אור החמה על ספר הזהר ב:תמז

זכאין אינון צדיקייא דלית לון חולקא מאותם שיש להם חלק בעוה"ז ואם תראה צדיק וטוב לו הב"ה הוא משפיע לו טובה לא מפני זה הוא מטמא עצמו ח"ו וא"ת ורשע ורע לו מאי איכא למימר לז"א שאין טעם זה צודק אלא למאי דקב"ה אריך רוגזיה אמנם רשע ורע לו טעם אחר עמו מפני שאינו עושה שום מצוה כדי שיהנה וכיוצא:

ת"ח כלא אתתקן שהרי הקב"ה פורע א"כ מכ"ש שראוי שיפרע לרשע שכר מצוה בזה העולם ויהנה ממנו והצדיק יפרע חובו בו ולזה בלק ובלעם כוונו להכשיל את ישראל יש להם שכר כיון שהקריבו קרבן מצוה שלא לשמה וישראל חטאו ופרעו חלקם וטל זה סותם גומא זו. שבעה מדבחן ג' פעמים ערכו פר ואיל הם כ"א פרים כ"א אלים מ"ב. ונטלו לון מההוא סטרא שדרכם היה להקריב לע"ז ועת' גדעו חלק ע"ז והקריבו להקב"ה עם היות שלכלב הושלכו מלמעל' סוף סוף גרמו שאין החצוני נהנה כ"כ כמו שהיו נהנים אם הקריבו' כולם לע"ז. אחריו היא החצונית שהיא אחוריים דכל המדרגות ויבין ויראם שהיו אלו הגונים לה וז"ש אסתכל בהו ההוא סטרא וגו' לאפקא ההוא שם ה' נטלה קדושה חלק זה ונתנה בידה לחצונים שיפרע מישראל חלקה. הן לטב הן לביש אם נראה גלגולי' שהם מתגלגלים ובאים הן רעים כגון פלוני הרג פלוני אין דבר חוץ מדעתו של הקב"ה ולטובה כגון שמקבל טובה מחבירו או יורש וכיוצא הכל מסודר מלמעלה ואין דבר חוץ מדעת גבוה והעד דוד וגו':

אקדים לון דהבא דא וגו' שלא הי' לישראל זהב והעד כדמסיק ס"ד דכד עבדו ית עגלא הי' להם בביתם כלי זהב אחרים והיו פורקים נזמי הזהב ונותנים לאיזה סבה אלא ודאי לא הי' להם זהב אלא הנזמים ואח"כ נתן להם הקב"ה זהב והזמין להם ע"י נס כדי שיתנוהו למלאכת הקדש ויתכפר להם עון העגל והיינו כל הזהב העשוי שהב"ה בראו להם למלאכה כדי שיתנדבו אותו למלאכה והי' זהב התנופה שלא ניתן לישראל אלא לתנופה וארמותא וז"ש וע"ד דהבא דארמותא ואפשר שבמן הי' יורד להם הזהב והם מניפין ומבדילין אותו ומרימין אותו מן העפר למלאכת הקדש. ובגין כך בן חורי בן חור לכאורה נראה שאין לו קשר וחסר כאן. ואפשר שאמר מפני שנהרג חור ג"כ כדי שיתכפר לישראל עון הריגתו היו כולם נשמעים לבנו ומשועבדים למאמרו במלאכת המשכן כפרת העגל ותמורת שאמרו לאביו שיעשה עגל אמרו לבנו שיעשה המשכן וגדלוהו עליהם. ועוד הם פגמו זרוע שמאלו של משה כאו' תמכו בידיו חור משמאלא עתה יתוקן הזרוע השמאלי דהיינו בן חור למטה יהודה מסטרא דמלכותא עוד הם פגמו המ' בענין אלה אלהיך ישראל עתה יקבלו ויתקנו מלכותא ע"י בצלאל למטה יהודה. בצלאל איהו עבד אומנותא ומשה איהו אתקין כלא לבתר אח"כ תקן המלאכ' משה במה שפקד אותה כנז"ל. והטעם לשניהם משום דמשה ובצלאל כחדא הוו דהיינו גוף וברית כדמפרש ואזיל. ד"א שאין עתה בצלאל ביסוד אלא בחסד שאם הוא היסוד מאי ואתו אהליאב מן השמאל הוא עצמו כלול מכל סטרין וז"ש דא ימינא ודא שמאלא וכלא חד גוף שלם ולהאי פי' דייק קרא בן אורי מן הימין ואתו אהליאב המשלימו מן השמאל וז"ש ובג"כ בצלאל וגו' אמנם לאידך פי' בצלאל לבדו כבצלאל ואהליאב. ר' יוסי פתח קרא וגו' לקמן אבאר מה ענין אלישע להפסיק כל הזהב העשוי וגו'. מנוערים הוו וגו' שלא הי' להם לא זכות תור' ולא זכות מצוה להגין. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. ואע"ג דבלק ובלעם וגו' בא להודיע ולהביא ראי' וטעם אל הקודם כי הנה להיות כי עה"ז הוא לרשעים לכן משלים לשונאיו אל פניו להאבידו וזה מצינו בבלק ובלעם וזהו טעם בפרוח רשעים וגו' וכן להפך משלם עונות הצדיקים בעה"ז וכן מצינו בדוד ע"ה וזהו מה שהביא בענין דוד עם שאול וזה כדי לשלם שכרם בעה"ב שהוא שלהם וזהו הטעם היותר נכון בשאלת רשע וטוב לו צדיק ורע לו. גם אפשר הביא זה לכאן ע"ד משרז"ל אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכ"ו וז"ש ראה ענין בלק ובלעם כי עם היות שלא הי' בכוונה טובה שילם להם הקב"ה א"כ מכ"ש כי הצדיקים בטוחים לתשלום גמול האמיתי: שבעה מדבחן וגו' בקצור נמרץ אקצר ואעלה ענין זה. דע כי שם זה בו נברא כל העולם בשם בן מ"ב והנה רצה בלעם בחכמתו להמשיך כח גבורה להתגבר על שונאי ישראל כי שם זה הוא גבורה כנודע ולכן בנה ז' מזבחות בסוד שבעה שמותיו שהם שבעה טורין רברבין דבת שבע היא המ' הנק' מזבח ולכן נקראים ז' מזבחות ועליהם הקריב מ"ב פרים ואלים אשר כלם מצד הגבור' הקשה והרבה כי פר הוא במ' בסוד פרה אדומה ואיל בגבורה בסוד אילו של יצחק ובין כלם מ"ב כנגד מ"ב אותיות השם הזה וכל זה להתגבר בגבורת שם זה על ישראל ח"ו. גם התחכם כי כנגד מה שנחלק שם זה לג' חלקים הם סוד ג' ידות יד הגדול' יד החזקה יד רמה שהם בג' אבות כנודע והם ג"פ י"ד שעולים מ"ב כנודע למשכילים. לכן הקריב כל אלו בג"פ. תחלה בבמות בעל י"ד פרים ואלים וכן בשדה צופים וכן בראש פעור הם מ"ב כנגד ג' אבות. ואפשר לדייק כי במות בעל הוא כנגד הת"ת בעלה דמטרוניתא ראש הפסגה כנגד חסד ראש לז' שמהן אלין. וישימון מלשון שממון כנגד הגבורה והמשכיל יבין מעצמו וכבר ידעת כי שם זה עוקר מלכיות ובשם זה קלל אלישע לנערים כנז' בסמוך:

וקב"ה אקדים לון דהבא דא לאסוותא וגו' דבר זה נרמז בדברי הרמב"ן ז"ל בפ' ויקהל וכן הובא בזוהר בפ' ויקהל דף קצ"ה כי תחלה נצטוו על המשכן ואח"כ עשו העגל ואע"פ שיקשה לכאורה משרז"ל כי המשכן בא לכפר על העגל הנה פשיטא כי הקב"ה כל מאוויו ותשוקתו להשרות שכינתו בתחתונים ואמנם הענין כי חשבו ישראל שאחר שעשו את העגל שלא תהי' עוד תקנה להשרות שכינתו ביניהם ולכן חזרו ונצטוו במעשה המשכן ואז ידעו שנתכפרו ולז"א כאן כי תחלה נתנו כל הזהב למשכן ואח"כ בעשותם העגל לא הי' בידם זהב ולכן ויתפרקו כל העם וגו' אשר באזניהם וכל זה עשה הב"ה להקדים רפואה למכה: משה לעילא בצלאל תחותיה וגו' הענין כמ"ש לעיל דרכ"ג ע"ב כי בצלאל הוא סוד היסוד ולז"א כאן כי סיימא דגופא שהוא בצלאל הוא כגופא שהוא משה עכ"ל: