אור החמה על ספר הזהר ב:תמג

ר' חזקיה פתח וגומ' דפריש ליה מאתריה לפי שמרע"ה בסוד הזכר למעל' מהשכינה להמשיך ולהוריד למטה בסוד מיין דכורין ולזה צריך שיפרוש מאשתו ולא יהא מתעסק במעשה הגשמי למטה שהוא בחינת הנקבה והיינו שנא' למרע"ה כי המקום אשר אתה עומד עליו בסוד מרכבתך אינך למטה משכינה אלא אדמת קדש והיינו שכינתך וכיון שאתה עומד על השכינה של נעלך שאינך בן זוג למטטרו"ן הנק' נעל שישתמש בפריה ורביה ולזה פי' נעלך זו אשתו אלא בן זוג לשכינ' והוא במדרגת הת"ת וצריך לפרוש מהאשה הגשמית וגורם בקדושתו להמשיך האור הרוחני מת"ת למ'. וכד קב"ה קשיר ליה בחביבותא לעילא בסוד הדעת העולה עד הבינה ונקשר בגוף שהוא הת"ת פקיד כעין שם יהו"ד ת"ת גוזר על שם אדנ"י שכינה והיא מתקיימת והיינו רב ממנא על ביתא שהיא השכינה ומהפכה לדין או לרחמים כמדתו העליונה שמשפעת בה או דין או רחמים ומהפכ' לרצונו:

אתתקן ואתפקד כי פקודי המשכן שהם הכחות והאברים תיקונין דשכינתא הי' פקודתם על פי משה שמאותו אור העליון היא מתתקנת. וכן פקידתה בגלותא לגאול אותה והיינו פקד פקדתי. וכן פקידה לשכינ' במשכן ולהמשיך לה בעלה למטה והיינו מה שחייב הבעל לאשה לפדות' אם נשבית לקנות לה תכשיטין ומלבושין ותיקונין והיינו פקודי המשכן. למיעל לותה כאורח כל ארעא. והיא חייבת לו בכל המלאכות שהאשה עושה לבעל' והיינו פקיד לה גזיר ואיהי מקיימת כנז':

א"ר יהודה הא אתמר ובצלאל מסטרא דימינא הוה. בחסד וחסד היא המתקנת המ' ולכן בצלאל מתקן תקוני שכינתא והיינו בן אורי אור קדמאה ימינא. ותו דהא יהודה הענין שהשבטים הם י"ב תקוני שכינתא ומלך על כלם הוא סוד י"ג שכולל המ' עצם הנקוד' האמצעית רב ושליט על כלהו וי"ג הם תקוני המשכן זהב וכסף וגו' והמקור הזה נובע תקון ואור לכל התקונים לכך יהודה ממנו יצא מי שיתקן כל תקוני שכינתא ולז"א למטה יהוד' שהשבט גורם: בצלאל הא אוקמוה דשמא גרים דהיינו שהי' בצל החסד. ותו טעם ד' מסטרא דא אתקין בזולת יחס התקונים אל הימין כנז' עוד יחס החכמה לשאוב לדעת להמציא המציאיות מפני שהחכמ' לימינא והרוצ' להחכים ידרים וז"ש אתקין כלא וירית חכמתא למעבד כל עבידתא אפי' הדברים קשים הוציא מכח רוח החכמ' שבו והיינו בן חור דרום לו בן החכמ':

ואתו אהליאב וגו' דריש נמי קרא אהליאב פי' מסטרא דשמאלא דהיינו המ' השמאלית שהיא אהל לאבינו שבשמים והיא שמאלית נופלת וצריכה סמך מהת"ת אחיה וז"ש בן אחי סמך והיינו בהיותה נקשרת בעצם קושי הגבורה וז"ש למטה דן והיינו או' דא איהו מסטרא דדינא קשיא. מתרין סטרין אלין אתעביד משכנא הם ג' בחינות הא' אתעביד הב' אתתקן הג' אתקשר דהיינו אתעביד בנין מעשהו שיורה על השכינה שהיא מימין ומשמאל יסודה ועיקרה. ועוד אתתקן תקוניה שהם קישוטיה שהיא מתנאת בהם ועוד אתקשר שהיא נקשרת מצדה בחסד וגבורה שהיא שואבת עוד יש לה בחינה ד' שהיא עיקר הכל דהיינו למהוי בין ימינא ושמאלא שהיא מתבקת בין תרין דרועין דמלכא ששם עיקר ייחודה. אשדי חד אבנא מ' יקירא מצד החכמה מתחות כורסי יקריה היינו בינה כסא לכבוד החכמה והיינו סוד הכבוד העליון שנתפשט מלא כל הארץ כבודו ושליטתו מלא עולם. ושקע עד תהומא ודאי שכינה היא מתפשטת עד התהום משכן לחצונים שהם תהו ובהו חשך תהום. ולזה רישא התחתון דההוא אבנא נעיץ בחזקה שאינה רוצה להשפיע לחצונים אלא ששפולי משכנא נאחזים בהם החצונים כנודע ורישא אחרא לעילא שהיא מגעת באצילות דבקה עם הנאצלים ומזה נקיש אל הגשמי. שם י"ה שם י"ה למעלה בג' ראשונות והיינו מכח ג' ראשונות הי' התפשטות נקודה שממנה נתפשטו ו' קצוות כנז' ולמטה י"ה במ' נקשרת ביסוד אות ברית כנז"ל שממנה יסוד עולם הגשמי כנז"ל. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. וכד קב"ה קשיר ליה בחביבותא וגו' הוקש' לו כי אדמה מלשון דין כנודע ואיך עתה בהזדווג' למשה קראה אדמה ולז"א כי הוא לשון חביבותא ואתערותא דזווגא בסוד שמאלו תחת לראשי עכ"ל: