אור החמה על ספר הזהר ב:תלא

רזא דתקונא שלים הענין כי סוד התפלה עולה וקושר מנקודה תחתונה עד סבת הכל ותוקע הכל במקום הראוי והיינו סוד כתר העולה מפני שהכל נכלל שם כמו שנבראו משם הושרשו שם והיינו עטורי מלכא להיות שרשים העליונים מתחדשים בעצם הוויתם מתחל' נקשרים ברצון המאציל הבורא היוצר העושה והיינו רזא דתקונא שלים דקאמר:

מההוא אתר דאתחבר וסחרא למוחא וגומר הענין כי היראה משלוחי ההשגה אם מחמת כח האל ית' אשר נמסר לו ודאי יראת המלך ית' היא ומותרת אמנם היראה מן המלאך שליח ההשגח' מחמת המלאך בעלמו אסור שהוא ודאי מורה במלכות ועל זה קאמר אתר דא אתחבר רצה בזה שאינה עצם אבל אתחבר מיוחדת ופועלת בחבור וסחרא למוחא לגו שהוא פנימיות האלהות מתלבש בו ודא איהו מאלדי"ך ר"ל המשתלשלת ממנו ונקשר בו דהיינו כחות הדין הקדושי' דחילו דא למדחל ליה דהא תמן שריא דינא ואיהו דינא דאשתאיב למטה מגו דינא דלעילא שהגבורה העליונה המתפשטת במ' פועלת ע"י אלו הקדושים אמנם אינם נפרדים ח"ו מפני שהם קדושים וצריך לירא מהקב"ה הפועל בהם:

אשא דקביל אשא בחידו היינו אש המ' ודיניה שהיא מקבלת אש הגבור' בייחוד' עם הת"ת ומקבלת אותו בחידו דהיינו אש הבינה וג' אשות אלו מיוחדים וחדאן דא בדא ברחימו סוד הייחוד מצד החסד ודאי לזה ג' אשות אלו אנו מייחסים לאש א':

אשא תניינא איהו אשא דכתיב ביה ונוגה לו וגומר דהיינו כח ההיכלו' שהנוגה שהוא למטה נראה בו כאומר ונוגה לו סביב ומתוכה וגומר ואינה נפרדת מהאש הקודם שכח הת"ת פועל בהם כנודע וז"ש ודא איהו אשא דקיימא גו אשא פנימאה בחדו שגם בסוד הייחוד העליון הם נכללים בסוד בשכמל"ו:

אשא תליתאה איהו אשא דסחרא לתתא היא ממשלת הלילה ז' מדורין הסובבים ההיכלות והיינו ונוגה לו סביב שהם כחות הדין הקדוש ובהאי אשא שארי דחילו דדינא וגומר והיינו סוד ג' אשות אלו הם אלדי"ם בינה אלדי"ם גבורה אלדי"ם מ' אלדי"ם מלאכים בני אלדי"ם אלו כחות הדין הנזכר ויש יראה אסורה והיא אלדי"ם אחרי' כדמסיק:

ואע"ג דתנינן וגומר היינו אש אוכלת אש אש אוכלת לחים ויבשים וגומר א"כ יש כמה מיני יראה שכל אש יראה היא עכ"ז לא קשה מידי מפני שיראה זו היא האחרונה מן היראות הקדושות והמותרות דהיינו מאלדי"ך כנז' ולזה מפקודין דצלותא הפקודא קדמאה פתח כניסת השערים הוא היראה הזו שהוא ענין מתייחס במה שזכר בברוך שאמר וגו' ואעפ"י שאין ראוי לירא מן העונש לזה אמר שצריך שתהיה ממוזגת באהבה שירא מאלו הקדושים ואהבה מצד האצילות וז"ש לשואה רעותי' וגו' ג"כ צריך ב' וההוא דחילו להוי למדחל מענשא לא שלא יאבד ממונו וכיוצא שזה מגונה אלא אתענש בההוא סטרא דכד שארי וגו' בענין שתהיה עונשו בעלמא דאתי ויזהר שלא יחטא ויתחיל בו העונש כיון שפעמים מעניש לעולם הבא ויהיה האדם דחוי מזיו השכינה ויראה זו טובה שאינו רוצה להתרחק מפני המלך מפני אהבת המלך וחשיבותו.

ובג"כ בעי וגומר והיראה שהיא אסורה היא יראת אלדי"ם אחרים וז"ש ומיניה אתפשט וגו' וזו היא אסורה דאסור למדחל וגומר אמנם זו שזכרנו היא קרובה אל הקדוש' ומותרת וז"ש והאי אשא דדחילו דקא' וגומר ואין ספק שאם יהיה הכוונ' מיראת ממונו אינה טובה ואז היא דבקות החצוני בה וז"ש וההוא אשא דלבר איהו דאתחבר בהאי וגומר וכמו שלמעל' דבקות החצוני אחשיך וכסי וגומר כך היראה זו מחשיך הכל אבל כמו שלמעלה לא קיימא תדיר כך יבדיל' האדם ממנו ויאמר מפחד אני מאבדת ממוני שמא יצטרך לבריות או לא נוכל לקיים המצות וכיוצא ובזה קושר באותה היראה הקדוש' בדברים רוחניים:

לבתר אהבה וגומר כי החסד על הגבור' ועל החסד בינה וז"ש ואתדבק בקדוש' מפני שאהבה מביא' לידי קדוש' מהבינ' בגין דהא סליק וגומר ושם הבינ' כנזכר:

ואי תימא וגומר יר' אחר שיש עבוד' מאהב' שהיא ודאי פנימית א"כ מה טעם לתקוני התפל' להתחיל בירא' שהיא גרוע' ולז"א לא פולחנא יקירא איהו אבל לא סליק וגומר ולזה אין ראוי לדחותם אלא תהיה פתח השער ליכנס מיראה אל האהב'. ודא איהו בר נש דאזדמן וגומר יר' הוא בפרוזדור דעלמא דאתי וקרוב אליו טרקלין מאד:

רזא דימינא רזא דיחודא שהיא המצו' השלישית דאצטריך ליה לההוא דאתחזי לעלמא דאתי ומתוך האהב' נכנס אל הייחוד דהיינו לייחדא שמא דקב"ה דהיינו שמע ישר' ולייחדא שייפין הם רמ"ח אברים הנקשרים ומייחדים בק"ש כדמסיק. לאעלא כולהו באתר דאצטריך לקשרא קשרא כי עיקר קשר הייחוד הוא בא"ס המאציל ומצדו כולם אחד:

ודא איהו רזא דכתיב שמע וגומר שמפני ריבוי המדרגות קאמר ריבוי התיבות אל הייחוד כדמסיק. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. בתקונא דרזא דשמא קדישא כי הוא סוד ו' ספירות במטטרו"ן לתקנם עם רתיכייהו שהם ו' קצוות מטטרו"ן וכן סוד לקשרם בג' עליונות הרי בכאן קשר כל העול':

תלת גווני אשא הכא לשון זה סובל ב' פי' הא' הוא כי ג' גווני אש הם א' אש המ' המקבלת אש העליון דיסודי קדישא מאינון סוד אשא אוכמא וחוורא שבפתילו' הנר כנזכר בזוהר אש ב' הוא סוד הקליפה הנק' ונוגה לו סביב והיא אשר יש בה מעט קדושה מעורבת בה שצריך לנהוג בה כבוד וזו האש קיימא עם האשא קדמאה דאמרן פנימאה. אש ג' הוא הקליפה הנק' אש מתלקחת והיא גיהנם והיא סביב אש הנוגה הנזכר וז"ש אשא תליתאה אשא דסחרא לתתא דנוגה. ומ"ש והאי אשא שארי דחילו בגומר קאי על האי אשא תניינא הנק' נוגה אשר הוזכר עתה בדבריו במ"ש דסחרא לתתא דנוגה ותמאן קאי. ואמנם פי' הנכון הוא דג' מיני אשא הם הא' אשא חוורא דדכורא והב' אשא אוכמא דנוקבא מ' ודאי הוי דחילו למדחל מיניה. אמנם מאשא תליתאה הנק' נוגה אסיר למדחל מיניה וזהו כללות הלשון. ואמר כי קליפת האש הנק' נוגה נחלק לג' אשות אחרים והם סוד ד' קליפות אבל כולן נכללין באחת כי הכל הוא בטומאה: ומ"ש אשא תניינא וגומר פי' כי הוא האש אשר הנוגה הוא סביבותיו וז"א דאתחזי ביה נוגה אבל אינו הנוגה עצמו והנה הוא סוד כסא דין סנדלפו"ן באשא בחינת תתאה הנק' תכלת שבציצית הסמוכה אל הנוג' וז"א והאי איהו אשא דקיימא גו פנימא' הוא סוד אש אוכם דמ' הנקשרת באשא חוורא דדוכרא ואשא תליתאה הוא אש הנוג' דסחרא לתתא כמ"ש ונוג' לו סביב פי' כי אש נוגה הוא סביב אשא תניינא דמ'. ומ"ש והאי אשא דדחילו וגומר והאי איהו דסחרא לההוא נוגה וגומר וצריך להגי' והאי איהו דסחרא ליה ההוא נוגה וגו' ודוק ותשכח. פי' כי זה האש השני דבעינן למדחל מיניה הוא אשר הוא זוקף ומסובב מן הנוגה אשא תליתא'. אמנם אש נוגה שהוא אשא דלבר אתחבר בהאי אשא תניינא לזמנין כפי מעשה ישראל למטה כנזכר פ' זו דף ר"ג ע"ב דבהאי נוגה מפתי נחש לחוה ואז אם גבר ונק' אש מתלקחת וגומר עכ"ל. ועיין בספר אור הגנוז בס"ד