אור החמה על ספר הזהר ב:תכז

רבה ודאי דיכלא לאכללא לון וגומר הענין המ' שהיא נקראת אמונה הנקשרת עם הת"ת הנק' אמת והיא אמונה שמחזרת הפקדונות באמונה ודאי היא רבה שיש בה בחינה להתקבל כל נשמה ונשמ' למעל' בבחינה ידועה וראויי' לה לפי מעשיה וז"ש דיכלא לאכללא לון וגומר והיינו רבה אמונה שמכנסת ומוציאה אותם ומחדשם חדשים והם בתוכ' רבה בעצמה. וע"ד נקטא אחרנין וגומר כי במה שנתקשטה בלילה עם הנשמות ובעת התפלה הם מתקנות סוד התיקון הנז' עולה התיקון ביום נקשר בדיוקן אשר שם לנשמה ונעשה מקור נובע ממטה למעלה ואז תפלתם עם מעשיהם הקודמים והיא נקשרת בת"ת ומתייחד' ומקבלת נשמתין:

ארון דא איהו רזא וגומר היינו מדת המלכות בחינה כוללת אשר לה יכולת להכיל סוד הת"ת וכל עצם התור' ת"ת נכנס אליה ונגנז בתוכה וז"ש דא איהו רזא למיעל תורה. שבכתב ואיתגניז ביה ואינון שית לוחין וגומר הם בחי' שש קצוות שלה והם מסחרן שעושים בתוכיותה מקום חלל להקבץ התורה בתוכו וחללם ג"כ שש קצוות וז"ש ודא אקרי ארון בחינה זו במ' תקרא ארון כד סחרין אינון שש קצוות שבה למהוי כחדא שהם נקשרים ע"י י"ב גבולי אלכסון כדין איהו גופא חד שלם ונתקן ונתקשט לאעלא ביה רזא דאורייתא שית סטרין הת"ת כולל שש קצוות ונכנס ומתלבש בשש קצוות אלו:

ואיגון לוחין אינון חמש וגומר הענין כי כפי האמת אין המ' אלא ה' קצוות כי המערב שהוא היסוד אינו בנקבה א"כ מהיכן ישתלמו האברים לז"א דרך נסתר דהיינו יוסף יוצא מיעקב ונכנס לרחל ולזה תורה הם ה' ספרים דהיינו חג"ת נ"ה וארון אין בו אלא ה' לוחות כנזכר שבה בית קיבול לה' אלו וז"ש לוחין אינון ה' ועאלין ביה ה' ספרים ואינון חמש בין של ת"ת בין של מ' ע"י יוסף שנכנס מת"ת למ' ומשלים כאן וכאן וז"ש ואינון חמש אינון שית בחד דרגא והיינו כפורת שהוא סוד היסוד לדעת הרשב"י דאעיל בה בגניזו כי אין הכפורת למעלה אלא זר זהב עולה טפח ומשהו וכפורת נכנס בטפח ומשהו עודף למעלה להראות שכל הכפורת בתוך הארון נגנז ג"כ בתוכה עצמה וז"ש דאעיל בה בגניזו:

דאקרי רזא דכולא שהוא הוא המכניס תור' אליה וגונזה בתוכה: כד עאל דא גו אינון חמש לוחין דהיינו המ' והת"ת ה' ספרי תורה ולדעת ר' אבא הכפורת אינו היסוד אלא הבינה אם כן אומה דעאל בה בגניזו ירצה שאינו נרגש כלל ולכך אינו במספר אמנם סוד היסוד הוא מציאות קו אויר בעל ו' קצוות הנעשה בין ארון לתורה כאשר יכנס זה בזה ימצא בין זה לזה ואם יצא תורה מארון אין דבר וניחא לדידיה דכפורת על הכל מלמעלה דתורה וארון והיסוד נק' רזא דכלא שהוא כותר וסובב הכל ומייחד הכל כנזכר:

קיימא ארונא ואורייתא ברזא דתשע שהם תשע אתוון שהת"ת נק' יהו"ד והמ' אלדי"ם הם ט' אותיות ולבתר קיימא לרזא חדא וגומר שהיא הבינה והיינו רקיעא דסחרא והיא מכסה לכל ומעלים כולם מצד התעלמותה וז"ש וחפי על כולא וכלהו קיימי בגניזו: אית ארון קדוש מ' ואית ארון טמא חצוני כדמסיק. ואע"ג דחברייא אוקמוה שנק' מלך מפני הנדיבות ומדידיה הוה אמאי קנה בכספא וזו לא יתיישב במאי דאוקמוה חברייא:

ואי תימא לתקן זו ג"כ כי ארונה א' מישראל היה והיה חלק נחלתו כשנתחלק' לשבטי' וז"ש אע"ג דהו' ישראל דידיה דדוד מפני שהוא כבשה ההוא אתר אחסנתיה דארונה הוה בנחלת ירושת חלקו בארץ שאין המלך גורע חלק זה מישראל מפני שכובש העיר תדע באחאב עם נבות כמה דוחקים אתה צריך לדחוק אלא ודאי הדרך הישר ומרווח הוא ארונה מלכא הוה יבוסי נעשה גר תושב ונתיישב שם בתוך יש' וההוא אתר ברשותיה הוה כשנתיישב גר תושב הניחו שדה וגורן ובית כדי מחייתו ולזה הוה שליט עליה החצוני ממש א"י יצא מתחת הקליפות ומקום המקדש בת עין שבה תחת החצונים. וכד מטא זמנא לנפקא שהגיע עת בנין בית המקדש לא נפיק אלא בסגיאות דמא וקטולא ביש' שסמא"ל תובע למה יבנה המקדש ויש' אינם הגונים לו והיינו טעם פתוי דוד למנות להשליט עליהם החצונים ליטול את שלו מתחת ידם וזה טעם המיתה ההיא שנא' ויסת את דוד. ונצולו בזכות אבות שהם קדשו המקום ההוא וז"ש חמא עקידת יצחק בההוא אתר וגומר הנה סוד עקידת יצחק הוא הכנעת הגבורה והיותה כבוש' תחת החסד א"כ ראוי לבטל דין הגבו' ובזה נחלש המשחית והחצונים נחלש כחם:

רב לשון די לך שנין סגיאין ואלו היה שלך היה ראוי שיהיה לעולם תחת ידך אבל רב לך בעל ואדון יש למקום הזה שתחת ידך והוא לך א"כ החזירהו אל הרב וז"ש מכאן ולהלאה רב אהדר אתרא למאריה ופי' שני וכך דרכו בכמה מקומות לפרש הפסוק דרכים הרבה בענין א' וכיון שהענין נמשך אינו אומר דבר אחר:

בדמא ומותא וקטול הענין שכל אות' הדמים שנשפכו מיש' מיום צאתם למלחמה ונופלים מיום שמתו הזקנים ועד זמן דוד היה בעון ע"ז שהיה להם עד זמן שאול שהוא העביר האובית ולזה היה קטול ודמא ואח"כ לעת זמן גילוי המקום היה מותא ואח"כ לארונה והם ג' מדרגות הגבור' העליונה נתקנה בעקידת יצחק וסמא"ל דמא וקטול וארונה הגשמי גוי גר תושב היה ומתחת סמאל היה נוחל המקום בכסף: ארון דסטרא אחרא שהיה שורה החצוני ונגנז בו ושליטתו במקום ההוא היה שליטת סמא"ל ממקום ארון הקדש היה שליטת החצוני הטמא:

הכי בעינן לאתוספא לההוא דאקרי רע עין ועינו לא תשבע לכך צריך להוסיף לו כדי למלאות עינו ולא יגע אל הקדש: וההוא תוספת דלהוי גריעו כי במה שמוסיפין לו הוא נבדל מהקדוש' והעד מים האחרונים שמוסיפין לו כדי שלא יטול חלק בברכה ונגרע מהקדושה וכן שעיר עזאזל וגומר וכן הוא באותיותיו להראו' גריעותו שהוא גרוע ונבדל מהמדרגו' הקדושו' ולכך אנו מוסיפים לו אות א' וכן בסוד שבעים מדרגו' הקדושות שהם סוד ההיכלו' סוד י"ב בקר שהם קדושים שהשכינה היא שורה עליהם אנו אומרים שני עשר בקר כי אות ס' בינה היא נעלמת מתפשטת על הים מ' והיא מוספת להם קדושה על קדושתם וס' הנעלמת הורה על מקום הנעלם המוסיף קדושה כנזכר וכן בכל מקום עשר הם קדושה אחת עשר הוא העודפים לאחורי המשכן בסוד האחוריים שהם יריעות עזים הקשים העשרה מהם הם קרובים הא' העודפת שהיא עשתי עשרה יריעות תסרח על אחורי המשכן ולזה יורה גריעו כי תוספת זה הוא גרעון והם החצונים הנמשכים והיו שמירה למשכן כקליפה לפרי והם נבדלים. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. ואינון שית לוחין וגומר סוד הארון היא המ' והם שית לוחין מסובבין ונק' ארון וה' לוחין אינו לבד לקבל אורייתא שבכתב ת"ת שהם ה' ספרים והם נ' שערי בינה. ובה אית ה' לוחין לקבלייהו כי הלא היא סוד ה' אחרונה אמנם לא עיילי הני ה' ספרים בגו ה' לוחין עד דעאל יסוד בארון תחילה וכדין הוו שית לוחין וכדין עיילי ה' ספרים לגווה ואז קיימי תרוייהו הארון עם התירה ברזא דט' דרגין הם ב' שמות יהו"ד אלדי"ם הנק' שם מלא ועלייהו קיימא בינה אח"כ דחפי על כולא וכולם נגנזים תחותהא והענין הוא כי כללות עלמא דנוקבא והיכלות נקראים אלדי"ם וכללות עלמא דדוכרא נק' יהו"ד בסוד ה' הוא אלדי"ם היכלין תתאין בעילאין ושם אלדי"ם הוא ה' אותיות והוא ארון של תורה שבכתב הנק' יהו"ד והנה אם נמנה שם יהו"ד בחד עם אלדי"ם הוו שית אמנם אם נפרט אותו לאותיות יהיו ט' אותיות יהו"ד אלדי"ם. והענין הוא אם היסוד לבדו כולל העליונים והוא לבדו נמשך אליה הרי שית אתוון ואם כל העליונים נחתין לגווה כדין איהי ברזא דט' אתוון שמא שלים יהו"ד אלדי"ם: אית ארון ואית ארון וגומר פי' מ' היא ארון ת"ת. ולילית היא ארון סמא"ל ונק' ארונה. וזהו ענין מ"ש אח"כ כי היה מקום המקדש ביד סטרא אחרא בסוד והכנעני אז בארץ והוא סוד נתן ארונה המלך זקן וכסיל למלך הקדוש דוד היא המ' את ירושלם. עכ"ל. ועיין בס' אור הגנוז בס"ד: