אור החמה על ספר הזהר ב:תטו

כל אשין אחרנין שהם אש הדין ואש גיהנם וכל המשתלשלים מהן אתטמרו ואתגנזו כל א' וא' במקומו הראוי לו העליונים למעלה והתחתונים למטה. בר אשא חד היא מ' אש המזבח ודאי דאתגליא מפני שהיא ממתקת ברחמי הת"ת בסוד שבת כנזכר לעיל: כל אשין אחרנין שהם כחות תחתונים וחצונים אתטמרו ואתגניזו קמיה כנזכר שקדושת שבת מתפסת בכל העולמות כולם ממעלה למטה. והאי אשא מ' דעקידת יצחק שהיא נקשרת בגבורה ונמתקת דאתלהטא על מדבחא שהיא מדת המ' ואש זה הוא פתח כניסת הקרבנות וכניסת תפלתן של ישר' ועבודתם והיא המ'.

בג"כ בעי לברכא על נהורא דאשא שהיא אש המתברכת מן הימין ודאי ולא אשא דחול אלא אור ששבת להורות שאין הברכה אלא באור זה ששלט ונתפשט על ישראל ונכלל בשבת כנזכר ולא שתהיה אור קדושת שבת ממש שכבר נסתלק אלא בחינת המלכות המתפשטת להנהגת התחתונים בחול וז"ש אשא דנפיק מההוא אשא דלעילא ומתפשט והוא משתמש בחצונים להנהגת העולם וז"ש אשא דסביל אשא ירצה כי אש שבת מפני מנוחתו ורחמיו אינו סובל אש הדין ואש גיהנם ומבטל אותו אמנם בחינ' המתפשט ממדת המ' למטה הוא סובל אישים אלו להנהגת העולם ואנו מברכין על אש זה הקדוש שהוא המתפשט כנזכר.

בברכה דנהורא שאנו אומרים מאורי האש מפני שהמ' אש חשוך בהיותה לעצמה ויש לה למעלה מאורי האש הספי' העליונות שמאירים אותה כדמסיק ואנו מברכין אותה משם קודם שיתאחזו אליה אותם האשים התחתונים מפני שיקדמו הרחמים אליה קודם שיהיו גוברים בעלי הדין כדי שתהיה הנהגה ברחמים ובנחת ולזה כדין כל שאר אשין אחרנין נפקין ממקום גניזתם ואתמנן בדוכתייהו על הנהגת העולמו' והיינו ואתייהיב לון רשותא לאתנהרא ותחלת הנהגה אחר התפשטה מהמלכות היא מסוד ההיכלות ראש להנהגה הם ד' חיות שהם בהיכל הרצון ולזה בהתברך האש הזה מלמעלה יזדמנו שם אותם הקדושים שהם נכללים בקדש והיינו אומרו אזדמנן ד' רתיכין הם מיכאל גא"ר ותחת ממשלתם לאלפים ולרבבות וז"ש ארבע משריין לתתא להתברך ממנו כנזכר ודוקא בברכתו שהדין מתמתק וז"ש מההוא אשא מברכתא. ואינון איקרון מאורי האש שהאש מתברך מארבעה עליונים וממנו מתברכין ד' מאורים תחתונים והם ד' אצבעות:

ובג"כ בעינן לאכפיא שמורה שהם כפויים תחת השכינה ואין להם יד ושליטה אלא ברצון כדמסיק אצבען ידא מורה שהם כלים מתפשטים מענין גבוה דהיינו י"ד ה'. ארבע המורה על מספרם דימינא מפני שיש להם בחי' הדין ובחינת הרחמים ואלו רוצים למתק דינם ולאנהרא לון שיקבלו מאור עליון ובזה כחם יפה ברחמים: בגו ההיא וגומר דהיינו שורשם המושקע ולכך הם נכללים בתוכו וגם אותו האש הגבוה עצמו מתברך מלמעלה כדי שיתמתק דינו והם מאירים מהמתקתו וז"ש דמתברכא וגומר ואינון אצבען רמז וגומר הורה שלא יהיו ד' אצבעות עם האגודל שאין האגודל בכלל זה שהאגודל כחות חצונים שולטים בו ואינו מכללם ולז"א ואינון אצבען וגומר שממש הרמז בזה אליהם: וכל אצבען בעינן לזקפא לון וגומר כשהם י' אצבעות זקופים גורמין להמשיך ברכה מי"ס וז"ש לאחזאה קדושה וגומר. דשמא קדישא אתעטר בהו שהם סוד יו"ד ה"א יד ימין וא"ו ה"א יד שמאל. ונהרין מגו בוצינא עילאה דכולא שהוא הכתר המברך לכולם יחד ולזה אינם כפויים אלא נכללים יחד תחתונות ועליונות וז"ש ואתברכאן כולהו דרגין כחדא וכאן אינם כך אלא ד' וכפויים וז"ש לאכפיא אצבען קמי שרגא בגין לאחזאה דרגין דלתתא שלא יורו למטה אלא ע"י כפיה זו:

בכל יומא אנו מברכין מאורי אור כאו' על מאורי אור שיצרת. דאינון נהירין עילאין הם מעצמן מאורות והם באצילות עילאין ואינם נבדלי' מהאור כאלו אלא קיימין בההוא אור קדמא' וגומר. אמנם אלו כל אלו הבחינות להפך אינם אצילות והם נבדלים מהאש שהם בעולם הנפרדים למטה: והני איקרון מאורי האש ירצ' מלה אחת המורה הפך הנזכר כי מאורי האש מורה כאלו הם ממש מארי עם האש ואינו שהם נבדלים ממנו וחוצה לו כנזכר ולז"א ולא אמרי מארי מאיר או נהיר כראוי לפי נדרש וז"ש הואיל וקא נהיר מההוא אש ואינם ממש עצם האש וא"כ למה אנו או' מאורי האש שמורה הפך זה שממש האש מאיר מאורות אלו:

אלא כיון דעאל שבתי אינון דרגין דלתתא שהם כל מה שמכסא הכבוד ולמטה אינון דנהירין ושלטין בימות החול כולהו עאלין בסבתם ואתכלילו בהאי שרגא כעין כללות אור הככבים באור החמה שאינם משמשים כלום והם במעלה נסתרת וז"ש ואתטמרון וגומר ולא אתחזיין ביה להיות משמש אורם כלל ועיקר אלא ההיא נקודה שהיא סוד ההנהג' העליונ' דאצילות מתלבשת בבריא'.

וכולהו אתטמרן שאינם נפרדי' והם נכללי' בשורשם:

כיון דנפיק שבתא אור זה וקדושה זו מסתלקת והם משתלפים מנרתיה קדושתם ומתגלים והיינו או' אפיק לון לכל חד וחד וגו' והיינו כי כמו שבבריאתם היו חדשים משורשם גם עתה נקשרו בשורשם כל יום שבת ונתחדשו כאלו ההיא שעתא אתבריאו ולזה אנו או' בורא מחדש מאורי האש.

אינון דרגין עילאין הם הספי' מחסד ולמטה: בוצינא עילאה בינה:

בשעתא דרמש ליליא שאין ההנהגה אפי' בהיכלות מדת יום אלא הנהגת ממשלת הלילה וניצוצי אור הת"ת נאסף אליו בוצינא עילאה כניש לון לגביה וגומר בשלימו דנהורא והיינו יוצר המאורות שנתחדשו ציור חדש ממש ולא כחידוש הכחות האלו ביום השבת אלא יצירה וז"ש ולא אמרי בורא וגומר והענין דבאלו עילאין נקט יצירה לפי שהם מנהיגים מכחם שכח הא"ס דבק בהם והיינו או' אפיק לון דשלימו דנהור' אמנם מנהיגים כל ספי' יום א' בסוד ו' קצוות במטטרו"ן והיינו דאמרן ת"ת מקנן במטטרו"ן ולזה נא' באלו העליונים שהם אצילות יצירה שהם נבדלים משורשם בערך שאינ' צריכים לקבל מהשורש העליון אמנם אלו התחתונים שיוצאים בליל מוצאי שבת בין אותם דמטטרו"ן בין המדורין אשר תחתיהן כולן צריכין להתנהר אח"כ ולכך אינם נבדלים מסבתם שאין להם כח אלא בשורשם הם בריאה נבדלין ולא נבדלין: וכולא איהו רזא ברמז אצבען כלו' בין עשר מדרגות שהם מאורי אור בין ד' מרכבות שהם מאורי האש כולם רמוזים באצבען ולהבחין בין אלו לאלו תלוי אם יהיה זוקף אותם למעל' רומז בעשר מדרגות ואם יהיה משפיל למטה רומז בד' מאורי האש ונתן טעם למה האצבעות יורו עניינים חלוקים ואמר שיש באצבעות שתי בחינות הא' האצבעות בעצמן שאין להם קליפה ולבוש והם פנימיות האצבעות והב' האצבעות מאחוריהם שיש בהם קליפה ולבוש דהיינו הצפרנים. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. אלא אשא דשבת. מכאן נראה שאין מברכין במ"ש אלא על אור ששבת דוקא בשבת. בכל יומא אנן מברכין מאורי אור וגומר עיין סוד נפלא כי מרכבת מטטרו"ן וכל חיילותיו נק' מאורי אור וזהו שבכל יום אנו מברכין על מאורי אור שיצרת וגומר יוצר אור יוצר המאורות וכל אלו הם רמז לעולם מטטרו"ן והוא כי כשהתפלה נכנסת בז' היכלין מטטרו"ן אז אנו מברכין אותם שיברכו מלמעלה כנודע כי ברכת יוצר אור הוא בהיכל א' וכן עולין עד סיום הז' היכלות וכל אלו אינם שולטים רק ביום כי הם מצד אור הת"ת הנק' שמש. אמנם בלילה נעלמי' שערי היכלות ואינם עוד שולטין ועומדים במקומם שקטים אמנם הרקיעים דסנדלפו"ן הם מאורי האש כי היא המ' אש אוכלת ולכך שולטין בלילה אבל יש ג"כ אחרים שולטים ביום ברקיעים ג"כ כנ"ל ואלו הד' מחנות שכינה שבסנדלפו"ן מתברכין בלילי מ"ש ודי באותה ברכה לכל השבוע עד תחזור המ' להעלות בשבת האחר וישובו אז להאיר פעם אחרת ולקבל אותה ממנה במ"ש האחרת ולכן אנן כופפין ראשי אצבעותינו נגד הנר כי הם מתברכין מן הנר היא המ' נר ה' ואין אנו כופפין רק ארבע אצבעות ולא האגודל כי ד' מחנות הם לבד והוא כי האצבעות נרמזים בהן כל הקדושות עליונות וכד אנו זוקפין האצבעות נרמזות י"ס או עשר כתות שבמטטרו"ן כי כל אלו הם מאירים מתוך העה"ב סוד העמיד' כדי שיעלו למעל' לקבל אור' אבל כשאנו רומזים למרכבות השכינה שבסנדלפון אז כופפין האצבעות להורות כי מאירין הם ממ' הנרמזת בישיב' ולא בעמיד'. נמצא כי בזקיפו דאצבען מתברכאן עילאין ותתאין ובמאיכו דאצבען אתברכן תתאין לחודייהו והנה דרגין עילאין אינון נרמזין בפנימיות האצבען המקום שאין בו צפרניים ודרגין תתאין באחורי האצבעות מקום הצפרנים שהם קליפה ומלבוש למט"ט כי הסטרא אחרא נרמזת במותר הצפורנים שהוא מה שגדל וחותכין אותו ושורפים אותו. והנה כד עאל ליליא כל מאורי אור שבמטטרו"ן כלם נגנזים בתוך אור קדמאה וההוא אור נעשה כאשה מעוברת ואינם שולטים כלל בליליא והוא כי מתפשט אורה וסובבת את כולם ובבקר מוציאים חדשים לבקריה כל א' על מלאכתו ולכן אנו מברכין יוצר המאורות כי הם יציר' מחודשת ממש כי כבר היו נגנזים למעלה ועתה ילדם ולכן אין אנו או' מאיר המאורות אלא יצירה ממש. וכלכל אותם שברקיעי' בסנדלפון ההיא נר' המ' ביום השבת כל היום וכל הלילה היא מתעברת מהם ונעשים כולם כמו נקודה אחת ובליל מוצאי שבת מוציאם לממשלתם ולכן אנו אומרים בורא מאורי האש כי בריאה חדשה הם אך הוא כי לעיל שייך יצירה והכא בריאה כנזכר יוצר אור ובורא חשך. וא"ת למה בכל הלילות נגנזין המאורי אור ומאורי האש אינם נגנזים רק בשבת. וי"ל כי מ' בהכרח צריכה להנהגה עולם השפל עם חייליה בו' ימי השבוע ותמיד צריכין הם לצורך העולם ואיך יגנזו כל הימים א"כ איך ירד השפע היורד מעולה מטטרו"ן אם שערי הרקיעים ננעלו ואין יוצא ואין בא אבל בשבת אז תעלה היא לקבל למעל' לתת מזון בו' ימי השבוע ואז הממונים שברקיעים אינ' שולטי' כלל אבל בכל הלילות אין צורך בשליטה ההיכלות כי כבר נתנו ביום למ' שבסנדלפו"ן ובלילה מחלקת מ' טרף לבית' ואין צורך בפתיחת ההיכלות כי כבר לקחה ביום חלק'. ואם תגדל הקושי' דא"כ גרוע יום השבת מן החול כי אין הממוני' במקומם. דע כי זה מעלה גדולה כי אינה צריכה מ' לתת מזון לתחתו' באמצעות ו' ימי השבוע הם הממונים שברקיעים רק הוא בעצמ' נותנת מזון השבת בכח אותה הנשמה יתירה כנ"ל שהוא סוד תוספת קדושה ששכינה מתפשט' עד למט' ושולחת בעול' השפל כח א' ממנה והיא נפש יתירה ודי למבין:

והנה מרכבת סנדלפון נק' אחוריי' כי היא מרכבת האחור היא השכינה וזהו ופני לא יראו ושמור סוד זה בשכלך ותדע עד איזה מקום ראה משה בעיניו החומרים כל עולם סנדלפון. והנה מרכבת סנדלפון נקראים צפרנים שהם קליפם למטטרו"ן ומכחות אלו נעשו לבושי טופרא דאדם הראשון והיו שומרים אותו וכשחטא הוסר ממנו ונתיירא מן המזיקין וזהו ואירא כי עירום אנכי ולא נשארו בו רק הקצוות שהם סוף האצבעות הידים והרגלים מקום אחיזה לחצונים ולכן הצפורנים אלו גדלים תמיד להורות כי גדילת החצונים ואחיזתם הם מצפורנים אלו הקדושים אך הוא בסופי שיורי הצפורנים שהוא בסיום אצבעות הזרועות והרגלים אמנם מה שהוא גדל הוא זוהמא ומותר והוא נרמז בקליפ' ולכן צריך האדם שלא לגדל צפרניו שלא ישליטו עליו סטרא אחרא לחתכם אבל לא יזרקם כי הוא בזיון ויכולים להזיקו אבל יקברם או ישרפם ונלע"ד הסוד להורות כי גם הם יצאו מן הקדוש' היא השכינה הנק' עפר ואש אוכלה ודי למבין ובזה לא יקטרגו כי גם נוגה לו סביב. עכ"ל. ועיין בס' אור הגנוז בס"ד: