אור החמה על ספר הזהר ב:מה

אלין ד' עמודים דארעא סמיכא עלייהו וגומר. תבין ענין עמודים וענין ימים הם עמודים מצד הת"ת וא"ו על ראש העמוד והיינו ווי העמודים והיינו סוד העמודים אמנם מצד הבינה שהיא י"ם בתוכה הם נעשים ימים והם ז' ימים שהבינ' מכללם והיא ים כנרת מל' כנור שהיא מושכת בשירי' וזמירותיה השפע מלמעלה ואו' ושלטא עלייהו לא בערך שהיא תשלוט עליהם ממש אלא לגבי התחתונים היא שולטת שאין שום א' יכול לעלות לשאוב אלא ע"י:

א"ר יהודה וגומר כלו' סוף סוף לשון שלטת מורה שהיא מולכת עליהם לזה אמר לא תימא דשלטא עלייהו אלא אימא דאתמליא מנייהו דהיינו שהיא מתמלא' מהם להשקות התחתונים ואינ' שואבי' אלא ע"י כשהיא מלאה ומאן אינון נהרות וגומר הענין כי נהרות אלין דקאמר הם שש קצוות שהם נשאו נהרות קולם וגומר והם נקראים נהרות מצד החכמה והבינה דהיינו הבינה נהר יוצא מעדן וגו' בענין שהם ימים מצד הבינה בעצמה והם נהרות מצד החכמה עם הבינה ולז' מצד ימים יסדה לבד אמנם מצד נהרות יכוננה דהיינו רב שפע וברכה כונניות גדול:

ת"ח האי ארץ וגו' הענין היא נקראת ארץ יש' נראה שיש לה יחס גדול להיותה לשם יש' ויעקב נקרא יש' כי מצד שם יעקב הוא למטה אמנם מצד שם יש' הוא למעלה בת"ת בעל' דמטרוניתא א"כ אמאי לא שליט בסוד ההנהג' והמחז' כמש':

גליון נטל ביתא וגומר לא פי' מעשות וזה לפי שלא שמש אלא בז' נערותיו בפ' ויצא קנ"ב ב' ופ' ויחי קל"ו ב' עכ"ל:

נטל ביתא וגומר שהעמיד ע"י פריה ורביה י"ב שבטים שהם י"ב בקר לקיומא מרכבתה בתחתונים והיינו מדרגת יעקב שתקן בגשמי הרוחני אמנם משה ע"ה רוחני דבה וייחודו רוחני תדיר ושביק דלתתא הרמ"ק זלה"ה:

וארא אל אברהם וגומר א"ר חייא תושבחן דאבהן וגומר ירצה משובח שבאבות ירצה שיש לו שבחי שבאבות הקודמים ושבח עצמו וכל מה שהוסיף בשבח שלהם אתה מוסיף בשבח שלו שהוא נין שלהם גם כי הוא מוסיף עליהם מצד עצמו שמטתו שלמ' והוא מרכב' אל קו האמצעי ולכך הוא שלימו דכלא בכולהו כתיב אל אברהם וגומר כלו' באו' אל אברהם מורה שהיה עליו גילוי שכינ' קשה שעדיין אין חזון נפרץ אלא בו התחיל וכן ביצחק מפני מניעת החצונים אל יצחק כאלו בו היה ג"כ התחיל אמנם יעקב היה הגילוי שכינה אליו בלי טורח כאלו כבר חזון נפרץ זמן רב ואל יעקב מוסיף על פתיחת השער יותר. ואמר יתיר מכולהו שהוא שקול כשניהם יותר דהיינו מכולהו משניהם יחד

ועכ"ד לא זכה וגומר היינו פי' הכתוב וארא אל אברהם וגומר ואל יעקב שהוא עיקר ושלמות ועכ"ז ושמי ה' מור' תוכח' יותר למשה על שהקש' לדבר למה הרעות שאם לא כן מה ענין שבח האבות ויעקב יותר הנה:

וגם הקימותי היינו טעם הכתוב וגם נאחזו במדה עליונה ביסוד מפני שנימולו עם היות נבואתם באל שדי נאחזים היו ביסוד שהקמותי את בריתי אתם לתת להם וגומר דכל מאן דאתגזר ומעביר הערלה ירת ארעא מלכות והנה הבחינות הם רבות הא' הוא כללות האומה בקיום המצוה זוכים ליותם צדיקים דרך כלל במצוה והוא או' כל מאן דאתגזר איקרי צדיק שנא' ועמך כולם צדיקים שהם מחזיקים באות ברית ולכך לעולם יירשו ארץ תהיה שכינה דבקה עמהם. אמנם אל היחידים לא נאמר פלוני צדיק זולתי אם נזהר שלא יחטא בה מה שאין כן ברבים שכללם יקראו צדיקים מפני שלא יפגום חטא הא' אל הרבים אבל היחיד צריך שמירה וז"ש כל מאן דאתגזר ונטיר האי את קיימא איקרי צדיק אמנם לא שיקרא פלוני הצדיק אלא נאמר פלוני מהו צדיק הוא שמעולם לא חטא באות ברית אמנם המוסיף שהוא בא מעשה לידו ושמר שלא חטא זהו ענין לעצמו וז"ש ת"ח מן יוסף דכל יומוי עם היות שנמול ולא חטא מפני שהוא יחיד לא אקרי צדיק עד דנטיר במעשה אשת אדוניו ולא חטא ואז זכה כיון דנטיר לה איקרי צדיק ר"ל יוסף הצדיק מכאן נקיש אם יוסף לזכות לשם הצדיק צריך מעשה:

ר' שמעון וגומר ואדבר מבעי ליה ירצה כי העיקר הוא הדבור כי כמה פעמים נאמר לישראל וכבוד ה' נראה בענן א"כ למה נאמר וארא דמשמע שלא היה להם אלא גילוי שכינה לבד. ור"ש פי' הפך ממש ואמר כי הנבואה שהוא בדבור בלא גילוי אינה במעלה כ"כ וזוהי מעלת אדם וקין ונח וכיוצא שלא היה להם גילוי אלא דבור לבד. אמנם נבואת הנביאים הכשרים הוא בהשיגם בכבוד העליון בהדבקם שם ומסתכלים שם מה שאין עין השכל יכול להשיג. והנה יש למעלה ב' מדות הא' שם ה' והב' שם אדני והם הם הגוונים ירצה כחות עליונים ופעולות פועלים פעולת ההנהגה. שם אדני הוא כח אלהי פועל בתחתונים כל מציאות הנבראים וחיות' ושפעם והיינו מה שהיו משיגים הנביאי' אפילו לא יתנבאו נבוא' לדור אלא הם מעצמ' מתנבאי' ומתבודדי' ויודעים קשר העולמות וכח שם אדני המתפשט בהם והיינו גוונין דמתחזיין וזוהי עיקר הנבואה שהוא סוד השגת האלהות בדרכי פעולותיו ורוחניות המתלבשות בפעילות ואין השגה באל ית' יותר מזה כי המשיג והמתדבק הוא דבקותו באלוה ובני נשא לא ידעין שמעלין בדעתם שסוד הנבואה הוא הגדת העתידות ולא ידעו ולא יבינו כי הגדת העתידות הוא פרי הנבואה לא עיק' הנבוא' ולז' אם ידבר האדם הנבואה ולא יתדבק בגוונים לא השיג כלל ואם ישיג אף אם לא ידבר אליו דבור הוא דבק באלוה ולזה כל הדורות הקודמין לאבות שנא' בהם דבור לא השיגו הגווני' דאתחזיין והראיה הנחש שנא' בו דבור בלי השגה ולא זכה בהו בר נש עד דאתו אבהן וקיימו עלייהו והשיגו סדר מדרגות בריאת עולם מנקודה אחרונה עד מדת המ' והיינו גוונין דאתגליין והיינו וארא מעל' נוספת על הדבור כדפי' וזה אמר ומאן אינון גוונין דאתגליין אל שדי והיינו המ' שאמר לעולמו די המספיקו כדי צורכו דהיינו כל צורכי הנהגת עול' התחתון אמנם יש דרך נסתר ונשגב מזה והוא שם יהו"ה המתלבש בשם אדני שדרך אורו וכחו המתפשט בפעולות נפלא ונעלם מהשגת הנביאים כלם ולא הושג זולתי למרע"ה והם גוונין דלא אתחזיין ועוד יש כח מתלבש בשתיהם כי כמה פנים לפנים הנוראים ועליו שאל משה הודיעני נא את דרכיך והנה אלין גוונין דלא אתחזיין הנז' לא קאים עלייהו אינש בר ממשה שמדרג' נבואתו להשיג אורות יהו"ה בתוך הפעולות שהם בשם אדני והיינו ושמי ה' דהיינו מעלה זו לא נודעתי ואו' לא אתגלתי לון וגומר לרמוז כי הם היו יודעים סוד הייחוד ואור הנסתר המתעלם כי שם יהו"ה שבתוך אל שדי מדבר עמהם והדבור היה יוצא מפנימה אמנם לא היו מסתכלים בו והיינו אומרו לא אתגליתי לו בגוונין עילאין ולזה לא אמר לא דברתי עמהם אלא לא נודעתי דהיינו שלא הכירו בו כמו שהכירו באל שדי כנזכר:

ואי תימא וגומר ירצה למה לנו לפרש לא נודעתי ר"ל לא נראתי יהיה משמעו לא הוו ידעי בו מציאות כלל אלא בשם אל שדי לז"א אלא הוו וגומר כלו' כי ענין זה תימה כי כמה פעמים היו האבות מזכירים שם יהו"ה ובלי ספק הוו ידעי מגו אלין דאתגליין והענין שהיו משיגים שיש אור גבוה פועל ומאיר בתוך שם אדני או שם אל שדי דכלא חד וא"א לייחס לאבות ענין זה וכדמסיק:

והמשכילים וגומר מלת משכילים הוא נפלא ונשגב יותר מחכם ונבון שהחכם הוא היודע בחכמה שלמד מרבו ונבון הוא המבין דבר מתוך דבר החכמה שלמד. אמנם משכיל הוא לשון שכל אינו מוציא דבר מתוך דבר אלא משכיל על דבר והוא למעל' דבריו מסורים אל השכל ואחר שישכיל המשכיל אינו מדבר אלא משכיל ומצייר הדבר בשכלו ואי אפשר להודע מציאותה ומתיקות הדבקות והנועם ההוא המושג ולא ידעו אלא בעל המדה בעצמ' וז"ש ההוא חכם דיסת ל מגרמי' שא"א לעוררו מפני שהענין הוא בשכל ולא בדבור אלא ההוא חכם יסתכל מגרמיה מילין דלא יכילו בני נשא למללא בפומא אלא הדבר סתום בשכלו ומתענג בהשכל' ההיא הוא לבדו ואלין איקרון משכילים.

דא הוא רקיע וגומר הענין כי מדת משה הוא בסוד הדעת נשמת הת"ת וזהו זוהר הרקיע ר"ל נשמת הת"ת והיינו רקיעא דמשה כמו שיפלא ויתעלם שם יהו"ה על שם אדני כי זוהר זה סוד הדעת יפלא ויעלם על שם יהו"ה בענין שהם ג' מדרגות הא' התחתונה היא מ' בה מאירים שש קצוות ההנהג' בתחתונים במעשה בראשית וקיומם. ותוך זאת היא הב' והוא סוד הת"ת יהוה שש קצוות מאירים אור הנהגת' במלכות והם הנשמה לכל הפעולות שהמלכות פועלת. ובתוך זאת היא הג' שהוא סוד הדעת והו' אור דק כשש קצוות שבת"ת והיינו רקיעא דמשה ר"ל שמשה מרכבה אליו והוא סתים ולא אתגליא לאבות מה שאין כן בת"ת שם יהוה שהוא סתים אמנם מתגלה.

וקיימא על ההוא רקיעא היינו הת"ת שעליו אמר הכ' הרקיע ועל סוד הדעת זוהר הרקיע כדפי'. והקש' א"כ איך יאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע כיון שבזוהר הרקיע אין פעולה נגלית הל"ל כרקיע עצמו שבו הם הפעולות בגילוי לזה אמר ואינון גוונין אע"ג דאתחזיין ביה לא זהרי כזהרא דאינון גוונין סתימין ואפי' שהם סתומים הם מאירים ומזהירים וכחם משובח מאור הרגלים שבת"ת עם היותם בלתי מושג כמו שהמשכילי' באור בלתי מושג בדבור כנז' ג"כ ראוי שיזהירו בזוהר נפלא בלתי מושג מדה כנגד מדה:

ת"ח ארבע נהורין וגומר הם סוד ד' אותיות יהו"ה שבת"ת שהם ד' נהורין המאירים מיני ההנהג' אל התחתונים שהם גוונים שבשם אדני כנזכר ולזה אמר תלת סתימין דהיינו אות יה"ו וחד דאתגלייא היינו אות ה' ופירש פעולת ג' מאורות אלו וא' כי הא' הוא אור י' דהיינו אור החכמה וחסד המתפשט והוא מנהיג העולם להשפיע בו תמיד בלי לנטות כלל מפני חסדיו והיינו נהורא דנהיר סתם שולח אורו ומאירו ואין תנאים כלל: הב' הוא אור ה' ראשונה והיא אור הבינ' והגבור' המתפשטים למטה ואינו כמו אור י' שאין בו ענפים אלא נהורא כזהרא שאינו נהורא דנהיר כעין שורש הפעול' אלא משתנ' נהורא דזהרא והיינו מפני ריבוי הבחי' הוא מזהיר וז"ש ואינון נהורי דהיינו ריבוי אורות כדפי' אל תחשוב שמפני שהם בסוד דין ושמאל יהיה בהם איזה תערובות חיצוני ח"ו אלא בזהירו דשמיא בדכיו דהיינו טהרת החצונים אלא שאורות אלו שבו הם חסד דין ורחמים וז"ש דשמיא דהיינו אש ומים בדכיו שעשו שלום ביניהם האש ומים: הג' הוא אור ו' דהיינו אור הת"ת בעל ו' קצוות והיינו סוד ארגמ"ן כי בו אור החסד מצד מיכאל ובו אור הגבור' דהיינו למט' גבריאל וכן רפאל מצד המ' וכמוהו באצילות וכן אוריאל נוראל מימין ומשמאל בת"ת ולזה כללות ו' קצוות בת"ת יתייחס בשם ארגמ"ן והיינו אור דארגוונא דנטיל כל נהורין: הד' היא אור האחרונ' שבמלכות והיינו נהורא דלא נהיר אמנם בחינתה מתייחדת המ' עם הת"ת מאירה אור העליונות וז"ש דמסתכל לגבי אלין דהיינו ה' מאירה מאותיות יה"ו והיינו ונטיל לון שיש בה בחינ' לשלשתם ואתחזיין אינון נהורין ביה כעשישתא מ' לקבל שמשא ת"ת ואם תשים מראה אל השמש יראה ממש במראה עצם השמש ואינו השמש בעצמו כן שיתראו ג' אותיות השם כולם בה ויתלבשו והיינו הראותם בה ואינם הם עצמם ועת' לפי זה הם ד' נהורין שאם לא כן לא יהיו אלא ג' כדפי': ואלין תלת דקאמר היינו אותיות יה"ו סתימין שאינם מתגלים בהנהגתם אלא ע"י התפשטם ומצטרף מהם ברביעי והיינו אומ' וקיימין על האי דאתגליא ורצו בזה כי לא יסתלקו אלא מהרביעי לעולם שאם יסתלקו נמצא שלא יצטיירו בו כמו המראה שאם יתעלם השמש ממנה לא יצטייר מציאותו במראה כן ממש ענין המ' אם אותיות יה"ו יסתלקו ממנה ויתעלמו לא תאיר במציאות' שבה שכבר נמחק ונסתלק אלא צריך שתמיד יהיו נגדיים לה וזה שאמר סתימין ולא שיסתמו ויתעלמו אלא וקיימין על האי באתגליא וסתימתם מרוב דקותם וגובה אורם אין מי שישיגם והרוצה לראותם יסתכל במרא' וישיגם ע"י האמצעי הזה. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה פי' ג' סתימין הם האבות וחד דאתגליא מ'. ואפש' כי זה יובן מריש סדרא דמדרש שיר השירים בסוד ד' שמות אדנ"י צבאו"ת יהו"ה אהי"ה. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' שבעה עמודים. הם ו"ק והמלכות הדבוק' בר"ת:

דארעא סמיכא עלייהו. מלת על קא דייק שאין הכוונ' על ממש שאדרב' הם עלי' לזה פי' (דמלת על סמך) [נ"ל דכצ"ל במלת על שהוא לשון סמך דעל סמך] ההשפע' היורדת מהם היא מיוסדת:

וים כנרת. היא המלכות כנור של דוד:

שלטא עלייהו. דייקא הכי מדאפקי' קרא ענין סמיכת עליהם מלשון על נשמע מינה תרתי והענין שאע"פ שההשפעות העולמות והז' ימים העליונים באים אליה והיא סמיכא עלייהו כשבאים אליה לצורך התחתונים היא עוצרת אותם ואינה משפעת אותם רק כפי מעשה התחתונים ואם היות שהם משפיעים בשופע היא שולטת עליהם ואינה משפעת רק כפי ראות עיניה:

א"ר יהודה לא תימא דשלטא עלייהו. כלו' אע"ג שדבריך אמת מ"מ לא תימא דשלטא עלייהו דלאו כולי עלמא רזא דא גמירי:

אלא דאתמלייא מינייהו. כי היכי דלא ליטעו עלמא ויאמרו דשלטא ממש ומלת דאתמלייא משמע נמי שהיא כבריכה שמתמלאת מן הנהרות ואינה משפעת רק דרך הצינור הקטן:

מאן אינון נהרות. כלו' אין לומר שהימים והנהרות הכל א' רמז בז' מדות וכפל ענין במלות שונות אלא מאן אינון נהרות:

אלא כמד"א נשאו נהרות קולם וגומר. שהם נהרי הבינ' הנושאי' קולם ת"ת כנז' בתיקונים דף נ"ד והכריח מנהר יוצא מעדן דהיינו הבינה נקרא נהר שיוצא מעדן חכמה להשקות את הגן מלכות ועל סמך אותם הנהרות היוצאות מהבינה יכוננה לארץ הנזכר בפסוק שהוא מלכות כנזכר. וקרא השפעת ז' מדות ימים שאינם מים נובעים אלא מקובצים בים ויש מהם מיין מלוחין ומים מתוקין רמז להנהגת ז' המדות שבא מעט מעט כבור הזה שמימיו מכונסים ומוציאים מעט מעט ע"י דלי וג"כ רמז על שינוי ההנהגות דז' מדות מהם דין ומהם רחמים וכו' אמנם הנהגת הבינה קראה נהרות לרמוז על הנהגת הרחמים כמו מימי הנהרות כלם מתוקים וצלולים גם מורה על ריבוי (שאיבתם) [אולי צ"ל השפעתם] בלתי כלי אלא מעצמם נגררים ורצים שלכך נקראו נהרות מלשון ונהרו אליו כל הגוים: וז"ש כד"א ונהר יוצא מעדן. רמז באומרו נהר מתוק ולא ים מר יוצא מאליו מעדן מקו' העידון והמיתוק כל זה להשקות את הגן והנה בהנהגת הנהרות נקט יכוננה ובהנהגת ז' מדות נקט יסדה יען שהמדה הזאת היא מדת הדין ויסוד' מצד הגבור' ומ"מ ועל נהרות יכוננה שאין לה התכוננות ונחת רוח רק מהשפעת נהרות הבינה הממתקים דיני': ה"ג ת"ח האי [ארץ] ארץ ישראל איקרי. פי' המדה הזאת נקרא א"י ארץ דההוא ישראל דלעילא כלומר שעושה רצון ישראל א"כ יעקב שנשלם ועלה בשם ישראל:

אמאי לא שליט על דא כמש' וכו':

נטל ביתא דלתתא. דהיינו שנשא ד' נשים:

אתקין ביתא דלעילא. מלכות:

בתריסר שבטין. לקבל י"ב בקר אשר תחת הים:

בשבעין (אנפין) [ענפין]. הם ע' שרים כדאיתא בפ' בשלח דף נ"ח:

למללא עמהון בדרגא דא כלומר הגם שהי' מתגלה עליו שם הוי"ה כאומרו וירא ה' אל אברהם וכיוצא מ"מ לא הי' הוא מתגלה עליהם בנבואה ולא היה הוא המדבר כ"א המלכות הנקרא א"ל שד"י: וז"ש באל שד"י מליל עמיה קב"ה ולא יתיר. ושמי ה' לא נודעתי כלומר ג"כ הם לא היו יודעים ששם הוי"ה הי' נסתר בתוכו ומדבר עמו אפי' בהתלבשות א"ל שד"י אלא באל שד"י לבדו והם לא היו מרגישים בהתלבשות הוי"ה בתוכו: א"נ באל שד"י מליל עמיה קב"ה ולא יתיר. כלומר הגם שמדות העליונות היו מתגלים באל שדי עכ"ז הדיבור לא הי' רק באל שדי לבדו: ושמי ה' לא נודעתי להם למללא עמהון בדרגא דא דאיהו עילאה. כלומר ושמי ה' לא נודעתי ולא הכרתי עצמי ממש אליהם לדבר עמהם בהדיא זולתי שהי' ה' מתלבש ומתעלם באל שדי והדבור לא הי' אלא ע"י אל שדי לא ע"י ממש:

וארא אל אברהם וכו' א"ר חייא וכו' דהיא שלימו דכלא ע"ש שמשלים ומכריע בין הקצוות כדמפרש לקמן:

אתוסף ביה ו' לאחזאה דאיהו שלימא יתיר מכולהו. פי' שסוד הו' הוא מכריע בין כל הקצוות ואומר יתיר מכלהו הענין שהעיקר השלימו' הוא להשלים שלום בעולם והיינו הנהגת הרחמים הממוזגים שאז שלום בעולם ויסורים ממוזגים ממרקים גם לא יעשה כלה בעולם משא"כ בהנהגת החסד שיוסיפו לחטא יען שאין הרצועה תלוי' ולא הנהגת הגבורה דלא שבק כלום ומדקדק כחוט השערה. וזהו דאיהי שלימא יתיר מכולהו כי המכריע ישלים יותר מן הקצוות כנז':

ועכ"ז לא זכה וכו'. כדיהיב טעמא לעיל יעקב נטיל ביתא דלתתא וכו':

כדכתיב ועמך כלם צדיקים. על שמלין עצמן איקרון כלם צדיקים דאל"כ הרי כמה רשיעי אית בעלמא:

דאתגזר ונטיר. תרווייהו צריכי דאי אתגזר וטמא אות ברית קודש חוזר ונעשה ערל כדפרשו רז"ל:

ת"ח מיוסף. פי' דמקרא דועמך כולם צדיקי' לא משמע דאתגזרו ונטיר ברית דלאו כל ישראל נטרי ברית ואע"ג דאיכא בינייהו דלא נטרי ברית כלם צדיקים איקרון בדרך הכלל ע"ד הנודר מן הערלים מותר בערלי ישראל לזה הכריח מיוסף דלא איקרי צדיק אלא עד שבא לידו אותו מעשה ונטר ברית:

איקרי צדיק יוסף הצדיק. כלומר הגם שלא נק' בתורה זולתי על מכרם בכסף צדיק וג"כ שם אינו מוכרח שיהי' על יוסף הצדיק מ"מ בפי כל העולם נק' יוסף הצדיק:

ת"ח אית גוונין דמתחזיין. פי' גוונין הם ההנהגות הנהגת החסד תקרא גוון חיוור והנהגת הגבורה גוון סומק וכו' והנה ההנהגות הם ב' בחי' או בחי' חג"ת במקומם ממש הם לא אתגליין ולא אתחזיין או בחי' המתגלית במלכות. וז"ש אית גוונין דאתחזיין ואית גוונין דלא אתחזיין:

רזא עילאה דמהימנותא. כי חג"ת הם עיקר האצי' בענין ההנהג' כי אין הנהגת ג' ראשונות נפעלת ומתגלה אלא על ידם גם הנהגת נה"י אינה הנהגה מיוחד להם לבדם וז"ש רזא עילא' דמהימנותא פי' סוד ועקר האצי' בהנהגות היא האמונה התקוע' בלב משכילי בני ישראל אשר אור הקבל' נגה עליהם. אמנם שאר בני נשא:

דלא ידעין ליה ולא מסתכלין ביה. פי' אפי' כשמתנהג העולם בהנהגה א' כמו שנה גשומה טלולה וכו' אינן מסתכלין מאין נמשכת הנהג' זו או מי גובר בהנהג':

דמתחזיין. פי' אותם גוונין דמתחזיין שהם חג"ת מתגלים במלכות:

לא זכה וכו' אינון דאל שד"י. פי' אותם הגוונים שמתגלים באל שד"י מלכות:

דאינון גוונין בחיזו עילאה. פי' אותם הגוונים חג"ת מראים במלכות הנקרא מראה שבו מתראים ומתגלים המדות והי' נק' אל שד"י:

וגוונין דלעילא. פי' ג' אבות במקומם ממש הם סתימין דלא אתחזיין: וע"ד כתיב ושמי ה'. שהוא הוי"ה חג"ת:

לא אתגליתי לון. פי' גילוים בעצמם ממש אלא מתלבשים במלכו':

רקיע דמשה. פי' ת"ת שנקשר בו משה:

על ההוא רקיע דאתחזיין וכו'. פי' המלכות שהיא מראה שמתראים בה המדות העליונות כדפי':

ת"ח ארבע נהורין. פי' ד' ספירות המאירות ומנהיגות העולם:

תלת מינייהו סתימין. פי' סתומים מעין כל נביא שאין מי שישיג בהם והם חג"ת כנזכר:

וחד דאתגלייא. מלכות שבה מתגלים הנהגות עליונות ובה משיגים הנביאי' הג' הנהגות:

נהורא דנהיר. היינו חסד דנהיר לאחרים (שהם) [שהוא] מתפשט וזן לרעים ולטובים:

נהורא דזהרא. ולא אמר דזהיר היינו הגבור' שהוא מאיר בעצמו ולא לאחרים שבשע' שהוא מתפשט אינו מאיר אלא מחשיך שמתחזקים החיצונים בההוא חשך ועושים קץ כל בשר לכן כשהוא מאיר מעצמו אל עצמו נקרא נהורא לא כשהוא מתפשט שאז נקרא חשך כנזכר וזהו דמפרש ואזיל:

ואיהו נהיר כזהירו דשמיא בדכיו. ה"ג בס"י פי' שהשמים מאירי' מעצמם אל עצמם לא לאחרים כשמש וכירח:

נהורא דארגוונא היינו הת"ת הכולל הגוונין.

נהורא דלא נהיר. היינו מלכות והגם שמעצמו אינו מאיר נקרא נהורא ע"ש שמאיר מצד מה שהוא נוטל מהספירות העליונות: וז"ש ואסתכל לגבי אלין. היינו התקשטה במעשיה התחתונים כדי להסתכל לגבי נהורין עילאין כדי שיתמשכו אליה: וז"ש ונטיל לון. כלומר במה שמסתכלה בהם נטיל לון ע"י שממשיך להם (חוטי) [חיי] כנז' בזהר פ' קדושים. עכ"ל הרא"ג ז"ל: