אור החמה על ספר הזהר ב:תכח

וכולא איהי גריעו וגו' כי כל יתר כנטול דמי כנז' וכן כשאנו מחסרים אות מורה הפך וצריך להוסיף כנז' ולכך מורה על שצריך לה תוספת מלמעלה ובה בית קיבול לאותו תוספת קדושה:

ודא סטרא דקדושה איקרי ארון הברית והענין כי החצונים נקראים ארונה כלומר הוא בעצמו גדול שאין צריך תוספת מזולתו וזה מורה הבדלו מן הקדש ושהוא רשות לעצמו אבל הקדושה אדרבה מורה ארון הברית כלומר אינו מצד עצמו אלא הוא דבר שהוא משתתף לזולתו ומורה על קשר וייחוד המ' עם הת"ת:

וההוא הברית שהברית יסוד בית יד ליכנס הגוף ת"ת בתוך הארון מ' והיינו דיוקנא דאדם שהם הספירות העליונות כי המלכות אינה אלא דמות שנתחקק בה הצורה העליונה וצריך להשלימה ע"י הכנס הצלם וצורת אדם הוא הת"ת בתוך הדמות וז"ש ולמיעל ביה דיוקנא דאדם: ועל רזא דא וגו' היינו ארון אין בו אברים והאדם יש בו אברים יכנס האדם בתוך ארון ונמצא מייחד והסוד כי הגוף הזה עם היות שהוא מת לא נמסר לחצונים אלא נכנס בארון שהיא נרתיק אל הגוף:

סטרא אחרא לא מתקן בגופא וגו' מפני שאינם נכללים בקשר וייחוד עליון שהוא הגוף הצורה העליונה ולזה אין להם גופים דאתחבר ברית בברית המ' נקרא י' נקודת ציון והיסוד נק' אות ברית שהיא יו"ד ויישם ב' יודין מורה י' בתוך י' ברית בתוך ברית ואם נפרש ברית בברית דהיינו ברית ממש וברית תורה ואח"כ עאל בארונא ניחא:

בגין דנטר ברית כיון שייחד בחייו חלקו אותו שהוא מייחד אמנם אם מורה אחר מותו הייחוד הוא עונשו שמכניס צלם בהיכל ויש לו ב' עניינים הא' כסיפא שהוא מורה בעצמו שהוא מייחד בחייו ואינו ולא זו בלבד אלא שנענש שהוא פוגם הארון גם במותו שמכניס ברית פגום נאחז בחצונים בתוך ארון החדש וז"ש ווי לבני עלמא דלא ידעי לההוא כסופא אחר קבלת עונשו והיינו ווי לההוא עונשא וגו':

דידע בנפשיה ולא יספיק כי שמא מתוך שכחתו נ' לו שלא חטא וישכח אלא צריך אשתמודע בגרמיה שיתן כל ימיו לבו ודעתו לכך והיינו בנפשיה ובגרמיה כי שפיטת בני אדם לא יועיל: מעולמי כי עיקר חטא אבר זה הוא בימי הנעורים ואח"כ אם יבא מעש' לידו במקרה קא נטיר ליה כדקא יאות. ולמפגם ארונא אם הוא פגם אות ברית כשנכנס לארון נקשרו החצונים ונכנסים עמו והיינו פגם הארון מ' שמכניס צלם בהיכל וז"ש רזא דאצטריך כלומר הארון הוא סוד מדת המ' הצריכה להתחבר באת קיימא קדישא יסוד רזא דאתחזי ליה ולא לאחרא וזה אין בו ברית עם היות שהוא גוף ויש בו חסידות ותורה אין הגוף נכנס בארון אלא ע"י הברית והיינו דהא ארון לא אתחבר אלא בצדיק דנטיר את קיימא קדישא וגו'. ומאן דפגם אות ברית אל תאמר שלא יהיה לו אלא שאין שכינה עמו אלא ווי ליה דפגם ליה בחייו ווי ליה דפגם במיתתיה שמזיק ליה והכביד עליו עונש גדול וז"ש ווי ליה מההוא עונשא הנוסף לו ואינו נטהר לעולם שהוא עשה מזכרת לאותו עון וז"ש ווי ליה לההוא כסופא דנקמין וגו': שבט הרשע שאות ברית מטה אלדי"ם נהפך שבט הרשע שפגם אותו ונעשה המקיים ומייחד הרשע והקליפה והצדיקים הם אותם הנכללים ביסוד וגורל הצדיקים היא המ' ולא ינוח שבט הרשע שזה שפגם שרוצה לנוח בארון כנז':

בשעתא דדיינין ליה לאדם אם לא פגם באות ברית מטהרין אותו שאר עבירות בגיהנם ויפה אליו ארון עם היות שלא היה כראוי בשאר עניינים סוף סוף לענין ארון אין לו עונש ולא פגם אי הוה פגים רזא דברית וגו' והשתא פגים ארון וגו' שהוא פגם על פגם בחייו פגם היסוד והשתא במלכות.

ודיינין ליה לבר מכללא דאדם כלומר שאר הנדונים הם נדונים בקדש ומציין החצונים שיקיימו גזרת הפנימיים ואין זה נדון חוץ מהקדושה מפני שעתיד ליכנס אל הקדושה אמנם זה דיינין לבר מכללא דאדם מורדין אותו אל החצונים ושם הם גומרין את דינו ואין אלו מעותדין לקדש לעולם.

ויהיב ליה לההוא ארון שהיא החצוניות דלא אתכליל ברזא דגופא דאדם לומר שזה לעולם לא יכלל בגוף עליון ולא יכנס לקדושה ונשאר בגיהנם עד לעולם במדורין תתאין:

ויצאו וראו וגו' אינון דאשתארו וגו' הם אותם שבגיהנם אלא שאינם נדונים שם תמיד ואחרי טהרתם הם נכללין בקדש ואלו הם יוצאים ממדור גיהנם שהם מתלבנין בו אל מדור תחתון ורואים עונש אלו וז"ש אינון דאשתארו בכללא דאדם והם בגיהנם הם אותם שיוצאים.

והני מילי וגו' שעם היות שפגם אות ברית ושב בתשובה מספקת שרחץ צואת פגם עוניו כראוי זה אינו בכלל כל הנזכר. ועכ"ד טב לי' וגו' כלו' אם רואה בעצמו שאינו נקי ובר משום פגם בעולם ויודע שיענש איזה עונש טב ליה: כל זמנא וגו' שלא נתעכל הבשר והחצוני תפוש שם נשמתא אתדנת בגיהנם ואם אינו חייב גיהנם לפחות נדון בגירושין ג"ע וז"ש ולא אעלת לאתרה וכיון שכן הרי נמשך לארון דוחק א"כ מי הכניסו בזה:

בר אינון חסידי עליונין דזכאה חולקיהון בעלמא דין אל גופם ובעלמא דאתי בנשמתם שאין להם הפסד בכניסתו אל האדון. אינון חכימין שהרי היו יודעים בחכמתם להמשיך כל הצורך לכל מעשה המשכן א"כ לא מחוסר חכמה הניחו זה:

בצלאל הוא ביסוד וז"ש דאיהו רזא דברית קדישא ונטר ליה שלא פגם מעולם ואיהו קאים בעדבא דחולקיה לא שפגמו שאר החכמים ח"ו אלא שלא היו בחלק נשמתם ביסוד כמו בצלאל. מהרמ"ק זלה"ה:

והרה"ו זלה"ה כתב. ולסטרא אחדא יהבין ליה תוספת אתוון וגו' ע' בפ' תרומ' דף קס"ד ע"ב: והכא עשתי עשרה וגו' תימה והוא ביום עשתי עשר יום כתיב גבי נשיאים ארון דלא אתכליל ברזא דגופא דאדם של הקליפות: אינון דאשתארו בכללא דאדם הם הצדיקים דאשתארו בכללא דאדם ולא פגמו ליה הם היוצאים לראות בפגרי וגו'. עכ"ל: