אור החמה על ספר הזהר ב:מב

א"ר יעקב וגומר שעתא גרים כדפי' שהיה שעת המנחה:

ר' יוסי אומר כלא לחד גזעא שם ההר והמראה באש והקוצים על שם חטא ישר' שגורמין הפגם והחטא במעשה העגל כדמפרש ואזיל:

א"ר יהודה וגומר מסכים לדברי ר' יוסי ונקיט הכי מדבריו:

איננו אכל להיות בהם כליה שאין דיני הקב"ה נקמה אלא רחמים וטהר' לנפשות וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה פי' א"ר יעקב וגומר ביאר כי היה שעת המנח' שהוא דין כנ"ל ר' תנחום א' שעת המנח' וגומר ור' יוסי ביאר כי כל פסוקים אלו מורים כוונה אחת והכל נוטה לגזע ושורש א' והוא כי פה הראה למשה ענין ישראל שיהיו עתידין לחטוא והנה לכן אמר ויבא אל הר האלהים חורבה מלשון חורב' ושממה על שעתידין לבטל התור' ולזה לא קראו הר סיני והרמז ובחורב הקצפתם את ה' וכן לטעם זה וירא וגו' בלבת אש כי עתידין הם להיותם כמו הסנה עכ"ל.

ד"א וירא ה' אליו וגו' א"ר יהוד' וגו' מאן דקריב לאשא יר' שאר הנביאים לא היו יכולים לסבול נבואתו מתוקף הדין ולזה נבואתם באמיר' אמנם משה סובל נבואתו מן הדין בדבור. ור' אבא אמר שהטעם היה מצד שנמשך משה מן הימין היה כח בו למתק הדין מה שאין כן שאר נביאים ולכך נבואתו מן השמאל וממתקה מימין והיינו שהוא היה בת"ת ומתנבא בסוד ת"ת קשורה במלכות ושאר נביאים במלכות ומתייחד עמהם הת"ת.

דתניא א"ר יהודה מאתר דאתגזר משה וגו' ירצ' כי נשמת משה מצד הגבורה חכמ' על הבינ' והיינו מ"ה חכמ' ש' בינה תשובה ולהורות תגבורת החכמ' על הבינ' היא כלולה בתוך מ"ה והיינו משה: ואמנם שאר בני אדם נשמתם מהבינ' דין ואש ואין המלכות נראית להם באש שילהיבו העול' ויפרידו אלא במים רחמים ויוכלו לסבול אמנם משה אדרבה הי' נראה באש כדי שיתמתקו מימיו המהפכים מחכמ'. ור' יוחנן הוסיף ואמר בעשר' דרגין אשתכלל. היינו כדפי' בתיקונים וביד הנביאים אדמ' כל א' רוא' ומדמ' אותו כפי שורש נשמתו יש שהוא מצד החסד ומראהו חסיד ויש שרוא' גבור וכן שאר המדות אמנם מרע"ה מפני שהי' נשמתו כלול' מעשר היה צופ' בכל המראות וז"ש בכל ביתי נאמן הוא כפי ?נשמתו כן נאמנותו להסתכל אמנ' מרע"ה בכל ביתי נאמן דרך כל האוצרות הוא מסתכל ורוא'.

קוטיפא דקרוטי וגו' כמו גרף של רעי וכיוצא שח"ו שהי' צופ' בקדוש' אלא הכוונ' כמו שנבואת מרע"ה כולל כל מציאות נבוא' ולא ימצא נביא קדוש שלא יהי' תלמידו והוא גובר עליו וכולל אותו מן הטעם הנזכר שהיתה נבואתו כוללת כל מיני נבוא' כך בלעם היה כולל כל כתרין תתאין וכל מדרגות הטומא' שלא ימצא קוסם בעולם שלא יהי' קסם בלעם כוללו.

הא חמידא דליבא וגומר מה שנתחדש לו הוא ענין נבואתו החצונים מצד נשמתם הטמא' ויש להם נשמות מבחינת המדרגות הטמאות ונבוא' והנהג' ממש בפנימיים וסוד הקדוש' ליש' ונבואתם במדרגות הקדוש' ושהם צריכים ליטהר ולימשך אחר עבודת הקדש ועסק התור' וטהרת הגוף ויושר המדות העליונות ולזה חסר' נבוא' מבית שני ונסתם הכל אחר חורבן בית שני. והחצונים הטמאים צריכים ידיע' בקסמים ובטומאות דבלעם באתונו וכיוצא ולפעול פעולות טמאות להמשיך להם הטומא' וכבר חדלו החכמים בחכמ' זו מביניהם ג"כ וזה נס אלהי שלא יפתו יש' בכזביהם ולא נשאר אליהם אלא החוזים בשדים כזבים והוברי שמים מעט מזעיר. בנים אתם לסיים בכי טוב. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' דף כ"א ע"ב האחד מתקרב כנגד מדת החסד שיתפשטו הרחמים והחסדים בעולם:

והשני כנגד מדת הדין. למתק את דיני' בסוד וירח ה' את ריח הניחח שהאש והעשן שיוצאים מנוקבי חוטמא דז"א ע"י עשן ואש המזבח מתמתקים וחוזרים הדינים אל שורשם כי זה היא מיתוקא:

דבכל מקום שני וכו'. כלומר בכל מקום הנזכר שני אין בו טוב כי מלת שני רומז בגבורה ואין שם טוב כי אין טוב וחסד מתפשט ממנו ולכך נאמר בו את הכבש השני דוגמת יום שני שנאמר בבריא' שלא נזכר בו כי טוב שהוא בנין אב לכל המקומות שנאמר שני אין בו טוב וחסד אלא דין:

לפיכך יצחק תיקן וכו'. כי בראות תוקף הדין שאין בו טוב וחסד ובעוונותינו אין לנו קרבן למתק הדין [תיקן] תפלת מנחה למתק הדין בקצת:

אברהם תקן וכו'. אלפיכך קאי: א"ר יעקב כעין שעתא הוה (גריס) [גרים]. כלומר השעה גורמת שהיא עת ערב:

ר' יוסי אמר כלא לחד גזעא אשתרשא. כלומר כל מה שכתוב שאירע לישראל הכל הי' רמוז בענין זה שהיא גזע הענין ופי' דרך ג"ש. ואמר כתיב ויבא אל הר האלהים חורבה וכתיב ובחורב הקצפתם: מתוך שהם עתידים להיות (בסנה) [כסנה] היינו ישראל בעוונות ע"י עון העגל והמרגלים ובתבער' כי בערה בהם אש ה' ובמסה וקברות התאוה במדבר בערבה מול סוף וגומר והכוונה לרמוז למשה שעתידים ישראל לחטוא בכמה מקומות שראוים לישרף בלהבת אש. ולכן ישים עיניו עליהם אולי יוכל לתקן שלא יבואו לידי חטא: וירא ד' אליו וגומר:

ומשה קריב לאשא ולא אתוקד. כי הי' חומרו דק וזך עד שהאש לא יכול לשורפו. וז"ס ולא ידע איש את קבורתו עד היום והענין הוא להורות שאין לו גוף שיצטרך לקבור אלא הי' זך ונקי:

בעשרה דרגין אשתכלל היינו מה שאמרו בתיקונין דף כ"ח ששאר הנביאים הוו חזיין נבואה דלהון באברים דמלכא כל חד וחד באבר ידוע שמשם הי' אצילות נשמתו מינהון ברישא מינהון בעיינין וכו' אבל משה בכל אבר ואבר הי' משיג נבואה דיליה וכו' וז"ש בעשר' דרגין אשתכלל והטעם כי הוא הי' בת"ת בסוד הדעת מלגאו דכלהו ספיראן וז"ש בכל ביתי נאמן הוא דהיינו בכל עשר מדות:

קוטיפא דקרנטי. ממשמעות הלשון נראה שהוא אשכול של זפת וקדרות ושחרות איך יתערב בשיתוף שם נביא עם מרע"ה שהיא הי' אפרסמונא דכיא. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון א"ר יוחנן בעשרה דרגין וגו' וכן בפקודין פ' כי תצא רע"ב ב' ואיהו כליל בי' מדות וגומר עיין שם ואע"ג דנשמה דמלכות קדישא כלולה מי' ספי' ככתוב בר"מ אפשר דהיינו מי' ספי' שבמלכות ויתרון מדרגת מרע"ה שהיו מתראים בה חלקי העשר ספי' עצמן לא חלקי העשר שבמ' ומדרגת נשמה שהיא מסטרא דאימא שהיא מצד הבריאה או מסטרא דמטטרון הוא שאין מתראי' בה חלקי העשר ספירות שבמלכות אלא נכללות בה וזה שאין פעולה נמשכת מלמעל' שלא תהיה כלולה מעשר וביתרו ע"ב א' בדוד היו מתראים ז' גווני זהב. עכל"ה:

סליק פרשת שמות. בילא"ו: