אור החמה על ספר הזהר ב:תי

תלת שבתי מ' תפלת ערבית. בינה שחרית ת"ת מנחה והם נ' שבתות וכלהו חד שמלת שב"ת כולל שלשתם האמנם הבחינה שכל א' יקרא שבת מפני שכל חלק השבת יקרא שבת שלם והם ב' בינה ש' ג' אבות ת"ת ת' מ' וג' בכל א' וא': תושבחן זמירות צלותא תפלה מיושב ומעומד אורייתא קריאת ס"ת. ומאן דאשתדל במילין אחרנין לא בצורכי מצות שהן אמת אסורין כנזכר אמנם אין חומר זה אלא דוקא במילין דעלמא דקא מחלל שבתא שאין השכינה מתתקנת עתה בעשיה או בדבר גשמי כלל אלא דוקא ברוחני מן הטעם הנזכר שהוא יומא דנשמתין ולכך אפי' צרכי רבים דמצוה דבי כנישתא אסיר עם היות שבחול מבטלין תפלה עליה' מן הטעם הנזכר. צרורא דנשמתין היינו קשר שב"ת שהנשמה כל חשקה בזה להקשר ליהנות מן הבינה מקורה והיינו תוספת נשמה ונשמה יתירה כנודע. ולא דגופא שאין לגוף תועלת ולזה נזון מלחם משנה מזון דחול ולא דשבת שאין שפע השבת מתגשם במן הגשמי. שמשא קדישא ת"ת מדת יום והוא בתוספת אור מצד החכמה וז"ש שמשא קדישא כי ראוי להפליג תוספת מעלת הת"ת מדת יום בשבת יותר מבחול כמו שאנו מפליגין בקדושת הלילה וענייני המ' ולכך שנו פרק זה בתפלה וז"ש והיינו יוצר אור רזא דנהורא דנהיר ביום השבת מלמעל' מה שאנו משבחין בו מחדש בכל יום תמיד וגומר משום שבכל יום מאירים כל מעשה בראשית מהת"ת ועתה הוא מתעלה והם מתעלים וז"ש רזא לא נהורא דנהיר בכל יום אלא רזא דהיינו בסוד הדעת' המתעלם בחכמה מתגלה ביום השבת דמינה אתזן ונהיר כל אינון חיילין שהם כלולים בכל יום בסוד היכל לבנת הספיר ועתה אינו בהיכלות ברכה זו אלא בסוד אור נעלם המאיר בהם. עוד נוסף היכל שני היכל עצם השמים אל ברוך וגומר בימות החול ועתה אינו בהיכלות אלא בסוד הבינה תישבחתא דעלמא דאתי בינה שהוא סוד השבת דהיינו אלפא ביתא דאל אדון וגומר ברזא דכ"ב אתוון אותיות א"ב ש"ת כ"ב תיבות הם סוד עשרין ותרין אתוון עילאין קדישין ואלו רוכבים על ח"י אותיות שהם ג"ד ה"ו ז"ח וגומר עד ק"ר שיש בהם ד' תיבות לכל אות שעולים ע"ב דהיינו סוד רתיכא עילאה קדישא:

אתוון זעירין שאין אורות וכללות כל אות ואות כלולה כללות הרבה ולכך הם במ' ולכך אין בכל אות ואות יותר מתיבה א' שאינה כלולה הרבה ולא אית בין תיבה לתיבה רווחא אחרא אלא את רשימא וגומר והענין שהאותיות שיתחברו אל האות דהיינו כל מה שיש בין א' לב' הם התפשטות מרכבות א' וכן מה שבין כל אות ואות וכפי מה שיתרבו האותיות כך יורו על המרכבות והתפשטות ומפני שהבינה עלמא אריכא ודאי התפשטו' מרכבו' האותיות שבה באורך רחבים הרבה ואותיות שבמ' אינם כן אלא קצרים מפני שהוא סוד ז"א עלמא דזעירו ולכך רווח מעט בין אות לאות.

ודא איהו תושבחתא הענין שהוא שבח על שבח א' שינוי מטבע הברכה הורה על שינוי אור יום שבת כנזכר גם שהשבח יבא בסוד אותיות הבינה במרכבותיה כנזכר. ולא שיהי' השבח הזה לישראל בחברת המלאכים וכיוצא אלא דוקא שמשתתפי' ישראל עם קדושת השבת בעצמו והיינו שאנו אומרים ויום השביעי משבח ואומ' כי הוא האומר שבח זה והענין שעתה השבח הזה אינו עולה למ' ולא לת"ת ולא לבינה שהם סוד יום הז' בסוד שב"ת כנזכר לעיל אלא הם משבחים למלכא עילאה שהיא החכמ' יוצר בראשית ברא שית ודאי ואפשר לפרש בכתר יוצר החכמה הנק' בראשית.

שתין רתיכאן וגומר הם אותם שירדו לתוך ג"ע בהתפשטות השבת כנזכר לעיל והשבח עולה מפי ישראל בעול' הזה אל סוד ג"ע ואותם מרכבות מזדמנות להקבלת תפלות בסוד ו' קצוות עליונים כלולים בעשר ומה שמתעטרין בימות החול ההיכלות עתה הם מתעטרים כמה רתיכין עילאין בסוד מנוחת שבת והם מתפשטין בנשמות וז"ש די ממנן וגומר והמסתלקין אל הייחוד הם אלו וז"ש וכל אינון רתיכין וכל אינון נשמתין וגומר מפנו שאלו הם סוד אצילות המתלבש בבריאה קדושת שבת לא יצירה והיכלות. עד רזא דכרסייא שהיא כסא הכבוד והטעם מפני שהיכלות מטטרון אינם משמשים כלל ביום השבת אלא כללים בשורשם אמנם כסא הכבוד אינה זזה ממקומה מפני שהיא סוד לבושין דיום השבת שהאצילות הוא רוחני דק דבק במאציל וצריך אל התחתונים שיתלבש תמיד בכסא הבריאה ואין ספק שיתעלה הכיסוי עילוי גדול מיומין דחול ולזה אמר עד רזא דכורסייא בסוד דקות עמוק:

קיימין תמן עד זמנא וגומר שהם נכללים ועולים ונקשרים ואינם נכנסים עד גמר תקון התפלה שהוא כתר יתנו שהמוסף ביוסף שאז סוד הייחוד ואין הייחוד נעשה ב' פעמים בשים שלום דעמידה ודמוסף אלא מצפין שם ועומדים עד זמן המוסף:

סלוקא דלתתא מ' עם כל חיילין אלו לעילא אל הת"ת לאתאחדא כולא לעילא בבינה ומשם לעילא אל החכמה למהוי כולא חד בסוד הכתר והיינו קדושת מוסף כת"ר למעלה יתנו לך. ה' חכמה אלדינ"ו בינה מלאכים ת"ת ומ' בענין שיהיו ארבעתם כלולים בכתר ומי הם הנותנים לך ד' מדות אלו המוני מעלה שהם הנשמות ורתיכין קדישין דאמרן ועמך ישראל קבוצי מטה ואין כאן שירת מלאכים מפני שעלו למעלה נכללו בסוד הכסא כנזכר:

דא איהו תושבחתא וגומר אהדר לאל אדון מפני שהפסיק הענין בביאור זה שיר שבח של יום השביעי כנזכר וחזר לבאר סוד התפלה. מכאן ולהלאה תתברך לנצח וגומר סדורא דצלותא דשאר יומי שאין שינוי כלל אלא שבימות החול בסוד אהבה זוטא בהיכל אהבה ועתה אהבה רבה באצילות וענין תפלת העמידה בימות החול בהיכל קדש הקדשים ועתה בבינה עצמה ואין שום שינוי עד ישמח דהיינו מצד הבינה חדוותא דדרגא דעקרא דאבהן דהיינו משה סוד הדעת ישמח בתוכיות הבינה במתנת חלקו דחדי בההוא עדבא דיליה כד סליק כורסיא מדת המ' המתלבשת בה כנזכר ונטיל לה ומתחברן כחדא והיינו חדוה דאורייתא דבכתב דחדי באורייתא דלתתא שהיא מלכות תורה שבע"פ שהיא מתנת חלקו:

בעי בר נש וכיצד יכנסו ישראל שם מצד טהרתם והפרדם מן החצונים והיינו ולא הנחלתו וגומר כי לעמך ישראל וגומר ומשם הם נכללים בייחוד בסוד רצה נא במנוחתינו שישראל נזכרים בייחוד ומרוצים למעלה ברצון העליון ונחים במנוחת שבת וקדושתו:

אי בכל הני דיוקנין כי סוד הטעמים צורות עליונות מהכתר הם והנקודות ג"כ צורות עליונות מהחכמה וע"ד זה מציאות הכתיב והקרי א"כ למה ס"ת שהוא סוד הת"ת אמאי איהו חסר מכל הני תיקונין וגומר כד כורסייא מ' קדישא המתעלת בסוד קדושת שבת והעברת כל החצונים כנזכר ומתלבשת בכסא כנזכר מתעטרא בסוד היות בה בחינת בית קבול לבחינת וזכר ולזה אתכלילת בתורה שבכתב שהוא הת"ת: כל אינון דיוקנין שהם הצורות המצויירות בת"ת הספי' העליונות כולהו עילאין ומצד עלויים אין גלויים בת"ת ואין לנו השגה בהם אלא למטה ע"י מסכים כמו אור החכמה וכן הם הטעמים והנקודות כולהו עילאין בגניזו ולזה רשומן אשר בת"ת לא יושג אלא ע"י מסך מ' שמחקק הת"ת במ' וזה שאמר ואינון דיוקנין דאעיל אורייתא דבכתב וגומר. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. תלת צלותין אשתכחו בהאי יומא פי' כי כבר פי' שהוא סוד המ' מתעטרא באבהן ואח"כ המ' עם אבהן בבינה ואח"כ המ' ואבהן ובינה בחכמה עילאה א"כ הוא דבר א' כי שבת הוא ש' ב"ת מ' והאבות:

אסור לאשתדלא וגומר מכאן משמע כי בחול יש היתר להשתדל בצורך הקהל בבית הכנסת אפי' בעת התפלה מה שאין כן ביום השבת. עכ"ל: