אור החמה על ספר הזהר ב:תט

ותו בכל ליליא זווגא אשתכח וגומר אבל בכל סטרין וגומר כלומר עם היות שיש שעת רצון אל הזווג בחצות הלילה עכ"ז ראוי שלא ישתמשו מטותיהם אלא בחצות הלילה מליל שבת לליל שבת שעת הזווג הנאות והטעם מפני שאז משלפין נפש קדושה יותר ויותר והטעם שימי החול קרובים להשליף נפש לבניהם חיצונית או גרועה או לפחות בתגבורת יצה"ר והטעם בגין דכל יומי שבתא אית לון רוחא אחרא דשרא על עמא והרי יש בו שתי בחינות או ימי חול לישראל או ימים טמאים לאומות והטמא נאחז בטהור דהיינו ששולט עץ הדעת טוב דא מטטרו"ן ורע דא סמא"ל אמנם בהאי ליליא אית לון רוחא אחרא קדישא עילאה דנחתא לבנין קדישין דהיינו סוד השבת כנזכר שיורד מהכתר שאין חצינו נדבק ונראה לפניו כלל אפי' הדין הוא מעביר וז"ש רוחא דנשיב מעתיקא קדישא דכל עתיקין ונחתא מהכתר העליון עד המ' נקודה תתאה וממנה אל התחתונים למיהב בה נייחא לכלא לכל בחינת עם ישראל וז"ש ודהא אתפלג הנקודה הזו לכל סטרין בששה קצוות.

וכד אינון חכימין יתבין בההוא רוחא קדישא רוחא עילא' שהיא תוספת נשמה אליהם ראוי ונאות אז לשמש מטתם נוסף על כל הנדרש מפני שהאדם בהזדווג עם אשתו מוליד ממש כדמותו בצלמו ולזה צריך לתשובה שלימה קודם הזווג שאם לא עשה תשוב' ויש בו עבירה מטביע בנולד טבע העבירה ההיא והיינו סוד אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם וא"כ מטעם זה ביום השבת שיש לו תוספת נשמה דאצילות וטהור' ישליף אל הולד נפש טהור' שיגבר בו האצילות וימשיך מלמעל' כי אין האדם שואב מי הבור אלא כשיעור חבל הדלי וז"ש דהאי רוחא אמשיך אבתריה לתתא כל אינון נשמתין קדישין ולזה ירתין מורישין לבניהם אותם הקדושים המזדווגין בליל שבת בהאירוח הקדוש הנוסף בהם נשמתין קדישין עליונין בלתי תערובת עפריות ואבק יצה"ר וז"ש כדקא יאות נקי ובר מה שאין כך בחול שחסרו ב' עניינים הא' תוספת נשמ' לעלות לרום המעלות הב' אויר העולם שהוא טמא וגובר החצוני ואין מקור הנשמות העליונות נפתח אלא מקור ימי החול כנזכר: ולא בעינן לצלאה וגומר היינו והוא רחום שבתפלת ערבית שהוא שמירות מהקליפות הד' ושמור צאתינו ובואנו דהשכיבנו דהיינו השמירה מן הדין העליון בפקדון נפשינו ואם מתפלל פוגם כבוד המלך שהוא בחברתו ומבקש לו שומר וז"ש ולא בעינן שאין ראוי ולא אמר ולא מצלינן והטעם לפי שאנו נטרין מכלא מכל איזה בחינת דין ופחד:

ואי תימא וגומר הא תנינא וגומר הרי השוה ליל שבת לליל רביעי שהיא חמורה בתוקף החצונים וא"כ אין שמירת שבת והיה לנו להתפלל על השמירה וגומר:

ת"ח הכי הוא ודאי ליליא וגומר כלומר הכי הוא ודאי שהם משונות משאר לילות לא מחד טעמא אלא זה הפך זה כי נועם ליל ד' מפני המיעוט ותגבורת החצונים ורבויים אמנם ליל שבת משום דכולהו מתבדרין לאעלא בנוקבא דעפרא והני אפשר להראות ולינזק מעצמו ואין זו פחד והשמירה העליונה מהמזיקים הגדולים שהם נחשים ועקרבים שאלו לפניה' כיתושין וזבובין.

מלה דא הכי תנינן כפשטה: ואי הכי עדיין לא נצלנו מקושיא דסוף סוף גריעו דנטורא איהו. אבל פי' הענין הוא בשבתא נטירו אשתכח לעמא קדישא שיש להם תוספת נשמה קדושה שכל החצונים יראים משם ה' הנק' עליו אמנם בתנאי שיהיה העטרה הזאת תמיד על ראשו שאם יעבירנה מיד יפגעו בו אנשים מרי נפש וז"ש ובעי דינטרון ליה לההוא עטרה קדישא וגומר ולא יחלל כבודה בהיותו יוצא בה אל המבואו' המטונפות והמדברות דשכיחי מזיקין ומסתלק הקדושה ממנו וירגישו החצונים ושכיח הזיקא ולדרך זה ג"כ לא יצא יחידי בלילה משום דאע"ג דאינון לא אשתכחו ביישובא לזמנין לבר נש יחידאי יתחזון ואתרע מזליה וכיון שכן מסתלק הנשמה הקדוש' ממנו והוא אבד עצמו שגרם שיסתלק ממנו הנפש וז"ש ואצטריך ליה לבר נש לאתעטרא בעטרא וגומר ולנטרא ליה וזה לא עשה כנזכר ועכ"ז סוף סוף כלומר אפי' לכל הבחינות הנזכרות נטירו אשתכח בההוא ליליא לעמא קדישא ואפילו שהנשמ' אין בו יש עוד שמירה שניה כוללת דהיינו סוכת שלום פריסת על עמא כנזכר לעיל וע"ד נטורא איהו ונטורא שכיח על הרוב מצוי זולתי על צד המיעוט לבד הזהירו. ע"כ מדת לילה. במדת יום יומא דשבתא וגומר וכולא אתנטר וגומר מן הדין שמדת יום אין בה דין כלל וע"ד זה לתתא אין פחד כלל אפי' הזרות הנז'. ונקודה תתאה מ' נהרא לסלקא לעורר להתקשט לצד מענה בשפירו דעטרין ע' פנים יותר ממה שהאירה בלילה ואז הכתר חסד סבא דכל סיבין בוקר יום השבת אתער להאירה נוסף על אור חכמה ובינה שהיה בלילה:

כד סליק נהורא שהתחיל מדת היום עמא קדישא מקדמי שלא יתאחרו כדפי' בגמ' ביום השבת מקדמין לבא ומאחרין לצאת לבי כנישתא מ' בחדוה בינה וישראל בתוכו ת"ת. משבחן היינו התעוררות בסוד אצילות בההוא רוחא ולזה סלקין תושבחן לעילא מיד בצאתם מפי המשבח הם דבקים למעלה מפני שהכל אצילות ואינו כמו בחול שיעלה דרך אויר העולם ואח"כ דרך ההיכלות וגומר כנזכר לעיל מפני שביום השבת כולם נכללים בסוד רוח זה המתפשט ויורדת ?וזיש ועילאין ותתאין כולהון בחדוה וגו' והראיה מאומרם זכאין וגומר דמאריכון אתער עלייכו שהתפשטות האצילות עליהם בלי אמצעות ההיכלין וחיילין,

האי יומא דנשמתין הענין שע"י כללות העולמות כלם בשרשם כנזכר א"כ אין השרים המופקדים על העולם משגיחים על פרטי העולם מפני שהם כלולים בשרשם כנזכר א"כ אין שפע עב נשפע בעולם ואין גשמות כלל אלא הנאת הנשמות הנקשרי' ונזונים מזיו השכינה וז"ש בגין דשלטנו דצרורא דנשמתין דהיינו סוד בינה ת"ת מ' שב"ת כנזכר ותתאין המופקדין על העולם קיימין כולהו בזווגא חדא ונקשרים בסוד אצילות וז"ש ורוחא יתירה וגומר. מהרמ"ק ולה"ה: