אור החמה על ספר הזהר ב:תכה

אתחפיין מכל סטרין וגומר הענין בהיות שם יהו"ד מתגלה בצד הדרום שהיא י' כנזכר אז האור מתפשט בכל התחתונים שיעור גדול ואינ' צריכין להסתכל אלא אדרבה האור ממשיך עיני השגתם ולזה הם מתכסים ואו' ברוך כבוד ה' ממקומו שזו הברכה היא ממקומו משיעור מופלג שא"א לסבול האור משום בחינה:

רקיעא דא סחרא כמלקדמין להתבחן עוד סוד בחי' גלגולי האורות להיותם נכללות מכל בחינות ימין ושמאל וז"ש מסטרא לסטרא כדין קל נעימו ומשריין סגיאין בסטרא דא ובסטרא דא היינו לד' הפאות ימין ושמאל פנים ואחור וענין ההתעוררות הזה הוא אחר שהראשים העליונים שהם חיות ראשיות נעלמו ונסתרו בתוך מחנותם למטה דהיינו אתחפיין ברדתם להכלל במחנותם והיינו שהפנים שהם סוד יהו"ד שבהם נסתר בכנפים דהיינו סוד אדנ"י שבהם והיינו כללות מלאכי שלום מלאכין דקב"ה במלאכין דשכינתא והיינו ומקבלין דין מן דין בהיותם הענפי' למטה עושים מה שעשה השורש למעלה ואז נכללו כחות ההיכלו' יחד כנפים מכסים על פנים ונכלל נפשם ומכסה על רוחם בסוד הייחוד והיינו ברוך כבוד ה' ממקומו כנזכר ולזה בההיא שעתא ההיא רקיעא אתנהיר בנהירו אחרא מצד כללות הכחות ויתרבה התיקון וההאר' העליונ' יותר ויותר והינו נהירו אחרא יתיר מכמה דהוה גוונין בערך שם אדנ"י שבה ואורות בערך שם יהו"ד שבה ואחר התיקון הזה והקישוט כולו.

אלין אתוון דאמרן בסוד אדנ"י וא"ט ב"ח ושם יהו"ד סלקין לעילא בההוא רקיעא המקושט ומתוקן בסוד הכללות הנזכר ומקבלין לאת חד הוא עצם הת"ת ועם היות שיש בו סוד שם יהו"ד וכל הגוונין עולה יותר א' מהשם הנעלם מכל זה הנז' וז"ש דאיהי עילאה ויש בה לבדה כנגד כל הנזכר וז"ש דקא מתחברא בשמא דא שהוא סוד שם יהו"ד באלין אתוון כנגד כל הבחינות יש בו הארה וכח ואע"ג דאלין אתוון דשמא קדישא עכ"ז יש באות א' כנגד כל זה מפני ששם זה התחתון איהו שמא דאתכליל לתתא דהיינו סוד אור הזכר הכלול בנקבה לא הזכר בעצמו בגין דרזא דא סוד שם יהו"ד שהוא מורה על הצורה העליונ' כולא דהיינו י' חכמה ה' בינ' ו' שית ספירן ה' מ' אתכליל לעילא בסוד כל האצילות יחד ואתכליל לתתא במלכות דהיינו סוד אור הזכר הכלול בנקבה ובה סוד האברים כזכר ולא עוד אלא שלא תקבל הנקבה הארת הזכר אלא בהיות בה מצע זה קודם וז"ש וכד אתכליל לתתא אלין אתוין יעשה מהם בית קבול לקבל הזכר ואז אלין אתוון סלקין לקבלא לאת חד ולא לכל השם שאינה בית קבולו אלא לאות א' שאות זה יש בה כדי כל הנמצאים וז"ש דהא מההוא את אתזנו אלין אתוון לתתא כולם יחד נזונים ויש כח בה לזונם יחד:

וההיא את העליונה הוא הת"ת דהיינו אות וא"ו נחית עליה עם חייליה ואתחברו אלין אתוון סוד יהו"ד שבה הנעשות כסא לאות ו' שבת"ת וכדין כולהו אלו החמשה אותיות בעטורא חדא דהיינו תיבה א' יחד כדמסיק לקמיה דהיינו וה' שמא שלים ששלמית שם יהו"ד שבה הוא מתוך ו' הבאה אליה. וא"ת מה בין יהו"ד לבין ויהו"ד לז"א לתתא כשהוא שם יהו"ד בנקבה קודם בא אות ו' אל הנקבה שמא שלים בעשר ספירות גמר אבריה ודאי ולא שלים מפני שעיקר שלמות הנקבה בזכר ואינ' משתלמ' אלא ע"י אות ו' דהיינו ו' ומשך ו' נכנס בתוכה וז"ש שמא שלים בחמש אתוון איהו וגומר רזא דדכר וניקבא ברמיזו במה שאמר וה' רמוזי' הזכר והנקבה וזה יורה אות ו' שבראש התיבה המור' כלומר זכר נכלל כאן עם הנקבה: שמא שלים בתשע אתוון אינון כי שם אלדי"ם מורה על מציאות המ' בעצמותה באופן מציאותה ופעולתה ושם יהו"ד בא בפי' מציאות הת"ת לא אות וא"ו לבד אלא כל שם אלדי"ם יהו"ד אברין בשלימות והיינו שם הייחוד השלם יהו"ד אלדי"ם: כיון דמתחברן אהדר לענין ראשון שהוא סוד וה'. ההוא רקיעא מ' בבחינת' למט' אנהיר בתלתין ותרין נהורין שהם סוד ל"ב נתיבות חכמה כבו"ד ודאי ואפשר או' ברוך כבוד ה' לעיל שיודעי' הם שיתגלה כבו"ד ל"ב שמות יהו"ד מתלבשות בל"ב שמות אלדי"ם מהבינה ולזה כדין שהאירו השרשים העליונים למעש' בראשי' כולא איהו בחדוה מצד הבינה כולא קאים ברזא ואורם משתוה ומאחד עילא ותתא:

כל אינון רתיכין וכל אינון משריין שבהיכלות כולהו קיימי ברזא דשלימו שנקשרו ונתאחדו בסוד קשר ההיכלות למעלה ואור האצילות מתפשט בהם בסוד קשר זכר בנקבה כנזכר: וכל דרגין מתקנן על אתרייהו היינו התפשטות הכחות להנהיג העולם דהיינו אתרייהו מתקנן ונכללים באור ההשגח' העליונ' המתפשט עליהם כל חד וחד כדקא יאות כפי שיעורו ובחינתו והנהגתו:

בהאי רקיעא קאים וגו' הוא סוד התפשטות המ' בד' פנים ד' בחינו' כנז': לסטר צפון שהוא סוד הגבורה מצד הדין חד שלהובא הוא כחות שמאליים בדין מתפשטין ולא שתהי' חצונית אלא שלהובא נהיר שהיא שלהבת והיא מאיר' דלא שכיך תדיר אור ההנהג' נמשכת לעולם בכחות הדין ואפשר היותם אלו כח היכל זכות שבו כח הדין החזק ומתפשט למטה מצד הגבור' ולזה הוא בסוד גבריא"ל יושב הצפון ונודע שיש בו סוד שבעים סנהדרין והם סוד עשר כל א' כלול משבע והם כחות יונקים הדין מן המ' כאו' בקרב אלדי"ם ישפוט וזה שאמר וכולהו רשימין בהאי רקיע מפני שהם מושרשים בו ונהרין כולהו כחדא בסוד היותם שואבים אור מהמקור דהיינו הרקיע שבו רשומין כולם וכל א' וא' הוא מקבל מרושם שהוא רשום בו וקרוב אני לומר שיהיו אלו סוד שבעים שרים אל האומות בבחי' שהם נאחזים בקדש קודם צאתם לחוץ אל טומאת' והיינו או' וכלהו רשימין בהאי רקיעא וכאן אין להם תגבורת זה על זה כמו אחר התפשטם לחוץ וז"ש ונהרין כולהו כחדא.

מהאי רקיעא נטלין כל אינון רקיעין שהם המתפשטין ההיכלות זה רקיע לזה וזה לזה עד דמטו לאינון רקיעין אחרנין מדרגות החצונים מהיכל לבנת הספיר ולמטה זולתי מה שמכוון נגד א"י שאין שם קליפו' כנזכר לעיל:

ואלין איקרון יריעות עזים ירצה התפשעות הקשים והעזים ועדיין יש באלו תועלת דהיינו לאהל על המשכן שהם שומר למוח הפנימי ולכן הקליפה צורך הקדושה:

בגין דאית יריעות עזים ואית יריעות להמשכן בעצמו הוא ענין לעצמו בסוד הקדוש הפנימית המתפשט בתוך יריעות הקדושות וז"ש יריעות המשכן שהם מתייחסים אל השכינה הם הקדושי' ולא יקראו יריעות עזים יריעות המשכן ח"ו אלא יריעות המשכן אינון יריעות דאקרון רקיעי חיוון דמשכנא קדישא שהשכינ' מתפשטת בהם ומנהגת בהם העולם ויתייחסי אליה אמנם אינון רקיעין אחרנין דסטרא אחרא יקראו יריעות עזים לא יריעות למשכן שהיא השכינה אלא יריעות עזים לאהל על המשכן דהיינו כקליפה למוחא והם למט' בחוץ וז"ש יריעות עזים אינון רקיעין אחרנין דסטרא אחרא וכפי הנרא' שכוונתו לבאר על הרקיעים האלו התחתונים המושגים אלינו והם מהנהג' החצוני' וז"ש אלין רקיעין שהם הקדושי' אינם גשמים אלא רוחניים ברזא דרתיכין דרוחין קדישין שאין גשמות בהם כלל אמנם אלין רקיעין דלבר הם גסים ועבים מתגשמין דקיימין בגופא שהם גשם ולכך שליטתם בחומר וז"ש במילין דעלמא הגשמיים ובזה כל בשר יחד וזה שאמר ואינון סטרין דתיאובתין ועובדין דגופא שהחטא ויצה"ר מהחומר הוא והיא ממה שאדם נולד במזל כך שמשם יצה"ר מתנהג בכך וכך הגורמין לאדם להמשך אחר חומרו ויצרו:

ואלין חפיין לא שיהיו הקודמים בעלי מקום אלא הם נעלמים כרוח ונפש בתוך הגוף וכן העולמו' הנעלמי' וענייני המרכב' לא יצטרך הנביא או החכם להסתלק לרקיע כי קרוב אליו באופן שהם עתה ג' מיני רקיעים הא' הם רקיעין דלגו שהם מדרגות הקדושי' בסוד ההיכלות אינון ההוא קלישו דקיימא על מוחא שהם הספי' למעלה מהם מוח ודאי בתוכם והם רקיעין מחפים עליהם שההנהג' העליונ' תתפשט למט' דרך בם ואלין איקרון שמים לה' ואינו שם הת"ת אלא לשמא דא לתתא דהיינו שם יהו"ד שבמ' כנזכר לעיל שהיא משתמשת באלו הרקיעים: הב' הם רק עין אחרנין לעילא שהם הספי' ואינון רקיעין פנימאין פי' פנימאין להיכלות דאיקרון רקיעי החיות דהיינו האצילות שהם חיות בסוד החיות העליונות או יר' שהחיות למטה מהם והם ארץ אל הרקיעים האלו:

דאינון רזא דשמא קדישא שהוא סוד י"ס היינו י' חכמה ה' בינ' ו' שית ספירן ה' מ': ברזא דחיוון רברבן דהיינו י' חסד אריה ה' גבורה שור ו' ה' ת"ת ומ' נשר אדם ואלו נק' חיות גדולות מפני שיש למטה ביצירה קטנות. ואלין אינון רזין עילאין ברזי דאורייתא שהיא כולה כנויים לספירות כנודע.

כללא דעשרין ותרין אתוון שהם נחלקות לספירות כי קודם הגלותם הרשימה ואחר הגלותם הם חקיקות חקיקה ומציאות מתגלה.

דנפקי מתוך דקות יותר מרשימה והיינו מציאותם המושרש בבינה שהיא רקיעא תמינאה ממטה למעלה ותחתיה ד' חיות שהם חגת"ם ולמעל' מרקיע זה אין אנו נושאים ונותני' מפני שאפי' ברקיע אין השג' וז"ש והאי איהו הרקיע הזה דלית ליה חיזו שיראה במראה כלל מפני שאין הנהגת התחתו' ממנו ולא נאמר שאנו שנדע שישנו במה שנשיג שיש למעלה ענין מסתתר ונראה ענין טמיר וגניז והיינו שנק' מ"י דקיימא בשאלתא ולא לאתבא א"כ נראה ענין נסתר והיינו דלית ביה גוון בהגוונים הם הפעולות שאין שום פעולה נמשך ממנו אל התחתונים ונודע כי כל גוונין מיניה נפקי א"כ הוא מוצא ומקור כל הפעולות ומצד מה שנראה הפעולות נדעהו ומצד שאין בו פעולה לא נשיגהו וז"ש ביה לית גוון ומשום הכי לא אתחזי כדי להגלות ואעפ"י דהאי איהו דאפיק כל נהורין שהם הספי' לא מפני זה נשארו בו מציאו' פעולתם ביה לא אתחזי לא נהירו ולא חשיך יר' לא דין ולא רחמים ולא שאר הפעולות והיינו ולא גוון כלל וא"ת כיון שכן מי הגיד לנו שיש למעל' רקיע זה לז"א בר נשמתין דצדיקייא מפני שתחלת מציאות הנשמות ממנה הם משיגות בה ולא השגה גמורה אלא דחמאן מגו רקיעא תתאה דהיינו שהם במלכות ומשם משיגות בבינה ולא הבינ' בעצמ' אלא נהירו דאפיק ונהיר האי רקיעא והיינו סוד עולם הבא דהיינו שהוא בא ונמשך למטה אל הספירות:

וההוא נהירו דלא פסק וגומר יר' מוכרח הוא לקיום הכפירות שיהיה לעולם נובע ועכ"ז לית מאן דידע ליה קודם צאתו בבחינת אחיזתו בבינה לית מאן דקאים ביה מתחות דא דהיינו מבינה ולמטה כל אינון רקיעים שהם ז' רקיעים מלבנה ומעלה זה בתוך זה.

כל אינון רקיעין אתכללו בשמא חדא דא דאקרי שמים ומפני שיש שמים תחתונים לכך יקראו בה' הידיעה השמים כלומר אינון דשמא עילאה איקרי בהון דהיינו השמים הידועים באצילות ואינו שם הת"ת שהוא שם יהו"ד דאם כן הל"ל השמים שמים לה' אלא שמא עילאה שהוא למעל' בבינ' ואיקרי בהון שהם שם ולבוש והיכל אליו יתכסה בו. ואומ' לההוא גניזו דרקיעא להורות על החכמה שהוא הגורם האמתי לגניזת הבינה. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. ואתגלגלא מסטרא לכטרא ר"ל כדי להאיר שאר הקצוות כי עד עתה דרום לבד אתנהיר וכדין כמה חיילין ומשריין דבכל קצה וקצה כולהו אמרי שירתא שמא שלים מכלא שם ה' אלדי"ם אקרי שם מלא וגומר נלע"ד או בחכמ' ובינ' דאיקרו הכי או בת"ת ומ' כשהם למעלה בהיכל ז' כנ"ל דף ר"ס ע"א ובכמה מקומות והענין במה שנז' בתיקונין דף ע"ד כי אלדי"ם הוא כינוי לאהי"ה אדנ"י וכן עולה בגי' וידעת מה שכתבנו בסוד כי גבוה מעל גבוה שומר וגומר ובסוד מתתא לעילא נמצא כי בהיות יהו"ד מתלבש באלדי"ם הוא שוא שלים כי מתלבש בב' מלבושיו אהי"ה אדנ"י אמנם ויהו"ד הוא שלים אלא לא כ"כ כי לא נרמז בו רק מלבוש אדנ"י כנודע כי וה' הוא ובית דינו אך אהי"ה לא נרמז וז"ש וה' דכר ונוקבא ת"ת ומ' וז"א לתתא שמא שלים ולא שלים בסוד מה שמו ומה שם בנו כי זווג התחתון מת"ת ומ' נק' לתתא והוא לבדו נרמז בוה' אך באלדי"ם נרמזים שניהם.

מהאי רקיעא נטלין כל אינון רקיעין נ"ל דקאי אמאי דקאמר לעיל דתרין רקיעין אינון והם רקיע תמינאה על רישייהו דחיוון עילאין ורקיע תתאה על רישייהו דחיוון תתאין ואמר כי מכח זה ברקיע הנרמז במ' נטלי כל שאר רקיעין דלתתא עד דמטו לשאר רקיעין דסטרא אחרא פי' רקיעי' הטומאה או אפשר לפרש של עולם השפל ואלו נקר' יריעות עזים שהם כקליפה על מוחא. ואלין איקרון שמים לה' ר"ל למ' כי הם רקיעים האופן עכ"ל: