אור החמה על ספר הזהר ב:תכ

כד סלקא נשמתא בההוא פתחא וגומר לנוכח היכל לבנת הספיר להסתלק אל ג"ע עליון תחת כסא הכבוד. אזדמן לה לבושין אחרנין וגומר שהם דקים ולזה לא תתלבש אלא מרעותא וכוונה דלבא באורייתא בהיותה עוסקת בעולם הזה בסודות התורה תמשוך מלמעלה אור הספי' ואותו האור יהיה לה לבוש. ובצלותא בהיותו מתפלל בכוונ' הלב בייחוד המדות כל ייחוד וייחוד ימשיך אור הספי' עליה וילבישנה והיינו דמפרש כיצד בכוונתה בעולם הזה בספירו' תתלבש היא לעולם הבא אמר כד סלקא מתעטרא מההוא עטרא מאן דמתעטרא כלומר בעלות התור' והתפלה תתעטר בתורה ההיא השכינה וקב"ה וגומר כנז' במקום אחר מיד באותו הייחוד וחידושי התורה שנעשה מ"ן הוא נוטל חלק בראש והוא שמור לו בהיכל ידוע להיותו לבוש לנשמתו וז"ש ואשתאר וגומר ואתעביד וגומר:

דאינון לבושין בעובדין תליין היינו לבושי הנשמה או הרוח בג"ע שלמטה הגשמי והעב אמנם אלין שהם לג"ע העליון הרוחני לא תליין אלא ברעותא דרוחא כמה דאתמר והטעם לקיימא גו וגומר ושם אין הנשמה עומדת בלבוש הדברים העבים וגומר: מאליהו שנכנס כאן וכאן והעיד למראה עינים והשתא מפרש טעמא וקאמר לבושין דלתתא בגנתא וגומר כיון שהוא גשמי שסוף סוף הוא בעולם הזה לזה יהיה הניית לבושו מהדברים הגשמיים והיינו או' בעובדין אמנם לבושים דלעילא שהוא עולם הרוחני הוא נעשה מרוחניו' מה שיוכל האדם לכוין בדקות מפני שאין הכוונה נעשה הגשם אלא ברוח להלביש הנשמ':

נהר יוצא מעדן וגומר אפשר שדבריו אלה לפרש ענין הגן וכבר הפסיק ענין הלבושים: ואצטריך למנדע כלומר מקום עיון הוא זה שא"ת באן אתר בעדן לא בזה ינוח דעת המעיין מפני שעדיין רזא עילאה איהו וכיון שהוא סוד החכמה ואפילו בעיון אינו מושג וז"ש ולא אתייהיב רשו לשלטאה ביה עינא דסכלתנו א"כ באומרינו מעדן לא ידענו דבר והטעם אלמלא וגומר מפני שכל הדברים הנסתרים שיש להם איזו אחיזה ודמיון בעולם התחתון כשיסתכל האדם בגשמותם למטה ישיג נסתרם למעלה ולזה אמר אלמלא אתר דא אתמסר לתתא בג"ע התחתון ויהיה עדן שבו מושג ליושבי הגן היו הצדיקים מסתכלין בעדן ההוא ובמעשהו וישיגו סתרי העדן העליון וז"ש אתמסר אוף הכי למנדע אתר דעדן עילאה קדישא ולזה בגין טמירו דיקרא דעדן עילאה שהיא חכמה לזה נגנז ונעלם עדן תתאה דההוא נהר נגיד ונפיק מיניה א"כ עדן עצמו אין מי שידע עניינו אפי' הנשמות וז"ש אפי' לאינון נשמתין ונמצאנו למדין כי עם היות שהגן העליון נעלם מהעדן התחתון והנשמו' עולו' אל הגן העליון עכ"ז יסתר מהם העדן התחתון מפני כבוד העדן העליון כנזכר. והשתא מפרש רוחני שני על זה הגן ועדן שבו הגשמי ואמר כמא דהאי נהר גשמי ממש אתפרש לד' ראשים כדמפרש בקרא ונפיק מעדן הגשמי לאשקאה הגן הכא נמי ברוחני מגו ההוא פתחא שהוא ברקיע שפירש דאמצעיתא דגנתא שהיא נקודה האמצעי' ששם העדן נעלם נפיק חד נהורא שהוא נהר היוצא מעדן דאתפרש לארבע סטרין שהם מיכאל גא"ר והנקודה האמצעי' היא שכינה בד' מחנותיה כזה # והם הם הפתחין הנזכר אתר דקיימין אינון אתוון ארבעה הנזכר לעיל מרג"ן וההוא נהורא שהוא פתח אמצעי זה דרך סילוק הנשמות דאתפרש לד' נהורין בד' פתחין לד' צדדי הגן בד' אתוון מרג"ן:

אתוון נציצין שהם מאצילות נפקין מעדן שעולם היצירה ונקודה אמצעית לארבע מחנות שכינה היא סוד כסא הכבוד וז"ש אתר דזהרא נקודה תתאה שהיא המלכות ולעילא בסוד האצילות כולו:

וההוא נקודה מלכות אתנהיר מסוד הייחוד העליון והוא גן בערך הספי' ואתעביד עדן נעלם ומסתתר לאנהרא להיותה מקור אור אל התחתונים ולא אית מאן דשליט וגומר מן הטעם הנזכר לעיל. להאי נקודה היא נקודה אמצעית אל המלכות היא נקודת ציון מקים כניסת היסוד והיא תחלת התנוצצות האור מינה ובה עד שמתפשט למטה בבי"ע ומציאות נהר הוא משך ההתפשטות האור מינה ובה ומשם היינו כסא הכבוד יפרד ביצירה והיה לד' ראשים שהם ד' מחנות שכינה ולזה אותה הנקודה שהיא עדן נגדיית לחכמה שבה כניסת היסוד לא אית מאן דשליט למחמי בראיה ולמנדע בהשגה בר ההוא נהירו דאתפשט מיניה דסגדין לקמיה כשמתפשט זיו השכינה ברקיע כנזכר לעיל:

והאי נקודה תתאה שהיא מ' איהי גנתא וגומר:

על כל דא העדנים אלו הנז' כתיב עין לא ראתה אלדי"ם זולתך ומפני שאפשר לפרש עין לא ראתה אלדי"ם שם זה אינו מושג זולתך לז"א שמא דא אתפרש א"א לומר שעל שם אלדי"ם עצמו אמר עין לא ראתה ועוד דקאמר זולתך ולמאן קא אהדר יכולים אנו לפחוד ולרדת יותר מהנקודה תתאה שהיא הנק' אלדי"ם וז"ש זולתך דא נקודה תתאה קדישא דאיהו ידע האי עדן דלתתא ויהיה בחינת ראיה זו ממעל' למטה דאיהו עדן דלתתא הגשמי דטמיר בגנתא ועין אהדר השתא אל הצדיקים והנה ע"ד שפי' עין לא ראתה אלדי"ם זולתך למטה בערך העדן התחתון והיינו עין לא ראתה עדן תחתון זולתך עדן עליון עליו כנזכר דהיינו נקודה תתאה לדרך זה ג"כ יתבאר עין לא ראתה עדן תחתון שהוא סוד הנקודה זולתך העדן העליון שהיא מהחכמה ולמטה והיינו אומרו אלדי"ם זולתך דא עדן עילא' על כולא ומפני שלא יצדק בו שם אלדי"ם לז"א דאיהו רזא דעלמא דאתי דהיינו בחינה נסתרת בסוד בינה שהיא נקראת ודאי אלדי"ם ראתה דאיהו ידע היאך העדן העליון ח' רואה לנקודה תתאה בחד צדיק דנפיק מיניה מהבינה המתפשטת הנק' עלמא דאתי ואתמשך לתתא אל המ' והיינו סוד משך הנהר דרוי לה:

נשמתא נפקת מהאי עלמא דחשוכא המחשכת עיני חמדתה אזי היא תאיבת למחמי בהאי בר נש דתאיב למשתי וגומר שאין אז הגוף המסך המבדיל ולהכי נקט לישנא צ"ח כדמסיק שהוא לשון צמא והיה לו לומר צחי צחות לז"א הכי כל חד וחד איהו צח וצמא מאינון צחות הרבה מיני נהורין דגנתא דעדן שהוא הגן דרך כלל מטה ומעלה היינו רקיעא שעל גביהן ודרך פרט היינו היכלין ההיכלות בעצמן שבהם חופה לכל א' וא' כפי כבודו. וביאר טעם למה הוא צח אחרי צאתו מהאי עלמא ולמה לא ישביעוהו מיד ואמר שאין ראוי להשקותה ולהשביעה עד שהיא ראויה ללבוש את הבגדים שהוא אחר ל' יום כנז"ל ולזה היא צחה בין זה לזה וז"ש ואלמלא ההוא לבושא שהיא לובשת שם בג"ע לא יכלין למסבל אור הגדול א"כ בהכרח הוא שנתעכב בצמא עד שתתלבן ללבוש את הבגדים.

וההוא נהר דנפיק מעדן היינו הנהר הגשמי כל אינון נשמתין שרוצים להשביע עצמם מהצחות יתבין על ההוא נהר שהוא מכבה חום צמא כדמיון המים אל נפש עיפה כך דמיון זה הנהר להשביע צמא הנשמה אל הצחות שעל ידי היותם על הנהר זה שהוא מתגשם למטה עומדים על נגדיותו למעלה וכדין מתיישבן להשיג הענין ורוון באינון צחות לשובע ויכלין למסבל שהוא תקונא דנשמתין והוא מיישב דעתם ולא יקוצו אלא עומדים ונזונים ומוסיפים תאוה ומשכילים באינון צחות שהוא למעלה שהם בגן ורקיע והיכלין כנזכר. והשתא מפרש היאך ע"י הנהר יתיישבו ולמה הם צריכות לו ולז"א ההוא נהר דלעילא לשתי הפי' או היסוד והוא התחלת הוייתם או משך הנהר שברקיע הגן נקודה אמצעית כנזכר. אפיק נשמתין שהם משתלשלין מהחכמה ובינה אל המ' עד הגן התחתון ועם היות שנתהוו משם ויצאו משם ובאות לעולם הזה ואח"כ זכו ליכנס לעולם הבא בג"ע זה א"כ אינם מלומדות שוב בצחות העליונה אלא הם מתלמדות עתה מעט מעט. האי נהר דלתתא בגנתא דבארעא הוא כי בנינו מעולם העליון והוא בארעא א"כ הוא אמצעי כדי שיובנו הנשמות בו וז"ש מתתקני נשמתין לאתתקנא לאתיישבא באינון צחות שכולם רוחניות דקות והוא משל כגוונא דהאי עלמא לבר וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. בר נש בהאי עלמא בפקודי אורייתא וגומר ענין תלמוד ומעשה כי הלא א"א לאדם בלתי שניהם כי הלא מהמצות המעשיות נעשים לנשמה מלבוש בג"ע הארץ ומעסק התורה וכוונתו בה לשמה ואפילו מהדברים שהם במחשבת האדם שחושב דברי תורה בלבו מאותם נעשי' מלבושי ג"ע העליון כי כמו שהמלאכים שבג"ע העליון הם דקים ורוחניים וזכים ג"כ צריך שם מלבושים שיהיו מן המחשבות הטהורות בעסק התורה והם העיקר אבל ג"כ מן הדבור בד"ת יעשה המלבוש וז"א ובצלותא שהיא דברים היוצאים מן הפה שהם ד"ת וא"כ אעפ"י שהתורה מעלית כי ממנה נעשים מלבושי ג"ע עילאה עכ"ז אם לא יקדים האדם המעשי' להתלבש בג"ע הארץ לא יוכל לעלות לג"ע העליון גם שיהיה בו עסק תלמוד וז"א גדול המעשה שמביא לידי תלמוד והבן דבריהם ברמז כי לבוש המעשה אשר בג"ע הארץ מעלהו ומביאו לאותו ג"ע העליון ששם לבוש התלמוד האמתי ובזה אשר רמזתי לך תבין כמה מאמרים שהזכירו רז"ל על עסק התלמוד והמעשה ודי למבין:

ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וגומר ואוקמוהו ענין גן תתא' וגן עילאה ועדן תתא' ועדן עילא' נתב' ג"כ פ' חוקת דקפ"ב ע"ב והענין כי כמו שיש נהר יוצא מעדן העליון ג"כ יש נהר בג"ע התחתון והוא כי הנה הגן הוא בארץ כמ"ש והעדן שלו הוא מלכות נקוד' תתא' דאיהי עדן לגבי האי גנתא דבארעא והאי עדן דקאמרן דהוא האי נקודה תתאה נעשה גן לעדן אחרא עילאה והיא נקודה עילאה בינה ומבינה נפיק חד נהר ר"ל חד נהורא ואתפרש לד' ראשים הם חסד גבורה נצח הוד דעאלין ביסוד דתמן אתעביד כולא חד ועאל ומרוי לגן היא המ' אשר בסנדלפון ואז האי גן שהיא המ' אתרוי ונעשית עדן לגבי גנתא דבארעא ונפיק מיניה חד נהר לשון נהורא מפתחא דאמצעיתא דרקיע הגן ואתפרש לד' נהורין בד' פתחין דבד' סטרי רקיעא ותמן אתעבידו ד' אתוון קדישין כנזכר לקמן הם אתוון אדנ"י והני אתוון ד' שריין על ד' אתוון אחרנין הנק' ראשי החיה הם ד' אתוון הנזכר לעיל מרג"נ והחיה הזאת נחלקת לד' מחנות והם מחנה מיכאל ורפאל וגבריאל ואוריאל וראשין דילהון הם ד' אותיות מ' ר' ג' נ' שאותם הם הנק' ראשי החיה והם לעולם תחת השכינה הנחלקת לד' נהורין הנק' אדנ"י. וע"ד לא אתמסר אפי' לאינון נשמתין וגומר יר' כי אפי' הנשמות שבג"ע אינן משיגין סוד ונהר יוצא מעדן:

ברזא דכתיב והשביע בצחצחות נפשך וגומר כבר ביארנו זה פ' תרומה סוף דף קמ"ב כי שם מפ' פירוש זה בחלק הנק' נפש וז"א ומלה דא אתפרש לעילא ותתא כי הוא בסוד נשמה ונפש שהם לעילא ותתא כנודע. עכ"ל: