אור החמה על ספר הזהר ב:תלב

לאדכרא יציאת מצרים וגומר אינה מצוה משית פקודין אמנם הוא פרק אחר יראה ואהב' ויחודא לזה מפרשא וז"ש רזא לאדכרא יציאת מצרים לבתר ג' פקודין הנזכר שהם ליראה לאהב' וליחדא:

בגין דהות הענין שכל אלו העניינים הם הכנה ליחד השכינ' למעל' וא"א שאין לה הכנ' שהיא בגלות והגלות גורם מניעת הייחוד העליון מפני שהיא שוכנת בין השרים ועמקי הקליפות ואין לה קשוטין אלא בביתה ובחצרותיה. וז"ש ובזמנא דאיהי בגלותא לאו איהו חבורא לאתחברא דא בדא עלמא תתאה בעלמא עילאה דהיינו עלותה למעלה והענין שעם היות שאין יחוד דהיינו הסתלק השכינה מעפר שכיבתה יש קצת סעד וסמך בזמן הגלות להביא לה הת"ת אליה להסמיכ' ולסעדה והיינו בענין מדת לילה שהיא אינה עילה: גם דקדק באו' עלמא תתאה בעלמא עילאה ולא אמר אתתא בבעלה דהיינו מ' בבחינותיה בתחתונים עלמא תתא' שבאותה בחינה לבד היא גולה ונפרדת אמנם יש לה בחינות שאינה גולה מאותה בחינ' ויש לה קצת ייחוד:

ולאחזאה חירו' שהחירות הוא מהבינ' וצריך להראות בה חירות ואי אפשר שהיא בגלות ולזה אנו עושים דרך אחד יפה והוא כיון שהיא בגלות אנו מתקנין היות בה גאולה בהיותינו מעוררים סוד הגאול' המצויירת בה שנצטייר' בעת יציאת מצרים כי כל איזה תקון שנעש' בעולם מיום שנברא ועד עתה הכל נראה ומתוקן למעל' וכשאנו מזכירים אותו תקון או אותו זכות אנו מעוררי' אותו שתתקשט השכינ' בו וז"ש דההיא גאול' הות בכמה ניסים דעביד קב"ה ואצטריך ההוא פורקנא לאתדכרא וגו':

מיומא דאינון קשרין וגומר הענין כי בגלות מצרים לא היה מצוייר בשכינה שום תיקון קודם כלל אמנם עתה בגלותינו יש לה כמה תיקונים וניסים ומאירים כולם בבחינתם בה וז"ש דאע"ג דאיהו בגלותא השתא חירו אית לה בבחינת' ידוע' מיומא דאינון קשרין במצרים אשתריאו והיינו ביטול הקליפות אינון אתין וניסין אתעבידו והיינו תפלה א"כ אינה משוללת:

ואצטריך לאחזאה חירו דילה וגומר כלומר הן אמת כי כשאדם בוכה ומצר על החורבן ראוי לו אז שיצטער ויהיה מורה למעלה צערי השכינה בצערן של ישראל וכיוצא אמנם עתה אין אנו בענין זה שאנו עסוקים בייחוד ולזה אדרבה צריך להראות האש' לבעל' מקושטת ואם אין לה כעת יקח בהשאלה וכך הוא עתה אנו עסוקים לחבר וז"ש ואצטריך לאחזאה חירו דילה כנזכר בגין שעתה עת דודים דאתחברא אתתא בבעלה ובגין לאסמכא גאולה שהיא מ' לתפלה למהוי כולא חד בלא פרודא שלא יהי' הגלות והחצונים מפרידין בינה לבין בעלה וזה שאמר ולא לאחזא' תרוכין כדי שלא יהיו מפרידין:

ואי תימא והא בגלותא וגומר והיאך אתה אומר ואשה גרושה מאישה וגומר לז"א לאו הכי אלא בגלותא איהי לדיירא עמהון וגומר ואין לה ייחוד מצדנו בבחינת שכינתא עמנו והיא דרה עמנו כאשר אנו גולים וז"ש ולאגנא עלייהו אמנם מבחי' עצמה שהיא מיוחדת בספירות העליונות שאין בו ויתנהג בו סוד הייחוד תמיד לא אתתרכת. והשתא קשיא ליה היאך אמרת שלא נתגרשה עם ישראל והרי אינה נראית בבית ראשון ושני נראה כמו ששלטו החצונים במקדש להחריבו שלטו ג"כ להקשר עמה למעלה והיינו גלותא לז"א עד לא גלו ישראל סלקא לעילא והסתיר' פניה למעלה עד שנעש' הדין בהם וגלו ולא שלטו החצונים בה כלל אמנם אחר שגלו נשתלחה היא ושכנה עליהם בגלות בבחירתם ואין חצונים נקשרי' בה כלל וז"ש ולבתר איהי שויאת מדור' עמהון בבחירתה לשמור בניה אבל תרוכין ח"ו לא הות לעלמין אלא היא מרצונ' מתגרש' אחריהם:

ובג"ד בעי לאחזאה וגומר כי ד' מלכיות שהם ד' קליפות ארבעתם היו במצרים מתחזקות על ישראל מפני שעדיין לא נשתברו הקליפות ולא ירדה השכינה לעולם ולזה היו במצרים ד' גאולות והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי להוציא את ישראל מעמקי ד' גליות ועתה בכל איזו בחינה שתהיה שכינה גיל' בגלות מד' גליות כבר צמחה בהם לישראל גאולה בראשונה כשעמדו במצרים כנזכר והיא מאירה אפי' בבחינת גלותה כיון שכבר היתה גולה באותה קליפה וצמחה גאולת השם וז"ש בגין לאחזא' פורקנא דאית בה ארבעה גאולות לקבל גליות כנזכר: בגין דתהא בת חורין ולא תהא תרוכא כלומר אפי' בבחי' הגלות הזה אינה מסורה לחצונים אלא בת חורין והא כיצד ובההיא שעתא קיימא ואתפרקת ארבעה גאולות ולזה השתא דאצטריכת בתקונהא לאתחברא בבעלה אצטריך לאחזאה וגומר וקשיא ליה כיון שכך הוא קודם כל התפל' היה ראוי שנראה ענין זה שהיא אינה מתלבשת בקליפות לא אחר כמה תקונים לזה אמר שאינה נגאלת עתה בגאולות אלו אלא היא באה להתייחד עם בעלה וצריכה להראות שאינה גולה וז"ש ובההיא שעתא קיימא ואתפרקת אמנם הוראה זו עתה דאצטריך בתקונים שהיא מתתקנת בתקונים הנזכרים לאתחברא בבעל' אצטריך לאחזאה ומראה גאולה אשר לה שהיא גאולת מצרים דאית בה ארבעה גאולות. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב, ויחודה בתקונה ר"ל ששאר פירושי הייחוד הם ייחוד לבדו אבל זה הייחוד בעוד דאיהו מייחד מתקן תיקונין עילאין, עכ"ל: