אור החמה על ספר הזהר ב:תלג

וע"ד אית לאדכרא וגומר הענין שכל הגאולות הם מסטרא דיובלא בינה ונשפע על ידי הת"ת למ' והיינו נרמז במלת אמת דהיינו ת"ם מלכות ואלף של אמת ת"ת נקשר עם תם מלכות ונעשה אמת ונודע שלא נק' הת"ת אלף אלא מצד הבינה בסוד ג' ראשונות שמשם אלף פלא ועתה שהוא מזכיר אמת ד' פעמים מורה ד' פעמים יתגלה אור הבינה ע"י הת"ת אל המ' וכולהו בההיא יציאת מצרים כל הקיומין נמצאו לה בההיא יציאת מצרים ועתה גם בגלות ישר' שוב אין צנורות אלו נסתמין כיון שנפתחו בחוזק ולזה אין הגלות והקליפות מחשיכו' אורות אלו אלא היא מתתקנת ומתקשטת בהם ואלמלא חזקם הנזכר היה מספיק פגם גלות וחוזק הקליפות לסתום אורות אלו מכל וכל ולגרוע תיקוניה וקישוטיה אלו וז"ש דאלו לא אשתכחו אינון ד' גאולות בההיא יציאת מצרים הגרוע' שיש אחריה גלות משום דלאו איהו ביובלא עילאה אלא מסטרא דיובלא כל זמנא דלהוי גלותא לא אתחברא בתקונהא לאתייחדא שמא קדישא נמצא סבת התקונים בגלות הוא יציאת מצרים ולזה לא יהיה יציאת מצרים זכירתה מצוה דוקא בתפלה אלא גם בכל ענין קדושי מלכא וז"ש וע"ד אית לאדכרא גאולה דמצרים תדיר בכל קדושין דקב"ה כגון בהלל וק"ש ושירת הים וסיפור הניסים וכיוצא:

רזא דקדושא וגומר דשמיה היינו קק"ק ה' צבאות היינו קדושת האצילות שהספי' שמו ועד מלא כל הארץ כבודו הוא קדוש' הספי' אמנם באומרו מלא כל הארץ כבודו שמוריד הקדושה למ' ממנה ולמטה מוריד הקדושה לתחתונים כולם וז"ש דהא בקדושה מתקדשי עילא ותתא:

נדברו לעילא מכל אלין רתיכין קדישין וגומר הענין כי אין עבירה שהיא ביד סמא"ל מכבה תורה כי התורה עולה כנשר בשמים בלי פחד ואין סמא"ל מביט בה ואין סירכא אוחזת בכנפיה לעכבה אלא מיד קולות התורה ודבורים והבלים מסתלקים למעלה משא"כ במצוה שהקליפות אוחזים בה וז"ש נדברו לעילא מכל אינון רתיכין קדישין וגומר וז"ש בגין דאינון מילין סלקין לעילא והיינו לשון נדברו מעצמן לא ע"י אחרים כדמסיק.

וכמה אינון דמקדמי לקראתם להעלותה אל האצילות וז"ש ונטלי לון קמי מלכא וגומר ומתעטרין בכמה עטרין וגומר היינו שממש הבלים ודבורים עלו והם מתעטרין באור בעלייתם מקישוטי השכינה להתעורר יסוד מיסוד לחידוש תורה בת"ת מת"ת לכתר בסוד א"א ששם סודות התורה: יראי ה' לעילא שהם החכמים המחדשים לעילא ממש היינו נדברו יראי ה' יראי ה' לתתא היינו ליראי ה' ולהושבי שמו: דכל מילין היינו דבורי תורה אינון מתעטרון וקיימין קמי מלכא היינו עלייתם למעלה למעלה עד החכמה והבינה בסוד נשמת האדם ושם עטור ראשונה ואז הוא שעשוע החכמה והבינה ושם על זה קאמר ואשתעשע בהו קב"ה ואין אז דיוקן שם כלל מרוב הדקות ולזה אחר שייחדו למעלה אינון נחתי וקיימי קמיה בדיוקנא דההוא צדיק דקאמר לון והיינו בסוד נשמה למטה בג"ע עליון ואז אשתעשע קב"ה בההוא דיוקנא דהיינו סוד זווגא דקב"ה ושכינתי' ממש למטה במה שנמשך אליהם אור מלמעלה: ולבתר אכתיבו הייני שאחר שנזדווגו הספירות ונשתעשעו ונמצאו רזי תורה מצויירין למעלה כנזכר אכתיבו במ' עם הת"ת דהיינו ספר זכרון כי ספר זכרון היא מ' שהיא מספר' ומגדת מה שנסתר ביסוד זכרון העליון: לקיימא קמיה בקיומא תדיר כי סודות התורה אחר שנתחדשו הם קבועים בתור' להתלמד כל הבא להתעסק בתורה וקביעה זו גורם להשתעשע תמיד הקב"ה בהם והמתעסק אח"כ בהם מחדש השעשוע והיינו חושבי שמו כל אותם שהם מחשבין מילין דאורייתא שהוא שמו של הקב"ה לאדבקא למאריהון ברזא דשמא קדישא דויינו סודות התורה הם באים ועוסקים באותם הסודות שחדשו אלו הקודמין שהם יראי ה' והם" נהנים ג"כ בספר זה כיון שהם חושבי שמו בענין שיראי ה' הם גורמין הייחודים כולם אמנם חושבי שמו הם מצויירים בסוד ספר הזכרון לבד שהוא המציאות השני ליראי ה' שחדשו התורה:

כמא דאמריתון וגומר היינו שפי' ר' אבא שיש ב' רקיעים הא' הוא הבינה על ד' חיות מחניות הב' היא בחי' המ' שהיא רוכבת על ד' חיות ולז"א בההוא דקיעא לתתא שא"א לומר וממעל לרקיע אשר על ראשם דמות וגומר ככראה דהא ברקיעא עילאה שהוא בינה לא יצדק ממעל דמות וגומר דהא אפי' ביה בעצמו לית מאן דאסתכל ביה כ"ש שיאמר ממעל לרקיע וגומר וז"ש דהא ברקיעא לעילא לית מאן דאסתכל ביה ועתה עסקינן ברקיע שעל החיות ובו יצדק לדבר וגם במה שלמעלה ממנו וז"ש ומלעילא מיני' והנה הרקיע הזה הוא על החיות התחתונות שהם סוד יפרד והענין שלא אמר הכתוב אבן ספיר אלא כמראה דמות ספיר הור' שיש אבן עליונה דקה שאינה נגלת וזו היא מראה ודמות שלה וז"ש קיימא ההוא אבן ספיר דהא אתערנא ביה ברזא דההוא מרגלית טבא יקירא שהיא המ' ועליה קאמר כמראה דומה למדת המ' שהיא נק' מרגלית יו"ד ודאי טבא מצד החסד דתמן י' יקירא מצד החכמה ששם עיקר י':

דמות כסא ולא כתיב וגומר שעם היות שנאמר הכסא אח"כ העיקר הוא בהזכרה ראשונה כי אח"כ אמר הכסא דאהדר אל כסא הנז' כבר: כסא עילאה טמירא וגומר היא הבינה עילאה על ז' ספירות טמירא מצד עצמה גניזא מצד החכמה הגונזת אותה דלא אתגליא מצד הכתר הנסתר וליה מאן דקיימא ביה דלא קיימא לאתבא ותמיד היא בשאלה למנדע לא ידעית עצמותה בידיעה ולא השגה נבואיית שהיא לאסתכלא: וע"ד כתיב כסא סתמא דא כסא לתתא הענין כי כאשר יבא ה' הידיעה בשם המורה גילוי ראוי שנפרש אותו למטה במ' שאין הבינה נודעת ונכרת אמנם כאשר יבא ה' המורה בבואה נסתר ראוי שתהיה במ' והיינו כי מלת כסא מורה על רוכבו ואם יבא הבינה בכסא בה' ידיעה היה הגון מפני שמורה שהיא כסא למנין נעלם ומעלימ' לזה באה מלת כסא להראות דא כסא תתא' דהיינו מ' שלעתים היא כסא לענין גבוה ולא שתהיה המ' ממש באצי' אלא דמות כדפי' לעיל:

דמות כמראה אדם ולא אמר דמות אדם מפני שמלת מראה הוא דמות וכמראה דמות לדמות דהיינו כ' הדמיון ואמר אמאי כמראה דהא סבי ליה דמות אדם ועי' דמות אדם הענין שהת"ת אדם הוא על מ' ואינו נקרא אדם אלא דוקא בהיותו שם יו"ד ה"א וא"ו ה"א כעין החכמה וז"ש דא איהו רזא עילאה בההוא כבוד עילאה ועתה נתוסף כמראה שהם ב' דמיונים כ' ומראה לאכללא אינון דיוקנין דמליין דחכמת' וגומר כנזכר לעיל שהתורה מתגלמת בדיוקן הנשמות הדוברות דברי סודו' התורה ומחדשות בה כנזכר ולזה אמר שני דמיונין שהרי בקומו למעלה הוא מראה ולא ממש אדם אלא דיוקן הצדיק ולמטה על דמות הכסא דיוקן לדיוקן שהם ג' מציאות הצדיק הגשמי ודיוקנו שבכסא במ' מלמעלה כאו' ס' הזכרון והג' כמראה אדם דיוקן לדיוקן והיינו מראה בכסא עצמה כמראה בדמות הכסא כנזכר. דסלקן ומתעטרן לעילא בבחינת כסא הבינה ואדם אשר עליו חכמה ושם אין לו דיוקן כנזכר אמנם לבתר שעשו השעשוע העליון כנזכר הם יורדים במלכות למטה ממנה בבחינת מדרגותיה ואז שם קיימא בדיוקן כנזכר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. בחותמא תקיף נלע"ד הסוד כי ד' הראשונו' הם כנגד ד' אותיות אדנ"י וד' אחרונות כנגד ד' אתוון דהוי"ה הנק' חותם דמלכא. כמה דאמריתון חברייא וגומר כי תרין רקיעין אינון כאשר פי' לעיל דכלילי כל הרקיעים והאי תתאה הוא בסנדלפון וכמו דברקיע העליון אית כסא ונק' כסא בלא ה' והטעם כי הבינה צריך הסתר אבל המ' קרינן בה בה"א הידיעה. והנה כסא הבינה נק' דמות אדם כי אדם הוא הת"ת ובינה נק' כבוד עילאה היא דיוקנא דיליה וזהו סוד נעשה אדם ת"ת בצלמנו חכמה כדמותינו בינה ודי למבין. עכ"ל: