אור החמה על ספר הזהר ב:תנד

הה"ד האלף לך שלמה ירצה על זו האחיזה הנז' נאמר לישראל בגלותם האלף שהם חול וחצונים אינם להקב"ה כי בערך מעלה נאמר אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן אמנם בערך למטה הנהגתם של ישראל בגלות נאמר האלף לך שלמה דאינון אלף יומי חול ואינון יומין דגלותא היינו ערך אלף מדרגות שירדו ישראל ירידה אחר ירידה ועניינם כמה דאית אלף יומין דקדושה דהיינו עשר מעשר עד אלף ולא שיהי' מספר שנים אלא הכוונה שאין ישראל מתעכבים בגלותם אלא עד רדתם אלף מדרגות אלו ואם ישראל יהיו סבלנים ושומרים תורה בעול גלות ירד עשר מדרגות בשנה אחה ואם ישראל לא יוכלו לסבול מפני מיעוט לבבם וכיוצא לא ירד מדרגה אפי' לשנ' ויתארך הגלות כמו שנתארך גלותינו זה יותר מאלף שנים מן הטעם הזה ולזה אין לנו גלות קשה כגליות הקודמין וז"ש ואינון אלף שנים דגלותא אע"ג דישראל יהון בגלותא ויתמשכון יתיר וגומר כי בכל יום או שנה מהגלות יתלבש נצוץ א' מאלף נצוצות שהם מאת אדני' בקדש ויצאו חוצה ויתפשטו לאלף הנז'. האלף דהכא קדש מפני שהם בסוד וא"ו שאין בו גלות ועוד ווין על העמודים שהם למעלה שא"א שירדו למטה ועל זה אמר ת"ח הא אמרן וגומר והראיה מפני שכל הבחי' המתפשטות למטה הם בסוד השמאל שאין ימין מתפשטת למטה שאין הנהגת החצונים אלא בדין ואות וא"ו רחמים גמורים אפי' בהנהגת הדין הקשה כענין וה' המטיר וגומר עכ"ז אות וא"ו לא תשתנה לדין אלא אדרבה תתהפך לרחמים החלק אשר לדין וז"ש כל וא"ו ברזא דרחמי איהו וגומר כי לפי שיעור חיובם רחמים גמורים היה שם באותו הדין וגומר וז"ש וכל אתר דאתי וא"ו אם בשם אם בתוספת על השם רחמי איהו וגו'. הוא ובית דינו. הוא ת"ת ו' יהו"ד שבמלכות בית דינו. ולא לשצאה עלמא שכל העולם ? מכעיסין לפניו אלא שאלו הכעיסו יותר ונתמלאה סאתם ונשאר לעולם שארית והכל תלוי באות וא"ו שהיא שורש רחמים מתוק שהוא ת"ת המהפך המ' מדין גמור שם אלהים לשם יהו"ד. ורזא אוליפנא וגומר הענין כי במבול היה הדין חזק כולל כל העולם מפני רוע מעלליהם וחרבן בזה היה בשם אלהים שהוא שם מדרגה תחתונה שבמ' המתלבשת בדין ואז אין הצל' בעולם כלל אלא למי שיסתיר עצמו כדי שיהיה מרכבה לשם יהו"ד הנסתר והנעלם ולזה נח נסתר כדי שיתכסה משם אלהים שאינו שולט אלא בדברים הנגלים ונסתר ונעשה מרכבה לשם יהו"ד ת"ת הנסתר והיינו דמסיק קב"ה סתים וגליא וגומר. שהמלך במסבו הוא יחוד מלך עילאה דהיינו הת"ת בסוד וא"ו עילאה כנז"ל. במסבו הוא מרכבתו השכינה והם מתייחדות ונקשרות בההוא חברותא ואחר חבורם אור המקור העליון מתפשט עליהם וז"ש ותפנוקא דעדן שהוא שפע החכמה הנשפע ע"י הדעת והיינו שביל דסתים וגניז בחכמה סתים ומהבינה גניז ובדעת למטה לא אתיידע ואתמליא מיניה הבינה ונפקא מבינה בנחלין ידיען שהם ו' קצוות. נרדי נתן ריחו דא ים בתראה היא המ' שהיא מתפשטת למטה בסוד ים כאו' זה הים גדול וגומר וכלם הם אברים למ' בסוד בש"כ מל"ו וז"ש דברא עלמא תתאה כגוונא דלעילא להתפשט עד למטה ליהנות משירת כל הנמצאים כאו' הללו את ה' מן השמי' וגומר ועם שיר ותפלת ישראל נעשה ריח טוב להעלות למעלה והיינו וסליק ריחא טבא עילאה שעולה עד היותו כתר למלכו של עולם. לשלטאה למטה שיהיה שפע נשפע לה להנהיג התחתונים. ויכיל שהיא מצלחת במה שהיא מאירה מלמעלה ושליט במה שהשפיעוה והוא בה. ונהיר במה שהיא מחלקת מאותו אור לתחתונים:

ת"ח בשעתא דהאי נרדא מ' סלקא לעילא שהוא התעוררותה ממטה למעלה בתורה ומצוה וכיוצא כדין חביבותא אתקשרת שהוא מחבקת באהבה בין תרין דרועין ובסוד זה עולה ונקשרת והיינו או' סלקא וגו'. וכלהו רתיכין קדישין שנכללו באברים: כלהו סלקין ריחין דהיינו סוד התעוררות העולה מכולם לעורר הייחוד והמלך בא אל המלכה וגם נזקק לנערותיה והם אז עלמות ודאי שהם מתעלמות ויש להם הנאה מהייחוד והזווג הזה ולזה הם נקראות עלמות שיר שהמ' שיר המשובח מכל השירים שהיא השיר הזה העולה מכולם יחד המקשטות אותה ולכך הם נק' עלמות שיר והיינו ועלמות אין מספר שאין מספר לגדודיו וכלם נאחזים כאחד לעלות למעלה. ובגין דלית לון חושבנא כתיב וגו' כי הם מתפשטות הבחינות עד אין תכלית ואין מספר ואין חשבון שכל א' נחלקת לעשר ועשר לעשר עד בלתי תכלית ולזה כתיב ועלמות אין מספר אמנם באחדותם בסבתם שם יש מספר ואחדות כנז': והנה יוכללו בחינות הזכר כמספר בחינות הנקבה אלו כאלו והיינו דמסיק ווים לעמודים כולהו דכורים יר' בחינות ת"ת משפיע זכר וא"ת אחר שנכללים המסובבים בסבתם ונתאחדו באחדות הא"ס במה יוכר בין זכר לנקבה לז"א שיבחן הזכר מהנקבה שאותם הבחינות שהם עולות עד החכמה ויש להם שפע החכמה דהיינו אור משח רבות קודשא הנמשך מהחכמה העליונה אלו הם זכרים בחינות להת"ת. ואותם שהם מקבלים אותה אותו השפע ע"י אמצעיים הם נקבות וז"ש וכל אינון דלתתא איקרון נוקבי. ובג"כ כל אינון דאתיין מסטרא דשמאלא מצד הבינה והגבורה שאינם זכרים ימיניים אלא שמאליים אתמנן על השיר לוים ודאי וע"ד כתיב על עלמות שיר שאלו בהתעלמן מעוררות הגבורה בשיר וממתקות השמאל וכלהו נפקן ברזא דה"א כי כמו שהוא"ו מתבחנ' לכמה ווין כך הנקבה מתבחנת לכמה ההין ולזה כלהו נפקן ברזא דה"א. ה"א אפיקת וגו' הענין שיש מלאכי שלום ת"ת והם מתייחדים עם מלאכי דשכינתא כמו שמתייחד ת"ת ומ' בבחינותיהם למעלה וז"ש ה"א אפיקת למטה ממ' כמה חילין לזנייהו ברזא דוא"ו דהיינו מלאכי דקב"ה וא"ו דא רזא דדכורא וגו' ולזה בג"כ כל אינון ווין דעבד בצלאל למיהב מזונא ונפקו מרזא דאלף שהוא הבינה ומתפשט שבע מאות שהם ז' ספי' בסוד מאה שהוא הת"ת ומתפשט יותר ע' שהם ז' ספי' כלולות מעשר בבחינת המ' מצד מעלה ומתפשט חמשה שהיא בחינת המ' ויורד למטה אל הנקבות התחתונות ולזה כל אלו המספרים הם בחינות ידועות או בבינה בבחינותיה כנז"ל או מבינה עד המ' כנז': וע"ד מרזא דנא ירצה עם היות שמספר השקלים המיוחס לבינה אינו מיוחס לת"ת כנז"ל אמנם היו בבחי' הת"ת ולזה צורתם ווין וז"ש וכלהו ברזא וגו דהיינו מצד מציאותם על העמודים ובדיוקנא דו' מצד צורתם וכלא ברזא עילאה עם היות שהם למשה במלאכי שלום רומזים באצילות בבחינה עליונה. הרמ"ק זלה"ה. ועיין בקו המדה דכתיבת יד היטב ויתבאר לך הענין הרח"ו זלה"ה. וע' בס' אור הגנוז בס"ד: