אור החמה על ספר הזהר ב:תו

עננא דנהיר וזהיר וגומר היא המלכות שהיא מאירה בצד עצמה ומזהירה לכחות הקדושי' התחתונים ומצד העליונים כל גוונין אתחזון וגומר אבל עננא דא שלשתם להפך מצד עצמה חשוך מצד התחתונים לא נהיר כלל מצד העליונים דלא יכלין וגומר מנע כל נהורין וגומר:

אמאי אקרי גדול לפי דבריך אלה אין לה מקום לשום גדולה. כיון דשליט שלא יבציר מכחו אשר ירצה לעשות או ירצה דכסי וגומר ירצה גדול חושכו גדול מאד שמחשיך בעצם ולא שיהי' בערך העליוני' ח"ו אלא בערך התחתונים וז"ש ואיהו גדול על כל עוברים דעלמא. והקליפה השלישית היא אש מתלקחת יר' אש הגבורה מתלקחת עם הקליפה: ונוגה לו הנה כלל המדרגות הנז' הם בסוד הככב הנזכר שהם מדרגות התפשטות ע' שרים כנזכר לעיל ואמר אע"ג שהשרים האלו יש להם הטומאות האלו ג' מדרגו' חזקות מחשכות אור העולם עכ"ז יש לה אחיזה בקדש ונוגה לו סביב אע"ג דכל האי קיימא ביה ג' קליפות נוגה לו סביב. מהכא אוליפנא וגומר הענין שעם היות שאנו אומרים שהקליפו' טמאים ופוגמים וכיוצא היינו כדי שיתרחק האדם מהם אמנם מצד הקדוש' הם נמצאים ברצון הבורא והם צורך הבורא והטעם נצוץ הקדוש' היא מפרנסת אותם ולכך אין לנהוג קלון בהם והם שומרים לפרי ואלו הם מוח מצד פנים מפני שצד זה מדבק אל הקדש והיינו ונוגה לו.

וע"ד אצטריך למיהב וגומר היינו כגון פרי החג ושעירי ר"ח וכיוצא שהם חלק הנוגה אשר לו מן הפרי. לגו איהו כלומר אינו מתפשט לחוץ אלא בינה ובין הקדש והוא קליפה דקה קדוש' הנאכלת עם המוח ולזה מתוך אותה הנוגה כעין החשמל שהוא הקדושה חיות אש ממללות שהם סוד ד' מוחין דאגוזא ד' חיות והם שכל סוד ההיכלות הם סוד חשמל זהו דעת רב המנונא.

אבל מבוצינא קדישא וגומר וערלה שרי על קיימא קדישא לינק מן העטרה כנודע וכשהערלה שם מיד אותו הנוגה מתפשט והוא סותם הכל כדי שלא יתאחז אותו החצון אלא בנוגה דוקא ואז אין סתימה שאין הקדושה נסתמת ומתעלמת מכיון שנוגה מבדיל בין החצונים והקדושה והחצונם נוטלים חלק הראוי להם ע"י הנוגה משא"כ כשאין הנוגה מבדיל ביניהם מיד אותו הברית סותם ואינו משפיע ברכות ופי' חשמל חש מהר שע"י הנוגה המבדיל כנזכר מהר וחש הברית שברית שהוא מל להגלות מתוך האש העליון יסוד המלאכים הקדושים:

ואית רזא אחרא דרך שני בפסוק ומורה על סוד שני והוא או' ונוגה לו סביב כלומר הקליפות אינם חשך מכל וכל אלא איזה נוגה והארה ואיזה יושר ביניהם בין האומות והיינו מצד החצונים שיש להם איזה הנהגה וז"ש ומתוכה בתוך אותו הנוגה כעין החשמל יר' ענין אור שמהרה חושה מל ונכרת אותו הנוגה הנראה בהם אתעבד נהוריה שאין באותו האור כח להאיר בפני הקדש מתוך האש הקדושה מיד נשרף וזה דרך אמתי בהקדמה אמתית אמנם הפסוק אינו מתיישב וז"ש קדמאה איהו ברזא דקרא יאות שהפסוק מתיישב ונכון אמנם במציאות הסוד כולא שפיר איהו ויאות הוא.

ביומא שתיתאה כדפי' לעיל שאז היא מתעוררת למעלה לינק כנזכר לעיל והיינו כד מטא זמנא דערב שבת קרוב לבין השמשות דליג ההוא מדורא דאשא שהוא סוד ע' ככבים שנעשו ככב א' שהוא סוד אש מתלקחת כנזכר ומסתלק ודליג לאעלא לגו גוונין שהם ג' גווני הקליפות כנזכר:

כדין מתקנין ישראל פתורין שסגולתם כאו' תערוך לפני שלחן נגד צוררי והנה ישראל מתקנין השכינה להיותם שולחן לקבל השפע העליון כנזכר פ' תרומה וכך החצוני' מתקנים עצמן לינק והמדורה הזאת נעשית שלחן ג"כ לינק המזון מהקדש והיינו שלחן קיא צואה.

כדין חד שלהובא נפיק שלהובת דין כדי שיתפרנסו בו והיא ימיני שכל המזון מן הימין והיא שלהבת הראוי לשלוט בהם ונפיק מהקדש כדי שיכנעו אלו בה. וענין מתגלגלן היינו שכל החצונים יורדים ונאחזים בשלהבת זו ועאלין בנוקבא דתהומא רבה שהוא במדור ראשון לצד צפון ומתבערי' כל החצונים מכל המדורין ומכל העולמות והם ובהם מתעסקים בשלהובא דא ונחים מרוגזם כל יום השבת.

לברכא על אשא היינו ברכת בורא מאורי האש והיינו שאנו מברכין ומחזיקים כח האש הזה מפני שכל יום שבת פרנס החצוני האלו והכניעם ועתה בצאתו הוא נחלש כחו ואם יתאחזו החצונים בה עוד אין לה כח לפרנסם ויתגברו ויתאחזו בקדש ויטשטשו העולם לזה אנו מברכין בורא מאורי האש משפיעים בסוד ההבדל' בשלהבת הזה כח כדי שלא יתחילו לשלוט החצונים עד ליל שני לפי שאינם שולטים אלא בלילה וליל יום ראשון ישלוט השלהבת א"כ שליט על ההוא מדורא כל ההוא ליליא ואתכפיא ההוא מדורא כל אשין דדינא קשיא הם כחות הדין בין למעלה נהר דנור בין למטה גיהנם וכן כל כחות הדינים כולם מתעלמים שאינם נראים במנוחת שבת ונדחים מרוגזם.

כד נפק שבתא ומברכין ישראל על נורא כדי שלא יתחזקו האשים האלו מפני שאותו שלהבת מכניעם בכח הברכה כנזכר:

כדין נפקין כל אישין דמטמרן על שליטתם והכל תלוי בישראל אם מלהיבין האש הוא מתלהב שהם ככח היותם משתמשין מהאש ומברכין עליו מיד הותרו כל האשים א"כ מכאן נקיש ליום השבת שאם ח"ו היו מבערים בו אש היו ממש מעוררים כל האשים הנעלמים וז"ש ובגין דלא לאתערי אתר אחורא שהוא המדורה שהיא שורש כל האשים וגומר והנה עתה יקשה כיון שהאש מעורר אש למה לא נאסר אש במקדש כדי שלא יעורר האש הפנימי עם היות שהוא דין קדוש עכ"ז הא בהא תליא שאחר שיתעורר איזה אש משם יסתבך ויתעורר הדין החצוני הנאחז בדין הפנימי. אתתקנו רתיכין וגומר יר' כמו שבימות החול בעת התפל' מתתקנים ונכללים ונקשרים אלו באלו בסוד השכינה כנזכר לעיל ההוא תקונא ממש הם מתתקנים בכל יום השבת כי הם נכללים באור השכינה והיא מתקשטת בכולם והאור העליון מתפשט ומשתרבב עד העולם הזה ונכללי' כולם בשרשיהם וז"ש אתתקנו וגו' לקדמות מאריהון שהוא ירד אליכם: כדין נפיק חד רוחא וגומר סוד החסד המלביש כל הכחות ונכללים כולם ונקשרים ושכינה משתלמת עם כל חייליה והיינו לבישא דיקר דשבתא וגומר הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. ואש מתלקחת דהא אשא דדינא וגומר כנגד הגבורה ושם הוא תוקפא דדינא קשיא והוא מצפון תפתח הרעה והוא גוון הירוק הנ"ל. חיוון דאשא ממללא פי' הם מרכבת השכינה שבאופן. בהאי נוגה מפתי וגומר הענין כי הרוח סערה מסתרת גרמה ואתעברת מתמן ומפתי לההוא מ' שבאופן ושוי קדמה ההוא נגה לו סביב ואז כיון שבו מעורב מעט קדושה אז אתגליא הקדושה רזא דמילה והיא נק' אז חשמל חש מל כלומר כי הערלה הוא הרוח הסערה והיא מדרגה העשירית של הטומא' והיא בקולי קולות ושמה מורה עליה כי נק' רוח סערה בקולי קולות וכד נסתרת ונגלה הנוגה הם ג' עליונות שבה שיש בהם מעט קדושה שנק' חש מלשון חשאי כי גם אצלינו בקדושה נק' בינה בחשאי כי אין שם קול כנודע דכל מלהא בסתירו קול דממה דקה וכן ההיא סטרא אחרא ג' עליונות שבה נק' חש לשון חשאי וכד אתגליא מל היא סוד המילה הקדושה היא סוד השכינה שבאופן אשר היא סוד יסוד המשפעת למ' אשר היא נקודה דקיימא ביישובא. מדורא פי' רוח סערה. ועיין בפ' תרומה דף ק"מ ע"ב. ואעיל ליה לנוקבא דתהומא רבא, נלע"ד כי נוקבא דתהומא רבא הוא ממש התהום שלמטה היותר תחתון שהוא הגדול שבז' תהומין דתחות ז' ארצות ממש וכדין כל שולטני דגיהנם לית לון רשות' ואשא דגיהנם לא שלטא כי השר שלהם ירדה לשפולי תהומין ואין בהם עוד כח כלל. ועיין בס' אור הגנוז בס"ד: