אור החמה על ספר הזהר ב:תיג

וקרינן תשע שהם שית דחול חג"ת נה"י חג"ת בשני ויום שני דין גבורה ונה"י ביום ה' שהוא דין הוד. ותלת בשעתא דאתער שמאלא בשבתא שאז הרצון מתגלה בסוד הבינה שבכתר ולזה הם חב"ד וז"ש ואיהי מתעטרא בהו בג' סטרין שהם כהן לוי וישראל כגוונא דתלת סטרין עילאין דהיינו בתפלת שחרית שיש ת"ת כולל ו' קצוות ולכך המפטיר הוא היסוד שהוא מפטיר בנביאי' שהוא מחובר עם נצח והוד וז"ש ותלת סטרין דאינון כללא דפרשתא דשבתא:

מההוא אתר דאתחזי למהך סוד הקדושה נגבלת בסוד גבול הנוגה כנזכר לעיל ונוגה סביב ובתוך סוד הנוגה כל סוד הקדושה מתפשטת על יש' והיינו מקום שכינה וחוץ למקום זה הוא מקום הקליפות ולזה אל יצא איש ממקומו מההוא מקום קדוש אשר לו שהוא תפוס בקדוש' ואם יצא מהקדש מיד נכנס אל הקליפה אמנם ישראל בחול יוצאים אל החצונים במשאם ומתנם ואין חשש מפני שימות החול אינם חוששים שמשתמשים הם בחוץ למקום כנודע שיש קליפות משתרשות בהיכלות ולזה לא נזהרו בחול בבל יצא איש ממקומו אבל ביום שבת כל א' וא' מעוטר בסוד הקדושה העליונ' שהוא סוד התפשטות האצילות לא יגורך רע. ויש חשש להשתמש בקליפות לזה היוצא מנוגה ולחוץ הוא חוץ למקום הוא נכנס אל החצונים ולז"א ברוך כבוד ה' ממקומו כדמסיק ולזה כשנתקדש המקום ששכינה בו נאמר למשה כי המקום אשר אתה עומד עליו שמשה נכנס אל תוכיות הנוגה והיינו אדמת קדש והיינו אתר ידיעא לעילא וקרינן ליה מקום עם היות כי אין מקום וגשמות כלל עכ"ז אנן קרינן ליה מקום והטעם מפני ששם השגת הכבוד עם היות שאינו בעל מקום וז"ש וקרינן ליה מקום דאשתמודע בה יקרא עלאה: ובג"כ אזהרותא וגומר יר' עתה שידענו מהו מקום אזהרותא לבר נש דהא מתעטרא בעטרא קדישא דלעילא שסודה במקום אל יצא ולאו דוקא תחומין שבמלכה ג"כ יוצא עצמו חוץ למקום אלא הכוונה שלא יצא בחילול שבת חוץ מקדושת שבת וז"ש דלא יפוק מפומיה מלולא וגומר כל אלין חלולא דשבתא איהו דהיינו שעושה עצמו חלל שנסתלק מלואו של עולם ונשאר חלל אל הקליפות דהיינו מקום אתר יקרא דקדושה כנזכר דהא מיניה ולבר אתר דאלי"ם אחרים שהם החצונים:

ברוך כבוד ה' ממקומו כבוד ה' דלעילא שהוא הת"ת הנק' ה' ממקומו היינו המ' שהוא מקום לת"ת וז"ש דא כבוד דלתתא והענין שמצד ייחודו עמה מתברך מלמעלה וכפי זה מפרש פי' ב' בפסוק אל יצא איש ממקומו היינו סוד עטרא דשבת סוד האצילות המתעטר בראש כל א' וא' מישראל ועל פי' הב' אמריאל יצא איש ממקומו או אל יצא איש ממקומו הקדוש המוגבל כנזכר בפי' הראשון ואל יצא איש ממקומו עטרת הת"ת שבו על ראשו שזה בזה תלוי ע"י שהוא יוצא מהמקום המוגבל בחילול שבת מסתלק ממנו סוד העטרא וז"ש רזא דעטרא דשבתא וגו':

כתיב הנה מקום אתי לפרש עוד מקום במקום גבוה וז"ש מקום אתי אתי טמיר וגניז היינו סוד הכתר וז"ש דלא אתיידע כלל ואין לפרש שיהיה המ' הנק' מקום והיא נעלמת בהתייחדה עם הת"ת ומיינו אתי לז"א כי מלת אתי מורה שתמיד עמי וז"ש דלא אתגלייא וקיימא טמרא. וא"ת היאך תקרא מקום שמור' בית מושב לענין אחר לז"א ודא איהו אתר לעילא וגומר עילאה על ו' קצוות לעילא מן הבינה לעילא מן החכמה דהיינו כתר ונקרא מקום שא"ס מסתתר בתוכו וזהו ג"כ מתעטר על יש' שזהו כתר שבת שאנו אומרים כתר יתנו ומשם תוספת נשמה כנז' בסבא. ולזה מי יוכל לו' שממקומו נא' על זה אמנם דא איהו אתר לתתא שהוא המ' כדקאמרן ודא איהו מקום דאתפרש לעילא במקומו של הקב"ה כאו' ברוך כבוד ה' ממקומו וכן אתפרש לתתא בענין היותו מקום לקדושה כנזכר. ובג"כ אל יצא איש ממקומו על שני מקומות כפי' ועל מקום הנסתר נעלם:

ומדותם מחוץ לעיר וגומר הא אוקמוה וגומר בסוד קו המד' אבל לענין זה אלפים באמה מדידתא תרין סטרין לכל סטר. הענין הנה העיר היא מדת המ' ומחוץ לעיר אלפים אמה שהם ב' תחומין וגבולי הקדושה א' המדורין ובתוכם סוד ההיכלות ופנימה להיכלות שהם ד' מחנות השכינה נקודה האמצעי ומחוץ שלשני הגבולים הם סוד הקליפות וכך הם תרין סטרין לכל סטר לעילא שהוא סוד שני שמות אדנ"י יהו"ד ד' אותיות לד' רוחות וד' אותיות ושם יהו"ד בתוך ד' אותיות שם אדנ"י וכשנדקדק נמצא ג' פי' במקום בסוד ומדותם הא' ברזין והיינו היכלא טמירא דאמר ב' תרין סטרין לעילא דהיינו ב' שמות כנזכר ולתתא במדורין והיכלין כנזכר:

כד נפק שבתא כלומר עם היות שהוא חול ראוי להתעכב שאין החול שורה מיד מפני אימת היום מרוב קדושתו וז"ש דהא יומא רבא ועילאה איהו גם דהא יומא דאושפיזא וגומר וכשהלך אושפיז מהבית שהיו שמחים בו אין להם לב למלאכתם כלל אותו היום, דתקונא שפירא איהו בההיא ליליא כי צריך מאד לאו' שמתירים החצונים ממאסרם משא"כ שאר לילות שטוב לאו' אבל אינו צריך לביטול הקליפות אחר שגם ביום היה דין קצת ומשום הכי ראוי שלא לאו' בשבת שמורה פגם אחר דדינא אסתלק וגו':

בשעתא דפתחי ישראל ויהי נועם כי סגולתו לבטל כח החצו' המתפשטי' וכן הקדושה סגולתה להעביר הדינים העליונים ולכן אנו או' שנים אלו יחד לתקן הדינים ולהחליש כחם ולזה אין גיהנם חוזר לתוקף אשו עד דשלמין סדרא דקדוש' ולהכי כל אינון חייבין דבגיהנם פתחים וגומר שרואים שהכל מזומן בתוקף אש ומתבטלין ומצפין עד דשלמין ישראל ורואים כח אשם מתחלש קצת לכך משבחין זכאין אתון כללות ישראל וסדר תפלתם זכאין אתון צדיקים שבמוצאי שבת עצמותיהם מתחדשים הפך הרשעי' שגיהנם מתחדש עליהם ולזה משבחין זכאין אתון צדיקייא וגומר: ישובו רשעים רשעי ישראל אמנם אותם שתמו ואין להם עון אינם שבים אמנם הגוים כלם והטעם שכלם שכחי אלהים ואין בהם טובה:

היא מאן דשרי בתעניתא תענית חלום, ההוא רוחא עילא' תוספת נשמתו שאינה מסתלקת ממנו אלא בחלול שבת לא בתעניות אלא הוא עומד ומסתגף עמו שאין נשפע עליו ענב עליון והפגם ההוא מעורר ומקטרג עליו. וחד ההוא ממנא דקיימא על מאן דשרי בתעניתא מפני שמקריב מיעוט חלבו ודמו בתעניתו והוא כמו קרבן וסנגריה שמיה מלשון סניגוריא שמלמד על המתענין ויעמדו שניהם שני מיני מעשי' אלו יתיישבו למשפט קמי מלכא לראות איזה יכשר הא כיצד ההוא רוחא שהוא תוספת נשמה אסתלק גריע מההוא הנאותא כנזכר שע"י ענג תחתון נשפע ענג עליון וז"ש כד האי לא אשתלי' לתתא רוחא אחרא לעילא שהוא הת"ת ומ' לא אשתלים וכיון דלא אשתלים אתחזי וגומר כלו' מצד א' מחוייב האיש ההוא ב' עונשין שפגם למעלה ומטה וגומר: כיון דאשתלים זמנא אחרא וגומר הכוונה אילו עשה זה מפני שאינו ממענגי שבתות תמיד היה ראוי לעונש אמנם כיון דאשתלים שבתות אחרות אם כן שואלים עליו מה היה לו שאין דרכו בכך הרי צד קלות עונשו ועוד מצטרף לזה וההוא ממנא וגומר א"כ מצד זה יקל עונשו מכל וכל ותקן צד חלומו כדמסיק:

ההוא ממנא דאשתכח על ענוייא וגומר הענין מצד עוני מדת המ' חסרון הלבנה בסוד הדין צריך שיתענה האדם למטה ויקבל יסורין של אהבה ויצטער עמה ובזה תשתלם המ' כי מצד הבחינה הזאת היא המ' הראו לו בחלום הלילה במדת' חלום רע והוא שולח דורן ממש שציער עצמו וסגף והתענה ונטל יסורין ובזה היא מתגברת למעלה כי אז היא נקיה והוא נטל ענייה ואז היא מסתלקת מעוני מסכנותא דיליה אל העושר ולכך בחיכה זו אינה נהנית מהענג העליון כנזכר ומלאך זה נקרא סנגרי"ה הוא מאותו צד העוני וכמה כתות אחרות שעליהם נא' אבלי ציון ואבלי ירושלם שהם מתענין עמה ועתה נקשרים למעלה להתענוג שלה כי מהעוני עלתה אל העושר כנזכר ע"י סגופו ותעניתו וז"ש וההוא ממנא וגומר אשתלים ע"י יסורין גו אינון ממנן אחרנין כנזכר. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. כדין פתחי יש' ואמרי וגו' פי' כי הקדיש שאנו או' אינו מכלל תפלת ערבית רק על המזמורים שאמרנו. עכ"ל. ועיין בספר אור הגנוז בס"ד: