אור החמה על ספר הזהר ב:תיב

ישוי לביה ורעותיה בכוונה לאינון מילין פרטי הדברים שקורא ועוד סתם כוונה כוללת. למפסק פרשתא וגומר לאו אסדרים קצרים קאמר אלא אג"ן פרשיות לג"ן שבתות כי שאר פרשיו' יפסיק ויחבר כרצונו שאל"כ איך יעלו פרשיו' השבוע לז' בני אדם ולפעמים יש יותר ולפעמים פחות מז' אלא צריך שיהיה נזהר לבד שלא יניח בתוך ג' סמוך לפ' ולא יתחיל ולא קפדינן רק אפרישתא דכל הסדר יחד והענין כי אותם הפרשיות עם היות שהם הפסק שהפסיקה אותם התורה מצד אצילותם אין ערוה למעלה ואין חשש אם יחברם או יפסיקם שכל מקום שיפסוק הוא פסוק וכל מקום שיחבר הוא מחובר שכל התורה כולה שם א' ומלה א' ופסוק א' ותיבה א' ואות א'. אמנם מצד התחתונים יש להם להפסיקו לג"ן פרשיו' בסוד היקף הזמן להיות התורה מתגלגל' עליהם וכמו שהשנה עושה הקפתה בסוד שבתותיה העליונים כך יקיף התור' בסוד פרשיותיה על ישראל והיינו אומרו בשעתא דאפסיק פרשיין קמי קב"ה לא שנפסקו מעת אצילו' התורה אלא אחר נתינתה לישראל כנזכר כי ענין עטרא זו מצד התחתונים לכך מנה עליהם ג"ן כחות ויש קפידה אם יחבר מחנה אל מחנ' שבאלו אמר תערובת כלאים מפני שהם שרים תחתונים למטה במקום החצונים שיופיא"ל הוא בהיכל ב' וסביב להיכלות יחנו החצונים ואם יהיה ח"ו ערוב כחות מיד נמצא שם החצוני וזהו טעם הכלאים וכיוצא:

כד מתעטרא פ' סלקן אינון מילין וגומר הענין שהאדם הוא בפיו חוצב להבות אש הבל פיו להב אש שהם אותיות מתגלמות באויר והחיילים אינם משמשים רק לקבל אותם המלות המתהווה ולהעלות אותה הפ' אל סוד הכסא לבד וז"ש וכולהו מתעטרן בגו כורסייא וכשנשלמות ג"ן פרשיות נעשות כללא חדא בהו איהי סלקא לעילא לאתייחדא שזהו ענין יחוד לעצמו בסוד הפרשיות, ונראה שקישוט השכינה בפרשיות יהיה עד סוד שמחת תורה שאז הוא תשלום החבור ובהו כלם יחד איהי סלקא לאתייחדא לעילא לעילא:

תרי זמני בשבתא וגומר בזולת מנחה בשבת שהוא לאכללא שמאלא כי התורה שלמותא מימין ושמאל ועיקרה בימין ולכך בימין משלימין הפרשה וקוראים ס"ת גם בשמאל דהיינו במנחה בשעתא דדינא תליא ועם היות שאין דין בשבת סוף סוף המנחה שעת הדין כדי להכלל בשמאל שעת הדין וקריאת שני וחמשי.

בגין דקא נחתין וגומר עם היות שהוא חול ושולט מטטרו"ן עכ"ז יש בהם תורה בגין דקא נחתין דרגין לתתא כלומר מדרגו' הת"ת יורדו' למטה אל עולם מטטרון ששם מקנן הת"ת וז"ש דאינון כללא דאוריי'

ואי תימא הא נביאים שהם נצח והוד מתפרשן לתתא בהיכל עצם השמים והיכל נוגה כנזכר פ' פקודי וע"י מושגת הנבואה לנביאים וא"כ למה אין הפטרה בחול. ותירץ אלא הכי הוא ודאי ששה היכלות הם ז' ספי' אבל הני דלתתא אינם אלא כללא דאוריי' שהם ענפי הת"ת המתפשטים בהיכלו' ענפים לנביאים:

ורזא דמלה אלין דרגין עילאין שהם ז' קוראים בתורה אינון איקרון פרשתא חדא שכל שבעתם חשובי' למדרג' א' באצילות והיא בחי' א' וכלולה משבע ואח"כ מאותה הבחי' שבאצילו' מתפשטין למטה ט' מדרגות והן יורדות ומתפשטות עד הגיעם לחול יום ב' וה' וה' מדרגות אלו בסוד הדין והטע' כי בסוד הכתר אין דין כלל ולכך בסוד הכתר הוא פ' שלימה בבקר שאז זמן הכתר כנזכר לעיל ואח"כ ג' שהם חב"ד היינו כהנים ולויים וישראלים במנחה ואין אלו בחול שאין החול אלא מחסד ולמטה ואח"כ כהן לוי וישראל חג"ת ביום שני שבחול הדין שולט וכל עצם יום ב' גבורה. ואח"כ ביום ה' כהן לוי וישראל נה"י והם דין החול יום ה' סוד הוד ואין מ' תורה שבכתב אלא תורה שבע"פ ומה שאין קוראין הט' בפ' הקודמת הענין הוא שתחלה מתקנים ט' בסוד ממטה למעלה ואח"כ הכתר יום שבת מתתקן אליהם ובזה נקשר שבת עם שבת הבאה:

ובספרא דרב ייבא סבא יש דרך שני קרוב לזה בקצת והוא כי בהתעורר שמאל שהוא המנחה תתעורר המ' ותקבל ציור הת"ת בבחי' תורה מאותיו' הצד וזה שאמר ונקודה תתאה שהיא שבת דמעלי שבתא בההוא סטרא דשמאלא שהיא גבורה תתאה דאתי מגבורה עילאה מקבלא רזא דאוריי' שהוא מציאות הת"ת מצטייר בה וגומר. ומדיליה קרינן סוד מדרגות הת"ת שבנקבה ת"ש דהא איהו קיימא ברזא דתשע מדרגות מהזכר בה וקרינן תשע וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. ולבתר ויאמר לאדם הן יראת וגומר מכאן נראה שצריך לסדרא ד' פ' או אפי' מלה חדא וגומר. מכאן נראה שאפילו לכל א' מן הז' העולין צריך להפסיק בסוף פרשה ולא באמצע הפרשה והוא היפך דין התלמוד כיון שהוא מניח ג' פסוקים קודם או בסוף. בההיא שעתא קרא וגומר הנה מזה יורה כי ג"ן פרשיות הם ומי שימנה אותם ימצא שנ"ד פרשיות הם ולא מצאתי לזה תירוץ לולי שנא' כמשז"ל כי בפרשת ויחי יעקב היא סתומה ואינה פרשה בפני עצמה ולכן אינה עול' בשם ולכך אינן אלא נ"ג פרשיין. ובזה תבין קושיא א' שיש ברבה ז"ל האומרים למה פרשה זו סתומה וגומר ומקשים בזה כי מי שיעיין בטיב פתוחות וסתומות ימצא כי פ' ויחי אינה סתומה אלא פתוח'. אמנם כוונת רז"ל הוא מה שביארנו כי אינה נמנית בכלל הפרשיות וזו היא סתימתה והראיה להיות שאינה נמנית בכלל כי הלא הפרשיו' של תורה קראם שלמה גן נעול וגומר כמנין ג"ן כנודע ואם נמנה פ' ויחי יהיו נ"ד ודוק. ונלע"ד והבן זה כי הג"ן שבתות הם במלכות ואפשר שלזה נק' מ' גן עדן וכד נמשכין מת"ת ג"ן פרשיות בשנה אז משתלמת מ' לגמרי ומתייחדת לגמרי עם התור' שבכתב ותחות מ' כנגד זה ג"ן רתיכין קדישין וגומר בגין כך זכאה חולקיה מאן דאשלים וגומר וכל זה הוא בס"ת לא בענין ב' מקרא וא' תרגום כי זה מפורש במקום אחר: וימינא תליא עד שעתא דמנחה וגו' נ"ל שהכוונה בזה לו' דכיון דימינא תליא עד עת מנחה א"כ יש שהות וזמן להשלים הפרשה עד עת המנחה אך משם ואילך עבר זמנו:

ובג"כ תשעה גוברין וגומר הענין כי כבר ידעת כי תור' שבכתב היא סוד הת"ת והנה ז' אנשים שעולים בשבת הם כללות כל השבע ספי' מחסד עד המ' ולכן קוראין בשבת כל השבעה כל פרשה שלימה כי אלו השבעה הם כללות הכל אמנם במנחה ובשני ובחמישי חוזרים פעם אחרת כולם לקרות כל הז' שקראו בשבת והענין כי כללות תור' שבכתב הוא הת"ת עם ימין ושמאל הם ג' אבות אך עכ"ז אצטריך דכל השבעה יקראו ביומא דשבתא כדי שכל א' וא' יושפע מן התור' העליונ' שבבינה ואמנם להיות שעיקר קריאתה היא בבקר בשבת ולכן אז משלימין הפרשה והוא סוד ג' אבות שהם עיקר כללות קריאת התורה ולכן במנחה אנו עושים עתה עיקר מג' תתאין שהם נה"י כי הם צריכים לקבל התורה כמו חג"ת אמנם להיותם בנים אין האבות נגררים אחריהם ולכן אינם קוראים רק הג' לבדם: אמנם להיות כי שבת הוא גילוי עלמא דדכורא לכן עיקר קריאת יום שבת הוא בעלמא דדכורא ולכן כשהוא מנחת שבת אז קוראין נה"י מעלמא דדכורא אמנם בימי החול דהוי עלמא דנוקבא אז קריאת התורה הוי בעלמא דנוקבא והקוראים הם ג' אבות חג"ת דעלמא דנוקבא ביום ב' ונה"י דעלמא דנוקבא ביום ה' והן שית היכלין נמצא כי שית היכלין דדוכרא שהם כללות התורה שבכתב הם קוראי' בשבת ושית היכלין דנוקבא בחול ג' ראשונות בשני וג' שניות בחמישי אמנם שית היכלין דדכורא ג' השניים הם במנחה דשבת וג' הראשונים הם בשחרית דשבת אך לפי שג' ראשונו' דדכורא הם אבות לג' היכלין אחרנין דדכורא הנק' בשם בני יש' וגם שית היכלין דנוקבא דאתכלילו כחדא ונק' בת של ג' אבות ולכן קוראים ז' ג' אבות וד' בנים חג"ת נהי"ם עכ"ל: