נק' דבר ואח"כ ההרים וכל גבעות מצד הנצח וההוד כנזכר בתקונין ואח"כ היסוד עץ פרי ודאי ומושך מלמעל' מהת"ת וכל ארזי'. ולמטה ממנה החיה וכל בהמה חיה זו כסא הכבוד וכל בהמה אלו הם חיות הקדש רמש זו ממשלת הליל' ויהי ערב מתרגמינן והוה רמש וצפור כנף אלו הם המלאכים בעלי כנפים שלוחי גבוה מלכי ארץ שרים הממונים וכל לאומי' האומו' שרים הממונים על הצומח ועל הדומם וכל שופטי ארץ כאו' אם תשים משטרו בארץ אין לך כל עשב ועשב וגומר בחורי' וגו' הם התחתוני' בני אדם וגו' ועל כלם הנשמות הקדושות וירם קרן לעמו וגו' וז"ש וגומר כלו' שאר המזמור קל להבין לדרך זה:

ת"ח אינון ככבין לתתא היינו עיקר הדרוש לענין קרסי המשכן שזכר לעיל שדומין לככבי הרקיע ועם היותם גרועים שהמנהיג בהם הוא מהוברי שמים ודוחק שיהי' במשכן דומה להם לז"א אינון ככבין לתתא הגשמיים קיימין במשיכו דאתמשכן מרזא עילאה דהיינו הצורה העליונה המשתלשלת עד למטה במציאות הככבים כמו שנעתק הת"ת במציאות השמי' והמ' במציאות וז"ש בגין דכלא קיימא בדיוקנא עילאה כי כל פרשת בראשית עד ויכלו נדרש באצילות ונדרש בגשמי מפני שזה חותם זה. כל אינון ככביא ומזלי שהם מהבינה הנק' רום רקיעא ונתנים ביסוד רקיע השמי' כנזכר כלהו קיימי לאנהגא עלמאשהם המנהיגים המ' כאו' להאיר על הארץ וכל הנכללים בה ומתמן אתפרשן דרגין מעילה לעלול עד רדת הכחות אל ההיכלות שהם המנהיגי' שבעה ככבי לכת כנזכר פ' תרומה וז"ש עד דקיימין דרגין שהם ההיכלות להשפיע ולהנהיג אינון ככביא דלתתא אלא שיהיה בין ההיכלות והככבים כמה אמצעיים אשר ביניהם וסוף סוף לאו קיימי ברשותייהו אלא כפי המושפע אליהם לכל חלק וחלק הרקיע שעל כל חלק וחלק ארץ משבעים ארצות לע' אומות בהמשכת שבעים השרי' ובא"י אינם משמשי' כלום אלא מעבר לשפע ולזה כלהו קיימי ברשותא דלעילא שכל פעולתם אינה אלא במאמר גבוה:

והיה באחרית וגו' כד יפקוד קב"ה לברתא דיעקב ולא אמר אשת יעקב שהיא בחינת המ' התחתונה הנופלת בגלות כי הבחינה העליונה לא שייך בה גרושין כלל והנה כאשר הבחינה הזאת לעפר בגלות בחינתה העליונה המקבלת האור מהת"ת היא בחסרון והיינו סוד מיעוט הלבנה ולזה יוקים לה מעפרא ויתחבר שמשא בסיהרא שהיא בחינתה העליונ' שקבלתה האור תלוי בבחינ' זו התחתונה ויש לה בחינה אמצעית שהיא נקראת ירושל' העליונ' שנשבע שלא יכנס בירושלם של מעלה עד שיכנס בירושל' של מטה והיינו או' הר בית ה' ולא אמר בית ה' שהיא הבחינה הפנימית שבה אלא האמצעית שהיא ירושל' וז"ש דא ירושל' לעילא. וענין נכון הוא דתהא מתקנא בתקונא לאתנהרא יר' ההכנה שהיא מתתקנת לאתנהרא מן הזכר שא"א להתתקן מצד עצמ' אם לא מצד האור העליון וז"ש דכל נהורא לאו איהו וגו' ואעפ"כ דהכי אורחי' עכ"ז אמר נכון וגומר מפני הכונניות הנוסף דבההוא זמנא יתנהיר עלה נהירא עילאה על חד שבעה ועל זה אמר נכון הכנה גמורה אור הלבנה כאור החמה וגומר.

בראשי ההרים מבעי ליה אם היה פי' שכל ההרים יהיו לה הכנה אל ראש ההרים הוא חסד ותקוניה או הארה זו שיהיה לה לא ע"י היסוד או שאר מדות התחתונות אלא בהארת ראש לכל ההרי' דהיינו חסד ותגבורתו ודבקותו למעל' ונעש' ראש גובר על כל ו' קצוות וז"ש דא כהנא רבא דאיהו ראש ההרים וגומר יר' כי החסד היא ראש לספי' מפני דבקותה בחכמה והיינו א' לסטר ימינא כי החכמה איהי סטר ימינא. משום דדא איהו דמתקן לביתא תדיר מפני שכוננתה מן השמאל לעתים ולעתים דין וכן ת"ת פעמים מציץ ופעמים מעלים אמנם החסד תדיר. וכיצד הוא תיקון הבית דמברך לה שסוד הברכה בכהן המברך מדת כ"ה כה תברכו ואינה מדת הייחוד אלא תיקונה כדי להתייחד וז"ש לאנהרא אנפהא לנגד תת"ת והיינו קשוטי השכינ' ממשך החסד:

וע"ד יהיה נכון יר' נכון יהיה הר ההכנה לבד הוא ע"י ראש ההרים אמנם אח"כ נעשה בית ה' ובמה יתקן לה שיהיה נכון ויעש' בית ה' שנכנס אליו הת"ת באינון לבושין הם בגדי כהונה הם שש הלובן מהחסד והם ד' בסוד שם יהו"ד מצנפת י' אבנט מצד הבינ' ה' כתונת ו' מכנסים ה'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. לבתר אהדר לעילא לההוא אתר דקאים ברומא וגומר הוא סוד הא"ס ואליו אנחנו אומרים הללוהו שמי השמים שהם ו' קצוות הנק' שמים והמים אשר מעל השמים הוא הכתר הנרמז במים זכרים והוא יו"ד עלאה דעל וא"ו רקיע שבאות א' כנודע ואמר שאלו הג' יהללו את הא"ס עכ"ל: