אור החמה על ספר הזהר ב:תנ

ת"ח כל אינון בריין וגומר הענין שהבהמות אחר שכולם נבראו בכח הבורא למה קצת מהם טמאות ונמסרות אל צד הטומאה בשלמא בני אדם כמו אומו' העולם אעפ"י שנבראו עם אדם הראשון עכ"ז נמסרו לשרים מצד רוע בחירתם כדור הפלגה שהבריחו עצמם מן הקדושה אל תחת הקליפה והקב"ה הסכים עמהם ומסרם לשרים אלא שהם היו רוצי' באחדות אל הקליפה ולא היה אפשר קיום לישראל ולא לשכינה ולזה בלבל שפתם וחלק ה' אותם תחת השמים אמנם הבהמות למה נמסרו וגומר. אמנם עיקר הענין הוא שהנתיב והמאמר עם היותו קדוש מתפשט קצהו ומתלבש בחצונים ואותם הנבראים שנמצאו מן הבהמה והעופות והדגים ע"י הנתיב והמאמר שבו נבראו קודם התפשטו והכנסו לפעול ע"י החצונים נחתם בחותם קדוש והוא טהור ואותם שנמצאו בנתיב ומאמר אחר היותם מתלבשים בחוץ נחתם בחותם הטומאה והוא טמא והיינו אומ' כל אינון בריין דעלמא כלהו אשתמודען לעילא שהמינין הם נחתמין ברוחניות בנתיב ומאמר וע"י רוחניותם קדושה שורה עליהם או טומאה ע"י חותם רוחני הטמא. והנה הטמא ודאי אין צריך שמיר' שאין הקדושה מתפשטת חוץ מגבולה זולתי בעת הבערת הקליפות מא"י שאפי' כותלי דחזירי נטהרו מצד שבירת שורשם אשר בארץ בז' עממים אמנם חזירי ובהמות אשר בחיים בטומאתם עומד, אמנם הטומאה לעולם היא דוחקת ליכנס בגבול הקדושה ולזה צריך שלא יסתלק שמירה עליונה ונתיב ומאמר קדוש השומר משפחות הבריות הטהורות שלא יטמאו. ועל הדרך הזה הוא במיני האדם שהם יש' הקדושי' ואומות העולם נדחו ורשעי ישראל הם מעצמם נדחים ומפני שהחצוני מעצמו דוחק ליכנס עין ה' אל יראיו לשמור קדושתם ולזה באתר דשלטא קדושה וההיא אשגחותא דסטרא דקדושה לא אשגח וגו':

א"ר אבא הא אוליפנא וגומר כדלעיל. ברכתא לא אתמנע מתמן שאין הברכה שהיא השפע העליון בורחת אלא מחצוני שהיא עין רעה שלא ינק ממנה. אלא הא ישראל מסקנת שאלת ר' אבא דאינון קדש היינו שהקדושה העליונ' בחרם לחלקו והם שרשיים להקב"ה שממנו נמשכת נשמתם מפומי לקדש והיינו או' קדש ישראל לה' ראשית תבואתה דהיינו סוד הנשמות שהם מהחכמה הנק' ראשית ומבינה תבואת ה' ומאי דקאמר דאינון קדש מייתי ראיה וכתיב והיתם קדושים שלא תעבירו נחלה טובה מכם כי קדוש אני ה' ואשרי שכינתי עליכם א"כ היאך אפשר לחצוני ליכנס שם מיתה. א"ל בגין וגומר הענין שישראל דומין ממש אל הקדש העליון שהיא חכמה שהיא נסתרת ונעלמת והיא מתפשטת למטה עד סוף כל המדרגות התחתונות ושם היא עומדת במספר וחשבון והם לבוש והנהגה על הקדושה הפנימית הנעלמה שאינה בעלת תכלית וחשבון וכשהחצונים רוצים לינק וצריך לתת תכלית וחשבון למדריגות העליונות כדי שיהיה יונק החצוני משם הנה הם אלו המדרגות התחתונות שהם במספר וחשבון. וכך הם ישראל בסוד נשמתם הם מלמעלה אין להם מספר וחשבון אמנם יש להם התפשטות שהם מתפשטין למטה בסוד הגוף המגיע למטה אל מקום התכלית וכשהם צריכים ליכנס במספר וחשבון אפשר אל החצוני ליתפס בגוף ולדחות משם הנפש שהיא המדרגה התחתונה שהיא מסתלקת בסוד נוגה לו סביב ומיד שורה שם החצונית ולז' אם אתה בא לתת לישראל מספר וחשבון מקום התכלית אפשר שתדחה נפש מן הגוף ויכנס שם רוח הטומאה והיינו מיתה ונגף ולזה יתקנו איש כפר נפשו לה' והיינו שיסתלקו ישראל בסוד גופ' למעלה למעלה במקום שאין מספר וחשבון ואותם השקלים הם למטה ממדרגות קדושות מקום הרגה שיש להם מספר וגבול וכשהם נמנין השקלים נמצאים ישראל מסתלקים למעלה במקום שאין עין רעה שולטת והכסף הזה הוא כפר נפש מדרגת החסד המתפשט שאין עין רעה שולטת בו וישראל נכנסים פנימה בסוד עין ה' אל יראיו ודוד לא נטל מהם כפר נפש כנזכר ולזה היה כח בחצוני שהוא עין הרע היונק משם כדפי':

מהו כחול הים וגומר אי אמר כחול סגי ובזולת זה קשה דלא כקאמר והיה ישראל כחול הים אלא מספר ועוד דפתח במספר וסיים במדידה ומספר וכל זה כוון לתקן בדבריו והראשון נתקן דלא קאמר בישראל עצמו אלא במספר ורצה לומר שלא יהיה ענין ישראל כמספרם בימי דוד ששלטו בהם החצונים ע"י המספר והתכלית כנזכר לז"א והיה מספר מה שיספר ישראל יהיה כחול הים שגלי הים הם דמיון לחצונים והחול הוא גבול לדין הים שלא יעבור ובראות כח הדינים החול מיד מתברים ולזה יהיה מספר כחול שישבר כשבעלי דינם לפניהם וז"ש כחול הים בגין דימא שהיא מדת המלכות בנמשל כד סליק גלוי שהם כחות הדין בזעפא ורוגזא כד מטאן וחמאן חולא הוא כחות רחמים כנזכר בתקונים באורך סוד החול לזה מיד אתחברו הכחות ואשתכי. ועתה יאמר כגוונא דא ישראל אצ"ל שלא ישלטו בהם כחות הדין אלא אדרב' יהיו כחות הדין מתמתקין ונכנעים לפני ישראל מפני דבקותם למעלה וז"ש כד חמאן לישראל דאינון מתקשרן בקב"ה ויגינו אפי' על שאר העולם וז"ש ולא יכלין לשלטאה בעלמא. ואו' עוד אשר לא ימד ולא יספר כי לפי הנז' ימצא שיהיו ישראל למט' במדרגו' הקדושה מקום השגת כחות דין וזעף הים וזה ירידת מעלה לז"א אשר לא ימד ולא יספר בגין דחולא דימא שהוא כחות הרחמים העליונים והם הספירות כנזכר לית להו חושבנא ולא קיימין בחושבנא כי מה שהוא בלתי בעל תכלית אין בו מדה ומספר ולז"א לא ימד ולא יספר אמנם יש מדה ומספר לספי' שהם בלי מדה ובלי מספר וישראל מדתם ומספרם לא יהיה בסוד המדה והמספר התחתונה וכחות התחתונות שיש להשערתם מדה מדודה לכל כח וכח ומספר משוער לכל מחנה ומחנה אלא יהיה בסוד המדה והמספר הנעלם וז"ש ת"ח אית מדידו טמיר וגומר והענין כמו שהכחות העליונים הם באין מספר וגבול ויתראו למט' במדרגו' התחתונות במספר וגבול כצורה הגדולה הנראת במראה הקטנה כך ישראל הם באין מספר וגבול ויש להם למטה מראה קטנה המראה המספר והגבול והיינו סוד השקלים כנזכר וז"ש וישראל לתתא לא קיימין וגו'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרה"ו זלה"ה כתב. אוף הכי ישראל אינון קדש וגומר ענין טעם זה בקיצור הכוונה היא כי הנה אית קדש עילאה בסוד החכמה עילאה וקדש תתאה בחכמה תתא' ואין חשבון עילא' שהוא סוד המלאכים דכלהו קיימי בחושבנא והנה תמן יכול סטרא אחרא לשלטאה כנודע. אך כאשר אתער עלייהו רזא דפורקנא דהיא המ' קדש תתאה דאתגליא כדין חפיא עלייהו בסוד חופאה דתכלת בגין עין רעה והנה האי פורקנא דאיהו רזא דקדש תתא' אקרי חופאה לקדש עילאה כנודע וישראל רמוזים בקדש עילאה ולכן צריכין אל קדש תתאה לחפאה עלייהו וכד דוד מני יתהון ולא אשתכח רזא דפורקנא כדין אתגלי עלייהו ושליט רזא דעין רעה. ת"ח אית מדידו טמיר וגניז וגומר אפשר כי סוד י"ה נק' מספר ומדה כי הנה אות ו' נק' קו המדה משום דסתים לאת ה"א עילאה הנק' מדה ובהאי קו אתעבידת ס' סתימא כנזכר בתקונים דף ט' ע"א הרי כי מדה היא בבינה ה"א עילאה ומספר הוא בסוד השמים מספרים שהוא החכמה גוון ספיר דמסטראה אתקרו י"ס כנזכר בתקונים תקון כ"ה וישראל הם מסטרייהו ברא דלהון ולכך כתיב בהו אשר לא ימד ולא יספר. עוי"ל ע"ד הנז' אך הוא להפך מן הנז' והוא כי גם מצאנו בהפך בתקון ה' דף ט"ו ע"א כי אות יו"ד נק' מדה וכן מצאנו בפ' ויקהל דף ר' ע"א כי שפר עילאה היא בינה והשתא הוי כסדר אשר לא ימד מצד החכמה ולא יספר מצד הבינה. עכ"ל: