אור החמה על ספר הזהר ב:תכו

עד הכא רמז לשמא קדישא דהיינו שם יהו"ד דקב"ה איקרי בשמהן דהיינו שיש שמות לספי' שהם שמות להוי"ה מכאן ולהלאה מהכמ' ולמעלה לית רכים בסכלתנו דיכיל למנדע ולאדבק' כלל כדי לייחס שם. בר נהירו חד זעיר אפשר דהיינו י' חכמה ואפשר דהיינו עוקץ היו"ד נתר בלא קיומא לאתישבא ביה שאינו מושג כלל:

זכאה חולקיה מאן דעאל ונפק בסוד האדרא ונכנס בשלום ויצא בשלום.

ולאתדבקא ביה שהמשכיל בסודות התורה הם ממש באצילות ודבק בקונו בלי לבוש נער מטטרון וכן המתפלל ומכיון על דרך הסוד נקשר בקונו וז"ש ברזין אלין יכיל בר נש לאתדבקא במאריה ברעותא ר"ל במה שיכוון רצונו אל סוד הספי' והשמות ידבק אליו. בכוון דלבא וגומר ששליט החכמ' הוא הסוד הזה הנפלא דהיינו דרך אחד להשגת הדבקות דהיינו עסק סודות התור'. השני כד פלח למאריה בצלותא דהיינו סוד התפלה ודרך הדביקות הוא אדבק רעותיה בנורא בגחלתא כי רצון האדם ונשמתו העול' מקירות לבו הוא קשור בהיכלות ודאי ולזה יכוון לתקן תחלה תקון המ' ותיקוניה הם סוד ההיכלות שהם יתקשרו ויתדבקו יחד במ' בשלהב' הקשורה בגחלת ונשמתו וכוונתו שלהבת מהגחלת שהיא מ' וכן ההיכלות שיתפשטו ממנה ודבוקים בה כשלהבת המתפשטת מן הגחלת מתוכיותה ומדובקת בגחלת ומטעם זה הם חוזרי' אל מקורם ונבלעים בה ע"י נשמתו החוזרת ונבלעת במקורה ואגב עלייתה מעלה אלו וז"ש רקיעין תתאין דסטרא דקדושה לאעטרא לון בשמא חדא תתאי שהוא שם אדנ"י שבה דבוקי' כולם והיא משתמשת בהם ודאי ואחר שקשרם יחד בסוד ברכות דק"ש כנודע מפ' פקודי מתמן ולהלאה לייחדא אינון רקיעין פנימאין דהיינו ז' ספי' בסוד התפלה מעומד שעולה אל עולם הזכר ויקשר השכינ' כלולה בנערותי' בסוד ו' ה' יחד וסוד ו' ה' בבינה ששם סוד היכל קדש הקדשים. וז"ש וליחדא אינון רקיעין פנימאין למהוי כולהו חד בההוא רקיעא עילאה עלייהו בענין שהם ב' יחודים ורושם ולמעלה צריך לייחד וזה בכלל הכוונה שפומי' ושפוותיה מרחשן תיבות התפלה והכוונ' הכולל' בה כנזכר בעוד שהוא מוציא המלות ויש לכל מלה ומלה משמעו' בספי' ויכווין כל ספיר' וספיר' קשורה בא"ס וז"ש יכוון רעותיה יסתלק לעילא בחכמה לעילא בכתר לייחדא כולא ברזא דרזין דהיינו בעיקר הכל שהוא מנהיג הכל. דתמן תקיעו דכל רעותין שהם רצונית ענפי הכתר הנק' רצון ומחשבתין. ענפי הספי' אשר בחכמה שהיא דביקה באמצעות הכתר בא"ס ואין מעלה זו אל הבינה כנזכר באדרא שכל הספירות מושרשות בבינה והיא כלולה מהם עולה אל החכמה ומשם החכמ' נאחזת בכתר והם יתד נתקעים בא"ס וז"ש ברזא דקיימא בא"ס וזהו סוד התפלה העול' ליחידו של עולם ובדרך זה יהנה מתפלתינו ומעשה מצותינו:

לכוונא גופא ונפשא הגוף הם האותיות הגשמיות שמוציא מפיו מהכחות הגשמיות ונפשא הכוונ' שמכוון בה ובזה הוא עובד בשתי חלקים אלו עוד אפשר גופא כוונת הגוף כדפי' הרמב"ם ונפשא הם הדבורים וההבלים שהוא מוציא מפיו:

לאעטרא יומוי וגומר בליליא בעת שהוא במטה לישן ישוי רעותיה דהא אתפטר שינה א' מס' במיתה, ויהדר לה למאריה להתייחד ממשלת הלילה בלילה בסוד נשמתא כנזכר לעיל בפ' תצוה והיינו מדת לילה גוברת ונקשרת במדת יום בסוד מט"ה ומיין נוקבין לייחודה הם הנשמות ולזה יהדר לה למאריה דכולא ג"ע מתדבקת עד א"ס וזה בסוד הייחוד הנעש' בנשמות כדמפר' ואזיל

רקועא דא תתאה שהיא מ' המתפשט' למטה עד החיות כנזכר ברזא דההיא נקודה שהיא סוד נקודת ציון שבה הארת היסוד. ההוא רקיעא מדת המ' המתפשטת איהו כלול מעילא בספי' העליונות ותתא התחתונים המתפשטין שהם כל הכחות הקדושים ומכללם הנשמות הטהורות ויסודא דיליה להקשר וגומר שעיקר קשרא למעלה הוא מצד מעשה התחתונים מלמטה כהאי שרגא שיש בה ג' מאורות התחתון תכלת סוד המ' ועליו לבן סוד הת"ת ועליו דק דהיינו בינה ועיקר קיום פתילה עם המאורות הוא השמן שהוא סוד מעש' המצות וז"ש כהאי שרגא דסלקא נהורא אוכמא שהוא גוון התכלת לאתייחדא בנהורא חוורא שהוא הת"ת יסודה דילה לקשר שני מאורות אלו איהו לתתא בההיא פתילה שהם ישראל במשחא שמן מעש' המצות.

ביממא שהיא מדת יום אתכליל מלמעל' שבסוד התפל' עלתה שכינ' למעלה ונקשרת מדת ליל' במדת יום והיינו דאתכליל מלעילא בייחוד למעלה.

בליליא אין לה עליה שם אלא הת"ת יורד למטה אליה וילן שם כי בא השמש אמנם מדת לילה גוברת היא וכל כחות ההנהגה כל ממשלת הליל' דהיינו כל שבע מדורין ואפי' החצונים המתפשטין מהם ולזה היא אוספת מלמטה כל מה שהוא כללותה וכל בחינ' מבחינות התפשטותי ונקראת לילות והמד' עצמה למעלה היא טהורה ונקיה ודקה נוטלת חלק הדקות והטהור מן העולם התחתון דהיינו הנשמות וז"ש בליליא אתכליל מתתא דאינון נשמתין דצדיקייא וכל מילין דעלמא אהדרו כולהו לעיקרא ויסודא שכל איזו בחינת לילה נוטלת חלק מציאות מן העולם כנזכר וכמה לילוון שהם כחות ממשלת מדת ליליא זמנין לנטלא כל חד וחד מה דאתחזי ליה כל א' חלק הראוי לו מן האדם כי הנשמה עולה למעלה והרוח והנפש כל א' עולה אל בחינה הראויה לו וחלק היצה"ר אל בחינה הראויה לו ואם נמשך אדם אחר היצה"ר מושך כל החלקים אל החצונים ואינ' עולי' למעלה וז"ש נפשא אזלת ושאטת עד עלותה מאחורי ההיכלות דרך המדורין ונמשכת עד הר ה' מדור היכל קדש הקדשים השביעי העליון ושם נמסרת ונקרבת לקרבן וז"ש ותבת לההוא עיקרא דאתחזי ליה. גופא קאים וגומר והיינו מת ממש הוא נמסר לחצונים ומטעם זה ההוא אתר דאתחזי ליה למשרי עליה דהיינו החצונים הטמאים כדמסיק גופא שארי עלוי רזא דסטרא אחרא ואח"כ כשהוא מתעורר משנתו ונשמתו נמסרת לו בחצות הלילה רוח הטומאה ג"כ מסתלק ממנו ונשאר נאחז בו בקצוות לבד דהיינו הידים שהם עסקניות ודאי שהם מגיעות עד הטמאים בהתפשטותם וצפרנים יוכיחו:

ונשמתהון דצדיקיי' וגומר שלא פתה אותם יצה"ר סלקין ואתהדרן לאתרייהו ואין החצונים אשר בדרך עלייתם מעכבים אותה לעלות ואתעטרת בהו מאן דאתעטרת שהיא השכינה שהם מ"ן דאשדת לקבלא מיין דכורין וז"ש ואתכליל מכל סטרין שהת"ת מלמעלה מתייחד עמה בסוד מדת יום בליליא ואז יתפשט סוד הכל למטה:

בליליא שלטאן ממנן וגומר השתא מהדר לפרושי מה ענין הנשמ' בעלייתה בפרטות והנה הנשמה אין לה כח לעלות אפי' לאחר פטירתה מן העולם כ"ש בחיותה בחיים חייתה אלא יש על זה שרים ממונים שנותנים לה ידים ומעלים אותה וז"ש בליליא שלטאן ממנן וגומר לסלקא לון לעילא מאויר רקיע לאויר רקיע אחר ומוסרים אותה לו לאלו עד שהיא עולה למדורין עד שהיא עולה בהר ה' היכל קדש הקדשים ששם מזבח להכנס אל תוכיות המלכות ונעשית קרבן לה' ממש קרבן וייחוד מ' עם הת"ת וז"ש ולקרבא לון קרבן נייחא: סוריא רב ממנא הוא שר היכל סוד החסד ומשם הקרבן עולה למיכא"ל הכהן להקריב שהוא כהן החסד למטה והשר הזה בודק הקרבן אם הוא בעל מום ומומא היא המעשים הפסולים. וארח בה מומא ומעשיה והיינו והריחו ביראת ה' בריח יכיר מי הוא ירא ה'. ועל ידיה אעברו כולהו בפקדונא כלו' כשמוסרם משם ולמעלה אחר שנתבקרה כדי שלא ישארו שם בדין אש המזבח האוכלת אותם מוסרם בפקדון מתנה ע"מ להחזיר: לאתקרבא להלאה בהר ה' דהיינו מדור היכל הרצון ומקום קדשו מדור היכל קדש הקדשים שהם סוד העליה להכלל משם ולמעלה במ' הרוכבת על הכסא וז"ש וכולהו נשמתין כד אתקריבו לאתר דאתקריבו קרוב אל סוד האצילות תחת כסא הכבוד ואתחזון תמן לעלות להתקשט שכינה בהם וז"ש דא איהו רזא כולהו נשמתין אתכללו בההיא נקודה דקה אמצעית במ' סוד נקודת ציון ונטלא לון זמנא חדא שואבת אותם שם בשאיבה ובליעה והיינו שהם נכנסות להיותם מ"ן והיינו דמסיק כד האי נקודה מ' אתעברת מאלו הנשמות שנשאבו בתוכה והיא מתמלאת מהם מילוי ממש אתהני מההיא הנאותא דאתכליל נשמתא מהאי עלמא כי ע"י שתופה בגוף היא פועלת מעשה התורה והמצוה והיא עולה במה שפעלה המצות והתור' ביום ומצטיירת בה באותם המצות והיא מתקשטת ומכינה עצמה באור שכר המצות שהת"ת משפיע דין וגוזר שראוי להשכירו כך וכך ואז אותם האורות והשכר הנשפע היא נהנית ממנו והיא ממציאה אותה נשמ' ושכרה בתוכיותה כדי שתהיה דיוקנה בתוכה שמור למחר לעת הייחוד והיינו דאתזני מההיא הנאותא דאתכלילת נשמתא וגומר ונטלא מההוא רעו דהאי עלמא מפני שאינה נהנית מהמעשה אלא דוקא מהכוונה שאין המעשה עולה אלא עד ג"ע של מטה וביה אתהני בחדוו' מהבינ' והיינו ייחוד ליליא לדון הנשמה במצותיה וכוונתה ולהשפיע לה שכרה והיינו דין הנשמה והיינו ייחוד עליון ולזה המ' אתכלילת מכל סטרין מהתחתונים במצות ותורה בסוד הכוונה ומהעליונים שהקב"ה מתייחד עמה ונותן לה שכר לנשמה והנשמה היא שומרת השכר ההוא בהיכל ידוע לנשמה בעלותה למעלה בג"ע עליון אחר פטירתה להתלבש בו:

לבתר אפיקת לון וגומר היינו בזמן חצות לילה שהשכינה באה לג"ע תחתון ומוסר השכר הגשמי המתעבה ויורד בג"ע תחתון לבוש לנשמה ולרוח והיא יורדת להשתעשע עם הצדיקים בג"ע של מטה היא מוציאה הנשמות ומשלחת אותם אל הגופים כדי לזכות מחצות ואילך להתעסק בתור' ולהשתתף עמה עם הצדיקים שבג"ע. ואולידת לון כמלקדמין ירצ' כקדם בעת ראשונה שילדה אותם ונשמה מתחדשת מפני שנכנסה למקום הוייתה ושם בא הת"ת והשפיע בה אור מצותי' ותורת' וחדשו אותה ע"י אלו השרשים כקדם בעת הוייתה והיינו חדשים וגו' מהרמ"ק זלה"ה: והרח"ו זלה"ה כתב. כד פלח למארי' בצלותא וגומר הענין כוונת כל התפלות הוא כי צריך לייחד רקיעין תתאין והם שבסנדלפון עם השכינה הנק' אדנ"י ואח"כ לייחד רקיעין עילאין שבמטטרו"ן עם השכינ' עילאה בינ' שמא עילא' דיהו"ד ובעוד שמדבר בפיו המזמורים וישתבח ויוצר אור שבהם נרמזים כל הנז' יכוין בלבו ומחשבתו לכוונה הנז' ויסלק במחשבתו לייחדא לון עד אין סוף דכולהו חד הוו ודא יעביד בכל צלותא ובכל יומא וישיג ויפיק רצון שאלותיו למלאות: סוריא רב ממנא וגומר זהו הרוח אשר בהיכל אהבה ואין מלאך הנז' פ' פקודי בהיכל ה' היכל אהבה קיימא חד רוחא ואקרי סוריא וגומר דמשמע מהתם שהוא פנימיות ההיכל ולא מלאך. הרי"א זלה"ה: