אור החמה על ספר הזהר ב:תז

סוד לבושא דיקר דשבתא שאוירין דעלמין כולהו מתקדשים באור וזיו זוהר הלבוש הזה ובסוד הלבוש קשרם וייחודם כנזכר. כדין פתורי דהאי עלמא היינו כדפי' בפ' פקודי והיינו סוד דיוקן כל א' ואחד מישראל ותיקון שלחנו מצטייר שם מפני שהוא מורה על סוד תיקון השלחן העליון שהיא המ' ובהיותו נתקן כראוי מברכין אותו:

לאסחא גרמייהו לא פירש כאן אם הרחיצה בכל הגוף או פניו ידיו ורגליו וממשמעות הגמרא נראה דוקא פניו ידיו ורגליו שהם העניינים המגולים הפנים לאויר העולם וכן ידים עסקניות ורגלים נאחזים החצונים והם מתרחצים מאותו טנוף שהוא החצוני השולט בחול ואויר העולם מתמלא ממנו ועם היות שאויר א"י קדוש עכ"ז אין קדושת שבת כקדושת החול ולזה כיון דרוחא אחרא אזלא ושטיא ושרא על עמא שאין ספק שאור ההנהג' שהיא בחול היא מתפשטת למטה בכל העולם ובני אדם מתלבשים באותם האוירים המתפשטים ושולטים א"כ עתה שביום שבת יתפשט אותו האויר הקדוש וראוי להתרחץ האדם להתפשט מאותו האויר התחתון ולהתלבש באויר הקדוש:

ת"ח רזא עילאה דמלה כל אינון שית יומין וגומר הענין שהם ו' ימים דאצילות שהם ו' ספי' והם נאחזים בסוד נקוד' האמצעי ת שהיא שבת במ' ודאי ומרוב אחיזתם נק' הכל שבת ויש למטה מאלו ו' ימי מטטרו"ן שהם ההנהגה בהיכלות למט' בעולם הפירוד והם ו' היכלות מתפשטים מההיכל השביעי ויש למט' מאלו ו' ימים חצונים שהם קליפות כנודע ששבעה ככבי לכת יונקים משבעה היכלות ולכך האומות משועבדו' תחת הקליפות מפני שהם תחת המזלות וישראל אין להם מזל מפני שאינם תחת הקליפות אלא למעלה והנה מ' נקודה אמצעית היא משתמשת בכל אלו הבחינות והיינו או' כל אינון שית יומין קיימא מלה דכלא אתאחדא ברזא דחד נקודה קדישא היא מ' נקודת המרכז לקצוות וכולהו יומין שהם ו' קצוות עליונים אתאחדן בה כדפי'.

ואית יומין אחרנין דקיימין לבר בסטרא אחרא שהם החצונים שאין למטה מהם ואית שית יומין אחרנין שאינם לא אלו ולא אלו אמנם הם אמצעיים דקיימין לגו מעגולא קדישא שסוד הקדושה מתגדרת ונגבלת ע"י סוד הנוגה דהיינו ו' היכלות שית יומין דמטטרו"ן כדקאמרן ואלו אינם נבדלים מהנקודה כטמאים אלא הם נקשרים בנקודה קדישא שהיא סוד המ' דאצילות כנזכר

וישראל קדישין וגומר יר' להבדיל בין הקדושים לאומות והחצונים בימות החול וז"ש וישראל קדישין וגומר עם היות שהם ימי החול ושליט מטטרו"ן הנק' חול עכ"ז אתאחדן כל אינון שית יומין דמטטרו"ן באינון שית יומין דלגו שהם ו' קצוות קדושים דאצילות בגין לנטרא לון שהטמאים אחוזים בימי חול ואם יפרד מטטרו"ן החול מן הקדש ח"ו הטמא יסתבך בו ולזה נקשרים באצילות והיינו ייחוד כל יום ויום ואמנם הבדילם מן השבת הוא אומר וכל אינון שית יומין דשבתא שהם שליטת ימי החול ההיא נקודה טמירא דהיינו קשר בינה ע"י הת"ת במ' טמירא איהי שאינה מאירה בחול אותו האור המתוק הנעים, כיון דעאל שבתא אין ההנהגה בענף א' דהיינו ספי' א' שיתגלו בהיכלות ח"ו אלא סלקא ההיא נקודה דהיינו מ' ואתעטרא בכל הספי' כולם מסתעפות בה ואתאחדא לעילא ע"י הת"ת בבי' וכלהו אלו הענפים שנתפשטו בימות החול טמירין בגוה שהם פרקי אבריה:

ת"ח אית ימים ואית ימים וכולם ימי החול למטה. ימי החול כמה דאתמר שהוא בחינת ההתפשטות שר העולם מטטרו"ן בהשפעתו בחצונים ומתלבשת הנהגתו בשש קצוות חצונים ואלין קיימין לבר שאינם נאחזים בקדש כלל והוא הנהג' העולם לשרים ולאומות העולם דוקא. ימי השבת ימי השבוע יר' דקאמרן להו ימי השבת מפני שהיא שבת נקודת' אמצעית שהיא שביעית והם ימי השבוע קיימין לישראל שאין החצונים ולא השרים ולא אומות העולם נהנים מהם מפני שהם אצילות מתפשט בימי החול מטטרו"ן כנזכר:

וכד סלקא האי נקודה דהיינו מ' כלא אתגניז כי החצונים נבדלים ונכנסים בנוקבא דתהומא. וימי מטטרו"ן סוד ההיכלות נקשרים זה בזה באצי' ונגנזים בה. ואיהי סלקא להקשר ולהתייחד בבעלה כדמסיק והיינו שבת.

אי תימא בגין שבתא ששבת בו ממלאכתו יאות הוא אמת הוא זה אמנם פנימיות סברא זו ונסתרו של טעם זה הוא כיון דסלקא האי נקודה מ' כלול' בענפיה ונהורא מהספי' העליונות נהיר ומקשט אותו האור השכינ' כדין מתעטרא איהי באבהן בסוד היותה רביעית להם והם מעטרי' אותה למטה ואח"כ כדין אתחברת בהו דהיינו ממש למעל' מנצח והוד ונקשרת באבות למהוי חד עמהון והיינו שבת כי שי"ן ג' ווין ג' אבות והיא בת נקשרת בהם והיה ראוי שתקרא בת ש' מפני שהיא בת עולה ונקשרת למעלה לז"א רזא דתלת אבהן דמתאחדן הם באין אליה קודם ואח"כ היא מתעטרת בהם ואח"כ ג' אבות מעלים אותה אל הבינה ואז נעשה הכל ענין א' והיב' א' המור' אחדו' הכל יחד למהוי כול' חד ולפ"ז ק' כי הבינ' נק' שבת ולא יצדק בה ש' ב"ת לז"א ואי תימא שב הגדול שהיא בינה עכ"ז לא קשה מידי ורזא דמלה וגומר: בכל אתר כלומר תפרש שבת ש' ב"ת בבינה ובמ' נקודה דאיהי עיקרא דכל עינא כי בעין הם ג' גוונים חוור סומק וירוק הם ג' אבו' הבת שהיא נקודה האמצעית יהיה הבינה עיקרא דכל עינא והשין שהיא סובבה בת עין הם ג' גווני עינ' וכמו שהמ' היכל לת"ת והיא ב"ת שאור העין שהוא דק מהבת עין מאיר בתוכו כך הבינה היא ב"ת והיכל לאור עין לחכמה הנעלמת והיינו טעם ב"ת.

וכד איהי קיימא ונטלא בגדפא לאבהן על ידי שורשם בה והיינו כנפיה ובאותם השרשי' האבות הם מתעלמי' ונכללים בה כדי שתתקשט בהם לנגד החכמ' איקרי כולא שבת דהיינו ש' ג' אבות בת היא עצמה וע"ד זה במלכות נקודה תתאה כד מתעטרא באבהן עם היות שבבינה הם עולים ובמ' יורדים סוף סוף עיטורי האבות בנקודה אמצעית יקרא שבת כנזכר.

האי נקודה תתאה וגומר כדין כל חדוה שהיא שמחה המתפשטת מהבינה אשתכח לעילא באצילות ותתא בסוד ו' ימי החול הקשורים עמה כנזכר והקליפות נבדלות ואין דאגה ויגון ולכך עלמין כולהו בחדוה שאור הבינה מתפשטת בהם בסוד מנוחת שבת:

ובהאי ליליא האי נקודה מ' אתפשט נהורה דהיינו סוד התפשטות סכת שלום על ישראל מה שלא היה עושה כך בשאר לילות ופריש גדפוי הם מחנותיה קשורים עמה ושוליה מלאים את העולמות כולם. וכל שולטנין אחרנין שהי' שליט' מטטרו"ן מתפשט על שרי האומות מתעברן ולזה אין חצוני שולט ונטירו אשתכח שהיא נק' שמור ואין פחד משום טמא וחצון וכדין אחר שנטהרו האוירים כולם ונזדככו ראוי אויר העולם שיתפשט בו נשמה חדשה טהורה מהבינה שממנה הנשמות ולכך סגולתה לשמוח ולהעביר דאגה ועצבון שהוא מצד הקליפות.

אתסחי הענין שהוא בא מלמעלה דק ולכך יגלם באוירים ג"ע כדי שיוכל לבא על הנשמ' שבגוף. נחתין עמה לגו גנתא שאין זה לישראל אשר בארץ אלא לנשמות שבג"ע תחתון: מתערי מזדמנים לו להקביל פניו. פתחי ואמרי המרכבות אומרים זה דרעותא וגומר היינו שתוספת נשמת ישראל מהכתר כנזכר בסבא. אתער לגבייכו לא שישראל יעלו ויתעוררו דבר כענין המועדות אלא השבת מקדש ישראל והוא המתעורר ראשונה. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. כדין פתורי דהאי עלמא וגומר ענין זה נתבאר בפ' פקודי דף רנ"ב ע"ב. לאסחאה גרמייהו וגו' נ"ל שיותר טוב לטבול כי הטבילה מסלק סטרא אחרא:

ובהאי ליליא האי נקודה אתפשט וגומר וסוד זה הנפש יתירה היא כי מתעורר אז כח א' מהשכינה ויורדת למט' תחלה בג"ע הארץ ואח"כ בעולם השפל ושורה ממש בתוך ישראל בבית כל איש ואיש אם הוא זכאי. אתסחי בבוסמין דג"ע ענין אסחותא נ"ל כי כבר ידעת כי האי רוחא היא כח נאצל משכינה והיא רוחא נק' סוכת שלים והנה הנקודה העיקרית הנשארת למעלה היא מתענגת מתענוגים עילאין דנשמתא עלאה דעתיקא כנזכר כאן והאי יוחא אתענגא בתתאין וכדי להתענג מזיו עונג מאכל ומשת' וכסות נקיה ובפרע מן הברכות הנאמרות עליהם כנודע ולהיות שרוחניות הקדוש הזה א"א להתענג מתענוגי הגוף לכך הוא צריך לאתסחא ולאתלבשא בבוסמין רוחניים שבג"ע ועל ידיהם היא מתענגת כנודע מענין מלאכים שנתלבשו ואכלו מסעודת אברהם וכן הנשמה עצמה שבאדם הניזונת מן המאכל באמצעות הנפש ולכן גם האי רוחא ע"י דאתלבש בבוסמין דג"ע הארציי שממנו ג"כ אדם הראשון נתלבש בו ובהאי יכיל לאתענגא וז"ש אחורי הדף וביומא דשבתא כיון דנחית ואתסחא בג"ע בליליא אתענג מענוגא דגופא בסעודתי דמהימנותא: ועיין דף ר"י ריש ע"א כי בוסמין דג"ע הם בחד היכל' דאקרי אהלות ותמן הם י"ב מיני בוסמין וגומר ותמן אינון לבושין דנשמתין. עכ"ל. ועיין בס' אור הגנוז בס"ד: