אור החמה על ספר הזהר ב:תנג

דא כ"י שנק' כנסת ישראל שמכנסת ואוספ' כל מה שישראל עושים מצות ומעשים טובים לכך נק' נרדי שהיא נרד לישראל שהם הנותנים מצד מטה ריח מעשיהם בה כדי שתעלה היא ריח טוב אל הת"ת גם נק' כ"י מצד מעל' שהיא מכנסת הת"ת אליה בסוד ריח טוב והיינו נתן ריחו וז"ש דא כ"י בגין וגומר. שהמלך דא מלך עילאה יר' אחר שהמ' נק' נרדי היה ראוי שיקרא הת"ת בשם הראוי לה זכר ונקבה לז"א כי מלך היא בחינתו בבינה כנזכר ולזה אין לתמוה וזהו טעם ג"כ למה לא נפרש נתן לשון עזיבה כדלקמן כי לא יתיישב לשון שהמלך דא איהו מלך עילאה ואין ענין זה נאות אל פגם ישראל. בגין דלא הוה מאן יגין עלוי שהת"ת בעל הרחמים נסתלק מעל דין המ' כאו' ה' למבול ישב בלחודוי ולא אתא עם דינא. כיון דקריב קרבנא וייחד המ' עם הת"ת בסוד קרבן לה' נתבסם עלמא לתקן קצת מה שנתקלקל בקללת הנחש. עד דקיימו ישראל ושם נשלמו ס' רבוא נשמות קדושות וירדה שכינה בתחתונים ופסקה הזוהמא ובעא קב"ה בההוא זמנא לאעברה וגומר כענין שעתיד להיות בזמן התחיה שיחזור העולם ליתקן כימי קדם עד שלא חטא א"ה. וכד סרחו ישראל וגומר שהיה הקב"ה רוצה שיהיו עומדים בשלותם זמן מה כדי שיתבטל אח"כ היצה"ר והטעם שלא יהיה להם שכר אם לא יהיו עובדים קצת בכח היצה"ר אשר בקרבם. רזין דשמא קדישא היינו תוספת נשמה מאצילות ואור אצילות מתפשט בהם ומעטרם כל א' וא' קרני הוד מאור הבינה שמשכו עליהם בסוד התורה שקבלו ואין מ"ה וקליפה שולט שם במקום גבוה למעלה. נטל קב"ה אורו ואסף קרני הודו שבהם ואז אהדר כמלקדמין. ועביד דינא מהם הרוגים מב"ד ונגופים מהנגף וכיוצא:

א"ר יוסי ס"ד דר' יוסי שכל מיתה כגון הרוג מיד חבירו או טבוע במים או אוכל סם המות וכיוצא לא ימצא שם מלאך המות שאל"כ היה פטור ההורג עצמו או חבירו שהרי מלאך המות שליח ה' הרגו וא"כ גם דור המבול לא היה מיתתם ע"י שליח המות אלא ע"י המים שלוחי הבורא. ותירץ לית לך דינא בעלמא וגומר אמנם ההורג עצמו או חבירו אינו מת ע"י מלאך המות ואדרבה מלאך המות תובעו שמנעו ממנו. וע"ד אמר ליה לנח שאלמלא לא היה מלאך המות אלא טביעת המים היה נצול בהר גבוה וכיוצא:

ת"ח אמר ר' אלעזר אהדר לענין ווין שפי' לעיל ושם פי' שהוא סוד המשכת בחינות הת"ת מהבינה ולז"א אינון דכסף שהם בסוד החסד וראשם ג"כ שהוא מציאות אשר להם בתוך הבינ' ג"כ כסף שעיקר הדעת מחכמה אמנם הם באים דרך הבינה שהיא זהב טהור ולכך חפא ראשיהון דהבא להראו' שהיו מושרשים באימא עילאה ולא משום חסרון כיס היו כסף ומצופין זהב אלא בסוד גדול נעשו כך וז"ש בגין דכל וא"ו בסטרא דרחמי קא אתיא ואין שום וא"ו שתהיה דין כדי שיהיו זהב. וכלהו הוו אשתמודען לעילא היינו אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים כנזכר בשמועה הקודמת כי מציאותם ומספרם וצורותם ושמם היה מצד מציאות עצמם וז"ש ומשום דאתו מסטרא דרחמי הוו איקרון ווין. וקשה כי אין הווין במספר השקלים ששם אינם תשע"ה ווין אלא ס' כמנין העמודים לבד לז"א שהאמת כך הוא אמנם כל שאר תליין בהו שהם ס' בחי' הת"ת ובהם תלויים עוד פרטיים דהיינו שבע מאות וחמשה ושבעים. ולית וא"ו וגומר שהת"ת כולל ימין ושמאל מתוקן דהיינו זהב ומצד בחינת ימין ושמאל שבו יש לו מרכבה לרכוב על נצח והוד שני עמודים וז"ש ובג"כ כל אינון אקרון ווי העמודים שהם נטפלים לעמודים ודאי שהת"ת פועל ע"י נצח והוד והיינו או' מאן עמודים כד"א והעמודים שנים דהיינו יכין ובעז וטעם היות העמודים מנחשת ולא הא' כסף והא' זהב לז"א דהא אלין לבר מגופא לתתא הוו קיימי ולמטה הם דין ויש להם מציאות נעלם למעלה בסוד שתי חצוצרות כסף כנזכר בתקונים:

א"ר יצחק לא ידענא וגומר כלו' מקום אחיזתם אם בחול בסוד התפשטות הענפים הקדושים עד מקום יניקת החצוני' וירמוז בסוד התפשטות זה או למעלה במדרגות הקדושות במשכן היינו ענפים העליונים בסוד אצילות המתלבש בחול במטטרו"ן והיינו קדש: האלף לך שלמה כדפי' כל שלמה קדש חוץ מזה א"כ הורו דהיינו התפשטות המלך שלמה למטה בכחות המתפשטי' בחול ומשום שמספר האלף הוא חול. לא אתעביד מנייהו ווין כי סוד האלף למעלה הוא אלף ולזה אתעבידו מנייהו ווין שהוא וא"ו כנז"ל ונוסף על זה כי לא כאן מספר האלף לבדו אלא אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים וג' מספרים הללו יוכיחו שהם למעלה מהבינה שהיא שבע מאות וחמשה ושבעים כנז"ל אמנם של חול המתפשטים מהקדש למטה אינם למעלה מאלף כאשר יבאר. ואין לומר שהאלף למטה ושבע מאות וחמשה ושבעים למעלה שאינו כי אלף אלה הם חול גמור שאנו מבדילים בין הקדש ובין החול וז"ש ודא האלף לך שלמה איהו חול בגין דכל חול לאו איהו בסטרא דקדושה כלל ולזה יש הבדלה בין טמא לטהור. והשתא קשה א"כ מאי קאמר האלף לך שלמה וכי שלמה אית ליה חלק בחוץ לז"א ועכ"ד אע"ג דפרישו אית לקדש מן החול חולקא חדא אית ליה בקדושה דהיינו חלק מן הקדש הניתן לחצונים והם נצוצות הקדושות מתלבשות למטה והיינו סוד הגלות ואחיזה שיש לצלם בקדושה. מהרמ"ק זלה"ה: