אור החמה על ספר הזהר ב:תל

כי סמך משה את ידיו משה היינו סוד הדעת והכוונ' דאיהו אריק ברכאן ואתמליא בירא מיני' כלו' הוא מקור נובע בתוך הבאר היא המלנות:

נשמתא סלקא ואשתטחת דהיינו השטיחה במדורין העליונים להתענג וליהנות בהם. ההיא נשמתא לא אתקיים וגומר היינו לשלוט בגוף אמנם נקשר ברוחו של אדם ונפשו כאו' במדרש רות כי באפו היא שוכנת וכאו' ברכו את ה' וגומר היא שולטת בגוף ואפשר דהיינו צלותא דקאמר הכא חילא דדמא כחו הגשמי וחמרי והוא שליטת הנחש ואינו כבוש אלא בעול מצוה והיינו אומ' מתיישבא חילא דדמא. ואתגבר חילא דנשמתא היינו כל קשר ג' קשרים אלו נפש ורוח ונשמה סוד שר"ף חי"ה אופ"ן וכמו שאלו רוכבים על העולמות התחתונים משכן החצונים כך הם נפש רוח ונשמה שוכנים בחומר הזה שחיותו הגלגלים והנותן מזון ופרנסה לאלו קודם שיבא שפע מלמעל' הוא נזון מהקליפות והחצונים ומגביר הדם וכח החומר אמנם בהיות כסדר הנכון תפלה ע"י תפלה הנשמה שואבת המזון והשפע ומתגלגל ויורד בגוף כדרך גלגלו בעולמות מכסא להיכלות למדורין לעולם הזה ואז הגוף הוא מתפרנס מהשפע הקדוש ומשועבד אל הקדושה וז"ש אתיישבא חילא דדמא באתריה שאינו ים נגרש יוצא ממחיצתו. ואתגבר חילא דנשמתא דהיינו נפש הקדושים שולטים וכדין בבר נש אשתלים וגומר מפני שדומה לרשות גבוה כנזכר והיינו אומ' נפש לתתא וגומר ואי אכיל וגומר ממש הוא דומה למנחש ומעונן שמגביר החצונים כיון שהם מתפרנסים מהם ובהם ודוחים עול מלכות שמים מזון נפש רוח נשמה כנזכר. ומעונן לשון עון כאלו אמר מעון ונ' היא המ' סוכת דוד הנופלת שהחצוני' אחוזים בה ומשתמשים בה ואין להם שליטה אלא ע"י מה שהם שואבים הדין מלמעלה:

עאלין ביה מלה דקשוט וגומר. כי עונ"ן עו"ן נ' עון הוא אחד מד' קליפות הנז' שהוא רחום יכפר עון והיא הקליפה התחתונ' נגדיית למ' לכך חזוקם ע"י נ' שהיא מ' וכל איזה צד שיהיה עון אפי' כחוט השערה מחזיק החצונים ולהכי מפרש דמעונן דהיינו מאן דאכיל עד דלא יצלי צלותא והיינו בצד בחינת עונ"ן עו"ן נ'. תקונא תניינא וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. האי מאן דאכיל בלא צלותא וגומר עיין סוד אסור לאדם לאכול קודם תפלה ולאו דוקא בבקר אמנם אעפ"י שקם משנתו בחצי הלילה אסור לו לאכול והטעם כי נשמ' האדם שהיא קדושה היא עולה למעל' וטועם טעם מיתה וגומר ואינו נשאר בגוף רק הנפש השרויה בדם ומתפשט בוורידי הדם ולא אתיישבא עד דצלי צלותא אע"ג דעסק בתורה אחר קומו ואסור לטעום ואם טעם כאלו עבד ע"ז:

מעונן דאשתדל בחובא פי' כי מעונן ר"ל עושה עון כי נ' יתירה דבמלת מעונן רמז אל הקדושה בסוד נחשת ותחש כנזכר פ' תרומה דף קל"ט ע"א ואם תסיר נ' כפופה מתיבת עונן ישאר עון ועון בתרגום הוא חובה והוא סוד היכל הטומאה הנק' היכל חובה. עכ"ל: