אור החמה על ספר הזהר ב:תלח

קטרת קשיר קשירו וע"י קשר זה הוא נהיר ובהאר' זו מעביר הזוהמא שעיני הקליפות נחשכות בהאיר האור העליון ומתעברות משם וז"ש נהיר נהירו ואעבר זוהמא. והשתא מפרש ואזיל ד' שהיא מלכו' דלה ועניה בבחינתה על ד' חיות המרכבה כאו' ומשם יפרד כל כחות אלו נקשרים ואתחבר בבחינת ה' שהיא המ' שהיסוד נכנס אליה וע"י נעשית ד' ה' דהיינו ו' זעירא בגוה עוד הם ה' נקודות דהיינו שכינה עם חייליה כזה # ה' מ' אתחבר בו' ת"ת ואינה מתחברת למעלה אלא בסוד טהרת' מן הזוהמא דהיינו בקשר ראשון מיד זוהמא נטהרת ואחר כך היא נעשית ה' ועולה טהורה ואתחבר בו' והיינו קשר אברי הנקבה עם אברי הזכר כדפי' בפ' תרומה בסוד קשר יצירה בריא' באצילות. אמנם ו' אתעטר בה' כאו' בעטרה שעטרה לו אמו וגומר ואות ה' שהיא הבינה אתנהיר בי' ואח"כ שנעשה קשר זה ממט' למעל' עד החכמה עולה הכל יחד אל הכתר בסוד שורשי הספי' אשר שם וז"ש וכולא סליק רעותא כדי שיהיה אור הא"ס מתפשט בכל העולמות שאינו מאיר בהם אלא סוד קשר כולם יחד כנודע והוי כולם בעלותם לראות בקשר קשירו חד שוה ואח"כ בהארתם א"ס נוסף קשר על קשר אחדות על אחדות וז"ש והוי בעלייתם שם כולא קשירו חד ואתעביד באור הא"ס קשירו ברזא חדא דאיהו קשרא עילאה דכולא ועל קשר זה אין להוסיף. ומכאן ולהלאה כיון דכולא יוצר ונברא ונאצל אתקשרא בהאי קשרא אתעטר כולא ברזא דא"ס דהיינו הארתו בהם כנזכר. ורזא דשמא קדישא דהיינו בחינת הספירו' הנעלמות אתנהיר מהחכמה ואתעטר מהבינ' בכל סטרין שהם ו' קצוות ושמחת הבינה נמשך בכל העולם והיינו ועלמין כלהו בחדוה שכולם נתאחדו למעלה:

ואתנהירו בוצינין היינו אפי' בחינת הדין שבספי' אתנהירו מצד האור והימין. ומזונין אשתכחו מצד החסד שהיא הזנ' ומפרנסת לכל הנמצאים התחתונים: וברכאן מהיסוד ברכות לראש צדיק בכל עלמין. וכולא ברזא דקטרת כלומר כל הבחינות ימצאו בקטרת מה שלא ימצא כולם בתפלה אלא קצת מזה ונוסף עוד יש לו שכל מנין הייחודים תלוי בהארת טהרת המשכן והעברת הזוהמא וזו אינה אלא ע"י הקטרת וז"ש ואי זוהמא לא אתעבר וגומר וא"ת אין צורך בצלותא וקרבנין בקטרת לסגי לז"א ולבתר שירין ותושבחן וגומר שאין זה אלא להקדים הקטרת אל כל הקרבנות כאו' וכפר על הקדש בקטרת ואח"כ בקרבנות ולכל פשעיהם וגו' ואח"כ שירים ותושבחות שנהיה אנחנו בפינו מייחדים וקושרים בתפלותינו שהוא בחינה ב'.

ואוליפנא דדא איהו וגומר שעל השכינה נאמר ואל אישך וגומר מאי איכא למימר שיתיישב כל פנות המשל בנמשל ועליונה בתחתונ': חיה א' בחינת המלכות המתפשטת בחיה היא חיה והיינו סוד הנהגת' בעולם התחתון וז"ש אית בעלמא כלומר בעולם הזה התחתון. ומפתחן שבהם פותחת אלף אוצרות עליונים לקבל שפע ומזון: ואית נוקבא חליש' וצריכה אל הזכר למזונותיה ולכך תיאובתה תדיר להיותה עולה אל הת"ת על נצח והוד הנק' אפיקי מים מריקים לה שפע. דלא לאפרשא לון שלא יאחוז במ' למט' וחד איהו דלא אצטריך וגומר שלא יגרום להסתלק הת"ת למעלה שהפגם פוגם או לסלק הת"ת או להפרד המ' בענין שצריך שיהי' הקשר משתי בחינות מצדו שלא יסתלק ומצד' שלא תפרד וז"ש תרוייהו כחדא ולהכי קאמר שתי מלות המורות זכר ונקב' איל תערוג להראות ייחודים אלו: והנה היא רוצה להשפיע אל התחתונים כדי צורכם כיון שהקב"ה השפיע להם בתפלתם רב טוב והיא מעוברת ומלאה מהברכות ההם וקשה עליה להשפיעם אם לא יעשה הדין ולזה הקב"ה בינה מצד הגבור' החזקה נותן חלק לנחש התובע שיפעול דין כך וכך ואז שנשפע הדין על הרשעי' נמשכת הברכ' על ישראל ואולדת הברכות והיינו או' הרבה ארבה עצבונך שהוא הדין והרונך שהם הברכות כדי שעם היות שיש בה רב ברכות לא תשפיעם אם לא יפעל הדין בתחתונים להוכיחם על מעשיהם. בעצב תלדי בנים דא רזא דחויא נק' עצב לא כמו עצבונך שהוא הדין המעציב אותה אלא שהוא עצבון למטה דעציב אנפיהון דעלמא בהיותו פועל הדין בתחתונים ומות כנודע וכדמסיק לקמיה: דא פתח. הענין שהנשמות הם יורדות מהיכל קדש הקדשים אל היכל לבנת הספיר ושם הם עומדות ומשם יורדות לעולם זכרים לעצמן ונקבות לעצמן דרך פתח היכל לבנת הספיר וסמוך לפתח זה שומר הפתח טהריא"ל המלאך וחוץ לפתח חטאת שהיא הקליפ' היוצאת מנוקבא דתהומא רבא. רובץ ואין דרך ליכנס ולצאת וזה בעון התחתו' ואז אינה יולדת בנים ונשמות למטה אמנם בעצב כאשר העצב נבדל לצד א' אז שהעצב נותן דרך אל הבנים תלד אתה הבנים נמצאו הנשמות יורדות בחברת הדרך שהנחש הוא עושה אל הנשמ' לרדת ועם היות שהוא עומד שם ונותן דרך אל תאמר שיפגל הנשמה אחרי רדתה אלא כיון שהפתח נפתח לה לית לה רשו בההיא נשמתא: ואי לאו שהעונות גורמין הוא יונק מן הקדש ונוצח החצוני ועושק הנשמות והם נשמות הגרים או העשוקים כדפי' בסבא: ולא איהי נשמתא דאדכיא מפני שהיא נמשכת החוץ ומגבירים בה כח החצונים ובאה בעושק ואינה מתקיימת בגוף אלא עד זמן מועט שלא הסריח כדפי' שם. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. ותיאובתה תדיר על אפיקי מים זה יובן במ"ש אח"כ ואל אישך תשוקתך כד"א על אפיקי מים. פי' כי נצח והוד הם נק' אפיקי מים כנזכר פ' אחרי מות דף ס"ח ע"א ולכן כל תשוקתה אל בעלה הוא באלו האפיקים לפי שהם נוטלים כל כנישו דמיין עילאין כנודע כי לכך נקראים שחקים שוחקים ומערבים כל סמין עילאין דתמן אתכניש כולא. עכ"ל. ועיין בספר אור הגנוז בס"ד:

סליק פרשת ויקהל ברוך ה' לעולם אמן ואמן: