אור החמה על ספר הזהר ב:תמח

ואתחייבו וגו' ירצה שמה יש להם איזה זכות בנשמתם שהם בני העה"ב וראוים לו לעתיד או זכות שהם בני העה"ז וראויים להאריך בו לז"א ואתחייבו וגומר שאינם לא בני העה"ז ולא בני העה"ב. או אפ' שהם בני אמונה שהם עושים צוות וחברה לישראל יגין עליהם אפי' שלא יהי' להם שום זכות לז"א נפקו מרזא דמהימנותא שלא הי' לשכינה חלק בהם כלל מפני תרבותם הרע. ושמא עתידין לשוב בתשובה הם או יצא מהם זרע כשר לז"א ויפן אחריו שמא יחזרו לאחוריהם ממעשיהם לתקן את שכבר עשוהו והיינו דאסתכל לאחורא אם ישובו לתקן פגמם וראה אותו קבוע בלי תיקון. לית זרעא מתקנא אלא מולידים זדים כמותם. דאתעבידו בליליא וגו' שמא תולין להם מצד אבותם וראה שהיו בני ביטול דאתעבידו וגו' ואז אין נשמה טהור' נמסרת וכל המוליד אז מוליד מה שהם גרועים מן הגוים. אסתכל בהו אי יתענש עלייהו וגו' וירצה אחריו דינו כי הדין נק' אחריו ויפן נפנ' ונטהר מדינו אם ימיתם. ויראם דהוו וגו' ואדרבה יענש אם לא יבער קוצים אלו. מאחריו באשת לוט. והענין כי אחריו היא השכינ' ואלישע הסתכל בשכינה ורוח הקדש ואשת לוט הסתכל מאחריו שהוא המשחית אחורי שכינה דהיינו אחור דאחור. דהא בההוא ליליא דשלטא וגו' ונפגמה שכינה בלידתם ולא כפרה עונותם מפני קלקולי הכפרה. שתים האמהות דובים הבנים והוו ארבעה דובים ומפני שהבנים טפלים לאמם חושבים הד' כשתים. מ"ב ילדים לתקן שם ה' המכפר שהי' פגום בידם ופרע בהם חלק החצוני בקרבנות בלק וגו' כנז"ל:

ויהי זהב התנופה וגו' אמאי אקרי זהב וגו' ראשונה קשה מהזהב לבד ושמא יאמר או' מפני חשיבותו שהורם לחשיבות שהיא הבינה על כל המעשים לז"א אי אפשר פי' זה אלא תרין אינון דאקרון הכי שהם זהב ונחשת א"כ אין הטעם חשיבותם שהרי הכסף שהוא בחסד חשוב מן הנחשת שבגבורה אלא אלין אקרון הכי בגין דאיהו אסתלקותא לעילא כלו' זהב המתרומם וכן נחשת המתעלה והטעם שיש אחרים כיוצא בהם וז"ש דהא אית הכא לתתא ואין אותו הזהב התחתון קדוש כזהב התרומה כדי שיחשבו כאחד כי זה חצוני וזה פנימי כדמסיק ואע"פ שתנופה הוא מעלה ומוריד עכ"ז עיקרו הרמתו למעלה שא"א להרים הרמ' אחר הרמה אם לא יוריד כדי להעלות וז"ש ובכל אתר תנופה איהו ארמותא לעילא ולא נחתא לתתא אל החצונים הטמאים והוא מוליך ומביא מעלה ומוריד לעצור הכחות הרעות ולהעביר הקליפות והטומאות ולזה זהב ונחשת מפני שהם מדות הדין ויש דין טמא כיוצא בו לזה נאמ' בהם תנופה כדי שיסתלק ומתקדש במקומו למעלה ולא נבדל ולא נסתלק מעל הקליפות בשעת הנדבה אלא בשעת החשבון ולזה לא נאמר שם בפרשת תרומה זהב התנופה אלא כאן וז"ש ואיהו רזא דחושבנא דא כי אז נתן הבדל בין הקדש ובין החול. דכל אלין דרגין ורתיכין כלהו קיימין בארמותא דא אעפ"י שלא נזכר בכל הכלים תנופה כלהו קיימין בארמותא דא וממילא משתמע אמנם מה שנתייחד הזהב הוא משום דדא איהו דהבא דכל מה דמתפשטא לתתא אסתים חיזו שהוא בסוד השמאל משא"כ שאר המדריגות. חיזו ושם בתחתונים אין לו חיזו ומראה. טיבו שהוא מטיב ופועל טובה ושם בחצונים פועל רעות. נהירו ולמטה חשך ולא אור. וכד איהו בארמותא דהיינו מתיקות הדין בבינה עצמה כדין איהו ג' ולזה הזהב הוא סוד התנופה מסתלק בסוד הבינה בעצמה בלתי מתפשטת בענפיה אמנם הכסף הוא בחינת החסד שהיא הימין ועיקרה היותה מתפשטת למטה בכל כחות הקדושה ולז"א כסף פקודי העדה כי המשכן הוא כלל עדת הקדושים כל החיילים וכל המרכבות נרמזות בסוד פרטי אבריו והחסד מתפשט בכולם שהם פקודיה ושרים הנמנים על המשכן וז"ש בגין דהאי איהו כל מה דאתפשט לתתא הכי הוא טב ולזה נאמר בו תנופה. ואע"ג דלאו איהו כהאי ארמותא יר' שאין הכסף חשוב כזהב עכ"ז לא ישתנה ענין התפשטותם למטה מפני שהבינה שורש הדין ותתפשט בגבורה ודיניה עד שיצא לחוץ אל החצונים ולזה כל מה דאתפשטא לתתא כלא הוא לביש אמנם החסד כשהיא מתפשטת היא עושה נחת רוח לכל הנמצאים התחתונים ומקדשם ומלבנן ולזה דא אתפשט לטב ודא לביש. ובג"כ הם שני הפכים ממש בלשונו זהב התנופה וכסף פקודי העדה דא אצטריך לארמא ארמותא האיש המתנדב מרים מכל זה חלק קדוש ושלו נשאר בחול דהיינו לארמא ארמותא ולאסתלקא לעילא. אמנם הכסף היו נוטלים בחזקה מכל א' עשיר ורש בגין דכלהו קאים לטב: שמש דא קב"ה ת"ת ומגן דא קב"ה מ' כדמסיק וזה דרך כלל ודרך פרט שמש דא איהו רזא דשמא קדישא יהו"ד שנקשר בסוד הדעת עם החכמה והיינו רזא העלם דשמא קדישא מצד החכמה הנק' קדש ובסוד הדעת עם החכמה בבחינה דקה ועליונה וקושרם עמו לנייחא בסוד המנוחה העליונה שהם שורש לקצוות ובו מוצאים מנוחה מהדין ומשיגים אור החכמה וז"ש דהכא קיימין כל דרגין לנייחא. ומגן דא איהו רזא וגו' היינו המ' מצד הבינה וז"ש רזא דשמא קדישא שהוא קדש מצד הבינה קדש הקדשים והיינו אנכי מגן לך והיא המ' הנק' אני ואנכי מצד הבינה ומגן נק' מצד ג' אבות ומג"ן מיכאל גבריאל נוריאל שהם ענפי האבות: רזא דשמא שלים כי שמש ומגן כנז' הם ב' מדות אלו נקשרות בחכמה ובינה יחד והיינו רזא דשמא שלים ששלמות זה בזה. חן וכבוד וגו' יהו"ד שהוא הזכר ביחוד הזה יתן ויתפשט למטה לתחתונים שהם חן דהיינו אור היסוד ונח מצא חן. וכבוד מ' למען יזמרך כבוד חן וכבוד מיוחדים יחד והיינו למהוי כלא רזא חדא כקשר ב' מדות ה' אלהים יתן ויתפשט אל התחתונים שהם חן וכבוד. ונודע כי האור הגנוז נק' טוב סתם כאו' וירא אלהים את האור כי טוב ואמר לא ימנע טוב עם היות שהוא מנוע וגנוז מהרשעים כאו' וימנע מרשעים אורם לא ימנע ואינו גנוז להולכים בתמים ואם זה הענין מדבר לעה"ב פשיטא דאלמלא כן מהו שכרם ואם הכתוב מדבר בעוה"ז פי' שימנע מהרשעים ולז"א ומנע ליה בהאי עלמא ובעלמא דאתי והוסיף בצדיקים לא ימנע בזה וכ"ש בבא וז"ש אבל לצדיקייא מה כתיב לא ימנע טוב והוא מעין מניעת הרשעים שהוא בזה ובבא אחר המות אף לא ימנע דצדיקים היינו בזה ובבא. וע"ד לא אצטריך דא וגו' יר' במה שפירשנו שטוב זה לא ימנע למטה בתחתונים נפקא לן שהטוב הזה שהוא כסף החסד כנזכר לא אצטריך דא לאסתלקא שהתפשטו טוב והנאה לכל הנמצאות והוא בהפך מהזהב שצריך לארמא ולהזהר שלא יתפשט אפי' בעליונים וכ"ש בתחתונים שיתאחזו הסוגים. ובג"כ וכסף פקודי העדה דהיינו ההתפשטות בהפך מן ההסתלקות:

ת"ח סטרא דימינא המתפשטת בתחתונים כנז' איהו תדיר שאינה פוסקת. קיימא לקיימא בכל עלמא כלו' אין מדריגה שאינה נמצאת בה להעמיד העולם שלא יתבטל מציאותם וגם ענין נוסף שיהיו מאירות באור וזיו המתפשט דרך בם ונוסף ע"ז ולברכא שיהיו נשפעות מאלו לאלו והיינו יברכך וישמרך קיום מימין החסד. יאר ה' משמאל החסד. ישא ה' פניו לברכה מאמצע החסד דכלא ימינא וגם הם בג' ראשונות שמשם הכהן החסד נוטלן ומשפיען והיינו וכהנא נטיל ברישא וגו'. מהרמ"ק זלה"ה: