אור החמה על ספר הזהר ב:תה

ובאלין תליין אחרנין סגיאין שנכללי' בברכו' כגון קדושה וציצית ותפלין בק"ש בפרשיות וקיום כל המצות ואם הוא משלים אלו הששה מעלים עליו כאלו הוא משלים כולם כאחד. אבל כד מטי בר נש שא"א להיות כל הכוונה במצות אלו כי יש עוד כוונות אחרות לז"א שהכוונה הזאת קצרה אין צריך שיכוון תמיד כל תפלתו בה אלא בהגיעו אל ראש כל פרק ופרק יראה בעצמו ויתעורר כוונת המצוה הנרמזת בכל אותו פרק ובזה די וז"ש כד מטי בר נש לאתרין אלין אצטריך וגומר ואח"כ יחזור אל כוונת המלות ישראל אשר בך אתפאר היינו ת"ת ו' קצוות ואתפאר היינו אסתעף בסוד ו' ענפים:

פתח ר' יצחק וגומר. לממסר לון שבתא. הענין כשקבלו ישראל השבת נתעטרו בסוד מנוחת שבת בנשמה יתירה וכשחטאו בעגל כאו' ואתמשכו סגיאין אבתרייהו כמו שנסתלק מהחוטאים ע"י עון העגל שיצאו לחוץ אל הקליפות כך נסתלק מכולם ואלמלא שחזר ונמסר אליהם לא היו זוכים בתוספת שבת אף אם ישמרו השבת ולזה חזר והקהילם לבדם שלא יהיו בכלל ערב רב ומסר להם סוד שבת כדי שיתקשרו במנוחות ותוספת נשמה שבו:

ת"ח בשעתא דיומא שתיתאה מטי וגומר היינו יום ו' לערב שהוא בין השמשות שאז הוא זמן הולדת החצונים שיום ו' גמר ותשלום הצורה העליונה הוא היסוד ומשך האמה הוא סופו הוא הערלה הקשורה בו א"כ יום הששי לערב דהיינו משך החצונים המתפשטים עד ע' שרים שהם ע' ככבים השולטים על ע' אומות ואלו הככבים להם תחלת מציאות ככב אחד שהוא סוד שורש לכל הענפים השואב מהגבורה ומוליד בערב שבת ולזה חוזק הקליפות בששי זה וז"ש מסטרא דצפון דהיינו סוד הבורה המתפשטת למט' בסוף יום הששי דהיינו סוף היסוד כנזכר ככבא חד דהיינו שורש לשרים ומזל למזלם נהיר ועמיה ע' ככבן אחרנין שהם ע' ענפי' לע' אומות וההוא ככבא כשרוצה לינק מהקדש אז הוא מסתלק למעלה וא"א להסתלק אם לא יכלול הענפים המשתלשלים ממנו בתוכו ולזה בטש באינון ככבין וגומר ונותן בהם כח והתעוררות ואתכללו כולהו בההוא ככבא שהוא השורש לכל השרים ואתעביד חד וגומר. להיטא בכל סטרין מפני ששבעים אומות הם בסוד ו' קצוות והנקודה האמצעית הם שבע והם שבעים. וסוד הככב שהוא נצוץ העולה ומזדכך הוא טהרת האומות. והנה סוד הקליפות הם ג' גוונים חוור ירוק סומק ועתה אלו עלו בסוד אש מתלקחת וז"ש וקיימא כחד חוטרא דסחרא:

והאי מדורא דאשא משיך לגביה גוונים אחרנין שהיא קליפה ורוצ' לעלות למעלה לקשר עצמה בקדש במנוחת שבת כל מה שתוכל כדי לקבל שפעה וחלקה ומזונה לכל הימים והנה עתה בינה ובין המקום שאפשר לה להדבק שהוא נוגה יש הבדל ענן גדול ורוח סערה ולזה משיך לגביה גוונין אחרנין לגו מיניה בענין שהוא עולה וכולל בעצמו הקליפה והענין שאינה עולה מדרגה אחר מדרגה אלא מושכת למטה גוונין אחרנין לגו מיניה ואח"כ דוחק אותם למטה בענין שמורידה הקליפות המבדילות והיא במקומה עומדת והנה מסך המבדיל שהיא פוגעת בו ראשונה בעלייתה היא קליפת האגוז הירוקה סלקא ההוא מדורא דאשא שהוא כלל קשר השרים כנזכר ודליג עליה וכיצד שהאש שואב הירוק אליו ומבליעו בתוכו וזורקו לחוץ מצד מטה והיינו או' ועאל לגו מיניה ושדי לההוא גוון ירוקא לבר. ועדיין יש לה קליפה שהיא הקליפה קשה שבאגוז שהיא לבנה קשה כאבן ולזה לבתר אמשיך אבתריה גוון אחרא וגומר ועושה עמה כדרך שעשה עם הקליפה האחרת וכך בקליפ' הד' בענין שאש זה נכנס לתוך תהו ובהו וחשך ופנימה הוא זה אש מתלקחת והולך וקריב לגבי ההיא נקודה טמירא שהיא סוד הקדושה הנגדרת בגדר ונוגה לו סביב:

והנה סדר שליטת השרים אינו כסדר היותם ביום השבת כי ביום השבת אינם מנהיגים דבר מסתלקין למעלה להכלל כדי לקבל שכל העולם נח ביום השבת אמנם בימות החול שמתפשטין הכחות קדושים ובלתי קדושים ויותרו השרים מקשרם מאותו ככב ובחינת הקשורה למעלה אש מתלקחת ונעשית אש מתפשטת ויוצאות ממנ' ע' נצוצות איש איש על אומתו והם מתקרבים למטה אל גבולי ארצם וישובם. אמנם ביום השבת מסתלקים. נמצא בימי החול אש מתלקחת למטה בלתי מתלקחת וקליפה ירוקה למעלה וקליפ' לבנה למעלה ממנה. וזה הדרך ולא ראה כך יחזקאל מפני שהוא ראה להאי חיזו בתוקנא וסדר שאין זה סדרו ולא קיימא הכי בר בשעתא דשליט ההוא ככבא ועולה ונקשר ולזה ראה הקליפות ממטה למעלה רוח סערה דהיינו ירוקא ואח"כ ענן גדול דהיינו לבנה ואש מתלקחת ג' קרובה למחיצת נוגה:

אבל האי קרא אוקמוה והנה רוח סערה שהיא הקליפה ירוקה דהא אתי למכבש כל עלמא ונודע כי תחלה יפקוד ה' על צבא המרום למעלה ואח"כ על מלכי האדמה באדמה א"כ רוח סערה בחי' א' מהככב הגדול השולט על הככבים הוה אתי למכבש כל עלמא דהיינו כל שאר הככבים האחרים תחת ככב נבוכדנצר ויהיה אורו גובר על כל אורות שאר הככבים ונכללים בו וזהו מה שפי' הקדמונים.

אבל רוח סערה דא איהו ככבא דקא אמרן שממש הוא עולה ונכלל למעלה וכל זמן שהוא אש מתלקחת למעלה נמצא שרוח סערה נדחה למטה ואח"כ דחה רעש ואח"כ נקשרה היא אש למעלה כנזכר:

ודא דקיימא כלו' בבחי' זו אינו כמו שפי' המפרשים שהיא כובשת האומות תחת נבוכדנצר שכשהיא עולה אין נבוכדנצר יכול לכבוש ירושלים ואדרבה היא מסך מבדיל לירושלם להציל לה מרעתו וז"ש דא דקיימא תדיר קודם כולא למיטר ההוא דלגו שהוא מוח האגוז שלא יפגם ושמו יעיד שנק' סערה דסעיר כולא עילא השרים או הכחות הבאים ליכנס לפנים ממחיצתם ולתתא להכניע הבאי' ליגע בירושלם מוח האגוז והיינו משבר סלעים וגומר וא"כ היאך יהיה כובש ע"י נבוכדנצר ירושלם:

באה מן הצפון היא הגבו' ויר' שהיא נמצאת במציאות מכח הגבורה שמרי הדין וכן מצפון תפתח הרעה ועם היות שרעה אינו סערה לא קשיא דהא כמה סטרין אחרנין וגומר וחלק א' מהם רעה הנזכרת והם מקבלים כחם מצפון: והאי איהו נקודה אמצעית וגומר שהיא א' מג' נקודות הנזכר פ' תצוה. ואם יכנס בישוב כגון בימי איוב דכתי' רוח גדולה באה מן המדבר וגומר היינו מפני שהם חוטאים ומשליטים עליהם הנקודה הזאת וז"ש ובגין דידע למפתי בפתויי יצה"ר שליט בע' אומות ולזה שולט בכל ישובא בר ארעא דישראל כל זמן שישראל בה אמנם בעת החרבן שלט עליה בעת החרבן לבד.

ענן גדול היא הקליפה השניה הפך לובן ואור החסד הוא חשך ושחרות הענן ולז"א ת"ח מה בין עננא וגומר. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. כדין ככבא חד מסטרא דצפון וגומר מנין ככבא חד וגומר זה יובן ממה שכתבתי כי הקליפות הם בצפון העולם ובגין דידע למפתי שליט בישובא על ע' שרים כנז' בסוף הדף ולכן אתגלי הך ככבא דסמא"ל ואתכליל עם כל הע' שרים ואתעביד חד למלקט מלמעלה שפע בראותם כי מתקדש השבת ושכינה מתעטרת ואומרים בלבם כי אין עת לשאול צרכיהם כמו אז כנודע מסוד בשכמל"ו בלחש כי אין הקליפה נמצאת אלא בעת הייחוד ולכן מתחברים יחד בע"ש בערב הוא וע' שרים והקב"ה לא יחפוץ בזה ולכן משדר חד שלהובא ומורידן לנוקבא דתהומא רבא עד ליל מ"ש כנזכר פ' בראשית דף י"ד וגם אפשר לימר כי כבר אמרנו שהחרבה היא מסטרא אחרא והיא לצד צפון ושם נהיר א' ככב וע' ככבין סביבו והם סוד סמא"ל עם ע' שרי האומות שבטומאה כי ע' אחרים יש בקדושה כנזכר ובערב שבת אתכללו כולהו כחדא ואתעבידו חד מדורה דאשא והנה זה לעומת זה עשה האלדי"ם וכמו שמלכות נכללת למעלה בכל הספי' עד דנקטא מבינה אימא עילאה כך אותה הקליפה היותר תחתונה שבטומאה מתלבשת בתוך שאר ספירותיה וסלקא עד שכינה קדישא למיטל נהורא כי בתחלת היא סחרנייהו של הקליפות כחד חוט המקיף הכל כי אין לך קליפה קשה ממנה ולכן היא עומדת תמיד סביב כל הטומאה לשמרה כקליפה למוחא והאי ככבא איקרי רוח סערה הפך רוח ה' רוח הקדש שהיא המ' והנה אחר היותה היותר חצונה כנזכר ורוצה להכלל בתוך הספי' כנזכר ולכן ממשיך לגביה גוונין אחרנין שהם פנימאין יתיר מינה וכד גוון קדמא' הוא ירוקא אתמשך לגביה כדין דליג ועאל לגו מיניה והגוון יתיב חוץ ממנה וכן עושה לאותם הקליפות שהם עשויים גוונים גוונים עד דהוא יתיב בפנים מנייהו ואזיל ליקח נהורא מהשכינ' כנזכר:

כדין אתפשט ההוא מדורא סחרנייהו דאלף טורין הנה עתה בע"ש רוצה הטומאה לאתכללא בקדושה עילאה דשבתא ואתפשט סחרנייהו וגומר והוא סוד הרמוז בפ' בראשית מענין ז' היכלין דאינון בגו ז' מדורין וקליפה זו עולה במדור א' מאלו הז' מדורין ובזה היא סחרנייהו דאלף טורין אשר הם בתוך היכל א' מז' היכלין אלין והמדור ההוא הוא סביב אל ההיכל ולפי שמלכים אלו הנק' חציר הם אשר תעו אחר הקליפ' זה כנזכר בפ' תרומ' דף קמ"ד ע"ב כמו שביארנו שם לכן מתפש' סחרנייהו אז בעת ערב שבת שהוא בעת שפיתה נחש לאדם וחוה בע"ש ודוק ותשכח. גם אפשר שהוא בעת שנבראו הרוחות בע"ש גם ענין אחיזת הקליפ' באלו הנק' חציר נרמז פ' בא דף ל"ה ע"ב ושם ביארנו:

באה מן הצפון וגומר פי' כמו שמ' עיקרה מן הגבורה האי ככבא באה מן הצפון צד שמאל שבה. ובגין דידע למפתי וגומר פי' כי הכל נפתים אחריה ר"ל כל שרי הישוב ולכן הדר בחו"ל הוא תחת הקליפות ודומה כעובד ע"ז אע"ג שהישוב כלו תחת נקודת הקדוש' שבישוב עכ"ז מתפתה אחר נקודת החורב' אבל כשנחרב הבית באותו היום לבד שלט נמי ההיא נקודה דחורבה בא"י ואח"כ תכף הוסרר משם.

ענן גדול הוא גוון חוורא הנ"ל והוא כנגד החסד אבל ענן החסד איהו נהיר ובהיר והאי חשיך וז"א ענן גדול כי גדול הוא בחסד. עכ"ל. ועיין בס' אור הגנוז: