אור החמה על ספר הזהר ב:תכא

כגוונא דהאי עלמא לבר בעוה"ז הגשמי ממש דמיא מתישבא נפשא לאנהרא לעילוף הלב ומזכך השכל והמוח השתבלו' המי'. כך המים הרוחניים הם מזככים הנפשות ומתיישבם לסבול צפייתם הצחות העליונו' דהא מעיקרא דא דהיינו עדן נסתר ונעלם נפקא הנהר והמים ההם או יר' מעיקר דנהר דעדן נפק יסוד המים האלו ולכך יש להם בגשמי סגולה זו.

ובגין דמתהנים נשמתין על ההוא נהר דנפיק מעדן שהוא אמצעי בין רוחני לגשמי ויכלין לאתיישב' באינון צחות עילאין שכל כוונת ג"ע זה אינו אלא אל הכנת הנשמה להפשיטה מענייני הגשם מעט מעט עד שיהיר להם כח להסתלק וז"ש ולסלקא לעילא בההוא פתחא וגומר שזה סולם מעלות לעלות אל ג"ע העליון מושב הנשמות בשורשם. והשתא מפרש אופן הסילוק וקאמר חד עמודא קאים וגומר ודרך בו עולים אל ג"ע העליון בינה מקום מחצב הנשמות והוא ד' גלדי בצלים זה בתוך זה והוא חלול בתוך הנוגה ועליו מבחוץ אש ועליו עשן ועליו מבחוץ ענן ולא תאמר שהם קליפו' חצונות ח"ו שאין קליפות בתוך הקדש אלא הם כסויים לאחפיא על אינון דסלקין דלא אתחזון מקמי אינון דיתבין לתתא שהם הנשמות שלא נזדככו עדיין לעלות הרמתה ואין ראוי שיסתכלו בכבוד אלו העולים. וביאר איך ידענו שעלו ולז"א הכתוב ועל מקראיה בשמות יקראו כדמפרש ואזיל:

כד בעא קב"ה לאתתקנא בתיקונא שהוא סוד קשוטי השכינה אל הייחוד. בשבתא ובזמני ג' פעמים בשנה ובחגי ר"ה ושמיני עצרת וי"ה וכיוצא שבכל אלו יש ייחוד ע"י הנשמות. משדר ממעלה למטה ד' אנפין דנשר שהם הפנים התחתונים מצד מטה בד' חיות. וקיימא על היכלא דאקרי דרור שהוא על כל ההיכלות מכוון כנגד הבינה ששם אין צדיק נכוה מחופתו של חבירו אנא דרור ליכנס כולם באהבה ואחוה והיינו ראש מר דרור דהיינו הבינה ראש לכל הבשמים והספירות התחתונות. וכן בשתא דיובלא שהוא מכוון לבינה בעינן לאכרזא דרור דהיינו התפשטות אור הבינה ולזה בשבתות וי"ט שאור השכינה מהבינה מתפשט למט' לכך אינון ד' אנפין יהבין קלא והיינו ועל מקראיה והיינו מכון הר ציון שהמלכות מתכוננת ומתקשטת ועל מקראיה שהם הצדיקי' הקרואים למעלה:

ואלין תרין אקרון מכון יר' שני עניינים אלו שאמרנו שהשכינה מתתקנת ומתקשטת ועליית הצדיקים איקרון מכון הר ציון מ' הנק' הר המצויין בנקודת הייחוד והוא מכון בתיקוניה וז"ש דא איהו תיקונא דלעילא דהיינו מלת נכון הר ציון היינו כד נקוד' תתאה שהיא בחינת האמצעית אל הייחוד ואינון הצדיקים הם מקראיה דההיא נקודה שהיא מ' שהיא מכוננת בנשמת הצדיקים להתייחד בסוד מיין נוקבין: כיון דסלקין אלין נשמתין באויר הרקיע בתוך העמוד עד ההוא פתחא דרקיעא שהוא פתח האמצעית העולה נוכח הנקודה האמצעית כנזכר לעיל כדין ההוא רקיעא שעל גבי הגן שהוא מאש ומים מת"ת כנזכר. סחרא סחרני דגנתא סביב לגן מדרום למזרח וממזרח לצפון וגומר. והקף זה מורה על סוד החיבוק לעיל והוא ג' פעמים להראות על ג' קישוטי השכינ' מג' אבות שהם ג' גווני דקשת וקול שהוא מנגן הוא סוד הת"ת וניעומו הוא מהבינה ולזה מקל נעימו דסחרנא דההוא רקיעא המורה על הענין הזה למעלה נפקי כל אינון נשמתין שלא עלו והם בתוך היכל דרור ששם עלו נפקי מהיכליהם אל הגן עצמו וחמאן נעימו דההוא רקיעא וגומר. ולזה סגדין כולהו לכבוד הייחוד הזה הנעשה ואז העמוד והצדיקים עולים ויוצאין מאויר הגן מכל וכל וסלקין בההוא פתחא כנזכר שהוא פתח אמצעי אל הגן עד דסלקין לגו עגולא דסחרא בההיא נקודה היינו סוד טבור אגן הסהר שסודו כזה # דהיינו הנקודה האמצעית בחינת המ' אל היסוד ועגולה היא סוד שש קצוות: כדין חמאן כשכבר עלו אל ג"ע עליון תחת כסא הכבוד בחברת שאר הנשמות היושבות שם. ומגו נהירו וגומר סלקין ונחתין וגומר היינו כענין והחיות רצוא ושוב כענין וינועו אמות הסיפים שהעליה ברחמים בימין ורחקין מצד הדין ושמאל מה שיכולים לסבול סובלים ומה שאינם יכולים לסבול מתרחקי' או נחתין בשמאל.

ואיהי תאיבא לגבייהו שהיא מתקשטת בהן אל הזכר ורוצה להכלל מהתחתונים ומקשטא בנהירו שהבינה אימא מקשטת ביתה מצד הנשמות שהם ממנה עד כאן כאו' לחזות בנועם ה' מבינה ולמטה במ' ולבקר בהיכלו

בדין אלביש קנאה דרך משל אל התעוררות היסוד מצד חום הגבורה לנהורא דחד צדיק שדרך המאור הגדול הזה נולדו צדיקים אלו מאורות קטנים לבניו למטה בה והוא למעלה ואסתכל בשפירו דההוא נקודה שנתייפתה באור עליון והתעוררות הצדיקים ובתיקוניה מהספירות העליונות באמצעות נשמות הצדיקים. ואחיד בה לא יורד אליה אלא מעלה אותה למעלה ונמצאו שתי ספי' אלו הם כאשר יהיה האור בתוך האור וז"ש ונהרי נהורא דיסוד בנהורא דמלכות:

כל חילא דשמיא הם השמים העליוני' שא"א להשיג זה למטה נטרי אורייתא ממצות לא תעשה משתדלי באורייתא במצות עשה ועסק למודת התורה שהיא עיקר בייחוד הזה כדפי' לעיל. דהא חדוותא דמאריכון הייחוד העליון הוי בהו ולא ע"י שום א' מכל הנבראים.

דהא עטרא דמאריכון שנעטרה השכינה להתייחד בהם היה.

כיון דנהרי נהורא וגומר יסוד תוך המ' והאירה המ' עד שהיא שוה אל היסוד ממש וז"ש תרין נהורין מתחברין כחדא. לבתר אינון גוונים שהם בחינות אחרונות שבה באצילות נחתין אל סוד הכסא הכבוד ששם מצב הנשמות ומשם נתקנה המ' בהם ואסתכלן בצדיקים לתת להם חלק מהייחוד העליון ומתקני לון שיתלבשו הנשמות מהאור ההוא להיותם מקישטות להתקשט השכינה בהם להתייחד שוב פעמים אחרות וז"ש לאעטרא לעילא ועל זה נא' עין לא ראתה שהוא סוד הייחוד העליון שאין הצדיקים עולים שם אלא מחכים למטה וע"י אותו הייחוד יעשה ויתקן למחכה לו אל הצדיקים המחכים אור תקונם שהם מתתקנים בגוונים הנז':

כתיב ודמות על ראשי וגו'. הכוונה לפרש אחיזת ג"ע במ' האי קרא אוקמוהו דהיינו מטטרון והוא כעין הקרח שהת"ת הנק' הקרח הנורא מקנן במטטרו"ן. והשתא מפרש ליה במדת המ' ובבינה וז"ש אבל לדרך אחרת אית רקיע ואית רקיע רקיע דלתתא היא המ'. איהי קיימא על גבי חיוון ארבע כי היא שוכנת בכסא הכבוד והכסא על החיות. ומתמן ממדת המ' אתפשט עד העולם הזה התחתון:

אחור וקדם דיו פרצופים דהיינו ויקח אחת מצלעותיו מסטרוהי.

רקיע לעילא היא הבינה ממש איהי קיימא ע"ג חיוון עילאין שהם חגת"ם ובינה רקיע על גביהן ומתמן אתפשט.

והני תרין רקיעין חד אקרי קצה השמים דהיינו מ' קצה לת"ת וחד אקרי מקצה השמים שהוא מתפשט עם השמים והוא מכללן.

ראשי החיה לפרש ענין המ' שהיא מתפשטת למטה וצדיקים שבתוך ג"ע תתאה בכלל שכינה הם עומדים וג"ע בכלל השכינה יחשב וז"ש ראשי החיה דלתתא שפי' שהיא המ' רקיע המתפשטת מאצילות וכל כלל הבריאה והיצירה היא ראשי החיה ואינון חיוון דאינון רשימין עילאין על ארבע אתוון שהם ד' אותיות שפי' לעיל שהם מ' ר' ג' נ' והתפשטות החיות עד סופם יתגדל מ' ויעשה התפשטותו אותיות מיכא"ל ור' יעשה רפא"ל וגומר אמנם ראשי החיות הם ד' אותיות רשימין בדקות די בגו ד' פתחין דגנתא דעדן שהם ימין ושמאל פנים ואחור כנז' לעיל והנה ארבע פתחין אלו הם ברקיע שעל גבי ג"ע כדפי' לעיל וא"כ ימצא שג"ע זה שנראה שהוא למטה התפשטות החיות הוא.

ואע"ג דאמרן עדן דלתתא בארעא שאפי' חלק העדן שבו הוא בארץ הגשמית ועתה אנו אומרים שהוא מעין התפשטות החיות לזה אמר הכי הוא ודאי ולא ינגד זה את זה וז"ש אבל רזא עילאה וגו' והענין שאין הג"ע ממש חלק הארץ הגשמית החומרית הזאת אמנם הוא סוד רוח חיוני דק שורה בארץ והרקיע. שהעולם סוד אדם גשמי ובתוכו נפש ובתוך נפש רוח כנזכר לעיל. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. בענין ההוא עמודא דנשמתין דאתחזון לסלקא וגו'. הנה ק' כי כבר נודע כי הנשמות הם בג"ע העליון ושם מקורם ועוד ק' היכי אית דאתחזון לסלקא ואחרנין דלא אתחזון והלא בשבתא וירחי כולהו סלקין תמן כנזכר בפ' תרומה דף קל"ו. אך זה יובן במ"ש לקמן ריש דף רי"ב כי הנשמות אינן עולות בההוא עמודא דאיהו מכוון בפתחא בהיכל עילאה אלא אותם שכבר נתלבנו ונכנסים דרך שם אבל הנשמות דלא אתלבנו לא סלקין מתמן בההוא עמודא משום דתמן אחיד בפתחא דהיכלא דלעילא אמנם שאטין מלבר דגנתא ואזלין עד חומת ירושלם ולא יתיר. אית ביה ענן ועשן ואש ונוגה. נלע"ד שהם כנגד ד' אותיות דאדנ"י והוא כח התפשטות השכינה בו והיינו ג"כ סוד ד' אנפין דנשר. וחמאן ההוא עמודא דסלקא אשא וגו' אפשר כי כפי גדר הנשמה כך עולה אם היא מצד החסד עולה במחצית הענן ואם מן הגבורה בעשן ואם מן הת"ת בנוגה כי כל א' הולך בדרך מחיצתו הראוי לו. גם אפשר שהענן והעשן הם מחיצות להבדיל כדי שלא יסתכלו בהם הנשארים בג"ע הארץ שלא יתביישו על שלא זכו גם הם עדיין לעלות:

כתיב ודמות על ראשי החיה רקיע וגומר פי' כי ב' רקיעים הם הנק' ב' קצוות השמים והם הבינה ויסוד אשר על שניהם נאמר ויתן אותם אלהי'ם ברקיע השמים כנודע כי שתי רקיעים אלו כל א' מהם כולל שאר הרקיעים שבתוכם ואמר כי רקיע היסוד תחתיו הם סוד הנוקבא מ' ומשם ולתתא נק' אחוריים. והאי רקיע קאי ע"ג עלמא דנוקבא שבו ד' חיות מיכא"ל גבריא"ל וגומר ואמנם רקיע הבינה היא קיימא ע"ג ד' חיות עילאין הם עלמא דדכורא הנק' פנים והם חגת"ם. עכ"ל, וע' בס' אור הגנוז בס"ד: