אור החמה על ספר הזהר ב:תלט

ר' חיא פתח וגומר ואוקמוה ואתמר ופי' הנחלים בו' קצוות אבל עיקר פי' אלין רזין דנחלין דהיינו מציאותם הדק ונעלם בכתר. ומבועין קדישין היינו מציאותם אשר בחכמה שהיא מבוע י' ושם הקדש. דאתמליין היינו מילוי הוא מהחכמה בתוך הבינ'. ונפקין מהסתר הבינה ולחוץ ואין ספק שהם במוצאם מהבינה אור דק והיינו לאנהרא אמנם בהיותם מתפשטין למטה שהם מתעבין והולכין ועושה אורם מים והיא ים המקבלת הנהרות ומתמלאת מים מהם וז"ש ולמליא להאי ימא רבא ובמאי דפי' ר' חייא ידוקדק אומרו כל הנחלים כי מלת כל לרבות גם מציאותם ממקום העלמן דהיינו מהכתר אל החכמה ומחכמה אל הבינה ומבינה ולחוץ גם דקדק מלת הולכים דלא שייך אלא לשון באים או מריקים ועליו דקדק הכתוב באומרו הולכים כלומר מתפשטין והלוכם משנה מציאותם מבחינ' אל בחינ' כנזכר: ואמר הכתוב אל מקום שהנחלים הולכים פעם אחת שם הם שבים פעם שנית למלאות הים עד שיגרל וכל זה קצר בדבריו ואמר למליא להאי ימא רבא שנעשה רבא וגדולה ולזה כיון דהאי ימא רבא אתמלי ע"י הנחלים הבאים וחוזרים ובאים כנזכר: מסטרא דא מצד מעלה בדקות מהספירות ומשפיעים למטה והיינו אפיק מיא ואשקי לכל חיוון ברא שחוץ לאצילות והם נפרדים סוד בריא' ויצירה: דכד ימא נקיט לון הנחלים הנזכר ושאיב לון ואינם נרגשים ועתה דקדק אומרו והים איננו מלא להיות נראים מלואם בה אלא נקיט לון כנזכר ולבתר אפיק מיין כאלו היא עצמה מוציאה מימי השפע אל התחתונים מצד בחינותיה התחתו' וז"ש ולבתר אפיק מיין לסטרא אחרא דאינון רתיכין וגומר וכולהו אתמנון ואתפקדון בשמא להשפיע לכל בריה בשם כלומר כפי טבע בחינת' ומציאותה. והיינו אומרו פקודי הם כחות המשכן שהשכינה מצד פניה התחתונים היא מונה ופוקדת אותם והיא מקבלה מצד פניה העליונים והיינו או' משכן העדות שהיא מצד הפנים אלו מתייחדת ומתייעדת עם הת"ת עדות דעות כדפי' בתיקונים:

כמה אית לון לבני נשא לאסתכלא קשיא ליה דהל"ל רב טובך מאי מה רב ולא יהיה מקיים המצות מצות אנשים מלומדה ואח"כ למנדע להוסיף תוספת עבודה ולחייב עצמו בכל יום בעבודה יתירה והיינו למנדע באורחוי דקב"ה דהיינו והלכת בדרכיו מה הוא רחום וגומר והמצות הם הם דרכיו. בכל יומא ויומא שבחינות העתים משתנים כנודע. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. אלה פקודי וגומר לעורר הדיוקים הנופלים בזה הוא אריכות לשון ואינו מדרכינו אמנם בהיתוך הלשון יתבאר היטב בע"ה. הנה כוונת ר' חייא היא להשמיענו איך כל החיילים הנק' פקודי המשכן פי' הם חיילין דמטרוניתא שהם במשכן העליון בז' היכלי מטטרו"ן וכמו שמשה ע"ה מנה ופקד אותם לכל כלי המשכן כן למעלה השכינ' היא פוקדת ומונה את כל חייליה בסוד מונה מספר לככבים וכתי' בתריה גדול אדונינו שהוא השכינ' כנזכר פ' תרומה דף קע"ז ריש ע"ב וביאר לנו ענין פקידה זו אימתי היא ואמר כי היא בעת אשר מחלקת להם השפע לתת לכל א' חלקו ולכן קורא לכל א' וא' בשמו בלי ערבוב וכמ"ש לכלם בשם יקרא ואעפ"י כי הפסוקים אלו מדברים בככבים עכ"ז כבר ידעת כי המלאכי' שברקיעים העליונים הם דוגמת הככבים שברקיעין תתאין והככבים מאתם נשפעים כאשר ביארנו בפ' תרומה דף קע"א ע"ב וכן היה במשכן כי בעת שנשלמה המלאכה אשר אז היתה השכינה עתידה להשתלשל ולהתלבש שם ולחלק שפע קדושתה לכל כלי המשכן ולכן הוצרך ענין פקידה זו דוגמת לכלם בשם יקרא להשפיע שפע קדושתה בהם כי הכל הוא זה לעומת זה כנודע וזוהי כוונת אלה פקודי המשכן וגומר. ולהיות כי נכנס ר' חייא בדרוש זה איך הם נשפעים מהמ' וע"י מניה ומספר לכן רצה לבאר הענין לפי שמצינו דוחק א' בענין זה והוא כי קרא כתיב המשלח מעינים בנחלים וגומר ונודע שהם סוד ז' ספי' תתאין ולבתר הכי קאמר ישקו כל חיתו שדי בלשון רבים משמע הנחלים בעצמם הם המשקי' את חיתו שדי ולא ע"י המ' בפרטו' כנודע כנ"ל. ונודע כי חיתו שדי הם חיות הקדש של שדי תפוחים אמנם קראם כאן חיות ברא לפי שיש חיות עילאין לעילא לגו באצילות לכן נקראים אלו חיות ברא כי הם חוץ מעולם האצילות. וא"כ איך יש לנו כלל כי כולם נשפעים מהמ' ולכן התחכם ר' חייא ועם היות שהיה יכול לפרש כל כוונת דרוש זה בפסוקי המשלח מעינים בנחלים וגומר ישקו וגומר לא רצה לדרשו כאן מתחלה מפני מה שביארנו ולכן נתחכם ודרש דרשה זו בפסוק כל הנחלים וגומר לפי ששם נאמר בפירוש כי נחלים אלו כולם בכללות הם הולכים אל הים שהיא המ' ושם הם נכללים והיא שאיבת וגמיעת לכולהו א"כ כשחיתו שדי מקבלים שפעם אינו ע"י הנחלים עצמם רק מן הים כי היא קבלה ושאבה לכלם ובזה ביארנו הקדמה א' מן הדרוש. ולפי שבפסוק כל הנחלים יש דחוי א' אשר קרא אחרינא דישקו וגומר הוא מתקן חסרון האי קרא לכן הביא תכף קרא דישקו כל חיתו וגומר ולא הביא ראשונה פסוק דהמשלח וגומר כי אין צורך בו אחר אשר כבר נתבאר כוונתו בפסוק כל הנחלים וגומר אמנם פסוק ישקו הוא הצריך אלינו ובפרט כי אדרבה קרא דהמשלח וגומר הוא מזיק אל דרושינו כנזכר והענין כי בפסוק כל הנחלי' כתיב דהים אינו מלא כי אעפ"י שהנחלים הולכים אליו הוא אינו מלא ונודע כי כשהבאר אינו מלא אינו יכול להשפיע מימיו חוצה לו ולזה מה עשה אמר וכיון דהאי ימא רבא אתמלי וגומר כלומר כי מפסוק זה אין לנו רק שכל הנחלים הולכים אל הים ושם מקום שאיבתם והליכתם ולא אל חיתו שדי ממש כאשר חשבנו תחלה כי מ"ש והים אינו מלא אינו דחוי כי זה ידבר בזמן שאין השפע מתרבה אשר אז אין הים מלא אמנם כד אתמלי ימא רבא כי השפע מתרב' מאד על כל גדותיו אז כבר יש לנו קרא אחרינא והוא ישקו כל חיתו שדי כי לפעמים הוא מלא ואז ישקו כל חיתו שדי וז"א וכיון דהאי ימא רבא אתמלי וגומר כדין הוא אפיק וגומר כד"א ישקו כל חיתו וגומר נמצא כי מה שמסתיר ומעלים קרא דכל הנחלים מפרש קרא דישקו ומה שמסתיר קרא דישקו מגלה קרא דכל הנחלים וגומר כי מ"ש ישקו לשין רבים הוא לפי שהשפע נמשך תחלה מהם אך לא שהם עצמם המשקים רק הים הנזכר בפסוק כל הנחלים. וזהו כוונת אומרו כדין הוא אפיק מיא ולא אמר כדין נפקי מיא להורות כי תחלה היא שואבת כל המים ונכנסים בתוכה ונעשים מטבעה ממש עד שנמצא כי כד נפקי מיא הוא דהיא אפיקת לון ממש מרשותה כאלו הם מיין דילה ממש ולא מיין דנחלין דנפקין מגרמייהו:

והנה אחר אשר נתבאר והוכרח הדרוש הזה מכח ב' הכתובים האלו המורים מזה על זה אז אמר מה כתיב לעילא המשלח מעינים וגומר כלומר כי זה הכתוב שביארנו של ישקו וגומר קאי בתר ההוא קרא דהמשלח מעינים וגומר שהוא דוגמת קרא דכל הנחלים והם הנהו נחלים גופייהו. ולכן אע"פ שתראה דכתיב ישקו לשון רבים לא תטעה מזה כי כבר הוסר טעות זה מקרא דכל הנחלים כנזכר וזה רמז באומרו ולבתר ישקו כל חיתו שדי כלומר כי לא בעת שמשלח הנחלים אז משקים חיתו שדי אמנם ראשונה משלח המעינים אל מקורם כנודע להם והם אל הים כנזכר בקרא דכל הנחלים. ולבתר דנשתלחו אל מקומם הראוי להם אז לבתר ישקו כל חיתו שדי והנה גילה לנו ר' חייא כל כוונתו בסוף דבריו באו' דכד ימא נקיט לון וגומר פי' כי כל העולה מכל הפסוקים אלו כי כד ימא נקיט לכל הנחלים כנזכר דע כי כולהו נקיט לון ושאיב לון ולבתר דהיא שאיבת ונקיטת לון בגוה אח"כ אפיקת מיין לסטרא אחרא שהם חיתו שדי רתיכין דלתתא. ובמתק לשונו כוון באו' אפיק מיין לסטרא אחרא פי' כי הלא אלו הנחלים נכנסים בקצה א' של הים וז"א דכד ימא נקיט לון שהיא מאותו הצד שנכנסים הנחלים בתוכן וכאשר נכנסין לתוכו מתערבין במימי הים ואח"כ נמשכין ויוצאין מן הקצה האחר עד שנמצא כי המים שיוצאין ממימיה הם יוצאין ממש כי כבר נתערבו מימי הנחלים בתוך מימיה. והנמשל בזה הוא כי הנה המ' מקבלת מלמעל' בסוד בחינתה העליונה וז"א דכד ימא נקיט לון וגומר אמנם כשמשפעת בתחתונים הוא סוד בחינתה התחתונה כנודע שהוא צד תחתון שבה וז"א ולבתר אפיק מיין לסטרא אחרא וגומר שהם בסוד קצה בחינה תחתונה שבה שמשם מושפעים כל הנהו רתיכין קדיסין ואין להאריך עוד בזה:

אמנם נבאר פרטי מלות זה המאמר ובו יושלם זה הביאור בע"ה. אמר אבל כל הנחלים אינון רזין וגומר פה רמז כלל גדול שיש לנו והוא כי הספירות הם עצמות וכלים והנה כמו שהנחלים הוא החפירה אשר בתוכה מתכנסת המים והולכת בתוכ' כן יש ספירות שהם דמות כלים וצנורות אשר בתוכם נמשכין המים והם סוד העצמות והרוחניו' שבתוכן כמו שנתבאר פ' בא ר"מ דף מ"ב ע"ב וז"א אלין רזין דנחלין וגומר ועיין כי לא אמר דא רזא דנחלין וגומר אמנם הכוונה לומ' כי מ"ש כל הנחלים הולכים אין הכוונה על הנחלים עצמן שהם הכלים כי אין הים מתמלא מן הכלים האלה רק בסוד רזין דילהון שבתוכם והם סוד המים שבתוכן ולכן כנגד שניהם אמר נחלין ומבועין כי נחלין הם הכלים ומבועין הם המים הנובעין בתוכם וכנגד הנחלין אמר דאתמליין וכנגד עצמות הוא המים שבתוכן אמר ונפקין מבועין קדישין כי מה שיוצא מן הנחלים אל הים הוא המים שבתוכן הנק' מבועין קדישין. ואומרו וכיון דהאי ימא רבא אתמלי מסטרא דא זה יובן במה שביארנו לעיל במ"ש אח"כ דכד ימא נקיט לון וגו' ולבתר אפיק מיא לסטרא אחרא וגומר ואומ' מה כתיב לעיל המשלח מעינים וגומר גם פה נתבאר דרוש עצמות וכלים הנ"ל כי הא"ס הוא משלח מעינים הוא סוד העצמות בתוך הנחלים שהם הכלים כנזכר פ' בא דף מ"ב ע"ב וז"א המשלח מעינים בנחלים:

ונלע"ד לדייק יותר לישנא דקרא והוא כי ב' בחינות הם בספ' א' הוא סוד החפירה בכללותה הנק' כלים ב' סוד העצמות והרוחניות שבתוך הוורידין והצנורות. ולכן אמר כי הוא משלח מעינים הוא העצמות בתוך הנחלים שהם הצנורות והוורידין שהם כמו נחלים ויאורים נמשכים. ואמר כי נחלים וצנורות אלו הם נמשכים בין ההרים עצמן ובתוכם ובקרבם דוגמת וורידי האדם שבתוך אבריו ממש וידעת כי ו' קצוות הת"ת נק' הרים וו' קצוות המ' נק' גבעות וז"א בין הרים יהלכון כלומר ביניהם ובתוכם ובקרבם נמשכין הצנורות הנקר' נחלים ובתוך הנחלים האלו משלח הא"ס את המעינים הוא סוד העצמות והרוחניות. ואומרו ישברו פראים וגומר אפשר לומר כי הביא כל הפסוק ואחריו קאמר כי אלו הנק' חיתו שדי ופראים אלין אינון רתיכין דלתתא שהם כל חיילי המ'. ונלע"ד כי חיתו שדי הם סוד ד' חיות הקדש שבמטטרו"ן וכמו שביארנו לעיל ענין אומרו חיתו שדי וקריאתם חיות ברא ואלו החיות הם עליונים על כולם ותחתיהם הם שאר כל הרתיכין לתתא מנייהו כנודע ועליהם אמר ישברו פראים צמאם כי השפע הולך ממדרגה אל מדרגה אפילו ברתיכין עלאין ואין כולם מושפעים יחד וכנזכר פ' חוקת דף רפ"א ע"א. עוד אפשר לעיל במ"ש וכיון דהאי ימא רבא אתמלי מסטרא דא דאינון נחלין אפשר כי ירמוז למ"ש לעיל סוד עצמות המים שבתוכם ולזה לא אמר אתמלי מאינון כחלין רק אמר מסטרא דאינון נחלין ודוק ותשכח:

והנה במה שביארנו לעיל כי עיקר הדרוש הוא מפסוק כל הנחלים ומפסוק ישקו כל חיתו לכן תחלה הביא פסוק דישקו כל חיתו שדי ואח"כ אמר מה כתיב לעילא המשלח מעייני' וגו' כלו' עיקר דרוש זה הוא מפסוק ישקו וגו' אבל אביא לך ראיה כי מיירי באותם נחלים עצמם וכמו שביארנו והוא כי הלא לעיל מהאי קרא כתיב המשלח וגו' והם הם נחלים דקרא דכל הנחלים וגו': ואומרו וכולהו אתמנון ואתפקדון בשמא כבר ביארנוהו לעיל בראש הביאור. גם אפשר לפרש כי האי שמא הוא סוד המלכות הנק' שם כנודע וז"א לכלם בשם יקרא כי ע"י המלכות קורא השי"ת את הככבים ובזה אתי שפיר ג"כ אומרו ובג"כ אלה פקודי וגו' כי הם פקודי המשכן ממש ונמנים ונפקדין ע"י המשכן שהיא המ' הנק' משכן כנודע והם פקודים ונמנים פי' המשכן דוגמת לכלם בשם יקרא שביארנו. ואמנם מה שביארנו בזה בראש הביאור הוא נכון ג"כ ויפה. וע' בפ' חקת דף קפ"א ע"א ותמצא שמפרש על האי קרא ממש כמו שפירשנו וגם בענין נחלים ומבועין כי נחלים הם ו' קצוות ומעיינות הם שרשים בחכמה הנק' מעין ע"ש. עכ"ל: