אור החמה על ספר הזהר ב:תיא

ואינון דיוקנין דאעיל אורייתא דבכתב באורייתא דבע"פ להוליד בה הויות. ובהו וגומר מאותם הציורים הרוחנים הנעלמים. ואשתארו אתוון לחודייהו שלא יתראו בה צורות דקות עליונות אלא יתראו צורות הת"ת בעצמו ודהיינו אתוון לחודייהו בקדושתייהו בסוד תיבות פרשיות ספרים לא שיחסר הת"ת שלימות אלא כדקא חזי בשלימותו הנאות ולזה אין י. ראוי לנו להראות בספר תורה טעמים שמורה פגם שעדיין אותם הציורים בזכר ולא נעתקו ממנו אל הנקבה והוא פרוד אלא יהיה ס"ת בלי נקודות וטעמים ומראים פני הכתב לעם להראות נסעו ונעתקו צורות עליונות מן הזכר אל הנקבה תורה שבע"פ בבי כנישתא שהיא השכינה:

דאינון רזא דאוריייתא התורה נתנה בשבע קולות והענין שהת"ת הוא קול סתם ובחינתו בז' מדות ז' קולות ואין ספק שהת"ת הוא התורה ונתנה במקומה בז' קולות שבבינה ודרך בם נשפעת התורה ולכך יעלו ז' שמפי שבעתם ישמע קול התורה: וכן בזמנין וגומר והענין שעיקר הכל בבינה שמשם נתנה תורה גם אלו העולים נותנים תורה לישראל וקוראים אותם בצבור וג' הם סוד ג' אבות מציאות הקול בעצמו בבינה. אמנם שית גו רזא עילאה דא דהיינו סוד הדעת בתוכיות הבינה והיינו כעין השבע אלא שביום שבת הם ז' להיות המ' ז' עולה למעלה ויום הכפורים אסור בתשמיש המטה ולכך אין אלא ששה: חמש בי"ע דאינון חמש דרגין לתתא דהיינו סוד ה' אורות והם חג"ת נ"ה והענין שאין הת"ת בכלל אלא מסתלק על החמשה מדרגות והיסוד משלים ה' והיינו או' חמש דרגין לתתא פי' למטה מת"ת: מדרגא דאור קדמאה שהם ה' אורות לתתא שהת"ת יקדם אל החסד והוא עליו ואינון רזא דאורייתא שית הת"ת ששה דאינון שית סטרין דל מהכא ת"ת שהוא הוא עצם התורה נשארו ה' והטעם שי"ט אינו בסוד הדעת אלא שבת דוקא וי"ט הם בסוד הספי' למטה לכך אינה אלא ה'.

בר"ח שיש מוסף דהיינו יסוד מתייחד עם ג' אבות הם ארבעה והמ' לעולם היא מעצמה שם שכל אלו החשבונות שהם ז' ו' ה' ד' ג' הם בת"ת המאירה למ':

בס"ת בעי לאשתמע חד קלא ודבור יר' שלא יקרא בחשאי בלי קול או לא יחתוך המלות ולא יהיה שם דבור שלם שפוגם אלא חד קלא ודבור המורה על הת"ת ומ' והז' קולות הם זו אחר זו משתלשלות זו מזו והיינו ז' עולים:

סדורא דבעי וגומר כלומר בזה אין בין חול לשבת כלום.

חד כורסיא וגומר היא מדת המ' והיא כסא לת"ת שש"צ הוא במקום היסוד נח בתיבה א"כ בערך ס"ת הוא כסא ובערך נח יסוד הוא תיבה. שש מעלות לכסא דהיינו ו' קצוות והיסוד עולה דרך שש קצוות אליה שהיא למעלה מהששה והיסוד עומד בה בעצמה והת"ת למעלה מהיסוד ולכך הוא במדרג' השביעית וז"ש ודרגא חד לעילא לשואה עליה ס"ת והת"ת משם דרך השש מעלות נראה לעם ישראל למטה וז"ש ולאחזא' ליה לכלא שהת"ת אינו נראה אלא דרך המ' והיא עתה למעלה מהששה כנזכר: כד סליק ס"ת לתמן שהכסא תיבה היא סיני מדת המ' וירד ה' על הר סיני היינו ת"ת במ' ס"ת בתיבה ולכך כדין וגומר לסדרא גרמייהו שכך היו בסיני מחיצות כאו' עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא וגומר ופירוש כל א' וא' מדרג' לעצמו באימתא כעין מתן תורה עד שאמרו דבר אתה עמנו. כולא לתתא כעין סיני הגבל את ההר וקדשתו. ולכוונא לבייהו בכונת הלב אל התורה ויהון צייתין שלא יקראו עם הקורא וירכון ממש יתנו אזניהם אליו ולא יסיחו דעתם במחשבות אחרות: ויש גורסין כאן מימרא דר"ש כד מפקין ס"ת וגומר ואינה מן הענין:

לשון הקדש חד וגומר יר' לתרץ כי היה ראוי שלא יתרגמו שמורה שניות ח"ו לז"א לשון הקדש חד אין קושי משתי לשונות ולא קפדינן אלא שלא יהיה הקורא לשון הקדש הוא עצמו המתרגם כדמסיק טעמא:

מתרגם חד הענין שלשון הקד' בסוד התורה א"א שיתלבש בעולם הזה מפני גשמיות העולם הזה לכך יעשה אל התורה לבוש ולכך התרגום הוא קליפה למוחא שהוא לשון הקדש ולכך עלמא דא תרגום והתורה יוצא מבינה עלמא דאתי וז"ש חד קארי והיינו וידבר אלדי"ם בינה כנזכר פ' יתרו והתורה יוצאת מהבינה אלדי"ם ובאה לישראל למטה ועוברת דרך בחינת תחתית ההר דהיינו תרגום למטה ולזה חובה לתרגם להתלבש ממש מוחא וקליפ' כנז'. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. ואשתארו אתוון עילאין לחודייהו וגומר ונלע"ד כי להורות שנתחברה תורה שבע"פ עם תורה שבכתב צריך הקורא בס"ת לדקדק בכל הנקודות והטעמים וכל חתוכי האותיות והפסוקים והמסרות כי בקריאה שמוציא מן הפה רומז למ' תורה שבעל פה עם כל דרגין דילה והאותיות הכתובות בס"ת רומזים לתורה שבכתב וזה התחברות עצם הכתיבה בס"ת עם הקריאה בפה שהם תורה שבכתב ושבע"פ ועלה בידינו כלל גדול מאד והוא כי הטעמים והנקודות וכל המסורות ואותיות זעירין כולהו במ' עם חייליה ומרכבתה וסוד הטעמים הוא הבא מן הכתר במ' והנקודות הוא הבא מן החכמה להנהיג את אותיותיה דקטנות הם איבריה ושייפיה וחייליה ושם יש חיתוך פסוקים אמנם באתוון גדולות שבת"ת והם אתוון בינונים הם גדולים ומעולים מטעמים ונקודות שבמ' ואין בהם חיתוך פסוקים כי הכל אחדות א' ויש אתוון רברבן דבינה והם גדולים על כולם באופן שיש אותיות גדולות במעלה על הנקודות ויש אותיות שהם למטה מן הנקודו' אמנם דע כי יש גם למעלה נקודות אחרות והם מעולים על אותיות הת"ת ולרוב דקותם והעלמם לא נכתבו בס"ת כשאר נקודות וטעמים אלו שבמ' באופן שיש דרגין דנקודות וטעמים אלו גדולים מאלו וכן דרגין דאתוון אלו על אלו והאותיות שבת"ת גדולות מנקודות המ' ודי למבין:

ולאחזאה ליה לכולא. מכאן נר' שפותחין הס"ת להראות לעם ואפשר כי אינו מוכרח רק שמשם יראוהו העם גם שיהיה סתום מכוון שהוא במדרגה ז' גבוהה:

למפתח פומיה באורייתא וגומר ר"ל אפילו במקום שקורא השליח צבור וכ"ש בדבור אחד גם שיהיה מן דברי תורה. כי אם הכוונה דברים בטלים כבר קדם לנו איסורו אפי' שלא בעת קריאת ס"ת רק הכוונה כמו שאמרנו. והראיה מפ' ובפתחו עמדו וגומר כמו ותעמוד מלדת שפסקו מלדבר והראיה אומרו ואזני העם אל ספר התורה כי פיהם סתומה ואזניו פתוחים:

אר"ש כד מפיק ס"ת וגומר הענין כי בעת שפותחין שערי ההיכל ליקח ס"ת וגם למעלה אז נפתחים תרעי שמיא הם שערי היכל הששי אל ת"ת הנק' שמים לקחת תורה שבכתב היא בינה כנ"ל נקראים שערי הרחמים ואז מתעוררה אהבה למעלה ולכן היא עת רצון ולכן יסדר האדם תפלה זו וגומר. עכ"ל: