אור החמה על ספר הזהר ב:תכב

בהאי נקוד' היא מ' כמה דאית ליה חולקא לעילא שהיא מתפשטת דרך הכסא ושם ג"ע עליון שבו נשמות הצדיקים חלקה וקישוטה כנז' הכי נמי אית ליה חולקא לתתא בארעא שהיא מתפשטת הדרך ההיכלות ובכלל זה ההתפשטות הוא סוד ג"ע דלתתא שהוא סוד עולם היצירה ובו מנוחת הרוחות שהרוחות מיצירה ונשמות מבריאה ולז"א האי גנתא לתתא איהי חולקא בההיא נקודה לאשתעשעא ברוחי דצדיקייא בארעא ולזה בחצות לילה שכינה מתפשט למטה להתקשט ברוחי הצדיקים וקב"ה שהוא אור הת"ת מתפשט ובא לג"ע תחתון ונכנס אל תוך הגן ולזה אתהני להתייחד עם בעלה בכל סטרין לעילא בסוד הייחוד העליון ביסוד עצמו לתתא בההוא איבא דצדיק שהם הנשמות ורוחות ולא אשתכח שעשועא עילא ותתא אלא בצדיק שהוא יורד ועושה בה יחוד ממה שהיא מתקשטת בג"ע ברוחות הצדיקים והנשמות שלא זכו לעלות כנז':

אינון ראשי החיה שהם למטה מרקיע זה שהיא מ' דאמרן אלין ראשי אנפין שהם ד' פנים לאחד אריה היינו בחינת החסד המתפשטת. שור בחינת הגבורה המתפשטת. נשר שאפשר שהוא בת"ת ואפשר במ'. אדם כללא דכולא במ'. ואלין ד' רישי נהרין דמטן להון ממטה למעלה ראשם מגיע עד כסא הכבוד ונמשכין למטה בסוד ד' פתחין כי משם יפרד מעולם השם שהוא כסא הכבוד יפרד והיה לארבעה ראשים שהם אלו הד' חיות. ומגו מטולא דילהון לא שהם נושאים כסא שהכסא נושא את נושאיו אלא מיראתם שהם נושאים כלומר דבקים בכסא ועולם הבריאה אשר על גביהן זאעין והיינו מותר אשם הוא זיעה ונדחת לחוץ ואתעביד ההוא נהר דינור שהוא כח הגבורה והדין וממנו מתהוין כמה כחות הדין וז"ש אלף אלפין כחות הדין ישמשוניה שהם משתלשלים ממנו:

ונשמתין כד סלקין מהעולם הזה מג"ע של מטה לג"ע של מעלה דרך העמוד כנז'. אתסחיין בההוא נהר דינור להטהר מעביות אשר בנשמה ממה שעמדה בעולם החומר. ואז סלקין וגו' שהם נמסרות ליד מיכאל בהיכל הרצון והיינו העליה אל הייחוד כנז' לעיל:

ת"ח ווי לנשמתא דסבלא ההוא עונשא וגו' ירצה הן אמת שאינה נשרפת להבטל אמנם מצטערת צער על צער כדמפרש ואזיל. זמנא קדמאה הוא בצאתה מן הגוף ותחלה תצטער עם הגוף יחד בעונש חיבוט הקבר בחברה אחת ועם היותה דקה מגיע לה עונש זה כמו שמגיעים לה שאר מקרי הגוף מפני שתוקפה בו וז"ש כיון דקבילת עונשא בגופא אזלת נשמתא להענישה לבדה בדין גיהנם:

אתר איהו בגיהנם שיש מדרגות בגיהנם לנפש ורוח ונשמה ויש רשעים שאינם עולים אמנם בחינה זו היא לנשמות הצדיקים ואינם נכנסות במדורי גיהנם תחתונות אלא מקום מיוחד דתמן אצטריפו נשמתין לא לעונש וז"ש ואי זכאין שאינם צריכות אלא לעבור רחיצה בעלמא לכך אינם נעזבות ולא מתייאשין מהן אלא המלאכים מצפין שם וצועקים מהרו אל תאחרו אותם ואמרי הנם כלו' הא הם באים אליכם מפני שמתערבין מעט בטהרתה. ולזמנין שאין הנשמה צדקת כ"כ והמלאכים הקדושים מתייאשים ממנה וכיון שנטהרת היא יוצאה ע"י הממונים החצונים עד שערי ג"ע ואז אומרים ממוני גיהנם מה אתם מתייאשין מהם הנם באים אליכם שנטהרו וז"ש ולזמנין דהא אתלבנת וגו', וכמה אתתבירא וגומר מפני שהוא עב וגס וטמא משבר הנשמה בלבונה וז"ש כיון דמטא לתתא איהו אשא דלא דקיק וגו'.

כדין קב"ה אפיק שמשא וגו' הוא אור הת"ת העליון שאורו מהכתר א"א דמתמן אתמר וארוכתך מהרה תצמח ומאיר לנשמה מארבע פתחין שהם ד' אותיות אדנ"י שהם ד' חיות השואבות השפע והאור העליון אל הגן ותתרפא הנשמה המורכבת מד' אותיות כדפי' פ' יתרו:

זמנא תניינא וגו' שהיא צריכה כיבוס ולבון לבתר דיתבא בגנתא דעדן דלתתא להתלמד בהסתכלות הצחצחות כנז' והנה ג"ע זה התחתון הוא מעין עולם הגשמי אמנם בהעלותה אל ג"ע העליון צריכה ליבון וטהרה גם מענין ריבוי דביקותה בחומר אפי' בדברים המותרים וצריך שיהיה רחוק מכל ענייני הגוף דביקותה בגוף כך צריכה ליבון וטהרה יותר וז"ש כד סלקין לה לעילא אצטריך לאתפרשא מכל חיזו ומכל מילין דלתתא ולטהרה זו אעברו לה בההוא נהר דינור ויש כח ברחיצה זו ללבן ולטהר הנשמה מכל טנופת ענין זה להרחיק ממנה כל דבר שהוא מסך ומבדיל בינה לבין קונה וז"ש ונפקת ואתחזיאת מקמי מארי דעלמא ברירא מכל סטרין. כיון דאסתכלת בההוא נהורא אתסיאת ואשתלימת מה שחסר בה ומה שנשברה באותו ליבון:

וכדין קיימין וגו' שאינם הגונות ללבוש הבגדים הרוחניים ההם שהם מכוונת התורה והמצוה והתפלה בסוד אצילות אלא אחר כיבוס ונמצאות הנשמות שלולות ערומות מעת עלייתן מג"ע תחתון ועד עתה ולזה העמוד ההוא נעשה מכוסה בענן ועשן כדי שלא יסתכלו בהן בעת התפשטן מגוף זה ולבוש זה אשר בגן והוא נתן אל הרוח כנז'. מהרמ"ק זלה"ה: