אור החמה על ספר הזהר ב:תנט

ונאספו שמה כל העדרים הם י"ב שבטים ועם היות דכתיב והנה ג' עדרי צאן רובצי' עלי' כך הוא הם ג' מלמעל' וי"ב מלמט'. וגללו את האבן הבאר הזה פעמים יש בו מים רבים עד שאין צריכים העדרים לגלות שכינה מעל פי הבאר אלא היא דולה ומשקה אמנם כאשר הוא סוד הגלות והמים מועטים שכינה גולה עם העדרי' כאו' צאי לך בעקבי הצאן ורעי והיינו וגללו את האבן ומגנדרין ית אבנא שהם מושכים אותה עמהם בגלות ולכך יש לה ב' שמות בגלות היא נק' אבן בחן ודאי שהיא מבחנת את ישראל וצורפם בגלותם. ובגאולה היא נק' אבן ישראל שהיא נקשרת עם ישראל למעל' וכתיב בגאול' והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה דהיינו ופדויי ה' ישובון וגומר וכתיב והלך לפניך צדקך. ועל שמה שהיא אבן או אבן למט' בגלות על י"ב אבנים תתאין או אבן למעל' נק' בי"ב אבנים עליונים וכל הבחינות עליונות ותחתונות אבנים ודאי ואל תתמה על הענין שהרי כמה אבנים לאבנים בחינות פנימיות אלו בתוך אלו: אית אבנין יסודי ביתא הם מהחכמה ולכך ויסיעו מלמעל' למט' אבנים גדולות מצד הגדולה אבנים יקרות מצד החכמה ליסד את הבית בחינת י' שבה אבני גזית שיורדים דרך הבינה והשמאל עד המ' שהיא לשכת הגזית מצד הדין. ואית אבנין שהם עילאין מצד הבינ' יקירין מצד החכמ' ואלו מתחלקות למט' מחכמ' ובינ' לי"ב דהיינו ד' סדרין יהו"ד תלתא לכל סדרא יה"ו ביודי"ן ובההי"ן ואלפין לד' רוחי עלמא דהיינו י' דרום ה' צפון ו' מזרח ה' מערב: כגוונא דא אינון ד' דגלים דהוו במדברא שהם היו בסטרא דיובלא אמנם למטה בשמטה הם הבנים אינון י"ב שבטין ולא היו עושים דגלים בא"י מפני שהיו במ' למט'. אמנם וכלא רזא חדא שהם מציאיות למדה אחרונה בכל מקום מושבה:

ות"ח בשעתא וגו' הכרח שכולם מציאיות המ'. ולביש לון בחשנא בי"ב אבנים ואפוד שתי אבני שוהם שהם על כתפות האפוד ו' ימיניים ו' שמאליים ומציאותם למעל' מהבינ' על כתפיו שהם חסד גבור' ולכך הם אחוריים באפוד ודאי כל מה שמשיג בזה הוא כדין שריא עלי' שכינתא מורה שכל המציאיו' אינם אלא בה, ואינון תריסר אבנין גליפין בשמהן הענין הוא סוד הארת הנשמות למעל' והתעוררות וכללותם שם ומשם יאירו ממנה ולמעל' בענין שהם חקוקים מצד מטה באבנים והיינו או' כל שבטא ושבטא אתגליף על אבנא שהם י"ב בחינות במ' וכל בחינה ובחינה מצויירי' בה סוד הנשמות בסוד י"ב פרצופין שנז' בתקונין ובפ' יתרו ומצד מעל' האבנים מאירים ממטה למעלה ויאירו סוד הנשמות בסוד מיין נוקבין כלפי מעלה באבנים וסבת הארתם למעלה הוא מצד הנשמות החקוקות שם ולזה אמר תריסר אבנין גליפין בשמהן דכלהו שבטין כאלו חקיקתם למעל' והארתם בשמות השבטים דהיינו כללות נשמתם שם כנז'. ולזה היו שוקעים השמות מצד בחינתם תחתונה והיו מאירים ממטה למעלה ובולטים וז"ש וכד נהירין אתוון הוו בלטין וגו' והנה האותיות הקבועות בשמות צורות קדושות עליונות בסוד הנשמות והיינו יחס אשר לנשמה בשם כדאמרינן בדיק בשמא וגו' ולזה אותיות אלו היו צורות מתהוות מקיבוץ נשמתם ולא היה בהם אותיות ח"ט להראות שאין פגם וקליפה נאחזת בסוד צורתם העליונה והיו אותם הצורות שלמות אל הייחוד העליון וזה שאמר ובאתוון כולהו לא הוו וגו':

א"ר חזקיה אי הכי כלומר אין אותיות אלו ח"ו רעות שהרי באות ח' חיים אלא שמא גרים בהשתתף אותיות אלו יחד וכיון שזה כן א"כ דוקא אות ראשונה שהוא ח' ראש תיבת חטא ראוי הוא שימנע אמנם ט' אין דין לימנע שהרי טובתה גדולה דביה פתחא אורייתא ראוי שלא תמנע מהשבטים אבל ט' שהיא מסומנת לטובה בין שאר אותיות דאיהי עד טב ותנינן וגו'. בגין דסמיכין ויש לאות ט' בחינה רעה מצד אותה בחינה כשהיא נסמכת לאות ח' גורמת חוזק הקליפה והפגם והיינו ח"ט. ותו וגו' הענין שאות ט' יש לה בחינה טובה נעלמה ובחינה רעה מתגלה ואם תבא בשמות השבטים מזקת בחינתה המתגלה ממה שמועלת הבחינה הטובה הנעלמת. והענין כי השבטים יש להם ב' בחינות הא' בחינה תחתונה והיא בחינת התפשטותם בי"ב ענפים והב' בחינה עליונה מזו היא בחינת אחדותם יחד וכלם באחדות בהשואה גמורה דבקי' יחד ואותה הבחינה נעלמת והיינו בחינת ט' שכלם יחד הם נקראים שבטים שאות ט' מאירה בהם בכלם באחדות אחד והיינו שכדי להשלים האותיות בחשן היה כתוב שבטי ישורן ושמות ג' אבות ובין כלם ע"ב אותיות והכלל כי ט' כללם יחד: ולאו נהירו אשתכח וגו' והיינו טעם אל אות ט' מפני שי"ב שבטים הם במ' והמ' אינה מאירה אלא מנקודה הדביקה ביסוד דהיינו ט' שהוא היסוד תשיעי המאיר בתוכה והיינו עוקץ היסוד הנכנס בתוכה והיא נעשית לו אכסדרה שאורה רב והיינו או' והוא נהירו דההוא נהורא דגניז וטמיר וגו' שאינו מאיר אלא ע"י היסוד והיינו לא ימנע טוב לצדיקים ההולכים בתמים בסוד התהלך לפני והי' תמים דהיינו הברית ודא איהו נהורא דכלהו שבטין יחד הראוי אל בחינת אחדותם בנקודה האמצעית כנזכר ואם כן היאך יחקק הנקודה הזו בשום שבט שהי' מורה פגם בשאר השבטים. ותו דכלהו תריסר וגו' דהיינו שא"א לרשום אות ט' בשמות השבטים שהוא השורש הנעלם וא"א כלל להגלות אלא ע"י כללותם יחד מפני ההעלם:

ת"ח כל הני ירצה כלם יחד נאחזים ביסוד והם במ' מפני שהם עומדים באות ונס מצד היסוד הנק' כן גם נאחזים בחסד דהיינו בחינת היסוד בחסד ולכך כלהו כד הוו נהירין דהיינו אור לכלם יחד מהיסוד כדין כהנא רבא מהחסד הוו נהירין אנפוי דהיינו פני החסד הנאחזים בבינה ובזה היה נשפע האור למטה מי"ב בחינות י"ב הנהגות אל החוץ ולזה ואתוון נהירין ובלטין לאשתמודעא לבד כי בליטת האותיות לבד מורה שהיו מקבלים ממקום שקיעתם ומגלים מה ששואבי' לחוץ וכד הוו נהרין אנפוי דכהנא היה מורה על יניקתם האור הגנוז דרך החסד אמנם אם לא היו פניו מאירות והיו האותיו' בולטות היה מורה על יניקתם שלא מצד הכהן אלא מצד שמאל ולא היה לטוב השפעתם ובדא אשתמודע כהנא אי זכאה הוא אי לאו ירצה כי סבת יניקתם לטובה היה תלוי בכהן כי כאשר היה כשר ונוסף על כל כשרות היה תלוי באות ברית אם היה כשר בו שלא פגמו כלל כדי שיהי' בסוד אות ט' על תקונה אז הוא החסד המושך אור מבינ' ופניו מאירי' באבנים. וע"ד כלא איהו באת ניסא אפי' אחר שנתקן החשן הארתו דק ופעולת אותיותיו באות ונס על פי הסוד הנזכר:

ר' אבא וגומר הא דכתיב אל חשן המשפט מורה על הת"ת את האורים מורה שהיה ענין בפני עצמו ואם כן צריך לדעת איזה מקום הוא אורים ותומים ובזולת זה תנינן בענין אורים ותומים דנהרין דאשלימו מורה על שני ענינים בשני מדות וגם זה צריך ביאור להודיענו והיינו או' תו אנן וגומר א"ל ודאי להכי איהו וגומר כללות דבריו שהם ב' בחינות בחשן בזולת מה שהן חשן ואפוד ת"ת ומ' והם לקבל אורים ותומים א"כ אורים ותומים אינם ממש חשן האפוד אלא חשן ואפוד הם לקבל אורים ותומים ורזא דתפלין וגומר מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב: לא הוו תרין אתוון ח' ט' בגין וגומר ענין ח' ט' אבאר לך כי הלא טוב הוא יסוד לפי שבו נרמזת אות ט' טמיר וגניז וכל אור העליון שבחסד גנוז ביסוד לצדיקים והנה כד האי את ט' אתחברת באת ח' רזא דהוד ירך שמאל כדין אתעביד ח"ט דינין משמאלא ולהכי ב' אתוון לא אשתכחו בשבטים ועוד דכל י"ב שבטים נפקי מאות ט' מיסוד והוא אפיק לון. והנרא' מכאן כי בכל אותיות החשן לא היה אותיות ח"ט הפך מן האומר כי היו שם אותיות האבות ושבטי ישורן והרי יש בהם ח"ט ואולי על אותיות השבטים דוקא קאמר: