אור החמה על ספר הזהר ב:תנח

ת"ח נשמתא לא סלקא מג"ע של מטה אם זכת' או מעולם זה אם לא זכתה אלא מתגלגלת עד שתזכה בעולם הזה במעשים טובים כדי שתתלבש בג"ע של מעל' והיינו או' בלבושא דלעילא שהם האמתיים לה כי מלבושים ג"ע תחתון אשר לרוח אין אמתיים לנשמה אלא מתלבשת בהם בג"ע של מעלה במקרה עד ימלאו ימיה לעלות למעלה כנזכר בפ' תצו'. לא נחתא לתתא לעולם התחתון אחר הוייתה עד דאלבשת בלבושא דהאי עלמא דהיינו הגוף. כגוונא דא מלאכי' שהם אש או רוח דק רוחני וברדתם לעולם הגשמי הזה לא יוכל העולם לסובלם בדקות' ורוחניות' אלא יתלבשו באויר העולם לבוש גשמי לפי שעה כדי שיוכלו בני העול' לסבול השגת' כאו' פקח את עיני הנער ויראה. ויגל ה' את עיני בלע' והיינו ענין מלאך מנוח וגדעון ומלאכי אברה' וסלוקם הוא פשיטת צורה זו מאויר העולם. ודרך כלל בין הגשמי העולה בין הרוחני היורד צריך פשיטת צורה ולביש' צורה להכלל בעול' שהם בו ומכאן נקיש אל הנשמה בעלותה וז"ש והא אוקימנא דנשמתא לא סלקא אלא בלבושא דנהיר מעין העול' העליון עולם הנשמות שהם פשוטות מצורת העה"ז מכל וכל משא"כ בג"ע של מטה:

ות"ח אדם הראשון וגו' הענין כי העה"ז הגשמי והמתלבש בו מתלבש בד' יסודות עבות גשמיות עפריות ועול' הנשמות שבו הם הנשמות צורות שכליות מעין דקות כסא הכבוד עולם שכלי שהם בו ונשמות שבג"ע או בני אדם שבו הם בנוניים מצד א' אינם לבושי היסודות הנפסדי' אלא מתלבשי' ברוחניות ודקות אור המתנוצץ מהאור העליון וצורת' אינה שכלית אלא גשמית כצורת האד' בעה"ז התחתון והיינו פעלת לחוסים בך נגד ממש ודומה לבני אדם שבעה"ז. ולזה ברא הקב"ה לאדם הראשון מהעה"ז הגשמי וזכך אותו והלבישו מעין ג"ע התחתון מעין עול' המלאכי' כדי שיוכל לעמוד באויר ג"ע והיינו או' וישם שם את האד' אשר יצר שהלבישו בעול' היצירה וז"ש אדם הראשון כד הוה בג"ע הוה מתלבש בלבושא כגוונא דלעילא ואיהו לבושא דנהורא עילאה כיון דאתתרך מג"ע אין העול' הזה סובל לבוש אותו עול' לזה אצטריך לגוונין דהאי עלמא שהם היסודות עור גשמי והיינו כתנות עור וילבישם ומתוך אלו המתחדשים עתה נלמוד לאות' הקדומי' שהיו אור והיינו בתורתו של ר"מ היה כתוב אור והיינו זכוך החומר כעין שאר הצדיקי' העומדי' שם בחיי' אמנ' כיון דאתתרך מתמן אצטריך ללבושא אחרא דהיינו שיתעבה חומרו ויתלבש בחומר הווה ונפסד והיינו עור הנחש ודאי שהוא מחלק הנחש וכן כל העול' כלו הווה ונפסד שנתקלל בקללת הנחש עד שיפדהו הבורא מיד הנחש המקולל. ואפשר כי או' כתנות עור כמו כתנות כהני' ויר' כתנות כשהפשיטו לבושי אור דג"ע הלבישו לבושי' נחמדי' שנעשה בהם בריה חדשה ביום ששי והיינו ויעש ה' אלהי' כתנות להלביש העור הזה שהוא עור הנחש כנזכר והיינו בחמלת ה' עליו להלבישו העור וזשז"ל כי לבושי' אלו באו לידי עשו ולידי יעקב וגו': עובדין טבין דבר נש דעביד וגו' הענין כי כל מצוה או תורה או תפלה גורמין יחוד והם מושכי' אור מיחוד קב"ה ושכינתי' שכך הדין שכל המייחד נוטל חלק בראש וחלק הייחוד הזה יש בו ב' חלקי' הא' רוחני שלא יתעבה והוא גנוז לו בעולם הנשמות להתלבש בו הנשמה ומעין העה"ב. הב' גשמי מעין מעשה המצות הגשמיות וחלק העב מהקול הגשמי קודם שהיא מזדככת ועולה מכל זה נעשה לבוש גשמי אור דק רוחני מעין ג"ע של מטה שהוא אמצעי בין הגוף והנשמה כנזכר והיינו חלוקא דרבנן והוא מלביש הנשמ' כל זמן היותה בגן עדן התחתון ולרוח כל ימי עולם עד זמן התחיה וז"ש אינון עובדין משכי מנהורא דזיוא עילאה דהיינו ת"ת אור זיו השכינ' לבושא לאתתקנא ביה לההוא עלמא דהיינו עולם הנשמות ששם מתלבשות מזיו הבינה הנמשך ביחוד ת"ת ומ' והיינו לאתתקנא ביה לההוא עלמא שהוא עולם הנשמות ומשם הם מתראות למעלה במ' והיא מאירה אותם בה ומתקשטת בהם ומיד הת"ת רואה אותה מקושטת ומתייחד עמה וז"ש לאתחזאה קמי קב"ה שהם עומדות בעולם הנשמות תחת כסא הכבוד ומלכות רוכבת על הכסא וז"ש ובההוא לבושא דלביש אתהני וחמי גו אספקלריאה דנהרא באור הת"ת העליון ע"י מה שהם מצטיירי' במ' ומיד הת"ת הוא מאיר בה בסיבת קשוטיה כנזכר ומשם נהנים באור הת"ת והיינו לחזות בנועם ה' ואמנם הם למטה דהיינו ולבקר בהיכלו: וע"ד נשמתא וגומר הענין לתרץ קושיא קדומה כי הנשמה ברדתה היא קרובה אל ההפסד בחטא ורחוקה מן השכר כי מי ומי אשר יזכה להחזיר נשמתו נקיה וטהורה כמו שנתנוה לו כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ומה תועלת בריאתה וירידתה בזה העולם השפל ולזה ובההוא לבושא דלביש וגומר יר' כי הנשמה בהיותה למעלה קודם רדתה היא באוצר גנוז ידוע ואין הנשמה שם נהנית מהסתכלותה באור חיי עליון אלא היא בת מלך צנועה יש לה מאכל קצוב מאת המלך אביה מדי יום ביומו אם לא בלבוש מעשה המצות והתורה וז"ש ובההוא לבושא דלביש שהוא לבוש התורה והמצות כנז"ל אתהני וחמי גו אספקלריאה וגומר ואלו לא נתלבשה בעולם הזה לא תזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו והיינו דמסיק השתא וקאמר וע"ד נשמתא אתלבשת בתרי עלמין שהנשמ' מתלבשת בשני עולמות תחל' בעולם הגשמי הזה ואח"כ מתוך מה שעבד בעולם הזה יתלבש בעה"ב כדי שעי"ז יזכה לחזות בנועם ה' וגומר למהוי לה שלימו בכלא שירד לעולם הגשמי הזה ויכלל בו ברוח ונפש וגוף ויעשה בו מצות ומעשים טובים ויסתלק ויתלבש בהם לעה"ב ונמצאת כלולה בכל העולמות ואז היא מתראת למעלה את פני המלך והיינו או' צדיקים יודו לשמך בעה"ז וגומר ואכין מיעוטין שממעט אותם שלא ירדו לעה"ז שלא ישבו את פניו לעולם הבא כנזכר. והטעם העיקרי כי מעשה הענפים יעשו השרשים כי ברדת האדם לעולם תתקשר הנשמה ברוח ותאיר בו ושניה' מאירים בנפש ושלשתם בגוף ודומ' להם גורמין בינה מאירה ונקשרת בת"ת ות"ת במ' ושלשתם בעולם הזה ולזה נהנה כעין יחוד זה לעה"ב ואם לאו אינו נהנה כלל והיינו לחזות בנועם ה' וגומר:

א"ר יוסי אפוד וחשן כחדא הוו דהיינו ת"ת חשן לא יזח מעל האפוד מ' שהוא יושב עליה להאיר לה ולזה שניהם כחדא הוו מקושרות לעולם. ואוקמוה דהא באתר דהוא קיומא וגו' הענין עם היות שי"ב אבנים הם במ' כנודע שהים עומד על י"ב בקר בסוד שם אדנ"י המתמלא בד' טורי אבן ג' אבנים הטור סוד י"ב אותיות שם אדנ"י ואע"פ שהם דוקא במ' עכ"ז אית לן למימר שהחשן הוא הת"ת אמנם האבנים הקבועות בו הם בחינות המ' הנקשרות שם למעלה שאינם נעות ונדות וז"ש באתר דהוא קיומא דהיינו הת"ת הם קבועות וקיימין כל אינון תריסר אבנין והטעם למטה במ' אינם קיימות שם שפעמים השכינה מסתלקת מעליהם למעלה גם בסוד הגלות והפגם הם נעות ונדות כאו' הן אראלם צעקו חוצה ולזה אעפ"י שהם למטה הם עולות למעלה להתלבש ולהעשות לבוש ומרכבה אל י"ב גבולי אלכסונין שבת"ת שהם י"ב בני ישראל י"ב ענפי הת"ת ולזה הרמז היה השמות חקוקים בכל אבן ואבן הוראה שכל צורה וצורה מהי"ב גבולים העליונים היתה נחקקת באבן א' מאלו האבנים ונמצאו י"ב ענפי הת"ת מתלבשים בי"ב מציאיו' למ' הנק' אבן בבחינתם למעלה בחשן סוד ת"ת וז"ש כולהו נטלי שמהת בני ישראל. ועם היות דקי"ל שהשבטים למטה בסוד עולם הנקב' יש להם בחינה בעולם הזכר ולז"א וכלהו תריסר החומין עילאין שהם י"ב בחינות הנעשות באצילות עליון מששה קצוות כלהו ברזא דשבטי ישראל אינון והיינו או' ששם עלו שבטי' אין ספק שהשבטים הם למטה אמנם עלו שם למעלה והיינו או' אלין אינון תריסר שבטין עילאין לעילא שעולים עליות הרב' למעל' עילאין ממ' לעילא בת"ת עצמו דאינון שבטי יה דהיינו התפשטות ו' קצוות מחכמ' לבינ' ומבינ' לחוץ והיינו שם י"ה י' חכמ' ה' בינ' ולכך שמא דא עדות לישראל הראובני השמעוני להראות שמוצאם משם י"ה שאין שם שולט לא חצוני ולא טמא ואין פגם בהם מפני שהם מסולקים ממקום הגעת סמא"ל ולזה י"ה חקוק בהם:

א"ר חייא פליג את"ק ודייק קרא תרי זמני כתיב שבטים שבטי והרמז שבטים דלתתא שהם תקוני שכינתא לתתא אלין שבטון דלעילא שהם י"ב תחומין שנמצאים מכח החכמה והבינ' דאינון י"ה ושבטין דלתתא הם נקבות לשבטין דלעילא ולכך שם עלו שבטים תחתונים להתקשר בשבטים עליונים. עדות לישראל דא רזא וגו' דהיינו סוד הדעת כנז' בתקונים עדו"ת דעו"ת וסהדותא עילאה דאבא ואימא ברא ודאי ולכך שמא דרזא קדישא עילאה איקרי עדות ועיקר היחוד השלם להוריד סוד העדות הזה למטה על נצח והוד והיינו אלמדם בסוד למודי ה' וזהו שכר שמירת התורה כאו' אם ישמרו בניך וגו' והוא עולה מדרגה אחר מדרגה ראשונה עלו שבטים שנית שבטי יה שלישית עדות לישראל והיינו דמסיק ואינון תריסר שבטין קדישין מחכמה עילאין מבינה דהיינו שבטי י"ה אינם בסוד בחינת הזכר שבת"ת אלא בבחינת הנקבה שבו והיינו דאינון תריסר אבנין קדישין כי אבנים במ' שבו וע"ד אינון קיימון לתתא דהיינו שבטי' דקאמרן כגוונא דלעילא שבטי י"ה: וכל אינון שמהן די"ב שבטין תתאין ממש בני יעקב כלהו גליפן באינון אבנים לרמוז צורתם חקוקה למעל' במ' להתקשט בהם וכהנא רבא שהוא סוד מיכאל למטה או החסד למעל' נטיל לון להיותם נקשרים בימין והיינו קשר המ' בתקוניה בחסד:

ת"ח יעקב וגו' הביא ראי' שהם בנקב' מיעקב וגו' תריסר אבנין למט' ממ' אתעבידו חד אבנא בחינת המלכות המייחדת כל הבחינות, וקארי להו אבן מ"ט נקראו כל א' וא' אבן בגין דכלהו תריסר אבנין אתכלילו באבנא חד עילא' קדיש' שהיא מ' המתעלת על ראשם והיינו דאיהו לעילא מנהון והיינו מצבה קמא דהיינו מתעלת למעל' דהיינו בית אלהים ומכאן ראי' לי"ב אבנים שהם למט' תקונין תתאין והכהן נוטלם להזכירם לרצון למעל' וזה שאמר וע"ד הכא כהנא רבא שוי לון על לביה שהיא כנגד הלב להיות אבנים אלו תדיר מאירים מהחסד והרצון הי' לובשם לרעוא לון תדיר שלא יחשיכו דכתיב ונשא אהרן והוא ג"כ הכרח שהם למט' ונושאם למעל' ממחיצתם. ועוד ראי' דאי כדס"ד אמאי נקיט להו כהנא רבא ואינו אלא לרמוז שהם למט' תיקונין תתאין וגומר. מהרמ"ק זלה"ה: