אור החמה על ספר הזהר ב:תסב

וכל מילין אהדרו קין נחש יסודו ונשמתו הבל ליסודה וגופו ליסודו והבל נהרג על ידו כיסודו כנזכר בספרא דצניעותא. דאתקטיל הבל שהיה קדוש ואתתריך קין שהיה טמא הסכימה דעתו לימנע שאם יהיה קדוש יומת ואם יהיה רשע יתגרש א"כ העדרם יפה מהוייתם ורוחי נוקבי וגו' באונס ע"י חלום וקרי היו באים השדים מתעברים ממנו היו מולידות נגעי בני אדם אמצעיים שאינם שדים ולא בני אדם כי מה שבני אדם מתענגים בחלומם נהפך ענ"ג לנג"ע ליסר בהם בני אדם. לבתר קני ואתלבש בקנאה שגם היא נתעברה משדים זכרים אז כענין עדה וצלה שפירשו ז"ל. ואוליד לשת היינו נשמת הבל בקדושה שחזרה להתגלגל כנזכר בתיקונים. כדמותו בצלמו היינו שלא היה בו זוהמא כלל אלא גופו כדמותו וכשמתו בצלמו טהורה ולזה נק' שת שממנו יסוד עולם. באינון בנין קדמאין וגו' אפשר דעל קין והבל קאמר ואתחברותא אחרא היינו זוהמת הנחש שהיא לילית הרשעה המלובשת בחוה כנזכר בזוהר. דאפשר דקאי על בנין שהיה מוליד מחוה ראשונה היא לילית קודם הנסירה וכן מוכח מאו' עד דאתאת חוה ואתקין לה וגו':

אפוד וחשן אחור וקדם הוו. הנה היו כאן ב' פעמים אחור וקדם הא' המעיל כולו תכלת לשון כליון ואינו בגד שלם פנים אל פנים והוא סוד בריאה הא' באדם הראשון הגרועה שהיו אחור וקדם וכן המעיל שאחור וקדם נעשו יחד ולא יקרע. אמנם חשן ואפוד נעשה כל א' לעצמו וחוזרים ומתחברים מורים על זכר ונקב' כל א' לעצמו ומתחברים פנים אל פנים ועם היות שהלביש' הם פנים ואחור לא סגי בלאו הכי להראות על הנקב' אחור והזכר פנים שמשתלמים ומתאחדים יחד והם סוד הבריאה אחר הנסירה שהיתה פנים אל פנים והיינו דמסיק ואתקין לה קב"ה וגו' והיינו ויברך אותם באותה שעה הראויה לברכ' וזווג והיינו סוד חשן ואפוד כנזכר ולזה כד כהנא הוה אתלבש בהו היה מור' הבריא' על תקונ' קודם חטא אדם הא' דהיינו דהו' דמי בדיוקנא עילא' ולז' הוו אנפוי נהירין מפני שהי' מור' על מציאות האצילות בכל בחינותיו ומאיר מאור עליון בסוד החסד השואב אור מהבינה והיינו פני הכהן ואתוון בלטין שהם סוד מציאות הנשמות העולות מלמט' בהתעוררות מצותם ותורתם של ישראל וסלקין לעילא להקשר במציאות עליון בסוד מיין נוקבין דסלקין לגבי דכורא וכדין הוו ידעי מלה תשובת שאלתם מלמעל' דומ' לנבוא' הנשפעת: תקונא דחושנא שהוא תקון הזכר ותקונא דאפודא שהוא תיקון הנקבה כחדא מתקשרן בסוד ויבן ה' אלדי"ם את הצלע אשר לקח מן האדם ויביא' אל האדם והיינו פני' אל פני'.

ואע"ג דתקונא דדא לאו איהו כתקונא דדא והיה ראוי שאחר שאחור מצוייר כקדם שיהיה האפוד דומ' לחשן ואינו שאין בו ד' טורין אבן וכיוצא עכ"ז כולא ברזא חדא ודומ' לאחור המצוייר אלא שלא היה צורך הדיוט לפרט הדברים כ"ב ומור' על מציאותם רזא חדא קשורם דא בדא לאתאחדא חושנא באפודא דהיינו קשר המ' בת"ת בארבע עזקן דהיינו ד' מחנות ד' חיות שהם המעלים סוד השיר וההתעוררות להקשר זכר ונקבה וכבר נודע שקישוט השכינה בנערותי' שההיכלות עולות בסוד התפל' ונקשרות זה בתוך זה עד שנכללים בד' חיות שהם בהיכל הרצון ד' עזקן ודאי ועולים ד' אופנים הם סוד המדורין ונקשרי' בד' היכלות הנז' שהם סוד החיות ונקשרים אלו באלו ומעלים התעוררות אלו באלו ונקשר הכל בהיכל קדש הקדשים ששם הם ב' כרובין מטטרו"ן ראש לחיות סנדלפו"ן ראש לאופנים דהיינו יצירה עשי' יחד דהיינו טבעות חשן ממשלת היום טבעות האפוד ממשלת הליל' ונקשר הכל יחד וכל זה ע"י התעוררות התחתונים כולם כאחד וגורמין קישוטים דשכינתא להתייחד למעלה והיינו בסוד פתיל תכלת שהוא סוד תפלת ישראל ותורתם הקושרת ממט' למעל' בסוד קשר וייחוד ההיכלות בתפלה והיינו רמז ארבע עזקן דאתקשר בהאי אתר ובהאי אתר ד' חיות וד' אופנים אלו לחשן ואלו לאפוד כנז':

ואינון רזא דאינון רחיכין דמתקשרן בהאי סטרא דלתתא לאינון דלעילא לא העליון בתחתון אלא התחתון בעליון וכלהו איהו ברזא וגו' כנז':

כתיב בראשית וגו' דהא כלא כגוונא דא אתעביד משכנא כלו' ככל מעשה שמים וארץ מעשה המשכן והענין כי מעשה העולם התחתון דומה לעליון וז"ש דעלמא תתאה כגוונא דעלמא עילאה והיינו בבחינת העולם בעצמו שמים וארץ וכן פרטי המינים אשר דרים בארץ דומין לדרים למעלה וז"ש וכל עובדוי דעבד כגוונא דלעילא. והנה המשכן ג"כ בו ב' בחינות המשכן והכלים הדרים תוכה כגון ארון ושלחן וגו' וז"ש הכי נמי משכנא כל עובדוי שהם מעשים שנים כנז' אינון כגוונא דעלמא עילאה והענין שהוא גשמי מזהב וכסף וגו' ובמעשיהם ותקונם בחכמה גדול' היו דומים לעולם העליון כדי שימשך שם רוחניות גבוה מה שאין כן בעוה"ז התחתון שהוא דומה לעליון כנז' אבל אין עולם העליון יורד לשכון ולהתלבש בתחתון כלל אלא זה למעלה וזה למט' אמנם במשכן שנעש' בחכמ' דומ' לעולם העליון ומוריד כח הרוחניות העליון למט' בגשמי בענין שהיה במשכן סוד העוה"ז מצד חומרו וסוד העולם העליון מצד צורתו כנז' וז"ש רזא דא כל עובדין דמשכנא כלהו עובדין ותקונין דלעילא ותתא ונשתנ' מעשה משכן ממעשה עולם שהשכינה שורה במשכן בעוה"ז שהוא זוית א' מהדירה שהשכינה שורה בכללות העולמות בדיורין עילאין ובדיורין תתאין ולזה צריך שיהי' בו במשכן כללות כל הדירה השלימה. וימצא דירה לשכינה דומה לדירת המשכן ג"ע לתתא איהו כגוונא עילא' וכגוונא תתא' כללות מעשה עולם בו ורוחניות עליון מתלבש בו והא כיצד שהעוה"ז גשמי ורוחניותו ולבושו הוא ג"ע תחתון וכמו שאין אבר בגוף שאין נפש מתפשטת בו כך אין בעוה"ז חלק אבר שלא יהי' בג"ע שהוא נפש רוחנית לעולם וז"ש כל דיורין היינו מולם וכל דיוקנין היינו הדרים בו בעלמא כלהו תמן ועם היות שהעוה"ז נסתר מעשהו מבני אדם צדיקים שבג"ע מכירים בו מפני שמסתכלים בחלקי ג"ע ומתפשטים בו ומשתעשעים בהשכלתו והשכלת סבותיו וקשרו בעולם העליון:

ת"ח אי בגין וגו' יר' ניחא שיאמר שאו מרום עיניכם וראו אבל אינו כך שהנעלם אינו מושג בהסתכל במעשה השמים וצבאם א"כ מאי שאו עיניכם וראו.

מאן דבעי לאסתכלא ולמנדע בעובדוי דקב"ה אל יסתכל בבריות התחתונות שאפי' שיש בהם חכמתו יתברך היא ידיעה גרועה מפני שהם הווים ונפסדים אלא יזקיף עינוי לעילא ואל יאמר שהם מעטי המינים מן התחתונים שגם למעל' רבים אין מספר והיינו דקאמר קרא וראו שיש מינים שונים להתפשט הדעת בהם וז"ש ויחמי כמה חיילין וכמה משריין שהככבים הם חיילים חיילים מהם מהכבוד הא' וב' עד ז' זה גדול מזה ותימרון מאן ברא אלין על צד הפלא על חכמת היוצר:

אתר דקיימא מרום היינו הבינה נקשרת בחכמ' ששם הרים והיינו מרום עיניכם וראו מי כלו' גניז וסתים ולא ידיע גניז בחכמה סתים בבינה לא ידיע בדעת וקיימא תדיר לשאלא היינו מ"י מפני שאינו מתפשט למטה כדי שיצא מתורת שאלה וז"ש בגין דלא אתגליא ההוא אתר ועכ"ז גילוי קצת היא כיון שיפול בו שאלה וז"ש ההוא אתר שהרי מורה באצבע עליו והיינו גניז וסתים שבבחינה שמושג הוא כענין שנגנז ונסתם שנודע ולא הושג מפני שנתעלם כנזכר:

המוציא אין הכוונה על זריחת חמה ולבנה ומזלות שלא יצדק לשון המוציא במספר וגו' מפני שהם זורחים בגלגל כל א' וא' כפי גבול עלייתו אלא המוציא בעת בריאתם ולהכי שייך במספר וז"ש מאי המוציא אלא הכוונה דההוא אתר דאיהו טמיר וגניז אפיק כלא וכיצד יצא הנגלה מן הנעלם ברזא דקול דנפיק מגו שופר וכפי אשר יוצא מתפשט נשמע ומתגלה ועם היות שהוא בסוד הת"ת הנעלם והחיילין הם למטה עכ"ז ההוא קול איהו קול חיילין עילאין שהם המחנות מרכבות אצילות הספי' שהוא סוד הת"ת שבו מדת ו' קצוות ושיעור קומתן ובו נמדדין וז"ש דחושבנא דכלא ומשם נמשך להעשו' על ידו מדה למ' ומספר ושיעור וז"ש ומתמן אשתכח רזא דמהימנותא עילאה שהיא הה' הנקשר' בכל אינון סטרין דהיינו שהמ' נגדיית לכל בחינות הת"ת כנודע עד דנגדין דרגין עוד מאצילות אל בריאה בסוד כסא ומכסא ליצירה שהם ההיכלות ומשם לעשיה ומשתלשים המדרגות עד הרקיעים אלו וז"ש ואתמשכן לתתא ואתפרשן יפרדו ויתפשטו החיילים בעולם הפירוד למינים עד אין הכלית ועכ"ז כלהו קיימין בחושבנא ואיקרון בשמא: מרוב אוני' וגו' יר' צרכי התפשטות הכחות יהיה לימין ולשמאל ובעלי ימין הם רוב אוני' גדולת הכח והיינו שמצד ימין גדלים והולכים אמנ' מן השמאל מוסיפים כח ואומץ מחוזק הגבורה משתי בחינות אלו לא יעדר שום א' מהם וז"ש סטרין דנגדין מתרין עברין משתי מדות אלו לא יעדר ולא יתעלם שום א' מהם שהכל מתנהג על פי הנהגת ב' מדות אלו או ימין או שמאל או קו האמצעי הכלול משניהם. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. ת"ח אפוד וחשן אחור וקדם. הענין כי הנה הכהן רומז לת"ת ומ' כי זכר ונקב' בראם בגוף א' ופני הכהן ולבו מורים לת"ת ולזה היה מתלבש בחשן סוד החיות ואחוריו למ' היה מתלבש באפוד סוד האופנים והנה היו ד' חיות וכנגדם ד' טבעות בד' קצוות שבהם מחוברים החשן עם האפוד והיו נדבקים ג"כ החיות והאופנים ואז נדבקי' ג"כ החשן והאפוד ת"ת ומ'. עכ"ל: