אור החמה על ספר הזהר ב:תמא

כד ברא קב"ה עלמא מ' או בינה הנותנת כח למ' ברא ליה כגוונא דלעילא הענין שעם היות העולם הזה גרוע מצד חומרו ושפל במצבו שאין שפל ממנו עכ"ז צורתו וציורי פרטיו כלם מצויירים בסוד העולם העליון הרוחני מפני שהגשמיים צל העליונים ומי שאין לו כח להסתכל בצורה יסתכל בצלה ומשם ידע קצת מהצורה העליונה המצל בארץ. למהוי עלמא דא וגומר עם היותו גרוע בערך חומרו לא יהיה גרוע בערך שיעור קומתו אלא עלמא דא השפל בדיוקנא דעלמא דלעילא המשובח כדי שבירידת הנשמות למטה לא יחשבו עצמן חוץ מרשות גבוה אלא יסתכלו ויבינו כי מי שחתם זה חתם זה:

וכל אינון גוונין דלמילא אתקין וגומר שלא יחדל פרק מפרקי המרכבה ולא אבר מהאברים הרוחניים שאין צלו וצורתו למטה מטעם שהם ל"ב נתיבות חכמה נחתמין בחומר היפה או בחומר העכור והכל חותם שלם ויתקשר העליון עם התחתון מפני חשק אשר לזה עם זה מפני קורבת צורתם ואלו יעדר בעולם התחתון איזה אבר לא היה מיוחס ונקשר לעולם העליון וז"ש לאתקשר' עלמ' בעלמא. והנה צורת החותם שבו נחתם העולם היא התורה ונודע כי התורה דרך פרט והתפשטות ענפיו היא התורה אשר לנו באותיות מצטרפות אמנם השורש לה ופנימיותיה הוא שם יהו"ד ולז"א שמא קדישא כללא דאורייתא ולכן אסתכל בשמא קדישא שהוא השורש ואתקיי' עלמא וגומר. והא כלהו בקיומא דעלמא ממה שלא אמר ה' בחכמ' יצר ארץ אלא יסד כבר נבראת אלא שנתייסדה ע"י החכמה וכן כונן שמים כבר נבראו ונתכוננו בתבונה. וכן נבקעו אבל כבר נבראו:

דכל מה דברא קב"ה בעלמא דין וגומר ירצה כי לא יעלה בדעתך שיהי' המשכן דפוס העולם הזה הגשמי שא"כ מאי נפקא לן מיניה אלא הוא דפוס הצורות העליונות הדומות לתחתונו' וז"ש דכל מה דברא קב"ה בעלמא דין ברא ליה לעילא בדקות ואל אותו הדקות הוא דמיון המשכן וז"ש וכולא אתרשים בעבודת משכנא. עביד משכנא כלו' מקום שאשכון בו. תוהא מפני שאינו בעל מקום ואין זאת אלא שצריך לעשות ענין קטן בכמות וגדול באיכות כחכמת בעלי הטלסמאות שעושים טלסם קטן בית קבול לכח ככב שיפעל ע"י הכלי אף כאן יהיה הענין עשוי בחכמה באברים ידועים מקבוצם יורד כח אלהי למטה וזה יקרא משכן ותוהו באומרו מה יהיה הענין ההוא וז"ש דלא ידע מה למעבד עד דאחזי וגומר:

דאהמי ליה קב"ה למשה וגומר כי הנמצאות העליונות יש להם ג' בחינות וכלם נתגלו למשה הא' דקותם ברוחניות למעלה בערך השכינה עליהם וז"ש דאחמי ליה וגומר דיוקנא דכל מלה ומלה בההוא דיוקנא דאיהו לעילא היינו בחינת מרכבתם לכבוד העליון בדקות ולזה אחמי קב"ה. ב' בחינת עצמם לעצמם בדקות וז"ש וכל חד וחד הוה עביד דיוקנא דילי' כדיוקנא דאיהו לעילא לא גשמית אלא רוחנית מצד עצמם. ג' בחינת הגשמות הנאות אליהם להתלבשם בהם בסוד היותם מרכבה אל הרוכב ומתגלמת בתחתונים לשכון הכח האלהי בתחתונים והיינו וכל חד הוה עביד דיוקנא דיליה בדיוקנא דאיהו אתעביד בארעא זה דמות קרש וזה דמות אדן וכיוצא וכלם יחד קשורים משכן א' בענין שראה רוכב על מרכבתו מתגלמת המרכבה במשכן גשמי:

אוליפנא דאספקלריאה וגומר יר' משה שהתורה כלה נתנה באספקלריאה המאירה א"כ חלק המשכן איך אפשר להראות למראה עינים אחר שהם פרקי מרכבה למטה בנפרדים ואיך יסתכל בהם מרע"ה שא"כ ח"ו ימצא נבואתו למטה בנפרדי' לזה פי' ואמר כי בת"ת א"א שיראה כחות אלו שהם פרקים התחתונים ואינם משכן לו שאין שם יהו"ד שוכן אלא בתוך שם אדנ"י אמנם שם אדנ"י שוכן בתוך פרקי מרכבה ואברי המשכן שהם משורשים בה א"כ היא תראה בעצמה הצורות הנז' ולזה לא יצטרך מרע"ה להסתכל בהם אלא יסתכל למעלה בהעלמם ומשם יסתכל וידע כל מציאות התפשטותם למטה ואפי' סוד המשכן בעולם השפל וזה אמר אספקלריא דלא נהרא הוה אחמי והיינו אשר אתה מראה כלו' כי גם המשכן היה ע"י הת"ת שאמר לו וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה כלו' הסתכל במראה התחתונה ותבין דברי וז"ש כמא דחמי גו עששיתא וגומר דהיינו המ' שבה בדקו' דמות כל צורות הנפרדים ולהיותם שם בדקות נתקשה עוד משה היאך אפשר שהגשמי העכור יהי' משכן ומכון לרוחני הדק והשיבו אתה בסימניך כלו' מצד החומר ואני בסימני מצד הדקות נעשה דרך שירדו הכחות האלו למטה:

בגין דלא יימרון וגומר מפני דוחק הורדת הכחות האלו כל סבה קלה ימנע ירידתם ואם ישראל חוטאין ומרננין אחר כל מעשה המשכן נמצא החצוני דבק שם מה עשה משה העביר הנחש משם בחשבון יפה ומדוקדק כדמסיק ת"ח בההיא שעתא וגומר אלה תשכחנה מלת אלה כולל ג"כ החצונים כענין אלה אלהיך ישראל. פקודי המשכן היו שם כשנעשה חשבון המשכן לכפות יצה"ר שלא ימצאו ישראל מקום לטעות ויצה"ר עונ' בעל כרחו אמן. מהרמ"ק זלה"ה. ועי' בס' אור הגנוז בס"ד: