אור החמה על ספר הזהר ב:תס

אי הכי דלא מתפרשן וגומר אי אמרת בשלמא כדס"ד מעיקרא משום דהוה ס"ד כי חשן ואפוד יהיו במ' שניהם ויקרא חשן המשפט המתייחד במשפט ועם היות שהכתוב אומר ולא יזח החשן מעל האפוד היינו שהם שתי בחינות במ' חשן ואפוד ועכ"ז אין ראוי להפרידם אמנם אם הם נפרדות מי שיתפוס באפוד אינו מפריד שהרי הוא תופס בחינה א' מהמ' ולכך אפוד ירד בידיו שתפס בחינ' א' אלא השתא דפרשת דחשן ואפוד ת"ת ומ' והשתא לא יזח החשן טעמא משום דכתיב מפריד אלוף א"כ מאין אפוד ירד בידו וגומר ואלו חשן לא קאמר ועם היות שהיה דוד שואל ואין שואלים אלא בחשן וכתיב ויאמר דוד אל אביתר הגישה נא את האפוד וגומר הוה ס"ד דאותה שאלה לאו באורים ותומים היתה אלא ברוח הקדש ודחיקא לי למימר דלאו אדעתיה האי קרא. ועי"ל דהוה ס"ד דודאי חשן ואפוד היה לו לדוד ומה שאמר הגישה האפוד מפני שדוד הוא השואל פניו אחורי הכהן והיינו האפוד והיה שואל או שמא דרך תפל' היתה שאלה זו וצוה שיתלבש הכהן באפוד להתקדש כמו שאין שואלין אלא לפני הארון דכתיב לפני ה'. כל מה דאיהו חשיב שהחשן הוא בסוד שם יהו"ד הנעלם שאינו נזכר אלא ע"י שם אדנ"י ולכן לא היו מזכירין חשן אלא אפוד לכבוד הנעלם ומתלבש הנעלם בנגלה ובהזכר הנגלה נזכר הנעלם שזה בתוך זה הוא והשתא ניחא שעם היות שהחשן נזכר פעמים רבות ואינו נעלם כ"כ סוף סוף כדי לרמוז הייחוד לא נזכר אלא האפוד וז"ש וע"ד אדכר מה דאיהו באתגליא יתיר כלומר נגלה הוא החשן גם כן שהרי הכהן היה לובשו בגלוי אלא שזה נגלה יותר ומורה יחוד זה מתעלם בתוך זה:

ובג"כ שמא עילאה וגומר הענין שמציאות החשן אותיות יהו"ד ורוחניותו רוחניות שם יהו"ד שהם היכלות לצורות הדקות העליונות וכמו ששם יהו"ד אינו נק' אלא בשם אדנ"י כך שם אדנ"י שהוא אפוד הוא ראוי ליזכר ויתעלם בתוכו החשן וא"ת למה נמצאו אותיות יהו"ד וכן חשן כיון שהם נעלמות יהיה נמצא אדנ"י ואפוד לבד לז"א שאם לא היה נמצא כלל אלינו לא היה מתעלם בתוך שם אדנ"י וכן חשן אינו מתעלם בתוך אפוד אמנם עתה שישנו במציאות מורה דדא באתגליא ודא בסתירו תוך המתגלה. ועכ"ז אין הנדון דומה לראיה שהרי החשן נזכר כמה פעמים ושם יהו"ד אינו נזכר שום פעם לז"א שישתוו הענינים בבחינת שהאפוד הוא הנזכר והחשן נעלם בתוכו וז"ש וכל מה דאתגליא איהו אדכר לעלמין בין בחינת אפוד בין בחינת אדנ"י אמנם בבחינת המתעלם דהיינו שם יהו"ד ושם חשן אינם שוים כי חשן יש בו גילוי אמנם שמא דגניז איהו יהו"ד ולכך א"א להגלות כלל כמו חשן שיש בו גילוי קצת:

שמא דאיהו באתגליא איהו אדנ"י ולכך אפי' במקום שנכתב שם יהו"ד נק' אדנ"י ואין שם אדנ"י נרמז שם כמו חשן ואפוד ששניהם שם ואנו מזכירין אחד מהן אמנם כאן שם יהו"ד הוא הנכתב ושם יהו"ד הוא הנקרא וז"ש וע"ד אכתיב וגומר ואל תתמה דכל אורחי אורייתא הכי הוא אתגליא בתורה שבע"פ ואסתים בתורה שבכתב וראה רוב דיני התורה ומצותיה הם בתורה בהעלם ופי' על דרך אחרת נגל' ותורה שבכתב העלימה דרכם ותור' שעל פה גלתה אותם. וכל מילי דעלמא הנמצאים הם הויות נגלות ולהם הויה מתעלמת מתלבשת בהם וכן עלמא דלעילא יש להם מציאות נגלה ובתוכם מציאות נסתר וע"ד זה שמות יהו"ד אדנ"י וכן הלבושים חשן ואפוד כנזכר:

פתח ואמר וגומר הגידה וגומר ברזא דחכמתא כי כל לשון הגדה שבמקרא יש בו סוד ועכ"ז שאלתם בנגלות אי מזרעא וגומר והענין כי הנס יהיה ע"י ב' דרכים או הטבע יכנע מעצמו כענין הים ראה וינוס מטעם שהוא עשה כנגד הטבע שהיה בחור והכניע טבעו א"כ יכנע הטבע מפניו ויעשה נס או ע"י מלאך יהפך טבע לפי הצורך וזה הוא כנגד יעקב שהי' צדיק מלאך להקב"ה ועושה עבודתו א"כ יבא מלאך ויעבדהו והיינו שאמר לו כאשר למי וגומ' רמזו לו על שני דרכי הנסים האלו דהיינו שיש לך זכות אבות ואם מזרע אלו אתה אין צריך עוד חקירה ואם לאו צריך לחקור עליך בד' דברים הא' מה מלאכתך שמא אומנותך אומנות לסטים וכיוצא שעונך גורם לך הצער הזה. הב' מאין תבא שמא מצד אבותיך היו חייבים כרת ובאת אתה לידי מדה זו. הג' מה ארצך שמא אפי' שתהיה כשר אתה ואבותיך העיר נדונית אחר רובה והיא נתחייבה ואתה נכלל באותה גזרה. הד' אי מזה עם אתה ואתה נדון אחר עמך. והנה ארבעה אלה תשובתם קשה מפני שהגוזל את הרבי' תשובתו קשה וכן מי שנתחייב מצד אבותיו או ארצו או עמו מה יועיל תפלתו זולתי אם הוא ישראל שתשובתו תמיד עמו והוא ג"כ נצול מארבעה דברים אלו ולז"א לו תחלה כאשר למי וגומר:

אינון לא שאילו ליה אלא מלה באתגליא כלומר דברים שאינם של סוד ואפי' דברים אלו שאלו על צד החכמה וההסתר שלא פרטו לו הדרושים אלא על דרך הרמז וז"ש ובאתכסיא למנדע שהגדה נסתרת ידעו מה ענינו ואיהו אתיב לון שלא באתגליא שיספיק שיאמר מזרע יעקב באתי והוא השיב עברי אנכי רצה בזה מההוא זרעא דאברהם באתי שלא חשיב מיתה לכלום כנגד רצון בוראו וז"ש דאקדיש שמא דמאריה בכל יומא ומסר עצמו על קדושת בוראו בכל רגע כאו' ויקרא שם בשם ה' אל עולם וכיוצא: ואת ה' אלהי השמים אני ירא ועבודתי אל אל אשר בידו התשוע' והוא מהפך המערכות אני ירא וגם הטבע משועבד תחת ידו אשר עשה את הים ואת היבשה וגוער בים ויבשהו והופכי הצור אגם מים ואו' את ה' שהוא בעל הנסים השודד הכחות התחתונים שהם באים משם אלדי"ם הכבוש תחת שם יהו"ד כנודע ולזה אתיב לון כולא באתגליא וגומר:

כיון דשמעו שמא דקב"ה השם הנסתר שעושה ופועל כל הנסים מיד דחילו וז"ש בגין דכולהו הוו ידעין וגומר, תו אמר לון דאיהו ערק וגומר יר' שיש לו דרך להבריח עצמו מהנבואה וז"א כי ידעו האנשים כי מלפני ה' הוא בורח ע"י היותו לחוץ כי הגיד להם דרך חכמת הנבואה שא"א להתנבא אלא בא"י:

וע"ד אמרו ליה מה זאת עשית דאנת ערקת וגומר כי באמת בורח הוא מהנבואה וז"ש ולא עברת פקודוי בנבואה ועם היות שבערך ההשפעה כתיב אנה אלך מרוחך וגומר בערך הנבואה אפשר לברוח וגומר והפלא בשאלתם חכמה כזאת לעובדי ע"ז גם תשובתם אליו גם יראתם מהקב"ה יותר מדאי גם לזה צריך ידיעה רבה ותירוץ כל זה באו' ת"ח וגו' שכיון שנתגיירו היתה הכנתם קרובה ודעת צלולה היתה בהם ומטעם זה גלה להם הנביא מה שגלה שראה בנבואה אותם מוכנים להתגייר על ידו כאו' אתו לגביה וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. מיד הירדן יסוב לאחור הכוונה כי סוד הירדן הוא יסוד וכד ראה ארון יוסף יסוב לאחור כי גם הוא יסוד כנודע. והנה אנשים אלו היו סמוכי' לנינוה וידעו כל מעשי נסים שבמצרים ולהכי שאילו בחכמתא כל הני מילי. עכ"ל: