אור החמה על ספר הזהר ב:תמב

מאן עדות וגומר כלומ' לדעת מהו סוד עדות צריך לפרש מהו משכן. ותרי משכנין כתיבי הכא דהיינו חד לעילא שכינה עילאה בינה חד לתתא מ'. ומשכן סתם כל איזה משכן שיהיה אקרי משכן א"כ צריך שיהיה עדות למשכן עליון ועדות למשכן תחתון וכלל העדות יתבאר באו' י"ה עדות לישראל. שמא דא דהיינו יחוד נקודה בהיכליה עדות לישראל שהוא סוד הדעת המייחד חכמה י' עם בינה ה' והיינו עדות עליון למשכן עליון. כגוונא דא עדות ביהוסף שמו דהיינו יסוד שהוא המייחד ת"ת ומ' והיינו י"ה נקודת אות ברית בה' מ' והיינו אומרו שם י"ה ביהוסף איהו עדות ודאי דהיינו יחוד זכר ונקבה. אלין תרין אתוון סהדין סהדותא בכל אתר בין על הנשמות שהם תולדות אבא ואימא עילאין בין ישראל סתם שהם בנים לת"ת ומ' א"כ תרין אתוון סהדין סהדותא על היחוד. משכנא דאיהו עדות דהיינו י' בתוך ה' שהת"ת שוכן בתוך המ' על ישראל וכיוצא משכן עליון וז"ש דאיהו גופיה עדות לא נאמר שהעדות שוכן בתוכו אלא דאיהו עדות ולזה משכנא אקרי על רזא דשמא דא קדישא ר"ל משכן למה ששוכן בתוכו ה' משכן ליו"ד ואם ח"ו יסתלק יו"ד לא יקרא ה' משכן א"כ משכנא אקרי על רזא דשמא דא וגומר. והיינו דכתיב ועדותי זו אלמדם על שם י"ה הנעלם אלמדם ואודיעם וז"ש בגין דהאי אתר איהו סתימו וגניזו דכלא שמקור הכל הוא סוד שם י"ה ח"ב והתורה וסודותיה תלויים ומושרשי' משם. אי האי משכנא הגשמי או האי עדות דהיינו משכן הרוחני שם י"ה כנזכר. רזא דשמא קדישא עילאה דהיינו אהיה אשר אהיה שסודם שם י"ה כנזכר פ' אחרי מות. קיומא דשמיא וארעא כאו' כי ביה ה' צור עולמים והיינו סוד ל"ב נתיבות חכמה י' אלהים דעובדא דבראשית ה' והיינו דאוקימו עילאי בעולם הבא ותתאי בעולם הזה וכלהו סטרין ו' קצוות רוחניים וגשמיים. עבודת הלויים יתפרש על ב' דרכים או עדות עליון ועבד הלוי הוא דהיינו בינה בסוד שיר הלוים למתק הגבורה. או עדות תחתון דהיינו מ' והיינו ד"א עבודת הלוים דאינון נטלין וגו' עדות תחתון:

שורש ישי כבר נתבאר בסבא ענין יש"י שהוא סוד אור ישר מיו"ד חכמה שרשא דאילנא אל הבינה סוד השין דהיינו סוד ג' ווין ויסע ויבא ויט חסד דין רחמים ואח"כ חוזר הענין אל מקורו והיינו יו"ד באחרונה. והנה בזמנא דקב"ה בינה יסגי שלמא יסוד בעלמא במ בסוד היחוד דהיינו ביום ההוא ומלת ההוא מורה על סלוקה והעלמה בסוד היחוד. יתקיים שרשא היינו סוד אור החכמה המתרבה בבינה ויחודם מתרבה אז שרשא דאילנא דחיי דהיינו הת"ת עץ החיים בבינה ששם משתרש בסוד שי"ן כנז' מיניה יתקיימו שאר שרשים שהם שרשי הספירות המושרשות זו בתוך זו והם שרשים לתתא ובהתקיים והאיר השורש העליון יאיר השורש התחתון. ואפשר שהכוונה דההוא שרשא מיניה אתקיימו שאר שרשין לתתא שהם כל הנמצאים התחתונים שהם שורש לנמצאים מהם בענין שהם שרשי' משורשים בשורש ישי ומתקיימי' ממנו, וכלהו אשתרשן הנמצאות התחתונות הם משתרשות במקום אחיזתה כל א' וא' כפי מציאותו עד שמשתרשין בפנימיות ע"י השתלשלות המדריגות שאין נמצא מתקיים אלא מכח שורש זה ויהיה הכוונה אפי' בנפרדים למטה. דהאי איהו קיימא וגו' נראה שמלת עמים יתבאר עתה בקיבוץ בחינות הספירות שנס ואות אליהם הוא בחי' השרש הזה ונק' כל ספי' עם לרבוי כל הנמצאי' ממנה ועמים כלם הם סוד שם יהו"ד הכולל י"ס והיינו אומרו לרזא דשמא קדישא. אליו גוים ידרושו מפני שהוא קיום הנמצאות והכל נובע ממנו ידרשו סתם אל מקור ההנהגה שאינם יודעים להבחין בחינת האלהית. דא בי מקדשא סוד אור החכמה מתגלה ומתנוצץ דרך ה' ראשונה ומת"ת דרך ה' אחרונה והיינו מנוחתו והתפשטות י"ו שורש עץ החיים מתפשט בשני בתים ראשון ושני וכבוד הוא סוד אור החכמה ובית המקדש אז הוא מאיר באור החכמה מצד ב' בתים הנז' דהיינו אור הלבנה וגו'. דלא יתמני מפני שהוא בא"ס למעלה בסוד התנוצצות הכבוד שאינו מושג בו. כל מה דקיימא בחושבנא וגו' דמספר הוא מקום התכלית וההפסד וברכת ה' אין לה תכלית ולא הפסד ואם ימצא ברכה במקום מספר לא יהיה ברכה שלימה וז"ש לא שריין תמן ברכה בשלימו. משכנא קיימא בחושבנא שהיה בעל תכלית מצד נער מטטרו"ן וסביב לו רשעים יתהלכון. דתשרי ברכה שאין לה תכלית על עובדי ידיכון שהם בעלי תכלית. וברכאן לא שרן על האי חושבנא שהיא מעולם מטטרו"ן שהוא בעל תכלית וחשבון, אלא ע"י מי שיוכל לקשרו בעולם העליון ואז הברכה תתפשט למטה וזה היה כח מרע"ה וז"ש עד דאקשר ליה משה לעילא ע"י תפלתו וייחודו למעלה. אלה פקודי המשכן היינו שיש בו החשבון בעולם תחתון ועכ"ז משכן העדות ששורה בו רוח עליון וברכות בבת אחת והטעם אשר פוקד על פי משה דאי לא דאתעביד חושבנא ע"י דמשה שיודע לקשר הענינים בשורשם היה הענין מתקלקל כנזכר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. יתקיים שרשא דאילנא וגו' היא מ' דהיא שורש האילן ואל תתמה כי שני שרשים הם כנז' בתיקונים בסוד שי"ן עילאה בינה ושי"ן תתאה מלכות דבה אתנטע אילנא דחיי בההוא גן וזה יובן בסוד מעילא לתתא ומתתא לעילא. וכבר ידעת כמה עולמות תחתיה וכמה אילנות לאין קץ וכלם קיימין בהא שרשא. ולכן אליו גוים ידרושו כי הוא הר ה' כד"א לכו ונעלה וגו'. כבוד דהכי אקרי בההוא זמנא וגו' הרגיש כי לעולם מלת כבוד הוא בבינה או בת"ת כנז' בפ' תרומה דף קכ"ו סוף ע"ב ולז"א כי בההוא זמנא דתהוי אור הלבנה כאור החמה אז יקרא גם היא כבודי:

ת"ח משכנא דא קיימא בחושבנא וגומר זה יובן במה שנודע דכל חשבנין וגמטריאות אינון בסיהרא והטעם כי המלאכים יש להם חשבון ומספר כאו' מונה מספר לככבים וידעת כי יש כח בסטרא אחרא ליכנס במדורין סביב ז' היכלות וזהו סוד למה עין הרע שורה על דבר המנוי מש"כ בעלמא דדכורא שאין בו כלל כנודע כי שם הדברים נשפעים מכח הא"ס ולכן גם מספרם אין סוף ואין עין הרע סמא"ל נכנס אלא עד הבריאה כנז' בתקונין דף מ"ד ע"ב ולהכי אצטריך ברכת משה הרמוז בדכורא דלימא יוסף עליכם ככם עד אין מספר ובזה אין עין הרע שורה עליהם כי גם הם אינם נבראים במספר ודוק ותשכח דרוש נכון מאד וע' בהקדמת בראשית דף ח' ע"א בפסוק השמים מספרים אימתי נקרא כבוד. ועיין פרשת פנחס דף ר"כ ע"ב ובפ' בראשית דף מ"ו ע"ב כי כל החשבונות הוא בסיהרא אלא עד לא ייתי לעלמא פקיד וגו' ענין זה נתבאר בפ' ויקהל ריש דף קצ"ט ע"א עכ"ל: